דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף מג
(ברכות מב,ב)
היו יושבין כל אחד ואחד [מברך לעצמו; הסבו - אחד מברך
לכולן]:
הסבו – אִין, לא הסבו – לא; ורמינהו: 'עשרה שהיו
הולכים בדרך אף על פי שכולם אוכלים מככר אחד - כל אחד ואחד מברך לעצמו; ישבו
לאכול, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככרו - אחד מברך לכולם'; קתני 'ישבו אף על
פי שלא הסבו'!?
אמר רב נחמן בר יצחק: כגון דאמרי "ניזיל וניכול לחמא
בדוך פלן (במקום פלוני: דקבעו להם מתחלה מקום בדבור ועצה והזמנה
- הוי קביעות; אבל ישבו מאליהן במקום אחד ייחד - אינה קביעות).
כי נח נפשיה דרב, אזלו תלמידיו בתריה (דקברוהו בעיר אחרת); כי הדרי – אמרי: "ניזיל וניכול לחמא אנהר דנק (כך שמו)". בתר דכרכי - יתבי וקא מיבעיא להו: 'הסבו' דוקא
תנן, אבל ישבו לא? או דילמא *כיון דאמרי "ניזיל וניכול ריפתא בדוכתא
פלניתא" - כי הסבו דמי (גירסת רש"י: *רישא דוקא
דקתני 'היו יושבים' - בלא הזמנת מקום, הוא דלא הוי קביעות, אבל אנו,
שהזמנינהו לכך, הוי קביעות, ואחד מברך לכולן)?
לא הוה בידייהו; קם רב אדא בר אהבה
(ברכות מג,א)
אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא (קֶרַע שקרע בהספד רבו - החזיר החלוק לאחוריו, ומה שלאחור לפנים, כדי לקרוע
קרע אחר: להראות אֵבל עכשיו כיום המיתה על שהיו צריכים להוראה ואין יודעים להורות),
אמר: נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן עד דאתא ההוא סבא, רמא להו מתניתין
אברייתא ושני להו: 'כיון דאמרי "ניזיל וניכול לחמא בדוך פלן" - כהסבו
דמי'.
הסבו - אחד מברך [לכולן]:
אמר רב: לא שנו אלא פת דבעי הסבה, אבל יין לא בעי הסבה;
ורבי יוחנן אמר: אפילו יין נמי בעי הסבה.
איכא דאמרי: אמר רב: לא שנו אלא פת דמהניא ליה הסבה, אבל
יין לא מהניא ליה הסבה, ורבי יוחנן אמר: אפילו יין נמי מהניא ליה הסבה.
מיתיבי: 'כיצד סדר
הסבה? - אורחין נכנסין ויושבין על גבי ספסלין ועל גבי קתדראות עד שיכנסו כולם;
הביאו להם מים (כך היו רגילים) - כל אחד ואחד נוטל ידו אחת (לקבל בה כוס ששותה לפני המזון); בא
להם יין - כל אחד ואחד מברך לעצמו; עלו (על
המטות) והסבו ובא להם מים, אף על פי שכל אחד
ואחד נטל ידו אחת - חוזר ונוטל שתי ידיו (שצריך
לאכול בשתיהן); בא להם
יין, אף על פי שכל אחד ואחד ברך לעצמו (צריכין
עוד ברכה, שאין ברכה ראשונה פוטרתו: שאין הראשון קרוי 'שלפני המזון', שאינו במקום
סעודה, והאי בתרא - הוא 'יין שלפני המזון') - אחד מברך לכולם (דכיון דהסבו - הוקבעו)';
להאיך לישנא דאמר רב 'לא שנו אלא פת דבעי הסבה, אבל יין לא בעי הסבה' - קשיא רישא (דקתני 'כל אחד ואחד מברך לעצמו')!? (גירסת
רש"י: רמי להו כו'. כדרמינן לעיל, ועל כרחך מבעי ליה לאוקומי ברייתא
בהכי, וקתני 'אחד מברך לכולם', דקביעות הוא)
שאני אורחין דדעתייהו למיעקר (סופן
למיעקר ולעלות ולהסב במקום אחר, שאין זה מקום המסיבה, אלא כאן ישבו עד שיתכנסו כל
הקרואים; ודרך בעלי בתים עשירים היה לזמן לסעודתם אורחים עניים, להכי קרי להו
'אורחים'; והא דאמר רב 'יין לא בעי הסבה אלא ישיבה בעלמא' ש- לא בשעת סעודה קאמר,
או בשעת סעודה ובמקום סעודה).
ולהאיך לישנא דאמר רב 'לא שנו אלא פת דמהניא ליה הסבה,
אבל יין לא מהניא ליה הסבה' - קשיא סיפא!
שאני התם: דמגו דקא מהניא ליה הסבה לפת - מהניא ליה הסבה
ליין.
בא להם יין בתוך המזון [כל אחד ואחד מברך לעצמו; אחר
המזון - אחד מברך לכולם]:
'שאלו את בן זומא: מפני מה אמרו 'בא להם יין בתוך
המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו, לאחר המזון אחד מברך לכולם'?
אמר להם: הואיל ואין בית הבליעה פנוי (ואין לב המסובין אל המברך אלא לבלוע)'.
והוא אומר על המוגמר [ואף על פי שאין מביאין את
המוגמר אלא לאחר סעודה]:
מדקתני 'והוא אומר על המוגמר', מכלל דאיכא עדיף
מיניה (ואפילו
הכי, כיון דאתחיל בחדא - עביד לאידך), ואמאי? הואיל והוא נטל ידיו תחלה
באחרונה (במים
אחרונים - הוא מזומן לברכת המזון).
מסייע ליה לרב, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב: הנוטל ידיו
תחלה באחרונה - הוא מזומן לברכה.
רב ורבי חייא הוו יתבי קמיה דרבי בסעודתא; אמר ליה רבי
לרב: "קום משי ידך". חזייה (רבי חייא לרב) דהוה מרתת (שמא ראה ידי מלוכלכות או שמא הארכתי באכילה יותר מדאי),
אמר ליה רבי חייא: "בר פחתי! 'עיין בברכת מזונא' קאמר לך (כאן נתן לך רשות לברך ברכת המזון, שהנוטל ידיו תחלה הוא מברך)"!
אמר רבי זירא אמר רבא בר ירמיה: מאימתי מברכין על הריח (של מוגמר)? - משתעלה תמרתו (קיטור העשן שמתמר ועולה).
אמר ליה רבי זירא לרבא בר ירמיה: והא לא קא ארח (לא הריח בו עדיין ולא נהנה)?
אמר ליה: ולטעמיך. "המוציא לחם מן הארץ", דמברך
והא לא אכל אלא דעתיה למיכל - הכא נמי דעתיה לארוחי!
אמר רבי חייא בריה דאבא בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב,
ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי: כל המוגמרות מברכין עליהן "בורא עצי בשמים"
(ואף על פי שנשרף ואינו בעין, אלא שהתימור עולה), חוץ ממושק (מושג"א בלע"ז): שֶמִן חיה הוא (מן הרעי של חיה), שמברכין עליו "בורא מיני בשמים".
מיתיבי: 'אין מברכין "בורא עצי בשמים" אלא על
אפרסמון של בית רבי, ועל אפרסמון של בית קיסר (שהעץ
עצמו בא לפנינו; 'של בית רבי ושל בית קיסר' - נקט הני משום שאינו מצוי אלא
בבית מלכים ובעלי גדולה), ועל ההדס שבכל מקום (והוא
הדין לכל הדומה להם, שהעץ עצמו מריח בלא שרפה; אלא דהדס שכיח, ודברו חכמים בהווה
בכל מקום; ומוגמר לא מברכינן אלא "בורא מיני בשמים")'?
תיובתא.
אמר ליה רב חסדא לרב יצחק: האי משחא דאפרסמון - מאי
מברכין עלויה (על ריחו)?
אמר ליה: הכי אמר רב יהודה: "בורא שמן ארצנו" (שהיה גדל ביריחו, ועל שם הריח היתה נקראת 'יריחו', והוא 'פנג' האמור בספר
יחזקאל (כז,יז) 'יהודה
וארץ ישראל המה רוכליך בחיטי מנית ופנג'; כך ראיתי בספר יוסף בן
גוריון)!
אמר ליה: בר מיניה דרבי יהודה (אל
תביא לי ראיה מדבריו בזו), דחביבא ליה ארץ ישראל; לכולי עלמא מאי?
אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: "בורא שמן ערב".
אמר רב אדא בר אהבה: האי כשרתא (קושט) - מברכין
עלויה "בורא עצי בשמים", אבל משחא כבישא (שמן שבו טמון הקושט והשמן מריח מן
הבושם שבתוכו)– לא (הואיל ואין נראה לעינינו אלא השמן); ורב כהנא אמר: אפילו משחא כבישא,
אבל משחא טחינא לא; נהרדעי אמרי: אפילו משחא טחינא (שטחנו
בו כשרתא).
(ברכות מג,ב)
אמר רב גידל אמר רב: האי סמלק (יסמי"ן
קורין לו בלשון ישמעאל, והוא מין עשב שיש בו שלש שורות של עלין זו למעלה מזו,
ושלשה עלין לכל שורה) מברכין עלויה "בורא עצי בשמים".
אמר רב חננאל אמר רב: הני חלפי דימא (בושם שקורין אשפי"ג [אזוביון], והוא שבולת נרד, ועשוי
כעין גבעולי פשתן) - מברכין עלייהו "בורא עצי בשמים".
אמר מר זוטרא: מאי קראה (דאשכחן
גבעולין דאיקרי 'עץ')? - (יהושע ב,ו) והיא
העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ [הערכות לה על הגג].
אמר רב משרשיא: האי נרקום (חבצלת
השרון – בעל הלכות גדולות): דגנוניתא (הגדל בגינה) - מברכין
עלויה "בורא עצי בשמים"; דדברא – "בורא עשבי בשמים".
אמר רב ששת: הני סיגלי (ויול"ש
בלע"ז [סגליות]) - מברכין עלייהו "בורא עשבי
בשמים".
אמר מר זוטרא: האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא (חבושין. קודוניי"ש בלע"ז) - אומר "ברוך שנתן ריח טוב
בפירות".
אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא
מלבלבי – אומר: "ברוך שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות
טובות להתנאות (ליהנות) בהן בני אדם".
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מנין שמברכין על הריח? -
שנאמר (תהלים קנ,ו) כל הנשמה תהלל יה [הללויה];
איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? - הוי אומר זה הריח.
ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: עתידים בחורי ישראל שיתנו
ריח טוב כלבנון (שמריחין עליו ופרחיו),
שנאמר (הושע יד,ז) ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו
וריח לו כלבנון.
ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מאי דכתיב (קהלת
ג,יא) את הכל עשה יפה בעתו [גם את העלם נתן בלבם
מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוף] -
מלמד שכל אחד ואחד יפה לו הקב"ה אומנתו בפניו (ואפילו
בורסי נאה לו אומנתו בעיניו, ועשה הקדוש ב"ה כן שלא יחסר העולם אומנות).
אמר רב פפא:
היינו דאמרי אינשי תלה ליה קורא לדבר אחר ואיהו דידיה עביד (קורא
= רך הגדל בדקל; תלה אותו לחזיר והוא יגלגלנו באשפה שזו היא אומנתו).
ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: אבוקה – כשנים (כשני בני אדם לענין היוצא בלילה, דאמר מר 'אל יצא אדם יחידי בלילה'),
וירח – כשלשה. (ויש חלוק בין שנים לשלשה, כדלקמן.)
איבעיא להו: 'אבוקה כשנים' - בהדי דידיה? או דילמא אבוקה
כשנים לבר מדידיה?
תא שמע: 'וירח כשלשה'; אי אמרת בשלמא בהדי דידיה – שפיר,
אלא אי אמרת לבר מדידיה, ארבעה למה לי? והאמר מר 'לאחד – נראה (השד) ומזיק, לשנים - נראה ואינו מזיק, לשלשה - אינו נראה כל עיקר'!
אלא לאו שמע מינה אבוקה כשנים בהדי דידיה?
שמע מינה.
ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה אמר רב חנא בר
ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: נוח
לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים;
מנלן? – מתמר, שנאמר (בראשית לח,כד)
[ויהי
כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה
ותשרף] (בראשית לח,כה) היא מוצאת [והיא שלחה אל
חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה] (ואילו בהדיא לא אמרה "אלו הסימנים של יהודה הם ולו אני הרה" אלא
לאיש אשר אלה לו אנכי הרה;
אם יודה יודה, ואם לאו אשרף ולא אלבין פניו).
תנו רבנן: 'הביאו
לפניו שמן והדס (בסוף הסעודה: שמן לסוך ידיו להעביר
זוהמת האוכלים, והדס להריח, כמו שאמרנו):
בית שמאי אומרים: מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס, ובית הלל אומרים: מברך על
ההדס ואחר כך מברך על השמן.
אמר רבן
גמליאל: אני אכריע (לצד בית שמאי): שמן זכינו לריחו (כגון משחא כבישא) וזכינו לסיכתו, הדס לריחו זכינו
לסיכתו לא זכינו (הלכך שמן עדיף)'.
אמר רבי יוחנן: הלכה כדברי המכריע.
רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב איקא; אייתו לקמייהו
שמן והדס; שקל רב פפא, בריך אהדס ברישא והדר בריך אשמן.
אמר ליה: לא סבר לה מר 'הלכה כדברי המכריע'?
אמר ליה: הכי אמר רבא: הלכה כבית הלל.
ולא היא, לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד (לא
אמר רבא 'הלכתא כבית הלל', אלא רב פפא אכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך).
תנו רבנן: 'הביאו
לפניהם שמן ויין (זהו יין שלאחר המזון ואין זה כוס
של ברכה): בית שמאי אומרים: אוחז השמן בימינו (לפי שעליו מברך תחלה) ואת היין
בשמאלו, מברך על השמן ("בורא שמן ערב") וחוזר ומברך על היין (כגון בחול, שאין היין קבע ואין היין שלפני המזון פוטרו); בית הלל אומרים: אוחז את היין
בימינו ואת השמן בשמאלו, מברך על היין וחוזר ומברך על השמן, וטחו בראש השמש (כדי שלא יצא בידיו מבושמות בשוק);
ואם שמש תלמיד חכם הוא - טחו בכותל, מפני שגנאי לתלמיד חכם לצאת לשוק כשהוא מבושם.'
תנו רבנן: 'ששה
דברים גנאי לו לתלמיד חכם: אל יצא כשהוא מבושם לשוק, ואל יצא יחידי בלילה, ואל יצא
במנעלים המטולאים, ואל יספר עם אשה בשוק, ואל יסב בחבורה של עמי הארץ, ואל יכנס
באחרונה לבית המדרש; ויש אומרים אף לא יפסיע פסיעה גסה, ואל יהלך בקומה זקופה.'
'אל יצא כשהוא מבושם לשוק' - אמר רבי אבא בריה דרבי
חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: במקום שחשודים על משכב זכור (מבשמין
עצמם כדי שיתאוו להם).
אמר רב ששת: לא אמרן אלא בבגדו, אבל בגופו - זיעה מעברא
ליה.
אמר רב פפא: ושערו - כבגדו דמי (דלא
שכיח ביה זיעה);
ואמרי לה כגופו דמי (דשכיח
ביה זיעה).
'ואל יצא יחידי בלילה' - משום חשדא (של זנות); ולא אמרן אלא דלא קביע ליה עידנא (שלא
קבעו לו רבו קביעות ללמדו בלילה), אבל קביע ליה עידנא - מידע ידיע
דלעידניה קא אזיל;
'ואל יצא במנעלים המטולאים' - מסייע ליה לרבי חייא
בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא: גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים.
איני! והא רבי חייא בר אבא נפיק!?
אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: בטלאי על גבי טלאי; ולא אמרן
אלא בפנתא (אנפוני"א בלע"ז [הער העליון של הנעל] שעל גבי הרגל), אבל בגילדא (עקב שקורין שול"א [סוליה]) לית
לן בה; ובפנתא לא אמרן אלא באורחא, אבל בביתא לית לן בה; ולא אמרן אלא בימות החמה,
אבל בימות הגשמים לית לן בה (בימות הגשמים. הטיט מכסהו);
'ואל יספר עם אשה בשוק' - אמר רב חסדא: ואפילו היא
אשתו (שאין הכל מכירין בה וחושדין אותו)!
תניא נמי הכי: 'אפילו היא אשתו ואפילו היא בתו ואפילו היא
אחותו, לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו.
'ואל יסב בחבורה של עמי הארץ' - מאי טעמא? דילמא
אתי לאמשוכי בתרייהו.
'ואל יכנס אחרונה לבית המדרש' - משום דקרו ליה 'פושע
(מתעצל)';
'ויש אומרים אף לא יפסיע פסיעה גסה' - דאמר מר:
פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם; מאי תקנתיה? - להדריה בקדושא
דבי שמשי (ששותה כוס של קידוש בשבת בלילה).
'ואל יהלך בקומה זקופה' - דאמר מר: 'המהלך בקומה
זקופה אפילו ארבע אמות - כאילו דוחק רגלי שכינה, דכתיב (ישעיהו ו,ג)
[וקרא
זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות] מלא כל הארץ כבודו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol