דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף מז
(ברכות מו,ב)
תנו רבנן: 'אין מכבדין (לומר
"היה אתה קודם") לא בדרכים (הולכי דרכים) ולא בגשרים (לומר לגדול הימנו "לך לפני"),
(ברכות מז,א)
ולא בידים מזוהמות (בנטילת
מים אחרונים)'.
רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא; קדמיה חמריה דרבין
לדאביי, ולא אמר ליה "ניזיל מר"; אמר [אביי
בלבו]: מדסליק האי מרבנן ממערבא (לפי
שהיה רבין רגיל לעלות מבבל לא"י ולומר הוא דבריו משמו של רבי יוחנן) -
גס ליה דעתיה; כי מטא לפתחא דבי כנישתא, אמר ליה "ניעל מר".
אמר ליה: ועד השתא לאו 'מר' אנא?
אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן: 'אין מכבדין אלא בפתח שיש בה
מזוזה'; דאית בה מזוזה – אִין, דלית בה מזוזה – לא.
אלא מעתה בית הכנסת ובית המדרש דלית בהו מזוזה הכי נמי
דאין מכבדין?
אלא אימא: בפתח הראוי למזוזה (כלומר:
בכניסת כל פתחים, למעוטי דרכים ופרצות).
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: אין
המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע.
יתיב רב ספרא וקאמר: 'לטעום' איתמר.
למאי נפקא מינה?
(אין חלוק בדבר, אלא)
שחייב אדם לומר בלשון רבו.
תנו רבנן: 'שנים ממתינין זה לזה בקערה, שלשה אין
ממתינין; הבוצע הוא פושט ידו תחלה, ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו -
הרשות בידו'.
רבה בר בר חנה הוה עסיק ליה לבריה בי רב שמואל בר רב
קטינא; קדים (רבה בר בר חנה) ויתיב (לישב
על השולחן) וקמתני ליה לבריה (ולשנות לבנו הלכות סעודה, לפי
שהחתן רגיל לבצוע, והיה מלמדו היאך יעשה): 'אין הבוצע רשאי לבצוע (לפרוס הפרוסה מן הפת) עד שיכלה "אמן" (אחר
ברכת המוציא) מפי העונים' (דאף עניית "אמן" מן
הברכה היא, ואמרי' בפרק 'כיצד מברכין' (דף לט:) 'צריך שתכלה ברכה קודם בציעה'); רב חסדא אמר 'מפי רוב העונים'.
אמר ליה רמי בר חמא: מאי שנא רובא דאכתי לא כליא ברכה
מיעוטא נמי לא כליא ברכה?
אמר ליה: שֶׁאֲנִי אומר: כל העונה אמן יותר מדאי - אינו
אלא טועה.
תנו רבנן: 'אין
עונין לא אמן חטופה (שקורין את האלף בחטף ולא בפתח,
ואומר "אֲמן" והוא צריך לומר "אָמן"), ולא אמן קטופה (שמחסר קריאת הנו"ן: שאינו
מוציאה בפה שתהא נכרת), ולא אמן
יתומה (שלא שמע הברכה אלא ששמע שעונין אמן והא דאמרי' בהחליל
(סוכה נא:) שבאלכסנדריא של מצרים היו מניפים בסודרים כשהגיע עת לענות אמן אלמא לא
שמעי וקא ענו הנהו מידע ידעי שהם עונים אחר ברכה ועל איזו ברכה הם עונים אלא שלא
היו שומעים את הקול), ולא יזרוק
ברכה מפיו (במהירות שדומה עליו כמשא אלא שֶׁחוֹק קבוע הוא לו); בן עזאי אומר: כל העונה אמן יתומה -
יהיו בניו יתומים; חטופה - יתחטפו ימיו; קטופה - יתקטפו ימיו; וכל המאריך באמן
מאריכין לו ימיו ושנותיו.'
רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא; אתא רב שימי בר חייא, הוה
קמסרהב ואכיל (ממהר לאכול כדי להצטרף לזימון, וזימנו עליו);
אמר ליה רב: מה דעתך לאיצטרופי בהדן? אנן אכילנא לן (גמרה
לן סעודתנו קודם שבאת, ואי אתה מחייבנו עוד בזימון)!
אמר ליה שמואל: אלו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא (שמואל - חביבין עליו ארדיליא בקנוח סעודה, והן כמהין ופטריות; ולרב היו
חביבין גוזלות, ושמואל היה קורא לרב 'אבא' לכבודו) - מי לא
אכלינן (הלכך לא גמרה סעודתא ומצטרף)!
תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא; על רב אחא, אמרי: אתא גברא
רבא דמברך לן!
אמר להו: מי סבריתו דגדול מברך? עיקר שבסעודה מברך (אחד מאותן שהיו בתחלת ההסבה)!
והלכתא גדול מברך אף על גב דאתא לבסוף.
אכל דמאי (חטין הלקוחים מעם הארץ, ספק עשרן
ספק לא עשרן) [ומעשר ראשון שנטלה תרומתו, מעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל
כזית, והכותי - מזמנין עליו]:
הא לא חזי ליה (והויא לה ברכת זמון הבאה בעבירה,
וכתיב (תהלים י,ג) בוצע ברך נאץ ה', ואמר מר (בב"ק דף צד.):
הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה וברך עליה - אין זה מברך אלא מנאץ)?
כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה, דתנן [דמאי
פ"ג מ"א]: 'מאכילין את העניים דמאי (דרוב עמי הארץ מעשרים הם וחומרא דרבנן בעלמא הוא) ואת
האכסניא דמאי (אכסניא = חיל של מלך שמטיל על בני העיר לזונם בשובם ממלחמתו, והרי הם
כעניים לפי שהם שלא במקומם)', ואמר רב הונא: תנא: 'בית שמאי אומרים: אין מאכילין
את העניים ואת האכסניא דמאי'.
מעשר ראשון שנטלה תרומתו:
פשיטא!
לא! צריכא: אלא שהקדימו בשבלים (לוי
קדם את הכהן, ונטל מעשר בשבלים קודם שנטל כהן תרומה גדולה, והכהן היה לו ליטול
תרומה גדולה תחלה, אחד מחמשים, דרחמנא קרייה 'ראשית' וכתיב (שמות
כב,כח) מלאתך ודמעך לא תאחר
- נמצאת תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה: אאחד מחמשים שבו, לבד מתרומת מעשר שעל
הלוי להפריש תרומה ממעשרו) והפריש ממנו תרומת מעשר ולא הפריש ממנו תרומה גדולה,
וכדרבי אבהו (אשמעינן מתניתין דהכי הוא, כדרבי אבהו, דפטר ליה ללוי
מתרומה גדולה שבו), דאמר רבי אבהו אמר ריש לקיש: מעשר ראשון שהקדימו בשבלים
- פטור מתרומה גדולה, שנאמר (בפרשת לוים כתיב) (במדבר
יח,כו) [ואל הלוים תדבר ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר
אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם] והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן
המעשר (וכתיב בהאי קרא [פסוק
כט] את כל תרומת ה': כל צד תרומה שבו חייבים להפריש ממנו); 'מעשר מן המעשר'
אמרתי לך, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר.
אמר ליה רב פפא לאביי: אי הכי, אפילו הקדימו בכרי נמי?
אמר ליה: עליך אמר קרא
(ברכות מז,ב)
'מכל מעשרותיכם תרימו' [במדבר יח,כח: כן תרימו גם אתם
תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה'
לאהרן הכהן או אולי הפסוק שלאחריו: [במדבר
יח,כט] מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה' מכל חלבו את מקדשו ממנו]
ומה ראית?
האי אידגן (משעה שנתמרח בכרי נעשה דגן, וכיון
דאיקרי 'דגן' - חלה עליו רשות כהן תחלה, דכתיב [דברים
יח,ד] ראשית דגנך ... תתן לו) והאי (אבל בשבלים) לא אידגן (ולא חלה עליו רשות כהן).
מעשר שני והקדש שנפדו:
פשיטא?
הכא במאי עסקינן? - כגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש (אם הבעלים פודין אותו מוסיפין חומש), והא קא משמע לן: דאין חומש
מעכב.
השמש שאכל כזית:
פשיטא!?
מהו דתימא 'שמש לא קבע (אין
לו קביעות, לפי שהולך ובא)' - קא משמע לן.
והכותי מזמנין עליו:
אמאי? לא יהא אלא עם הארץ, ותניא 'אין מזמנין על עם
הארץ'? אביי אמר: בכותי חבר.
רבא אמר: אפילו תימא בכותי עם הארץ, והכא (ברייתא דקתני 'אין מזמנין על עם הארץ') בעם הארץ
דרבנן, דפליגי עליה דרבי מאיר עסקינן (וקאמרי 'כשאינו מעשר פירותיו',
הלכך כותי מזמנין, עליו דעשורי מעשר), דתניא 'איזהו עם הארץ (שדברו חכמים בכל מקום)? כל שאינו אוכל חוליו בטהרה - דברי
רבי מאיר; וחכמים אומרים: כל שאינו מעשר פירותיו כראוי', והני כותאי עשורי מעשרי,
כדחזי דבמאי דכתיב באורייתא מזהר זהירי, דאמר מר 'כל מצוה שהחזיקו בה כותים - הרבה
מדקדקין בה יותר מישראל'.
תנו רבנן: 'איזהו עם הארץ? - כל שאינו קורא קרית שמע
ערבית ושחרית - דברי רבי אליעזר; רבי יהושע אומר: כל שאינו מניח תפילין; בן עזאי
אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו; רבי נתן אומר: כל שאין מזוזה על פתחו; רבי נתן בר
יוסף אומר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה; אחרים אומרים: אפילו קרא ושנה
ולא שמש תלמידי חכמים (הוא הגמרא התלויה בסברא, שהיו
נותנים לדברי משנה טעם, והיו מתאספים יחד ועוסקים בכך, והיא דוגמת הגמרא שסדרו
האמוראים) -
הרי זה עם הארץ.'
אמר רב הונא: הלכה כאחרים.
רמי בר חמא לא אזמין עליה דרב מנשיא בר תחליפא (רמי בר חמא לא רצה לצרפו לשלשה לזמון) דתני ספרא
וספרי והלכתא; כי נח נפשיה דרמי בר חמא, אמר רבא: לא נח נפשיה דרמי בר חמא אלא דלא
אזמין ארב מנשיא בר תחליפא. והתניא 'אחרים אומרים: אפילו קרא ושנה ולא שמש
תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ'?
שאני רב מנשיא בר תחליפא, דמשמע (משמש) להו
לרבנן, ורמי בר חמא הוא דלא דק אבתריה (לא בדק לשאול מדת רב מנשיא).
לישנא אחרינא: דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגריס להו -
כצורבא מרבנן דמי.
אכל טבל ומעשר [אכל טבל, ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו (קסלקא דעתא תרומת מעשר קאמר), ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית,
והנכרי - אין מזמנין עליו]:
'טבל'!? פשיטא!
לא, צריכא בטבל טבול מדרבנן;
היכי דמי?
בעציץ שאינו נקוב.
'מעשר ראשון [שלא נטלה תרומתו (קסלקא דעתא תרומת מעשר קאמר)]'? פשיטא (דאין
מזמנין, דהיינו טבל)!?
לא, צריכא כגון שהקדימו בכרי (לאחר
שנתמרח והוקבע לתרומה מן התורה - קדם לוי את הכהן ונטל מעשר ראשון תחלה, ואחד
מחמשים שבו היה ראוי לתרומה גדולה לכהן; ו'שלא ניטלה תרומתו' דקתני - לאו תרומת
מעשר קאמר, אלא תרומה גדולה); מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי (לעיל: 'אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי'?) - קא משמע
לן כדשני ליה.
'מעשר שני [והקדש שלא נפדו]'? פשיטא!?
לא, צריכא שנפדו ולא נפדו כהלכתן; מעשר שני - כגון שפדאו
על גבי אסימון (כסף שלא נקבע בו צורה, וקורין לו פלזו"ן
בלע"ז), ורחמנא אמר (דברים יד,כה)
[ונתתה
בכסף] וצרת הכסף בידך [והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו] -
כסף שיש עליו צורה; הקדש - שחללו על גבי קרקע ולא פדאו בכסף, ורחמנא אמר "ונתן הכסף וקם לו".
[בשבת קכח,א תוספות
ד"ה ונתן הכסף וקם לו: אין הפסוק כך אלא "ויסף
חמישית כסף ערכך עליו וקם לו" (ויקרא
כז,יט) ודרך הש"ס לקצר ולומר בלשון אחר קצר...]
'והשמש שאכל פחות מכזית'? פשיטא!?
איידי דתנא רישא 'כזית' - תנא סיפא 'פחות מכזית'.
'והנכרי אין מזמנין עליו' – פשיטא?
הכא במאי עסקינן? - בגר שמל ולא טבל, דאמר רבי זירא אמר
רבי יוחנן: לעולם אינו גר עד שימול ויטבול (ביבמות (דף מו:) נפקא לן מ-ויקח משה את הדם ויזרוק על העם [שמות כד,ח], ואין הזאה בלא טבילה),
וכמה דלא טבל - נכרי הוא.
נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן:
אמר רבי יוסי: קטן המוטל בעריסה - מזמנין עליו.
והא תנן 'נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם'?
הוא דאמר כרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: אף
על פי שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו, אבל עושין אותו סניף לעשרה (חבור לזימון עשרה; וכי אמר רב אסי - נמי לעשרה קאמר).
ואמר רבי יהושע בן לוי: תשעה ועבד – מצטרפין.
מיתיבי: 'מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא
עשרה, ושחרר עבדו והשלימו לעשרה': שחרר – אִין, לא שחרר – לא!?
תרי אצטריכו; שחרר חד - ונפיק בחד.
והיכי עביד הכי? והאמר רב יהודה 'כל המשחרר עבדו עובר
בעשה, שנאמר (ויקרא כה,מו) [והתנחלתם אתם לבניכם
אחריכם לרשת אחזה] לעולם בהם תעבודו [ובאחיכם בני ישראל איש
באחיו לא תרדה בו בפרך]?
לדבר מצוה שאני.
מצוה הבאה בעבירה היא?
מצוה דרבים שאני (להוציא רבים ידי חובתם בקדושה).
ואמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי
שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו - קבל עליו שכר כולם.
'שכר כולם'? סלקא דעתך?
אלא אימא 'נותנין לו שכר כנגד כולם'.
אמר רב הונא: תשעה וארון מצטרפין.
אמר ליה רב נחמן: וארון גברא הוא?
אלא אמר רב הונא: תשעה נראין כעשרה מצטרפין. (מפרש ואזיל לה:)
אמרי לה כי מכנפי (הוו נראים כעשרה: שאין אדם מבחין
בהן כל כך מתוך שהן יחד), ואמרי לה כי מבדרי (נראין
טפי מרובין).
אמר רבי אמי: שנים ושבת מצטרפין.
אמר ליה רב נחמן: ושבת גברא הוא?
אלא אמר רבי אמי: שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה
בהלכה - מצטרפין (להיות שלשה).
מחוי רב חסדא: כגון אנא ורב ששת.
מחוי רב ששת: כגון אנא ורב חסדא.
אמר רבי יוחנן: קטן פורח (שהביא
סימנים ולא בא לכלל שניו) - מזמנין עליו.
תניא נמי הכי: 'קטן שהביא שתי שערות - מזמנין עליו,
ושלא הביא שתי שערות - אין מזמנין עליו, ואין מדקדקין בקטן'; הא גופא קשיא:
אמרת 'הביא שתי שערות' – אִין, 'לא הביא – לא' והדר תני 'אין מדקדקין
בקטן'? לאתויי מאי, לאו
(ברכות מח,א)
לאתויי קטן פורח (שאין מדקדקין בו אם בא לכלל שנים
או לאו)? (ומה הן 'שָׁנִים'? - שלש-עשרה שנים ויום אחד.)
ולית הלכתא ככל הני שמעתתא, אלא כי הא דאמר רב נחמן: 'קטן
היודע למי מברכין - מזמנין עליו'.
אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה, אמר להו רבה: למי מברכין?
אמרי ליה: לרחמנא.
ורחמנא היכא יתיב?
רבא אחוי לשמי טללא (גג),
אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא.
אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו!
היינו דאמרי אינשי: בוצין בוצין (בוצין
= דלעת)
מקטפיה (גירסת רש"י: מקניה: מקן שלו, מקטנותו) ידיע (ואית דגרסי 'מקטפיה', ו'קטף' הוא שרף האילן, כלומר: משעה שהוא חונט ויוצא
מתוך השרף - ניכר אם יהיה טוב).
[למלה 'בוצין' שתי משמעויות
עיקריות: קישוא קטן, צעיר, ופירוש שני: נר; לפיכך נראה שיש כאן משחק מילים: הפירוש
המילולי, כפירוש רש"י; והנמשל כאן, – לפי שתורה–אור, הוא ששני הילדים האלה –
אביי ורבא נירם יאיר – ניכר בהם התכונות הנחוצות עוד בילדותם להיות גדולים
בהתבגרותם.]
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol