דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף מב
(ברכות מא,ב)
'שאלו את בן זומא: מפני מה אמרו 'דברים הבאים מחמת
הסעודה בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם'?
אמר להם: הואיל ופת פוטרתן.'
אי הכי יין נמי נפטריה פת?
שאני יין,
(ברכות מב,א)
דגורם ברכה לעצמו (בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו
ואף על פי שלא היו צריכים לשתייתו).
רב הונא אכל תליסר ריפתי בני תלתא תלתא בקבא (מפת הבאה בכסנין) ולא בריך (אחריו). אמר ליה רב
נחמן: עדי כפנא (אלו; כלומר: אלו לרעבון נאכלו,
ואכילה מרובה כזו לא נפטרת מברכה)? אלא כל שאחרים קובעים עליו סעודה
צריך לברך (טעון
ברכת המזון; כך פירש רב האי; ורבותינו פירשו: תליסר ריפתי מפת שלנו, ולא
בירך אחריו משום דלא שבע, וקרא כתיב (דברים ח,י)
ואכלת ושבעת וברכת, וכך פירש רב יהודאי בהלכות
גדולות; ואינו נראה לי דלית ליה לרב הונא 'והם החמירו על עצמן עד כזית ועד כביצה' (לעיל
דף כ:) ודלא כרבי מאיר ודלא כרבי יהודה (לקמן
דף מט:)).
רב יהודה הוה עסיק ליה לבריה בי רב יהודה בר חביבא; אייתו
לקמייהו פת הבאה בכסנין; כי אתא שמעינהו דקא מברכי "המוציא", אמר להו:
מאי "ציצי" דקא שמענא? דילמא "המוציא לחם מן הארץ" קא מברכיתו?
אמרי ליה: אִין, דתניא: 'רבי מונא אמר משום רבי יהודה:
פת הבאה בכסנין - מברכין עליה "המוציא"', ואמר שמואל: הלכה כרבי
מונא!
אמר להו: 'אין הלכה כרבי מונא' אתמר!
אמרי ליה: והא מר הוא דאמר משמיה דשמואל 'לחמניות (אובליא"ש בלע"ז [אפיפיות – "ופלים"]) מערבין בהן
ומברכין עליהן "המוציא"'!?
שאני התם: דקבע סעודתיה עלייהו, אבל היכא דלא קבע סעודתיה
עלייהו – לא.
רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב נתן; בתר דגמר
סעודתייהו אייתו לקמייהו מידי למיכל; שקל רב פפא וקא אכיל; אמרי ליה: לא סבר לה מר
'גמר - אסור מלאכול (עד שיברך ברכת המזון)' (ויחזור ויברך על הבא לפניו, דכיון דגמר - אסח דעתיה מברכה ראשונה
ומסעודתיה)?
אמר להו: 'סלק' אתמר (אם
סלק הלחם וכל האוכל מעל השלחן ועדיין לא ברכו - אסור לאכול).
רבא ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא; לבתר דסליקו תכא
מקמייהו - שדרו להו ריסתנא (אמנישטרשיו"ן [מתת, מנה, משאת]) מבי
ריש גלותא; רבא אכיל ורבי זירא לא אכיל. אמר ליה: לא סבר לה מר 'סלק - אסור
מלאכול'? אמר ליה: אנן - אתכא דריש גלותא סמכינן (ואין
סילוקתנו סלוק, שדעתנו אם ישא משאות מאת פניו אלינו - נאכל).
אמר רב: הרגיל בשמן (למשוח
ידיו אחר אכילה) - שמן מעכבו (לענין ברכה: שאפילו גמר וסלק ולא
משח ידיו - עדיין סעודה קיימת, ואוכל בלא ברכה).
אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא, אמר לן: כגון אנן
דרגילינן במשחא - משחא מעכבא לן.
ולית הלכתא ככל הני שמעתתא (אין
סיום סעודה תלוי לא בגמר ולא בסלוק ולא בשמן), אלא (במים אחרונים: כל זמן שלא נטל מים אחרונים - הוא מותר לאכול, ומשנטל -
אסור לאכול) כי הא: דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב: שלש 'תכיפות' הן: תכף
לסמיכה שחיטה, תכף לגאולה תפלה, תכף לנטילת ידים (לנטילת
ידים דמים אחרונים) ברכה' (ברכת המזון, ולא יאכל כלום עד
שיברך על מזונו).
אמר אביי: אף אנו נאמר: תכף לתלמידי חכמים (המקריבו אליו ומארחו בביתו) – ברכה (בביתו),
שנאמר (בראשית ל,כז) [ויאמר אליו לבן אם נא
מצאתי חן בעיניך נחשתי] ויברכני ה' בגללך;
איבעית אימא – מהכא: שנאמר (בראשית לט,ה)
[ויהי
מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל אשר יש לו] ויברך ה' את בית המצרי
בגלל יוסף [ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה].
משנה:
ברך על היין שלפני המזון - פטר את היין שלאחר המזון;
ברך על הפרפרת שלפני המזון - פטר את הפרפרת שלאחר המזון;
ברך על הפת - פטר את הפרפרת; על הפרפרת - לא פטר את הפת;
(נוהגין היו להביא קודם אכילה כוס
יין לשתות, כדתניא לקמן (דף מג.) 'כיצד סדר הסבה כו',
ומביאין לפניהם פרפראות להמשיך אכילה, כגון פרגיות ודגים, ואחר כך מביאין השלחן;
ולאחר גמר סעודה - יושבים ושותים ואוכלים, ומה הן אוכלים? – פרפראות, כגון כיסני
דמעלו ללבא, ולחמניות, והוא 'יין ופרפרת שלאחר המזון', ושניהם קודם ברכת המזון);
בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדרה (חלקא
טרגיס וטיסני [גרעני
חטה שנחלקו לשנים, שלשה או יותר חלקים בקליה]).
היו יושבין (בלא הסבת מטות) -
כל אחד מברך לעצמו (דאין קבע סעודה בלא הסבה);
הסבו (שמוטים על צדיהן שמאלית על המטה, ואוכלין ושותין בהסבה) -
אחד מברך לכולן.
(ברכות מב,ב)
המשך המשנה
בא להם יין בתוך המזון - כל אחד ואחד מברך לעצמו; אחר
המזון - אחד מברך לכולם (בגמרא מפרש טעמא (דף
מג.));
והוא (אותו שברך על היין) אומר (מברך) על המוגמר (שהיו רגילים להביא לפניהם אחר אכילה אבקת רוכלין על האש, במחתות, לריח
טוב, ומברכים עליו "בורא עצי בשמים") ואף על פי
שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה (לאחר ברכת המזון, שאינו מצרכי
סעודה - אפילו הכי מי שברך על היין - שהתחיל בברכות אחרונות - גומרן).
גמרא:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו (דיין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון) אלא בשבתות
וימים טובים, הואיל ואדם קובע סעודתו על היין (דדעתו
לישב אחר המזון ולשתות, וכי בריך ברישא - אדעתא דהכי בריך); אבל בשאר
ימות השנה - מברך על כל כוס וכוס (דהוה כנמלך ומתחיל בשתיה בכל חד
וחד).
אתמר נמי: אמר רבה בר מרי אמר רבי יהושע בן לוי: לא שנו
אלא בשבתות וימים טובים ובשעה שאדם יוצא מבית המרחץ ובשעת הקזת דם, הואיל ואדם
קובע סעודתו על היין; אבל בשאר ימות השנה - מברך על כל כוס וכוס.
רבה בר מרי איקלע לבי רבא בחול, חזייה דבריך לפני המזון
והדר בריך לאחר המזון, אמר ליה: "יישר (יפה
עשית)!
וכן אמר רבי יהושע בן לוי (לעשות)".
רב יצחק בר יוסף איקלע לבי אביי ביום טוב, חזייה דבריך
אכל כסא וכסא, אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרבי יהושע בן לוי (דביום
טוב לאו 'נמלך' הוא)?
אמר ליה: 'נמלך' אנא (איני
רגיל לקבוע סעודה על היין).
איבעיא להו: בא להם יין בתוך המזון (וקודם
המזון לא בא להם), מהו שיפטור את היין שלאחר המזון?: אם תימצי לומר (להביא ראיה ממשנתנו דקתני) 'ברך על היין שלפני המזון פוטר את
היין שלאחר המזון' (אינה ראיה, דהתם) משום
דזה לשתות וזה לשתות, אבל הכא (שבתוך המזון) דזה לשתות
וזה לשרות (לשרות אכילה שבמעיו הוא בא ולא היו רגילין לשתות בתוך
הסעודה אלא מעט לשרות) – לא', או
דילמא לא שנא?
רב אמר: פוטר, ורב כהנא אמר: אינו פוטר;
רב נחמן אמר: פוטר, ורב ששת אמר: אינו פוטר;
רב הונא ורב יהודה וכל תלמידי דרב אמרי אינו פוטר!
איתיביה רבא לרב נחמן: 'בא להם יין בתוך המזון - כל
אחד ואחד מברך לעצמו; לאחר המזון - אחד מברך לכולם' (קסלקא
דעתא דהכי קאמר: דכשיביאו יין שני אחר המזון - אחד מברך לכולן, והא תנא ליה דכל
אחד ואחד יברך על שבתוך המזון לעצמו וקא מצריך תו ברכה על שלאחר המזון)!
אמר ליה: הכי קאמר: אם לא בא להם יין בתוך המזון אלא לאחר
המזון - אחד מברך לכולם.
ברך על הפת - פטר את הפרפרת (אף
על פי שאין צורך סעודה למלוי הכרס אלא למגמר* אכילה) [* מלשון 'לברך על המוגמר, כלומר: להנעים את האכילה, ולא לזון או לשׂבוֹעַ]; על
הפרפרת - לא פטר את הפת; בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדרה:
איבעיא להוף בית שמאי, ארישא פליגי או דילמא אסיפא פליגי,
דקאמר תנא קמא 'ברך על הפת פטר את הפרפרת - וכל שכן מעשה קדרה (שהוא לאכול לזון ממש), ואתי בית שמאי למימר 'לא מיבעיא פרפרת דלא פטרה להו פת,
אלא אפילו מעשה קדרה נמי לא פטרה'? או דילמא אסיפא פליגי, דקתני 'ברך על הפרפרת
לא פטר את הפת: פת הוא דלא פטר, אבל מעשה קדרה פטר, ואתו בית שמאי למימר
ואפיךו מעשה קדרה נמי לא פטר'?
תיקו.
היו יושבין כל אחד ואחד [מברך לעצמו; הסבו - אחד מברך
לכולן]:
הסבו – אִין, לא הסבו – לא; ורמינהו: 'עשרה שהיו
הולכים בדרך אף על פי שכולם אוכלים מככר אחד - כל אחד ואחד מברך לעצמו; ישבו לאכול,
אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככרו - אחד מברך לכולם'; קתני 'ישבו אף על פי שלא
הסבו'!?
אמר רב נחמן בר יצחק: כגון דאמרי "ניזיל וניכול לחמא
בדוך פלן (במקום פלוני: דקבעו להם מתחלה מקום בדבור ועצה והזמנה -
הוי קביעות; אבל ישבו מאליהן במקום אחד יחד - אינה קביעות).
כי נח נפשיה דרב, אזלו תלמידיו בתריה (דקברוהו בעיר אחרת); כי הדרי – אמרי: "ניזיל וניכול לחמא אנהר דנק (כך שמו)". בתר דכרכי - יתבי וקא מיבעיא להו: 'הסבו' דוקא
תנן, אבל ישבו לא? או דילמא *כיון דאמרי "ניזיל וניכול ריפתא בדוכתא פלניתא"
- כי הסבו דמי (גירסת רש"י: *רישא דוקא דקתני 'היו
יושבים' - בלא הזמנת מקום, הוא דלא הוי קביעות, אבל אנו, שהזמנינהו לכך,
הוי קביעות, ואחד מברך לכולן?) ?
לא הוה בידייהו; קם רב אדא בר אהבה
(ברכות מג,א)
אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא (קֶרַע שקרע בהספד רבו - החזיר החלוק לאחוריו, ומה שלאחור לפנים, כדי לקרוע
קרע אחר: להראות אֵבל עכשיו כיום המיתה על שהיו צריכים להוראה ואין יודעים להורות),
אמר: נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן עד דאתא ההוא סבא, רמא להו מתניתין
אברייתא ושני להו: 'כיון דאמרי "ניזיל וניכול לחמא בדוך פלן" - כהסבו
דמי'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol