דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף נג
(ברכות נב,ב)
תנו רבנן: 'אור ששבת - מברכין עליו, ושלא שבת - אין
מברכין עליו';
מאי 'לא שבת'?
(ברכות נג,א)
אי נימא לא שבת מחמת מלאכה, אפילו ממלאכה דהתירא (כגון של חולה ושל חיה קאמר דאין מברכין), והתניא 'אור
של חיה ושל חולה מברכין עליו'!?
אמר רב נחמן בר יצחק: מאי 'שבת'? ששבת מחמת מלאכת עבירה.
תניא נמי הכי: 'עששית
(לנטירנ"א) שהיתה דולקת
והולכת כל היום כולו (מערב שבת, ובבית ישראל) - למוצאי שבת מברכין עליה (לפי שלא נעבדה בה עבירה, שלא הודלקה בשבת).'
תנו רבנן [תוספתא ברכות פ"ה מ"לה]: 'נכרי
שהדליק מישראל (משחשכה מוצאי שבת)
וישראל שהדליק מנכרי - מברכין עליו; נכרי מנכרי - אין מברכין עליו'.
מאי שנא נכרי מנכרי דלא? - משום דלא שבת? אי הכי ישראל
מנכרי נמי הא לא שבת? וכי תימא 'הך איסורא אזל ליה והא אחרינא הוא (מתוך ששלהבת דולקת והולכת קמא קמא פרח ליה), ובידא
דישראל קא מתילדא' - אלא הא דתניא 'המוציא שלהבת לרשות הרבים (בשבת) - חייב' (ומוקמינן לה במסכת ביצה כגון דשייפיה לחרס משחא ואתלי בה נורא, דגחלת
ליכא, אלא שלהבת; ומשום חרס לא מחייב, דלית בה שיעורא) - אמאי
חייב? מה שעקר לא הניח ומה שהניח לא עקר (והוצאת שבת לא מחייבא עד דאיכא
עקירה מרשות זו והנחה ברשות זו)?
אלא לעולם דאיסורא נמי איתיה, וכי קא מברך - אתוספתא
דהתירא קא מברך.
אי הכי, נכרי מנכרי נמי!?
אִין, הכי נמי! גזרה משום נכרי ראשון ועמוד ראשון (אי שרית בנכרי שהדליק מנכרי משחשכה - אתי לברוכי בנכרי שהדליק מבעוד יום
ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשכה, כגון שמברך עליו סמוך לחשכה מיד).
תנו רבנן: 'היה מהלך חוץ לכרך וראה אור: אם רוב נכרים
- אינו מברך, אם רוב ישראל – מברך'.
הא - גופא קשיא: אמרת 'אם רוב נכרים אינו מברך',
הא מחצה על מחצה מברך, והדר תני 'אם רוב ישראל מברך', הא מחצה על מחצה אינו
מברך!?
בדין הוא דאפילו מחצה על מחצה נמי מברך, ואיידי דתנא רישא
'רוב נכרים' תנא סיפא 'רוב ישראל'.
תנו רבנן: 'היה מהלך חוץ לכרך וראה תינוק ואבוקה בידו
- בודק אחריו: אם ישראל הוא – מברך, אם נככרי הוא - אינו מברך'; מאי איריא
תינוק? אפילו גדול נמי?
אמר רב יהודה אמר רב: הכא בסמוך לשקיעת החמה עסקינן; גדול
מוכחא מילתא דודאי נכרי הוא (ואין צריך לבדוק אחריו, דאי איתא
דישראל הוא - לא היה ממהר סמוך לחשכה מיד לאחוז האור בידו), תינוק -
אימר ישראל הוא, אקרי ונקיט.
תנו רבנן: 'היה
מהלך חוץ לכרך וראה אור: אם עבה כפי הכבשן (ששורפים
בו אבנים לסיד: אם עבה כאור היוצא מפי הכבשן נהורא בריא היא, ולהשתמש לאורה היא
נעשית) - מברך עליו, ואם לאו (לאו לאורה נעשית אלא לבשל) -
אינו מברך עליו (ואין מברכין אלא על שנעשה להאיר)';
תני חדא 'אור של כבשן מברכין עליו' ותניא אידך 'אין מברכין עליו'!?
לא קשיא: הא בתחלה (בתחלת
שרפת אבנים אין האור להאיר), הא לבסוף (לאחר שנשרפו האבנים רובן - מדליקין
אור גדול מלמעלה למרק שרפת האבנים, ומשתמשין נמי לאורה).
תני חדא 'אור של תנור ושל כירים מברכין עליו'
ותניא אידך 'אין מברכין עליו'!?
לא קשיא: הא בתחלה הא לבסוף (של
תנור בסוף מברכין עליו: לאחר שהוסק התנור והפת בתוכה - מדליקין קסמין דקין בפיו
להאיר ולקלוט חומו לתוכו, וכיון דמשתמש לאורו - מברכין עליו).
תני חדא: 'אור של בית הכנסת ושל בית המדרש מברכין עליו'
ותניא אידך 'אין מברכין עליו'!?
לא קשיא: הא דאיכא אדם חשוב (בדאיכא
אדם חשוב - לכבודו הדליקוה, ולא שצריך לאור, אלא לכבוד בעלמא, ואין מברכין עליו), הא
דליכא אדם חשוב (להאיר להם הדליקוה ומברכין);
ואי בעית אימא: הא והא דאיכא אדם חשוב, ולא קשיא: הא
דאיכא חזנא הא דליכא חזנא (ואי איכא חזנא = שמש שאוכל בבית
הכנסת, אף לאורה עשויה: שיאכל החזן לאורה, ומברכין);
ואיבעית אימא: הא והא דאיכא חזנא, ולא קשיא: הא דאיכא
סהרא והא דליכא סהרא (איכא סהרא שהחזן יכול לאכול לאורה
- אין מברכין על הנר, שלא להאיר הדליקוה אאלא לכבוד אדם חשוב).
תנו רבנן [תוספתא ברכות פ"ה מ"לג]: 'היו
יושבין בבית המדרש והביאו אור לפניהם; בית שמאי אומרים: כל אחד ואחד מברך לעצמו,
ובית הלל אומרים: אחד מברך לכולן, משום שנאמר (משלי
יד,כח) ברוב עם הדרת מלך [ובאפס לאם מחתת רזון]'.
בשלמא בית הלל מפרשי טעמא, אלא בית שמאי מאי טעמא?
קסברי מפני בטול בית המדרש (שבזמן
שאחד מברך לכולם - הם צריכים לשתוק מגרסתם כדי שיתכונו כולם וישמעו אליו, ויענו
אמן).
תניא נמי הכי: 'של בית רבן גמליאל לא היו אומרים
"מרפא" בבית המדרש (לאדם המתעטש שרגילים לומר
"אסותא") מפני בטול בית המדרש.'
[המשך בירור משנה ו] אין
מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של מתים:
מאי טעמא?
נר - לכבוד (לכבוד המת) הוא דעבידא,
בשמים - לעבורי ריחא (דסרחונו של מת) הוא
דעבידי (ולא להריח).
אמר רב יהודה אמר רב: כל שמוציאין לפניו ביום ובלילה -
אין מברכין עליו (כל מת שהוא חשוב להוציא לפניו נר
ביום, אם הוציאו בלילה במוצאי שבת לקבורה - אין מברכין על אותו נר, דלכבוד עבידא
ולא להאיר), וכל (מת) שאין
מוציאין לפניו (שאינו חשוב להוציא נר לפניו ביום) אלא בלילה (אם הוציאוהו במוצאי שבת לקבורה) - מברכין עליו (דלהאיר
עבידא).
אמר רב הונא: בשמים של בית הכסא (שמוליך
אדם אסטניס לבית הכסא להעביר ממנו ריח רע של בהכ"ס) ושמן העשוי
להעביר את הזוהמא (שמביאים בסוף הסעודה לסוך ידים
מזוהמות והוא מבושם בבשמים) - אין מברכין עליו ("בורא
עצי בשמים", אלא "בורא שמן ערב" מברכין אם שמן של אפרסמון הוא; והא
דאמר ב'כיצד מברכין' (דף מג.) 'האי משחא כבישה וטחינה -
מברכין עליו "בורא עצי בשמים" - לא בבא בתוך הסעודה קאמר אלא בבא להריח).
למימרא דכל היכא דלאו לריחא עבידא לא מברכין עלויה?
מיתיבי: 'הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח - אפילו ישב שם כל היום כלו אינו מברך
אלא פעם אחד; נכנס ויצא נכנס ויצא - מברך על כל פעם ופעם' והא הכא, דלאו לריחא
הוא דעבידא, וקמברך?
אין! לריחא נמי הוא דעבידא, כי היכי דנירחו אינשי וניתו
ונזבון מיניה.
תנו רבנן: 'היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח: אם רוב עובדי
כוכבים - אינו מברך; אם רוב ישראל – מברך; רבי יוסי אומר: אפילו רוב ישראל נמי
אינו מברך, מפני שבנות ישראל מקטרות לכשפים'; - אטו כולהו לכשפים מקטרן?
הוה ליה מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר את הכלים (לבשם בעשנו את הבגדים); אשתכח רובא דלאו לריחא עביד, וכל
רובא דלאו לריחא עביד - לא מברך.
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: המהלך בערבי שבתות
בטבריא ובמוצאי שבתות בצפורי והריח ריח (בטבריא היו רגילים לגמר ערבי שבתות
ובצפורי במוצאי שבת) - אינו מברך, מפני שחזקתו אינו עשוי אלא לגמר בו את
הכלים.
תנו רבנן: 'היה מהלך בשוק של עכו"ם, נתרצה להריח
- הרי זה חוטא'.
(ברכות נג,ב)
ואין מברכין על הנר עד שיאותו [לאורו]:
אמר רב יהודה אמר רב: לא 'יאותו' = יאותו ממש (עומד בסמוך), אלא כל שאילו עומד בקרוב ומשתמש לאורה ואפילו ברחוק
מקום (שאפילו לא נהנה ממנו - מברכין עליו, ומאי 'עד שיאותו' = עד שיהא
אורו ראוי ליהנות ממנו לעומדים סמוך לו, ואז מברכים עליו אפילו הרחוקים ממנו,
ובלבד שיראוהו);
וכן אמר רב אשי: ברחוק מקום שנינו.
מיתיבי [תופסתא ברכות פ"ה מ"לד]: 'היתה
לו נר טמונה בחיקו או בפנס (בעששית) או שראה
שלהבת ולא נשתמש לאורה, או נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת - אינו מברך עד שיראה שלהבת
וישתמש לאורה'; בשלמא משתמש לאורה ולא ראה שלהבת - משכחת לה דקיימא
בקרן זוית, אלא ראה שלהבת ולא נשתמש לאורה היכי משכחת לה? לאו דמרחקא?
לא! כגון דעמיא ואזלא.
תנו רבנן: 'גחלים לוחשות - מברכין עליהן, אוממות - אין
מברכין עליהן' היכי דמי 'לוחשות'?
אמר רב חסדא: כל שאילו מכניס לתוכן קיסם ודולקת מאיליה.
איבעיא להו 'אוממות' או 'עוממות'?
תא שמע, דאמר רב חסדא בר אבדימי (יחזקאל לא,ח)
ארזים לא עממהו בגן אלהים [ברושים לא דמו אל סעפתיו וערמנים לא היו כפראתיו כל עץ בגן
אלקים לא דמה אליו ביפיו];
ורבא אמר: יאותו ממש.
וכמה (הוא צריך להיות בסמוך)?
אמר עולא: כדי שיכיר בין איסר לפונדיון.
חזקיה אמר: כדי שיכיר בין מלוזמא (משקל) של
טבריא למלוזמא של צפורי.
רב יהודה מברך אדבי אדא דיילא (רב
יהודה היה מברך על אור שבבית אדא דיילא, ורחוק מביתו היה; רב יהודה לטעמיה, דלא
בעי סמוך);
רבא מברך אדבי גוריא בר חמא (סמוך
לביתו היה; רבא לטעמיה, דאמר: סמוך בעינן);
אביי מברך אדבי בר אבוה.
אמר רב יהודה אמר רב: אין מחזרין על האור (אם אין לו אור - אינו צריך לחזר אחריו) כדרך
שמחזרים על המִצות.
אמר רבי זירא: מריש הוה מהדרנא, כיון דשמענא להא דרב
יהודה אמר רב - אנא נמי לא מהדרנא, אלא אי מקלע לי ממילא – מבריכנא.
[משנה ז] מי
שאכל [ושכח
ולא בירך, בית שמאי אומרים: יחזור למקומו ויברך, ובית הלל אומרים: יברך במקום
שנזכר]:
אמר רב זביד ואיתימא רב דימי בר אבא: מחלוקת בשכח, אבל
במזיד – דברי הכל יחזור למקומו ויברך.
פשיטא: 'ושכח' תנן!?
מהו דתימא הוא הדין אפילו במזיד, והאי דקתני 'ושכח'
- להודיעך כחן דבית שמאי - קא משמע לן.
תניא: 'אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, מי שאכל
בראש הבירה ושכח וירד ולא ברך יחזור לראש הבירה ויברך?
אמרו להן בית שמאי לבית הלל: לדבריכם, מי ששכח ארנקי בראש
הבירה לא יעלה ויטלנה? לכבוד עצמו הוא עולה, לכבוד שמים לא כל שכן!'
הנהו תרי תלמידי, חד עביד בשוגג כבית שמאי (אף על פי ששגג ונעקר מן המקום על ידי שכחה - החמיר על עצמו כבית שמאי וחזר
למקום שאכל וברך) ואשכח ארנקא דדהבא, וחד עביד במזיד כבית הלל (נעקר ממקום שאכל במזיד כדי לברך במקום אחר שהוצרך לילך)
ואכליה אריא.
רבה בר בר חנה הוה קאזל בשיירתא, אכל ואשתלי ולא בריך;
אמר: היכי אעביד? אי אמינא להו "אנשאי (שכחתי)
לברך" - אמרו לי "בריך! כל היכא דמברכת - לרחמנא מברכת!" מוטב
דאמינא להו "אנשאי יונה דדהבא (שכחתי יונה של זהב)".
אמר להו: "אנטרו לי דאנשאי יונה דדהבא"; אזיל ובריך
ואשכח יונה דדהבא.
ומאי שנא יונה?
דמתילי כנסת ישראל ליונה, דכתיב (תהלים סח,יד)
[אם
תשכבון בין שפתים] כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ: מה
יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה (או בורחת או נלחמת בראשי אגפיה) -
אף ישראל אינן ניצולין אלא במִצוֹת.
עד אימתי הוא [ועד מתי מברך? עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו]:
כמה שיעור עכול?
אמר רבי יוחנן: כל זמן שאינו רעב;
וריש לקיש אמר: כל זמן שיצמא מחמת אכילתו.
אמר ליה רב יימר בר שלמיא למר זוטרא, ואמרי לה רב יימר בר
שיזבי למר זוטרא: מי אמר ריש לקיש הכי? והאמר רב אמי אמר ריש לקיש: 'כמה שיעור
עכול? כדי להלך ארבע מילין'?
לא קשיא: כאן (ארבעה מילין) באכילה
מרובה, כאן באכילה מועטת.
[משנה ח] בא
להם יין [אחר
המזון, אם אין שם אלא אותו כוס - בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על
המזון, ובית הלל אומרים: מברך על המזון ואחר כך מברך על היין (הא - פריש לה בגמרא בריש פרקין: לבית שמאי אין ברכת המזון טעונה כוס,
ולבית הלל טעונה כוס)
ועונין אמן אחר ישראל המברך, ואין עונין אמן אחר כותי
המברך עד שישמע כל הברכה כולה]:
למימרא דישראל אף על גב דלא שמע כולה ברכה עונה? וכי לא
שמע היכי נפיק (קסלקא דעתא באחד מן המסובין עסקינן במתניתין)?
אמר חייא בר רב: בשלא אכל עמהן;
וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: בשלא אכל עמהן.
אמר ליה רב לחייא בריה: "ברי! (כשמושיטין
כוס של ברכה -) חטוף ובריך (הוי מחזר שיתנהו לך ותברך)!".
וכן אמר רב הונא לרבה בריה: "חטוף ובריך!"
למימרא דמברך עדיף ממאן דעני אמן? והתניא: 'רבי יוסי
אומר: גדול העונה אמן יותר מן המברך; אמר לו רבי נהוראי: השמים! כן הוא, תדע: שהרי
גוליירין יורדין ומתגרין במלחמה, וגבורים יורדין ומנצחין.'
תנאי היא, דתניא: 'אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע (העונה והמברך במשמע קומו ברכו את ה' אלהיכם בספר עזרא (ט,ה) ואומר ויברכו שם כבודך, והיא עניית אמן שבמקדש, במסכת
תענית (פ"ב דף טז:, ולקמן דף סג.)
מפרש 'קומו ברכו'- בתחלת ברכה, 'ויברכו
שם כבודך' - במקום עניית אמן, שבמקדש אומר 'ברוך שם כבוד
מלכותו לעולם ועד') אלא שממהרין (ליתן שכר) למברך יותר
מן העונה אמן.'
בעי מיניה שמואל מרב: מהו לענות אמן אחר תינוקות של בית
רבן (כשלומדים ברכות מפי רבן)?
אמר ליה: אחר הכל עונין אמן, חוץ מתינוקות של בית רבן,
הואיל ולהתלמד עשויין (שאין מתכוונים לברך אלא ללמד);
והני מילי בדלא עידן מפטרייהו, אבל בעידן מפטרייהו (כשאומרים
ההפטרה ומברכין בתורה ובנביא) – עונין (אחריהן אמן).
תנו רבנן: 'שמן (שמן שהיו רגילין להביא בסוף הסעודה
לסוך אחר הסעודה את הידים, אחר מים אחרונים להעביר את זוהמתן) מעכב את
הברכה (שאסור לזמן עד שיובא; וכן לענין שמעכב ברכות כל דבר הבא בקנוח סעודה שמותר
לאכלו בלא ברכה, עד שיסכוהו) - דברי רבי זילאי; רבי זיואי אומר: אינו מעכב;
רבי אחא אומר: שמן טוב (שיש
בו בשמים)
מעכב (את הברכה למי שרגיל בו);
רבי זוהמאי אומר: כשם שמזוהם פסול לעבודה - כך ידים מזוהמות
פסולות לברכה.'
אמר רב נחמן בר יצחק: אנא לא זילאי ולא זיואי ולא זוהמאי
ידענא, אלא מתניתא ידענא, דאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה במתניתא תנא: (ויקרא
כ,ז: והתקדשתם והייתם קדשים כי אני
ה' אלקיכם)
'והתקדשתם' אלו מים
ראשונים;
'והייתם קדושים' -
אלו מים אחרונים;
'כי קדוש' - זה שמן;
'אני יי' אלהיכם' -
זו ברכה.
הדרן עלך אלו דברים
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol