דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף נד
ברכות
פרק תשיעי הרואה
(ברכות נד,א)
משנה:
הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל (כגון
הנך דקתני לקמן: מעברות הים, והירדן, ונחלי ארנון כו') - אומר
"ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה";
מקום שנעקרה ממנו עכו"ם - אומר "ברוך שעקר
עכו"ם מארצנו";
[משנה ב] על הזיקין
ועל הזועות ועל הרעמים (מפרשים בגמרא) ועל הרוחות
ועל הברקים - אומר "ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם" (לפי
שאלו נראין או נשמעין למרחוק)";
על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות -
אומר "ברוך עושה בראשית"; (ובגמרא (דף נט.) פריך: אטו הנך דלעיל לאו מעשה בראשית נינהו?)
רבי יהודה אומר: הרואה את הים הגדול - אומר "ברוך
שעשה את הים הגדול", בזמן
שרואהו לפרקים; (מפרש בגמרא (נט
ע"ב) ולפי שהוא חשוב וגדול מכלן - קבע ליה רבי יהודה ברכה
לעצמו;)
על הגשמים ועל בשורות טובות - אומר "ברוך הטוב
והמטיב";
על בשורות רעות - אומר "ברוך דיין האמת";
[משנה ג] בנה בית חדש
וקנה כלים חדשים - אומר "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה";
מברך על הרעה מעין על הטובה ("דיין
האמת") ועל הטובה מעין על הרעה ("הטוב והמטיב"; ובגמרא
מפרש היכי דמי);
והצועק לשעבר - הרי זו תפלת שוא; [כיצד] היתה אשתו מעוברת
ואומר "יהי רצון שתלד אשתי זכר" - הרי זו תפלת שוא.
היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, ואומר "יהי רצון
שלא תהא בתוך ביתי" - הרי זו תפלת שוא.
[משנה ד] הנכנס לכרך (המהלך בדרך וצריך לעבור כרך ושם מצויים מושלים רעים ומחפשים עלילות)
מתפלל שתים: אחת בכניסתו (מתפלל שיכנס לשלום)
ואחת ביציאתו (מתפלל שיצא לשלום);
בן עזאי אומר: ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו (כדמפרש): נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד (נמצאו
ארבעה, כדמפרש בגמרא).
[משנה ה] חייב אדם
לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה (מפרש בגמרא), שנאמר (דברים
ו,ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך [ובכל נפשך ובכל מאדך ];
'בכל לבבך' - בשני
יצריך: ביצר טוב וביצר הרע
'ובכל נפשך' - אפילו
הוא נוטל את נפשך;
'ובכל מאדך' - בכל
ממונך;
דבר אחר 'בכל מאדך': בכל מדה
ומדה שהוא מודד לך (בין מדה טובה בין מדת פורענות) -
הוי מודה לו;
לא יקל אדם את ראשו (לא
ינהג קלות ראש) כנגד שער המזרח (חוץ להר הבית אשר בחומה הנמוכה אשר
לרגלי הבית במזרח), שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים (לפי
שכל השערים מכוונים זה כנגד זה: שער מזרח, שער עזרת נשים, ושער עזרת ישראל, ופתח
האולם, וההיכל, ובית קדשי הקדשים - בימי מקדש ראשון כשהיה אמה טרקסין),
ולא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו (חגור חלול, ונותנין בו מעות)
ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומר (בגמרא
מפרש ליה);
כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים "עד העולם" (במסכת תענית (פ"ב, דף טז:)
אמרינן: אין עונין "אמן" במקדש; המברך אומר בסוף כל ברכה "ברוך אתה
ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם - ברוך חונן הדעת", וכן בכולם, והעונין
אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"; וילפינן לה מקרא דתפלת עזרא
וסיעתו, ואשמעינן הכא דבמקדש ראשון לא היו אומרים אלא "ברוך ה' אלהי ישראל עד
מן העולם"); משקלקלו הצדוקים ואמרו 'אין עולם אלא אחד (אין עולם אלא זה)' - התקינו (עזרא וסיעתו) שיהו אומרים
"מן העולם ועד העולם" (לומר ששני עולמות יש, להוציא מלב
הצדוקים הכופרים בתחיית המתים);
והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם (בשמו של הקב"ה, ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד
הבריות להוציא שם שמים עליו), שנאמר (רות ב,ד) והנה
בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה' (ולמדו מבעז שאמר ה' עמכם), (ומן המלאך שאמר לגדעון)
ואומר (שופטים ו,יב) [וירא אליו מלאך ה' ויאמר
אליו] ה' עמך גבור החיל, ואומר (משלי
כג,כב) [שמע לאביך זה ילדך ו]אל תבוז
כי זקנה אמך (למוד מדברי זקני אומתך לעשות מה
שראית שעשו הם; ובגמרא מפרש מאי 'ואומר'), ואומר (תהלים
קיט,קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך;
רבי נתן אומר: הפרו תורתך משום עת לעשות לה' (פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה' - אף זה המתכוין לשאול לשלום חברו
זה רצונו של מקום, שנאמר [תהלים לד,טו] בקש
שלום ורדפהו: מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור).
גמרא:
מנא הני מילי (מנלן דמברכינן אניסא)?
אמר רבי יוחנן דאמר קרא (שמות
יח,י) ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל [אתכם מיד מצרים ומיד
פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים].
אניסא דרבים מברכינן, אניסא דיחיד לא מברכינן? והא ההוא
גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא (שם מדינה בדרומו של פרת),
נפל עליה אריא, אתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה, אתא לקמיה דרבא, ואמר ליה: 'כל אימת
דמטית להתם - בריך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה"! ומר בריה דרבינא הוה
קאזיל בפקתא (בקעה) דערבות (שם
מקום)
וצחא למיא (צמא למים); איתעביד ליה ניסא איברי ליה עינא
דמיא, ואישתי, ותו זמנא חדא הוה קאזיל ברסתקא (בשוק)
דמחוזא, ונפל עליה גמלא פריצא (גמל משוגע שעסקיו רעים),
איתפרקא ליה אשיתא (נפלה חומת בית שהיה סמוך לו) על
לגוה (ונכנס לתוך הבית מפני הגמל), כי מטא לערבות בריך "ברוך שעשה
לי נס בערבות ובגמל", כי מטא לרסתקא דמחוזא בריך "ברוך שעשה לי נס בגמל
ובערבות"?
אמרי: אניסא דרבים - כולי עלמא מיחייבי לברוכי, אניסא
דיחיד - איהו חייב לברוכי.
תנו רבנן: 'הרואה
מעברות הים (מקום שעברו ישראל בים סוף) ומעברות הירדן (בימי יהושע) מעברות נחלי
ארנון (לקמן מפרש מאי ניסא), אבני אלגביש במורד בית חורון (בימי
יהושע היה בספר יהושע), ואבן שבקש
לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל (לקמן מפרש), ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק, ואשתו של
לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה - על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום';
בשלמא מעברות הים, דכתיב (שמות יד,כב) ויבאו בני ישראל בתוך
הים ביבשה [והמים להם חומה מימינם ומשמאלם]; מעברות הירדן, דכתיב (יהושע
ג,יז) ויעמדו הכהנים נושאי הארון ברית ה' בחרבה בתוך הירדן הכן
וכל ישראל עוברים בחרבה עד אשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן, אלא מעברות
נחלי ארנון מנלן?
דכתיב (במדבר כא,יד)
על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה [ואת הנחלים ארנון]; תנא: 'את
והב בסופה' - שני מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל, כי הוו קא
חלפי ישראל - אתו אמוראי
(ברכות נד,ב)
עבדי להון נקירותא (מערות;
מעברות נחלי ארנון = עמק עמוק בין שני הרים גבוהים, והיו ישראל צריכים לעבור באותו
עמק; עשו אמוריים מערות בצדי ההרים) וטשו בהון (ונחבאו
שם),
אמרי: כי חלפי ישראל הכא – נקטלינון! ולא הוו ידעי דארון הוה מסגי (עובר) קמייהו דישראל והוה ממיך להו טורי מקמייהו (משפיל הרים ומתפשטין זה לצד זה עד שהעמק שוה); כיון דאתא
ארון - אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון, ונחת דמייהו לנחלי ארנון; כי אתו את והב (כשחזרו ההרים למקומן) - חזו דמא דקא נפיק מביני טורי, אתו ואמרי להו לישראל
ואמרו שירה, היינו דכתיב (במדבר כא,טו) ואשד (ושפך) הנחלים אשר
נטה לשבת ער (ההר שבעבר העמק נטה ונתפשט לצד חברו ההר אשר לצד עבר
מואב, ושם ארץ מואב 'ער')
ונשען לגבול מואב.
'אבני אלגביש' - מאי 'אבני אלגביש'?
תנא: אבנים שעמדו (באויר) על גב איש
וירדו על גב איש:
עמדו על גב
איש - זה משה, דכתיב (במדבר יב,ג) והאיש משה עניו מאד [מכל האדם אשר על
פני האדמה] וכתיב (שמות ט,לג) [ויצא משה מעם פרעה את
העיר ויפרש כפיו אל ה'] ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה (לא הגיע לארץ, אלא עמדו באויר);
'ירדו על גב
איש' - זה יהושע, דכתיב (במדבר כז,יח) [ויאמר ה' אל משה] קח לך
את יהושע בן נון איש אשר רוח בו [וסמכת את ידך עליו] וכתיב (יהושע
י,יא) ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך
עליהם אבנים גדולות [עד עזקה וימתו רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הרגו בני
ישראל בחרב].
'אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל' - גמרא
גמירי לה, אמר: מחנה ישראל כמה הוי? - תלתא פרסי (עוג
חשב כן בלבו: מחנה ישראל תלתא פרסי, דכתיב (במדבר לג,מט) ויחנו מבית הישימות עד אבל השטים, ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההוא דוכתא, והוה תלתא פרסי אורכא
ותלתא פרסי פותיא (עירובין פ"ה דף נה:)), איזיל
ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו!
אזל, עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה, ואייתי
קודשא בריך הוא עליה קמצי (נמלים) ונקבוה,
ונחית בצואריה; הוה בעי למשלפה - משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה,
והיינו דכתיב (תהלים ג,ח) [קומה ה' הושיעני אלקי כי
הכית את כל איבי לחי] שני רשעים שברת, וכדרבי
שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב 'שני
רשעים שברת'? אל תקרי 'שברת' אלא 'שרבבת' (לשון
'אשתרבובי אשתרבוב': ירדו וגדלו למטה);
משה כמה הוה? - עשר אמות (שהרי
הוא הקים את המשכן, ודרשינן 'הקים את עצמו לקומת המשכן', וכתיב ביה עשר אמות אורך הקרש (שמות כו,טז)); שקיל נרגא
בר עשר אמין, שוור (קפץ למעלה) עשר אמין -
ומחייה בקרסוליה (קבילי"א בלע"ז)
וקטליה.
'ואבן שישב עליה משה' - דכתיב (שמות
יז,יב) וידי משה כבדים (ואינו יכול לפושטן כל היום אלא אם
כן תומכים בזרועותיו) ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה [ואהרן וחור תמכו
בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש].
'ואשתו של לוט' - שנאמר (בראשית
יט,כו) ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח;
'וחומת יריחו שנבלעה' - דכתיב (יהושע
ו,כ) [וירע העם ויתקעו בשופרות ויהי כשמע העם את קול השופר
ויריעו העם תרועה גדולה] ותפול החומה תחתיה [ויעל העם העירה איש נגדו
וילכדו את העיר] (משמע
במקומה, ואי אפשר זו אלא על ידי בליעה).
בשלמא כולהו ניסא, אלא אשתו של לוט פורענותא הוא?
דאמר "ברוך דיין האמת". (תירוצא
הוא;)
והא 'הודאה ושבח' קתני?
תני: על לוט
ועל אשתו מברכים שתים: על אשתו - אומר "ברוך דיין האמת", ועל לוט - אומר
"ברוך זוכר את הצדיקים" (שזכר את אברהם).
אמר רבי יוחנן: אפילו בשעת כעסו של הקב"ה - זוכר את
הצדיקים, שנאמר (בראשית יט,כט) ויהי בשחת אלהים את ערי
הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה [בהפך את הערים אשר ישב
בהן לוט]:
'וחומת יריחו שנבלעה' - וחומת יריחו נבלעה? והא נפלה,
שנאמר (יהושע ו,כ) [וירע העם ויתקעו בשופרות]
ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה תחתיה [ויעל העם העירה
איש נגדו וילכדו את העיר]?
כיון דפותיה ורומה כי הדדי נינהו (ואין
נפילה ניכרת בה אם לא נבלעה) - משום הכי אבלעה בלועי (והוא
דרך נפילה לחומה כזו).
אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות (כשיוצאין מן הסכנה): יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי
שהיה חבוש בבית האסורים ויצא.
יורדי הים מנלן?
דכתיב (תהלים קז,כג-כד-כה)
יורדי הים באניות [עשי מלאכה במים רבים] [תהלים
קז,כד] המה ראו מעשי ה' [ונפלאותיו במצולה], ואומר [תהלים
קז,כה] ויעמד רוח סערה [ותרומם גליו] [תהלים
קז,כו] יעלו שמים ירדו תהומות [נפשם ברעה תתמוגג],
ואומר [תהלים קז,כז] יחוגו וינועו כשכור [וכל חכמתם תתבלע] ואומר [תהלים
קז,כח] ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם,
ואומר [תהלים קז,כט] יקם סערה לדממה [ויחשו גליהם],
ואומר [תהלים קז,ל] וישמחו כי ישתוקו [ונחם אל מחוז
חפצם], ואומר [תהלים קז,לא]
יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם;
הולכי מדברות מנלן?
דכתיב [תהלים קז,ד] תעו
במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו [תהלים
קז,ו] ויצעקו אל ה' [בצר להם ממצוקותיהם יצילם] [תהלים
קז,ז] וידריכם בדרך ישרה [ללכת אל עיר מושב] [תהלים
קז,ח] יודו לה' חסדו
[ונפלאותיו
לבני אדם];
מי שחלה ונתרפא – דכתיב: [תהלים
קז,יז] אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו [תהלים קז,יח]
כל אוכל תתעב נפשם [ויגיעו עד שערי מות] [תהלים
קז,יט] ויזעקו אל ה' בצר להם [ממצוקותיהם יצילם] [תהלים
קז,ב] ישלח דברו וירפאם [וימלט משחיתותם] [תהלים
קז,כא] יודו לה' חסדו
[ונפלאותיו
לבני אדם];
מי שהיה חבוש בבית האסורין מנלן?
דכתיב: [תהלים קז,י] יושבי
חשך וצלמות [אסירי עני וברזל] [תהלים
קז,יא] כי המרו אמרי אל [ועצת עליון נאצו], ואומר [תהלים
קז,יב] ויכנע בעמל לבם [כשלו ואין עזר] ואומר [תהלים
קז,יג] ויזעקו אל ה' בצר להם [ממצוקותיהם יצילם],
ואומר [תהלים קז,יד] יוציאם מחשך וצלמות [ומוסרותיהם
ינתק], ואומר [תהלים קז,טו]
יודו לה' חסדו [ונפלאותיו לבני
אדם];
מאי מברך?
אמר רב יהודה: "ברוך גומל חסדים טובים";
אביי אמר: וצריך לאודויי קמי עשרה, דכתיב (תהלים
קז,לב) וירוממוהו בקהל עם [ובמושב זקנים יהללוהו].
מר זוטרא אמר: ותרין מינייהו רבנן, שנאמר 'ובמושב
זקנים יהללוהו' מתקיף לה רב אשי; ואימא כולהו רבנן? מי כתיב 'בקהל
זקנים'? 'בקהל עם' כתיב!
ואימא בי עשרה שאר עמא, ותרי רבנן?
קשיא.
רב יהודה חלש ואתפח (נתרפא); על
לגביה רב חנא בגדתאה (שם עירו 'בגדד'; היא עיר החשובה
שבבבל משחרבה בבל) ורבנן; אמרי ליה: בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך
לעפרא!
אמר להו: פטרתון יתי מלאודויי.
והא אמר אביי 'בעי אודויי באפי עשרה'?
דהוו בי עשרה.
והא איהו לא קא מודה?
לא צריך, דעני בתרייהו "אמן".
אמר רב יהודה: שלשה צריכין שימור (מן
המזיקין),
ואלו הן: חולה, חתן, וכלה; במתניתא תנא 'חולה, חיה' חתן וכלה; ויש אומרים אף אָבֵל
(חולה - שהורע מזלו, לפיכך השד מתגרה בו, וכן חיה = אשה שילדה, וכן אבל),
ויש אומרים אף תלמידי חכמים בלילה.
ואמר רב יהודה: שלשה דברים, [המאריך בהן] מאריכין ימיו
ושנותיו של אדם: המאריך בתפלתו, והמאריך על שלחנו (שמתוך
כך עניים באין ומתפרנסים), והמאריך בבית הכסא (רפואה
היא לו).
והמאריך בתפלתו מעליותא היא? והאמר רבי חייא בר אבא אמר
רבי יוחנן:
(ברכות נה,א)
'כל המאריך בתפלתו ומעיין בה (אומר
בלבו שתיעשה בקשתו, לפי שהתפלל בכונה) - סוף בא לידי כאב לב (שאין בקשתו נעשית), שנאמר (משלי יג,יב) תוחלת
ממושכה מחלה לב [ועץ חיים תאוה באה] ('תוחלת' - לשון תפלה, כמו ויחל משה (שמות לב,יא)),
ואמר רבי יצחק: שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם (שעל
ידיהן מפשפשים למעלה במעשיו, לומר "בוטח זה בזכיותיו - נראה מה הם"),
ואלו הן: קיר נטוי (מקום סכנה), ועיון
תפלה, ומוסר דין על חבירו לשמים (בוטח הוא בזכיותיו שחברו יהיה נענש
על ידו)!?
הא - לא קשיא: הא דמעיין בה, הא דלא מעיין בה, והיכי
עביד? - דמפיש ברחמי.
והמאריך על שלחנו - דלמא אתי עניא ויהיב ליה, דכתיב (יחזקאל
מא,כג) המזבח עץ שלש אמות גבוה [וארכו שתים אמות
ומקצעותיו לו וארכו וקירתיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה']
וכתיב 'וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה''; פתח במזבח
וסיים בשלחן!? רבי יוחנן ורבי אלעזר, דאמרי תרוייהו: כל זמן שבית המקדש קיים -
מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו - שלחנו של אדם מכפר עליו.
והמאריך בבית הכסא מעליותא הוא? והתניא 'עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות:
האוכל עלי קנים, ועלי גפנים, ולולבי גפנים (וידלי"ש
בלע"ז), ומוריגי
בהמה (כל בשר שבבהמה שאינו חלק אלא דומה למורג חרוץ שאינו
חלק כמו החיך והלשון והכרס הפנימי ובית הכוסות), ושדרו של דג, ודג מליח שאינו מבושל כל צרכו, והשותה שמרי יין,
והמקנח בסיד, ובחרסית, והמקנח בצרור שקנח בו חבירו, ויש אומרים אף התולה עצמו בבית
הכסא יותר מדאי (שאינו יושב אלא על ברכיו, שמתוך כך
- נקביו נפתחין יותר מדאי)'?
לא קשיא: הא דמאריך ותלי, הא דמאריך ולא תלי.
כי הא: דאמרה ליה ההיא מטרוניתא לרסי יהודה ברבי אלעאי: פניך
דומים למגדלי חזירים ולמלוי ברבית (שכרן מרובה בלא טורח, ושמחים
בחלקם, לכך פניהם צהובים)!
אמר לה: הימנותא (לשון שבועה, כלומר: באמונה)!
לדידי תרוייהו אסירן (שתיהן אסורות לי),
אלא עשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזאי לבי מדרשא, דכי אזילנא - בדיקנא נפשאי בכולהו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol