דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף נב
(ברכות נא,ב)
'והלכה כדברי בית הלל' – פשיטא, דהא נפקא בת קול?
איבעית אימא קודם בת קול, ואיבעית אימא לאחר בת קול,
(ברכות נב,א)
ורבי יהושע היא, דאמר: אין משגיחין בבת קול (בתנורו של עכנאי, בבבא מציעא בפרק 'הזהב' (דף נט:)).
וסברי בית שמאי דברכת היום עדיפא? והתניא [תופסתא
ברכות פ"ה מ"לב]: 'הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על
היין ועל המאור ועל הבשמים ואחר כך אומר הבדלה, ואם אין לו אלא כוס אחד - מניחו
לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו (לשון שלשלת, כלומר: סודרן לאחר
המזון)'?
והא, ממאי דבית שמאי היא? דלמא בית הלל היא?
לא סלקא דעתא, דקתני 'מאור' ואחר כך 'בשמים', ומאן שמעת
ליה דאית ליה האי סברא - בית שמאי, דתניא: 'אמר רבי יהודה: לא נחלקו בית שמאי
ובית הלל על המזון שבתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף; על מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים:
בית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים, ובית הלל אומרים: בשמים ואחר כך מאור' (אלמא לבית שמאי מאור ואחר כך בשמים, וכן ברייתא נמי מאור ואחר כך בשמים
קאמר, אלמא בית שמאי היא, וקתני יין ברישא מקמי הבדלה);
וממאי דבית שמאי היא ואליבא דרבי יהודה? דילמא בית הילל
היא ואליבא דרבי מאיר (דתנן במתניתין 'בית הלל אומרים
נר ובשמים' ואמר בגמרא: רבי מאיר היא)?
לא סלקא דעתא (לאוקמי ברייתא כמתניתין),
דקתני הכא במתניתין 'בית שמאי אומרים: נר ומזון בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים:
נר ובשמים מזון והבדלה' והתם בברייתא קתני 'אם אין לו אלא כוס אחד - מניחו
לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו' (דמתניתין קתני מזון באמצע, וברייתא
קתני משלשלן כולן לאחריו כרבי יהודה, דאמר 'על המזון שבתחלה'); (ומדקתני לרבי יהודה מאור ואחר כך בשמים) שמע מינה
דבית שמאי היא ואליבא דרבי יהודה!
ומכל מקום קשיא (דברכת היין קדמה להבדלה)?
קא סברי בית שמאי: שאני עיולי יומא מאפוקי יומא (קדוש עיולי הוא והבדלה אפוקי היא): עיולי יומא כמה דמקדמינן ליה עדיף,
אפוקי יומא כמה דמאחרינן ליה עדיף, כי היכי דלא להוי עלן כמשוי.
וסברי בית שמאי ברכת המזון טעונה כוס (דקתני 'מניחו לאחר המזון')? והא תנן (מתניתין
בפרקין): 'בא
להם יין (כל ימות השנה קאמר) לאחר המזון (ובתוך
המזון לא בא להם, וכשגמרו סעודתם בא להם לפני ברכת המזון), אם
אין שם אלא אותו כוס - בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על המזון';
מאי? לאו דמברך עילויה ושתי ליה (והכי קאמר בית שמאי: אם רצה - מברך
על היין ושותהו, ואין צריך להניחו לברכת המזון)?
לא! דמברך עילויה ומנח ליה.
והאמר מר 'המברך צריך שיטעום'?
דטעים ליה.
והאמר מר (בפרק 'ערבי פסחים' (דף
קה:)) 'טעמו
- פגמו (לברכת המזון ולקדוש ולהבדלה)'?
דטעים ליה בידיה.
והאמר מר 'כוס של ברכה צריך שיעור', והא קא פחית
ליה משיעוריה?
דנפיש ליה טפי משיעוריה;
והא 'אם אין שם אלא אותו כוס' קתני?
תרי לא הוי, ומחד נפיש.
והא תני רבי חייא 'בית שמאי אומרים: מברך על היין
ושותהו ואחר כך מברך ברכת המזון'?
אלא תרי תנאי ואליבא דבית שמאי (תנא
דמתניתין ותנא דרבי חייא: תנא דרבי חייא אליבא דבית שמאי אמר 'אין ברכה טעונה
כוס', ותנא דמתניתין דלעיל דרבי יהודה אליבא דבית שמאי סבר ברכה טעונה כוס).
[משנה ב] בית
שמאי אומרים [נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס, ובית הלל אומרים: מוזגין את הכוס ואחר
כך נוטלין לידים]:
תנו רבנן [תוספתא ברכות פ"ה מ"כו]: 'בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין
את הכוס, שאם אתה אומר מוזגין את הכוס תחלה – [גזרה] שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס (שנפלו באחורי הכוס) מחמת ידיו (דתנן (פרה פ"ח מ"ז)
כל הפוסל את התרומה - מטמא משקים להיות תחלה) ויחזרו ויטמאו את הכוס (ובית
שמאי סברי: אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאות, כדלקמן)';
וליטמו ידים לכוס (למה ליה דקאמר 'משקין
שאחורי הכוס'? בלא משקין נמי מטמו ידים לכוס)?
ידים שניות הן, ואין שני עושה שלישי בחולין אלא על ידי
משקין (שהמשקין נעשין ראשונים מדרבנן). (ואי תימא: כלי אינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה? - הני
מילי מדאורייתא, וחכמים גזרו שיהו משקים ראשונים מטמאים כלי: גזרה משום משקים זב
וזבה, שהן אבות הטומאה כגון רוקו ומימי רגליו;)
[תוספתא
ברכות פ"ה מ"כז] 'ובית הלל אומרים: מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים,
שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה – [גזרה] שמא יטמאו משקין שבידים מחמת הכוס,
ויחזרו ויטמאו את הידים.'
(בתוספתא
הכי גרסינן לה: 'ובית הלל אומרים: אחורי הכוס לעולם טמאים; דבר אחר: תכף
לנט"י סעודה' למאי דחיישיתו שלא יטמאו הידים את אחורי הכוס - לאו חששא
היא: שאפילו לכתחלה מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים ותוכו טהור, כגון זה: שמטמא
אחוריו מחמת משקין, דאמרינן ביה בשמעתין 'תוכו טהור', הלכך מוזגין ושותין את הכוס
תחלה קודם נטילה, שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה - שמא יהו אחורי הכוס טמאין:
גזרה שמא לא יהו הידים נגובות יפה ממי הנטילה, ויטמאו המשקין שבידים מחמת כוס, והן
נעשים תחלה ויחזרו ויטמאו את הידים, ונמצא אוכל בידים מסואבות;)
וניטמי כוס
לידים (למה לי משקין בידים? אפילו ידים נגובות נמי יטמא כוס לידים; וכיון דהכי
הוא, נהי נמי דבכוס שלפני המזון עביד בית הלל תקנתא דשותהו קודם נטילה, כוסות
הבאין בתוך המזון - מה תהא עליהן? הלא מטמאין את הידים)?
אין כלי מטמא
אדם (כלומר: כלי כזה, שנטמא בולד הטומאה - אינו מטמא את הידים, דקיימא
לן כרבנן דפליגי עליה דרבי יהושע במסכת ידים (פ"ג
מ"א) בכלים שנטמאו במשקין, ואומר 'את שנטמא באב הטומאה
מטמא את הידים ושנטמא בולד הטומאה אינו מטמא את הידים, שאין שני עושה שני', ואף על
פי שהספר מטמא את הידים - אין למדים הימנו, הלכך כוסות שבתוך המזון שהידים נגובין
- אינן מטמאין את הידים; ואם תאמר פעמים שיש משקין? - תבשיל טופח על הידים אין תורת
משקין עליו, אלא תורת אוכל).
וניטמי
למשקין שבתוכו?
הכא בכלי (בכלי שטף קאמר, דאילו כלי חרס - אין מטמאין מגבן אפילו בטומאה דאורייתא)
שנטמאו אחוריו במשקין עסקינן (אין לך משקה שאינו ראשון לטומאה,
שאף אם נגע בשני - עשאוהו חכמים תחלה), דתוכו טהור וגבו טמא, דתנן [כלים
פ"כה מ"ו]: 'כלי שנטמאו אחוריו במשקין - אחוריו טמאים (אף על פי שאין אדם וכלים מקבלין טומאה מן התורה אלא מאב הטומאה, גזרו
חכמים שיהו משקין מטמאין כלים, מפני שמצינו משקה שהוא אב הטומאה לטמא אדם וכלים מן
התורה, כגון: זובו של זב, ורוקו, ומימי רגליו - גזרו על כל המשקין טמאין שיטמאו
כלים;)
(ברכות נב,ב)
תוכו ואוגנו
ואזנו וידיו טהורין (דכיון דטומאה זו - דרבנן היא, עבדו
בה היכרא דלידעו דמדרבנן היא כי היכי דלא לשרוף עלה תרומה וקדשים, והקילו בה; וכן
מפורש (בבכורות דף לח.); 'אוגנו' = שפתו
הכפולה לצד חוץ הראוי לתשמיש; 'אזנו' - כמו אזן החבית שקורין אנש"א
בלע"ז [ידית]; 'וידיו' - כלי שיש לו יד, כגון מחבת); נטמא תוכו
- נטמא כולו'; במאי קא מיפלגי? - בית שמאי סברי: אסור להשתמש בכלי
שנטמאו אחוריו במשקין, גזרה משום ניצוצות (שמא יתזו ניצוצות מתוכה על אחוריו,
ויטמאו משקין שמאחוריו מחמת אחורים ויטמאו [המשקין] את הידים; הלכך נוטלים
לידים תחלה: שלא יטמאו את אחורי הכוס), (ולמאי
דחיישי בית הלל מחמת אחוריו) וליכא למגזר שמא יטמאו המשקין שבידים בכוס (לאו חששא הוא, דהא אסור לאשתמושי ביה); ובית הלל
סברי: מותר להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין, אמרי: ניצוצות לא שכיחי, ואיכא
למיחש שמא יטמאו משקין שבידים מחמת הכוס (הלכך לחששא דידן איכא למיחש, אבל
לחששא דידכו - ליכא למיחש, דלא איכפת לן אם יטמאו אחוריו);
[תוספתא ברכות פ"ה מ"כו] 'דבר
אחר: תכף לנטילת ידים - סעודה.'
מאי 'דבר אחר'?
הכי קאמר להו בית הלל לבית שמאי: לדידכו, דאמריתו אסור
להשתמש בכלי שאחוריו טמאין, דגזרינן משום ניצוצות - אפילו הכי הא (למזוג הכוס תחלה) עדיפא, (ואחר כך נטילת ידים) דתכף
לנטילת ידים סעודה (ולא אתיא חששא דניצוצות ומפקעה
הלכתא; וזו - מהלכות סעודה היא).
[משנה ג] בית
שמאי אומרים מקנח [ידיו במפה ומניחה על השלחן, ובית הלל אומרים: על הכסת]:
תנו רבנן [תוספתא ברכות פ"ה מ"כח]: 'בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על
השלחן, שאם אתה אומר על הכסת – [גזרה] שמא יטמאו משקין שבמפה מחמת הכסת (שמא יהיה משקה טופח עליה מחמת נגוב הידים) ויחזרו ויטמאו את הידים (כשיקנח
בה תמיד בתוך הסעודה);'
ונטמייה כסת
למפה (בלא משקים)?
אין כלי (שאינו אב הטומאה) מטמא כלי.
ונטמייה כסת
לגברא גופיה?
אין כלי (שאינו אב הטומאה) מטמא אדם (והוא יזהר שלא יגעו ידיו בכסת אם
ראשונה היא לטומאה).
'ובית הלל אומרים:
על הכסת, שאם אתה אומר על השלחן – [גזרה] שמא יטמאו משקים שבמפה מחמת השלחן (כדמפרש לקמיה: דסברי בית הלל מותר להשתמש בשלחן
שני)
ויחזרו ויטמאו את האוכלין!'
ולטמא שלחן
לאוכלין שבתוכו?
הכא בשלחן
שני עסקינן, ואין שני עושה שלישי בחולין אלא על ידי משקין.
במאי
קמיפלגי?
בית שמאי
סברי: אסור להשתמש בשלחן שני, גזרה משום אוכלי תרומה (שהשני
פוסל את התרומה), ובית הלל סברי: מותר להשתמש בשלחן שני: אוכלי תרומה זריזין הם.
דבר אחר:
'אין נטילת ידים לחולין מן התורה';
מאי 'דבר אחר'?
הכי קאמרי להו בית הלל לבית שמאי: וכי תימרו מאי שנא גבי
אוכלין דחיישינן ומאי שנא גבי ידים דלא חיישינן, אפילו הכי הא עדיפא (לחוש שמא אירע מקרה שישתמשו בשלחן שני, ולא יניחנה על גבי השלחן שלא תטמא
את האוכלין מחמת משקין שבה, מלחוש שלא תטמא מחמת כסת ותחזור ותטמא את הידים) דאין
נטילת ידים לחולין מן התורה: מוטב שיטמאו ידים דלית להו עיקר מדאורייתא ואל יטמאו
אוכלים דאית להו עיקר מדאורייתא.
[משנה ד] בית
שמאי אומרים: מכבדין [את הבית ואחר כך נוטלין לידים, ובית הלל אומרים: נוטלין לידים
ואחר כך מכבדין את הבית]:
תנו רבנן [דומה לתוספתא ברכות פ"ה
מ"כט]: 'בית שמאי אומרים: מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים,
שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה - נמצא אתה מפסיד את האוכלין (שמים אחרונים נתזין עליהם ונמאסים)'
אבל נטילת ידים לבית שמאי תחלה לא
סבירא להו; מאי טעמא? - משום פירורין;
(הכי גרסינן בתוספתא [ברכות
פ"ה מ"כט]:) ובית הלל
אומרים: אם שמש תלמיד חכם הוא - נוטל פירורין שיש בהן כזית ומניח פירורין שאין בהן
כזית.'
מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: פירורין שאין בהם
כזית - מותר לאבדן ביד; במאי קמיפלגי? בית הלל סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ,
ובית שמאי סברי מותר להשתמש בשמש עם הארץ.
אמר רבי יוסי בר חנינא אמר רב הונא: בכוליה פרקין הלכה
כבית הלל בר מהא, דהלכה כבית שמאי;
ורבי אושעיא מתני איפכא (מפיך
בהך סיפא דבית שמאי לבית הלל ודבית הלל לבית שמאי), ובהא נמי
הלכה כבית הלל (וקבע בהא נמי הלכה כבית הלל)!
[משנה ה] בית
שמאי אומרים: נר ומזון [בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים: נר ובשמים מזון והבדלה]:
רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא; חזייה לרבא דבריך אבשמים
ברישא; אמר ליה: מכדי בית שמאי ובית הלל אמאור לא פליגי, דתניא: בית שמאי אומרים:
נר ומזון בשמים והבדלה ובית הלל אומרים: נר ובשמים מזון והבדלה'!?
עני רבא בתריה: '- זו דברי רבי מאיר, אבל רבי יהודה
אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף; על מה
נחלקו? - על המאור ועל הבשמים, שבית שמאי אומרים: המאור ואחר כך בשמים, ובית הלל
אומרים: בשמים ואחר כך מאור', ואמר רבי יוחנן: נהגו העם כבית הלל אליבא דרבי
יהודה.
בית שמאי אומרים: "שברא [מאור האש", ובית הלל
אומרים: "בורא מאורי האש"]:
אמר רבא: ב"ברא" - כולי עלמא לא פליגי דברא
משמע (לשעבר, ויפה לאומרו: שעל בריית האור שברא בששת ימי בראשית משבחין אותו,
לפי שבמוצאי שבת נברא, כדאמרינן בפסחים (פ"ד דף נד.)); כי
פליגי ב"בורא"; בית שמאי סברי "בורא" = דעתיד למברא (בורא = דבר שהוא בורא תמיד, והא לא שייכא הכא, שהרי כבר נברא!),
ובית הלל סברי "בורא" נמי
דברא משמע.
מתיב רב יוסף (ישעיה מה,ז):
יוצר אור ובורא חשך [עשה שלום ובורא רע אני ה' עשה כל אלה]: (עמוס
ד,יג) [כי הנה] יוצר הרים ובורא רוח [ומגיד לאדם מה
שחו עשה שחר עיפה ודרך על במתי ארץ ה' אלקי צבאות שמו] (ישעיהו
מב,ה) [כה אמר האל ה']
בורא השמים ונוטיהם [רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה]!?
אלא אמר רב יוסף: ב"ברא" ו"בורא" -
כולי עלמא לא פליגי דברא משמע; כי פליגי ב"מאור" ו"מאורי":
דבית שמאי סברי חדא נהורא איכא בנורא, ובית הלל סברי טובא נהורי איכא בנורא.
תניא נמי הכי: 'אמרו להם בית הלל לבית שמאי: הרבה
מאורות יש באור (שלהבת אדומה לבנה וירקרקת).'
[משנה ו] אין
מברכין [לא
על הנר ולא על הבשמים של עכו"ם, ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים, ולא על
הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה]:
בשלמא נר, משום דלא שבת (ממלאכת
עבירה: שהעובד כוכבים עושה מלאכה לאורו, ותניא לקמן 'אור שלא שבת - אין מברכין
עליו' הואיל ונעבדה בו עבירה); אלא בשמים מאי טעמא לא?
אמר רב יהודה אמר רב: הכא - במסבת עובדי כוכבים (לאכילה לסעודה) עסקינן, מפני שסתם מסבת עובדי כוכבים לעבודה זרה היא.
הא מדקתני סיפא 'אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים
של עבודה זרה', מכלל דרישא לאו בעבודה זרה עסקינן!?
אמר רב חנינא מסורא: 'מה טעם' קאמר: מה טעם אין מברכין לא
על הנר ולא על הבשמים של עכו"ם? - מפני שסתם מסבת עובדי כוכבים לעבודה זרה.
תנו רבנן: 'אור ששבת - מברכין עליו, ושלא שבת - אין
מברכין עליו';
מאי 'לא שבת'?
(ברכות נג,א)
אי נימא לא שבת מחמת מלאכה, אפילו ממלאכה דהתירא (כגון של חולה ושל חיה קאמר דאין מברכין), והתניא 'אור
של חיה ושל חולה מברכין עליו'!?
אמר רב נחמן בר יצחק: מאי 'שבת'? ששבת מחמת מלאכת עבירה.
תניא נמי הכי: 'עששית
(לנטירנ"א) שהיתה דולקת
והולכת כל היום כולו (מערב שבת, ובבית ישראל) - למוצאי שבת מברכין עליה (לפי שלא נעבדה בה עבירה, שלא הודלקה בשבת).'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol