דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף מו
(ברכות מו,א)
רבי זירא חלש; על לגביה רבי אבהו, קביל עליה: אי מתפח
קטינא חריך שקי (כך היו קורין לרבי זירא, וטעמא
מפרש בבבא מציעא ב'השוכר את הפועלים' (דף פה.)) - עבידנא
יומא טבא לרבנן.
אתפח, עבד סעודתא לכולהו רבנן; כי מטא למשרי (לישנא דשירותא, כלומר: לפרוס ברכת המוציא ולאכול) - אמר ליה
לרבי זירא: לישרי לן מר!
אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרבי יוחנן, דאמר 'בעל הבית
בוצע'? שרא להו.
כי מטא לברוכי - אמר ליה: נבריך לן מר!
אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרב הונא דמן בבל (היינו רב הונא סתמא; ולפי שעכשיו היה רבי זירא בארץ ישראל במקום רבי אבהו
והיה עולה מבבל קאמר הכי), דאמר 'בוצע מברך'?
ואיהו כמאן סבירא ליה?
כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: בעל הבית
בוצע ואורח מברך: בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה, ואורח מברך כדי שיברך בעל
הבית.
מאי מברך?
"יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם
לעולם הבא".
ורבי מוסיף בה דברים "ויצלח מאד בכל נכסיו, ויהיו
נכסיו ונכסינו (קרקעות) מוצלחים וקרובים לעיר (שיכול לראותן בעל הבית תמיד ולדעת מה הן צריכין), ואל ישלוט
שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו, ואל יזדקר לא לפניו ולא לפנינו שום דבר הרהור
חטא ועבירה ועון מעתה ועד עולם".
עד היכן 'ברכת הזִמוּן' (שצריכין
להיות שלשה וכשהן שנים לא יאמרוה)?
רב נחמן אמר: עד "נברך"; ורב ששת אמר: עד
"הזן".
נימא כתנאי, דתני חדא 'ברכת המזון שנים ושלשה (פעמים שהם שתי ברכות פעמים שהם שלש, כיצד? - כשהם שלשה הן שלש ברכות,
וכשהם שנים הן שתי ברכות, כדמפרש ואזיל)' ותניא אידך 'שלשה וארבעה';
סברוה דכולי עלמא הטוב והמטיב לאו דאורייתא היא; מאי? לאו בהא קמיפלגי: מאן דאמר 'שתים
ושלש' קסבר עד "הזן" (דקסבר ברכת זמון עד
"הזן", וכשהם שנים - אין אומרים אלא ברכת הארץ ובונה ירושלים),
ומאן דאמר 'שלש וארבע' קסבר עד "נברך" (כשהן
שנים - הרי שלש: "הזן", וברכת הארץ, ובונה ירושלים; וכשהם שלשה הם
מוסיפים "נברך" עד "ובטובו חיינו")?
לא! רב נחמן מתרץ לטעמיה ורב ששת מתרץ לטעמיה:
רב נחמן מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא עד "נברך";
מאן דאמר 'שלש וארבע' - שפיר, ומאן דאמר 'שתים ושלש' אמר לך: הכא -
בברכת פועלים עסקינן ('מוקים לה' לא גרסינן, והכי
גרסינן: 'והא דתניא 'שתים ושלש' - בברכת פועלים': דאמרי ברכת הארץ
ובונה ירושלים בחדא ברכה - אין כאן אלא ברכת הזן וברכת הארץ, וכשהם שלשה - מוסיפין
"נברך" - הרי שלש), דאמר מר (לעיל בפרק שני (דף
טז.)) 'פותח
ב"הזן" וכולל בונה ירושלים בברכת הארץ'.
רב ששת מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא עד "הזן", מאן
דאמר 'שתים ושלש' – שפיר, ומאן דאמר 'שלש וארבע' - קסבר “הטוב
והמטיב” דאורייתא היא.
אמר רב יוסף: תדע ד”הטוב והמטיב” לאו דאורייתא: שהרי
פועלים עוקרים אותה.
אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: תדע ד”הטוב
והמטיב” לאו דאורייתא, שהרי פותח בה ב"ברוך" ואין חותם בה
ב"ברוך" (ואי דאורייתא היא - הויא סמוכה
לחברתה, ואין פותחין בה בברוך), כדתניא: 'כל הברכות כולן פותח
בהן ב"ברוך" וחותם בהן ב"ברוך", חוץ מברכת הפירות וברכת המצות
וברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה שבקריאת שמע; יש מהן שפותח בהן
ב"ברוך" ואין חותם ב"ברוך" (כגון
ברכת פירות ומצות, פותח ואינו חותם; וטעמא מפרש ב'ערבי פסחים' (דף
קה.) משום דכולה חדא הודאה ואין הפסק דבר תחנה או דבר אחר
בתוכה כמו שיש בקדוש: 'כי הוא יום תחלה למקראי קודש'... 'והנחילנו')
(ברכות מו,ב)
ויש מהן שחותם בהן ב"ברוך" ואין פותח
ב"ברוך" (כגון ברכה הסמוכה לחברתה, שהרי כבר
פתח בברכה ראשונה, וברכה אחרונה שבקריאת שמע: "אמת ויציב", "אמת
ואמונה", שאף על פי שקרית שמע מפסיק בינתים - אברכות דלפניה סמוכה, והויא לה
'סמוכה לחברתה'), ו"הטוב והמטיב" פותח ב"ברוך" ואין חותם
ב"ברוך" (דלאו סמוכה לחברתה היא)';
מכלל דברכה בפני עצמה היא (שאינה מברכת המזון אלא על קבורת
הרוגי ביתר תקנוה).
ואמר רב נחמן בר יצחק: תדע ד"הטוב והמטיב" לאו
דאורייתא, שהרי עוקרין אותה בבית האבל (אליבא דרבי עקיבא),
כדתניא: 'מה הם אומרים בבית האבל? – "ברוך הטוב והמטיב"; רבי עקיבא
אומר: "ברוך דיין האמת"'; [לדעת תנא קמא]
"הטוב והמטיב" – אִין, "דיין אמת" – לא?
אלא אימא "אף הטוב והמטיב". [ולדעת רבי עקיבא – רק "דיין אמת" ולא "הטוב
והמטיב"].
מר זוטרא איקלע לבי רב אשי, איתרע ביה מלתא, פתח ובריך:
"הטוב והמטיב, אל אמת, דיין אמת, שופט בצדק, לוקח במשפט, ושליט בעולמו לעשות
בו כרצונו, כי כל דרכיו משפט: שהכל שלו ואנחנו עמו ועבדיו, ובכל אנחנו חייבים
להודות לו ולברכו; גודר פרצות בישראל - הוא יגדור את הפרצה הזאת בישראל
לחיים".
(מי שנצטרף לזימון, ואמרן לעיל
אליבא דרב ששת: ברכת זימון עד "הזן", והוצרך זה להיות מפסיק אכילתו עד
שיגמור המברך ברכת "הזן", וחזר זה שהפסיק לשנים [כדי לענות לזימון של שנים], וגמר סעודתו) להיכן הוא חוזר (לברך לאחר שיגמור סעודתו)?
רב זביד משמיה דאביי אמר: חוזר לראש (לתחלת "הזן", שהרי נתחייב בזימון: שבתחלה הוקבע בשלשה);
ורבנן אמרי: למקום שפסק (לברכת הארץ כשאר יחיד).
והלכתא למקום שפסק.
אמר ליה ריש גלותא לרב ששת: אף על גב דרבנן קשישי אתון,
פרסאי בצרכי סעודה בקיאי מינייכו: בזמן שהן שתי מטות (רגילין
היו לאכול בהסבה על צדו השמאלית, מוטה, ורגליו לארץ, איש איש על מטה אחת) -
גדול מסב בראש (כלומר: מסב תחלה על מטתו) ושני לו
למעלה הימנו (מטת השני לצד מראשותיו של גדול), ובזמן שהם
שלש - גדול מסב באמצע, שני לו למעלה הימנו, שלישי לו למטה הימנו (לצד מרגלותיו);
אמר ליה (רב ששת לריש גלותא):
וכי בעי אשתעויי בהדיה מתריץ תרוצי ויתיב ומשתעי בהדיה (ואם
רצה הגדול לדבר עם שני לו צריך הוא לזקוף עצמו ממסיבתו לישב זקוף: דכל זמן שהוא
מוטה אינו יכול לדבר עמו, לפי שהשני לו אחורי ראשו של גדול הוא, ופני הגדול מסובין
לצד אחר)? (וטוב לו שישב שני לו למטה הימנו וישמע דבריו כשהוא מוטה!)
אמר ליה: שאני פרסאי דמחוי ליה במחוג (מראים בידיהם ובאצבעותיהם ברמיזה).
מים ראשונים מהיכן מתחילין (רב
ששת קאמר ליה לריש גלותא: מהיכן מתחילין פרסיים מים ראשונים)?
אמר ליה: מן הגדול.
ישב גדול וישמור ידיו עד שנוטלין כולן?
אמר ליה: לאלתר מייתו תכא קמיה (שלחן
שלו מביאין מיד לפניו, ואוכל; ולפני כל אחד ואחד היו מביאין שלחן קטן).
מים אחרונים מהיכן מתחילין?
אמר ליה: מן הקטן.
וגדול יתיב וידיו מזוהמות עד שנוטלין כולן?
אמר ליה: לא מסלקי תכא מקמיה (מקמי
גדול) עד
דנמטי מיא לגביה [עד שמביאים מים לפניו,
וזהו מה שמפרש רש"י:] (עד
דמשו כולהו; ובעוד שהוא אוכל - האחרים נוטלין מים אחרונים [שכולם
מפסיקים לפני הגדול, ומביאים להם מים ונוטלים מים אחרונים, ואחרון - הגדול]).
אמר רב ששת: אנא מתניתא ידענא, דתניא: 'כיצד סדר הסבה? - בזמן שהן שתי מטות, גדול מסב
בראש ושני לו למטה הימנו (שאם הוצרך גדול לספר עמו לא יהא
צריך לזקוף); בזמן שהן
שלש מטות - גדול מסב בראש, שני לו למעלה הימנו (ואם
בא לספר - מספר עם השלישי לו, ואם בא לספר עם השני לו - טוב הוא שיזקוף ואל ישפיל
את השני לו לפני קטן ממנו: שיהא הוא למטה וקטן ממנו למעלה הימנו), שלישי לו למטה הימנו; מים הראשונים
מתחילין מן הגדול (ולאלתר מעיילי תכא קמיה), מים אחרונים: בזמן שהם חמשה מתחילין
מן הגדול, ובזמן שהם מאה מתחילין מן הקטן עד שמגיעים אצל חמשה ('מאה' לאו דוקא, דהוא הדין עשרה ולכל יותר מחמשה, שגנאי הוא שיסלקו השלחן
מלפני הגדול כשיטול ידיו וימתין שם יושב ובטל עד שיטלו כלם; לפיכך, כשהם יותר
מחמשה - מתחילין מן הקטן היושב בסוף, ואין מסלקין שלחן מלפני הגדול עד שיגיעו המים
לחמשה שאצלו); וחוזרין
ומתחילין מן הגדול (ונוטלין שלחן מלפניו) ולמקום שמים אחרונים חוזרין - לשם
ברכה חוזרת (כשמגיעים לחמשה, אם נטל הגדול – מברך,
ואם צוה לאחר ליטול קודם לו - הוא מברך)'.
מסייע ליה לרב, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב: 'כל הנוטל
ידיו באחרונה תחלה (אותו שנוטל בתחלת החמשה אחרונים - קורא
'תחלה באחרונה') הוא מזומן לברכה.
רב ורבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמיה דרבי, אמר ליה רבי
לרב: קום משי ידך!
חזייה דקא מרתת, אמר ליה: בר פחתי! 'עיין בברכת מזונא'
קאמר לך.
תנו רבנן: 'אין מכבדין (לומר
"היה אתה קודם") לא בדרכים (הולכי דרכים) ולא בגשרים (לומר לגדול הימנו "לך לפני"),
(ברכות מז,א)
ולא בידים מזוהמות (בנטילת
מים אחרונים)'.
רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא; קדמיה חמריה דרבין לדאביי,
ולא אמר ליה "ניזיל מר"; אמר [אביי בלבו]:
מדסליק האי מרבנן ממערבא (לפי שהיה רבין רגיל לעלות מבבל
לא"י ולומר הוא דבריו משמו של רבי יוחנן) - גס ליה
דעתיה; כי מטא לפתחא דבי כנישתא, אמר ליה "ניעל מר".
אמר ליה: ועד השתא לאו 'מר' אנא?
אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן: 'אין מכבדין אלא בפתח שיש בה
מזוזה'; דאית בה מזוזה – אִין, דלית בה מזוזה – לא.
אלא מעתה בית הכנסת ובית המדרש דלית בהו מזוזה הכי נמי
דאין מכבדין?
אלא אימא: בפתח הראוי למזוזה (כלומר:
בכניסת כל פתחים, למעוטי דרכים ופרצות).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol