דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף נט
(ברכות נח,ב)
מאי 'כימה'?
אמר שמואל: כמאה ככבי (כמאה
ככבי יש בין הכוכבים של כימה שהן כחה של כימה); אמרי לה
דמכנפי ([מכונסים יחד] אותן שהן כחה של כימה), ואמרי לה דמבדרן;
מאי 'עש'?
אמר רב יהודה: [כוכב בשם]
יותא.
מאי 'יותא'?
אמרי [כוכב] (דקיימא) לה [ב]זנב טלה,
ואמרי לה (דקיימא ב)רישא דעגלא (ראשו
של עגל, והיינו מזל שור, והוא נמשך אחר מזל טלה, ראש השור סמוך לזנב טלה, שכן
הסדר: טלה, שור, תאומים), ומסתברא כמאן דאמר זנב טלה (היינו
כוכבים העשויין כזנב), דכתיב (איוב לח,לב) [התוציא מזרות
בעתו] ועיש על בניה תנחם, אלמא (והאי
זנב)
חסרה ומתחזיא
(ברכות נט,א)
כטרפא דטריף (דבר שהוא חסר וסתמוהו מגופו:
שעשאוהו כנוס, ומתחזי כמכה בקורנס; 'טרפא דטריף' = מוכה בהכאות, כמו 'ביצה טרופה';
לשון אחר דמתחזיא כדטרפא מטרף: נדבק יחד ועשאו סניפין כמין חיבור),
והאי דאזלא בתרה (עיש אחר כימה) - דאמרה לה
"הב לי בני (שני כוכבים שלי)",
שבשעה שהקב"ה בקש להביא מבול לעולם - נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם,
וכשבקש לסתמה - נטל שני כוכבים מעיש וסתמה.
וליהדר לה (לכימה אותן כוכבים עצמן שנטל הימנה)?
אין הבור מתמלא מחוליתו;
אי נמי: אין קטיגור נעשה סניגור.
וליברי לה תרי ככבי אחריני?
(קהלת א,ט) [מה שהיה הוא שיהיה ומה
שנעשה הוא שיעשה ו]אין כל חדש תחת השמש.
אמר רב נחמן: עתיד הקב"ה להחזירן לה, שנאמר (איוב
לח,לב) [התוציא מזרות בעתו] ועיש על בניה תנחם.
ועל הזועות:
מאי 'זועות'?
אמר רב קטינא: גוהא (בלשונם
קורין רעידת הארץ 'גוהא').
רב קטינא הוה קאזיל באורחא; כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא (בעל אוב של עצמות: שעושה כשוף בעצמות המת. 'טמיא' = עצמות, ודומה לו במסכת
כלים 'בית מלא טמיא', ופירש רב האי: מלא טמיא = בית שהוא מלא עצמות, והביא ראיה על
זה מבראשית רבה, דקתני 'אדרינוס שחיק טמיא' דהיינו 'שחיק עצמות'; ואין לפרש 'אוב
טמא' שאין זה הלשון) - גנח גוהא (ותגעש ותרעש [תהלים יח,ח], כלומר: נזדעזעת הארץ מאד
מאד; 'גנח גוהא' - חדא מילתא, היא וכן הלשון), אמר:
"מי ידע אובא טמיא האי גוהא מהו"? רמא ליה קלא: "קטינא! קטינא!
אמאי לא ידענא: בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם -
מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, והיינו גוהא! אמר רב
קטינא: אובא טמיא - כדיב [כָּזָב]
הוא, ומיליה כדיבין.
אי הכי, גוהא גוהא מיבעי ליה (שני
פעמים היה לו להזדעזע, כנגד שתי דמעות)?
ולא היא: גוהא גוהא עביד, והאי דלא אודי ליה - כי היכי
דלא ליטעי כולי עלמא אבתריה;
ורב קטינא דידיה אמר: סופק כפיו (ומאותו
קול מזדעזעת הארץ), (שמצינו שכפיו סופק:)
שנאמר (יחזקאל כא,כב) וגם אני אכה כפי אל כפי
והניחותי חמתי [אני ה' דברתי].
רבי נתן אומר: אנחה מתאנח (ומאותה
אנחה מרעיד הקרקע; ומצינו שמתאנח), שנאמר (יחזקאל
ה,יג) [וכלה אפי] והנחותי חמתי בם והנחמתי [וידעו כי אני ה'
דברתי בקנאתי בכלותי חמתי בם] (כביכול
כאדם שיש לו חימה ומתאנח ומתנחם דעתו, ועושה לו נחת רוח; והנחמתי = אנחם על הרעה שעשיתי להן); ורבנן אמרי: בועט ברקיע, שנאמר (ירמיהו
כה,ל) [ואתה תנבא אליהם את כל הדברים האלה ואמרת אליהם ה' ממרום
ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו] הידד
כדורכים יענה אל כל יושבי הארץ (שדורך
ובועט ברקיע).
רב אחא בר יעקב אמר: דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד, שנאמר (ישעיהו
סו,א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי [אי זה בית אשר
תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי] (והארץ
הדום רגלי כגון שדחה תחת כסא הכבוד ומגיע בעוטו עד לארץ, שהיא
הדום רגליו).
ועל הרעמים:
מאי 'רעמים'?
אמר שמואל: ענני בגלגלא (עננים
מתחופפין ומתחככין ונשמע הקול; לשון אחר: העננים פוגעין בגלגל ומתגלגלות עם הגלגל
בעל כרחם, ואותו הקול היינו רעמים), שנאמר (תהלים
עז,יט) קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ;
ורבנן אמרי ענני דשפכי מיא להדדי, שנאמר (ירמיהו י,יג; ירמיהו נא טז)
לקול תתו המון מים בשמים [ויעל נשאים מקצה [ה]ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו];
רב אחא בר יעקב אמר: ברקא תקיפא (ברקים
של אש),
דבריק בעננא ומתבר גזיזי דברזא (ואותו הקול היינו רעמים; 'גזיזי' =
גלציי"ש: חתיכות של ברד).
רב אשי אמר: ענני חלחולי מחלחלי [העננים
חלולים] ואתי זיקא [ובא רוח]
ומנשב אפומייהו [על פי חחלי העננים, כמו רוח הנושף על פי
חלילים] (- והיינו רעמים),
ודמי כזיקא על פום דני [דומה לרוח על פי חביות או
כדים שעושה קולות].
ומסתברא כרב אחא בר יעקב, דבריק ברקא [שבורק ברק] ומנהמי ענני (הומות
העננים) -
ואתי מטרא.
ועל הרוחות:
מאי 'רוחות'?
אמר אביי: זעפא (סופטורביי"ל [נחשול]).
ואמר אביי: גמירי דזעפא בליליא לא הוי.
והא קא חזינן דהוי?
ההוא - דאתחולי ביממא.
ואמר אביי: גמירי דזעפא - תרתי שעי לא קאי, לקיים מה
שנאמר (נחום א,ט) [מה תחשבון אל ה' כלה הוא
עשה] לא תקום פעמים צרה.
והא קא חזינן?
דקאי דמפסיק ביני ביני.
ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם:
מאי 'ברקים'?
אמר רבא: ברקא (אישלוזיר"א לשון מבריק נהר).
ואמר רבא: ברקא יחידאה (שלא
הבריק אלא פעם אחד), וברקא חיורא, וברקא ירוקתא, וענני דסלקן בקרן מערבית
ואתיין מקרן דרומית, ותרתי ענני דסלקן חדא לאפי חברתה (ששני
עננים פוגעים זה את זה) - כולהו קשיין (שאינם של ברכה);
למאי נפקא
מינה?
למבעי רחמי;
והני מילי בליליא, אבל בצפרא - לית בהו מששא.
אמר רבי שמואל בר יצחק: הני ענני דצפרא - לית בהו מששא,
דכתיב (הושע ו,ו) [מה אעשה לך אפרים מה אעשה
לך יהודה] וחסדכם כענן בקר [וכטל משכים הלך] (ענן בקר לא קבוע).
אמר ליה רב פפא לאביי: הא אמרי אינשי 'כד מפתח בבי מיטרא (אם כשתפתח דלתיך בבקר ירד לך מטר) בר חמרא (-
לך אני אומר, חֲמַּר ההולך ממקום למקום להביא תבואה) מוך שקיך
וגני' (כפול שקך תחתיך ותישן עליו' ולא תלך אנה ואנה להביא תבואה' לפי שיהיו
החטים בזול בשביל הגשם)?
לא קשיא: הא דקטר בעיבא (נתקשרו
השמים בעב עבה, אז טוב כי ירד גשם רב), הא דקטר בענני (ענן קלוש, הוא 'ענן בֹקר' שאין בו ממש).
אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: לא נבראו רעמים
אלא לפשוט עקמומית שבלב, שנאמר (קהלת ג,יד) [ידעתי כי כל אשר
יעשה האלקים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע]
והאלהים עשה שייראו מלפניו;
ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הקשת
בענן - צריך שיפול על פניו (לפי שהוא מראה כבוד ה')
שנאמר (יחזקאל א,כח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן [כן מראה הנגה
סביב הוא מראה דמות כבוד ה'] ואראה ואפל על פני [ואשמע קול מדבר];
לייטי עלה במערבא משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא; אבל ברוכי
ודאי מברך.
מאי מברך?
"ברוך זוכר הברית".
במתניתא תנא: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר:
"נאמן בבריתו וקיים במאמרו".
אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: "ברוך זוכר
הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו".
על ההרים ועל הגבעות:
אטו כל הני דאמרן עד השתא לאו מעשה בראשית נינהו? והכתיב (תהלים
קלה,ז) [מעלה נשאים מקצה הארץ] ברקים
למטר עשה [מוצא רוח מאוצרותיו]?
אמר אביי: כרוך ותני (בכולהו
"ברוך עושה בראשית" ו"ברוך שכחו מלא עולם": כרוך ותני לכולהו
בחדא בבא, ועל כולם שתי ברכות הללו);
רבא אמר: התם [על הברקים והרעמים]
מברך תרתי: "ברוך שכחו מלא עולם" ו"עושה מעשה בראשית"; הכא [על ההרים והגבעות] – "עושה מעשה בראשית"
איכא, "שכחו מלא עולם" ליכא (על ההרים לא מצי לברוכי "מלא
עולם", שאינן במקום אחד, אלא כל אחד ואחד במקומו).
אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה רקיע בטהרתה - אומר
"ברוך עושה בראשית" (שכך היתה ברייתו, ואחר כך כסוהו
עננים).
אימתי?
אמר אביי: כי אתא מטרא כולי ליליא ובצפרא אתא אסתנא (רוח צפונית) ומגליא להו לשמיא.
ופליגי דרפרם בר פפא אמר רב חסדא, דאמר רפרם בר פפא אמר
רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש - לא נראית רקיע בטהרתה, שנאמר (ישעיהו
נ,ג) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם.
(ברכות נט,ב)
תנו רבנן: 'הרואה חמה בתקופתה (מקום
שהיא חוזרת שם לתחלת היקפה - היא שעת תליית המאורות, ומאז התחילה להקיף ולשמש),
לבנה בגבורתה, וכוכבים במסילותם, ומזלות כסדרן - אומר "ברוך עושה
בראשית";
ואימת הוי? (א'חמה בתקופתה' קאי;)
אמר אביי כל כ"ח שנין (של
תקופת ניסן), והדר מחזור, ונפלה תקופת ניסן בשבתאי (שבסוף
כ"ח כשחוזר מחזור גדול של חמה להיות תקופה נופלת בשעת תליית המאורות בשבתאי -
היא שעה תחלת ליל רביעי), באורתא דתלת נגהי ארבע (שהעריב
שמשו של שלישי בשבת ויתחיל ליל רביעי; נגהי = ליל, כדאמר בפסחים בשמעתא קמייתא (דף
ג.) 'דאיכא דוכתא דקרו לליליא נגהי'.
שבתאי
= שם שעה ראשונה של ליל רביעי, שבאותה שעה נתלו מאורות, ושבע שעות הן, וחוזרות
חלילה שצ"ם חנכ"ל: תמצא בהקף סדרן של עולם סימני שעות תחלת הלילות:
כצנ"ש חל"ם: מוצאי שבת – כוכב; תחלת ליל שני – צדק; תחלת ליל שלישי –
נוגה; תחלת ליל רביעי – שבתאי; תחלת ליל חמישי – חמה; תחלת ליל ששי – לבנה; תחלת
ליל שבת – מאדים; וסדר תחלת הימים כעלות השחר חל"ם כצנ"ש, ותקופה מושכת
מחברתה שבע שעות ומחצה, כלומר: מתאחרת אחר היום והשעה שנפלה בה חברתה שבע שעות
ומחצה, הרי שלשים שעות לארבע תקופות, הרי יום ורביע לשנה לארבע שנים - חמשה ימים;
למדת שאין תקופה נופלת בתחלת הלילה אלא לסוף ארבע שנים, שהוא מחזור קטן, ושבעה
מחזורים קטנים למחזור גדול, וסימניך דב"ז הגא"ו; הרי שאינה באה לתחלת
ליל רביעי אלא מכ"ח שנים לכ"ח שנים; בראש כל מחזור קטן באה לתחלת הלילה,
ובראש מחזור הגדול באה לתקופה הראשונה, שהוא תחלת ליל רביעי) [ליתר
הסבר ראה שטיינזלץ].
רבי יהודה אומר: הרואה הים [הגדול - אומר "ברוך שעשה
את הים הגדול", בזמן שרואהו
לפרקים]:
'לפרקים' - עד כמה?
אמר רמי בר אבא אמר רבי יצחק: עד שלשים יום.
ואמר רמי בר אבא אמר רבי יצחק: הרואה פרת אגשרא דבבל -
אומר "ברוך עושה בראשית" (קים להו שלא נשתנה פרת מהלוכו על
ידי אדם משם ולמעלה, אבל משם ולמטה - הסיבוהו בני אדם דרך אחרת);
והאידנא דשניוה פרסאי (מלמעלה לגשר) - (אין מברך עליו "עושה בראשית" אלא) מבי שבור
ולעיל; רב יוסף אמר: מאיהי דקירא (שם מחוז שהוא על הפרת)
ולעיל.
ואמר רמי בר אבא: הרואה דגלת אגשרא דשביסתנא - אומר
"ברוך עושה בראשית".
מאי 'חדקל'? אמר רב אשי: שמימיו חדין וקלין (חריפין וקלין לשקול במאזנים וטובים לשתות, שאין מכבידין את הגוף);
מאי 'פרת'? שמימיו פרין ורבין.
ואמר רבא: האי דחריפי בני מחוזא - משום דשתו מיא דדגלת;
האי דגיחורי - משום דמשמשי ביממא (לפיכך בניהן אדומין כאדמומית היום;
רו"ש בלע"ז), והאי דניידי עינייהו (עיניהם
נדים ונעים) - משום דדיירו בבית אפל.
על הגשמים כו':
ועל הגשמים, "הטוב והמטיב" מברך? והאמר רבי
אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: מאימתי מברכין על הגשמים? - משיצא חתן לקראת כלה (שהמים קבוצין על הארץ, וכשהטפה נופלת עליהן - טפה תחתונה בולטת לקראתה);
מאי מברכין? - אמר רב יהודה: "מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת
לנו", ורבי יוחנן מסיים בה הכי: "אילו פינו מלא שירה כים" וכו'
"אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו" עד "תשתחוה, בא"י רוב
ההודאות"!
רוב ההודאות
ולא כל ההודאות?
אמר רבא:
אימא האל ההודאות.
אמר רב פפא:
הלכך נימרינהו לתרוייהו: רוב ההודאות והאל ההודאות
ואלא קשיא?
לא קשיא: הא דשמע משמע (שבשרוהו
לאמר ירדו גשמים בלילה אומר הטוב והמטיב) הא דחזא מחזי.
דשמע משמע היינו 'בשורות טובות', ותנן 'על בשורות טובות
אומר "ברוך הטוב והמטיב"!?
אלא אידי ואידי דחזי מחזי, ולא קשיא: הא דאתא פורתא ("מודים אנחנו לך"), הא דאתא טובא ("הטוב
והמטיב").
ואיבעית אימא: הא והא דאתא טובא, ולא קשיא: הא דאית ליה
ארעא ("הטוב והמטיב", שהטיב לו) הא דלית ליה ארעא.
אית ליה ארעא – "הטוב והמטיב" מברך? והא
<תנן> [תניא] 'בנה בית חדש וקנה כלים חדשים (שכולו
שלו) -
אומר "ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה", שלו ושל אחרים - אומר "הטוב
והמטיב"'!?
לא קשיא: הא דאית ליה שותפות, הא דלית ליה שותפות (ולא גרסינן 'אלא הא והא דאית ליה ארעא', והכי פירושו: תירוצא דשנינן קאי
בדוכתיה: "מודים אנחנו לך" - בדלית ליה ארעא, "הטוב והמטיב" -
בדאית ליה, ודקא קשיא לך 'בנה בית חדש אומר "שהחיינו" - לא קשיא: ההוא
דבנה בית חדש = שאין לו שותפות בה, ועליה מברך "שהחיינו", אבל גשמים
בדאית ליה ארעא - טובה 'שיש לו שותפות בה' היא, שהרי כל מי שיש לו קרקע שותף עמו
בטובה זו);
והתניא (בניחותא): 'קצרו של דבר (כלומר:
כללו של דבר): על שלו הוא אומר "ברוך שהחיינו וקיימנו"; על שלו ועל
של חבירו - אומר "ברוך הטוב והמטיב".'
וכל היכא דלית לאחרינא בהדיה לא מברך "הטוב
והמטיב"? והתניא: 'אמרו ליה "ילדה אשתו זכר" - אומר "ברוך
הטוב והמטיב"'?
התם נמי דאיכא אשתו בהדיה, דניחא לה בזכר.
תא שמע: 'מת אביו והוא יורשו בתחלה אומר "ברוך
דיין האמת" ולבסוף הוא אומר "ברוך הטוב והמטיב" (על בשורות הירושה: שנשארה לו ירושה מאביו, שכן בשרוהו מת אביו, ויורשו,
כלומר: הניח נכסים)'!
התם נמי דאיכא אחי דקא ירתי בהדיה.
תא שמע: 'שינוי יין (שתה
יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון) - אין צריך
לברך; שינוי מקום (יצא מכאן והלך לבית אחר והביאו לו
יין) -
צריך לברך ("בורא פרי הגפן")', ואמר רבי
יוסף בר אבא אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו שינוי יין אינו צריך לברך, אבל אומר
"ברוך הטוב והמטיב"!
התם נמי דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה.
בנה בית חדש וקנה כלים חדשים [אומר "ברוך שהחיינו
וקיימנו והגיענו לזמן הזה"]:
אמר רב הונא: לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן, אבל יש לו
כיוצא בהן - אינו צריך לברך; ורבי יוחנן אמר: 'אפילו יש לו כיוצא בהן (מירושה) - (הואיל ולענין קניה חדש היא אצלו)
צריך לברך'
(ברכות ס,א)
מכלל דכי קנה וחזר וקנה - דברי הכל אין צריך לברך (דהא רבי יוחנן לא אמר 'צריך לברך' אלא משום דלענין קנייה חדש הוא).
ואיכא דאמרי:
אמר רב הונא: לא שנו אלא שלא קנה וחזר וקנה, אבל קנה וחזר
וקנה - אין צריך לברך, ורבי יוחנן אמר: אפילו קנה וחזר וקנה - צריך לברך, מכלל דכי
יש לו וקנה - דברי הכל צריך לברך (דהא רב הונא לא אמר 'אין צריך
לברך' אלא דקנה וחזר וקנה, דליכא חדוש כלל, אבל יש לו וקנה - דאיכא חדוש - מודה
הוא דצריך);
מיתיבי: 'בנה בית חדש ואין לו כיוצא בו, קנה כלים
חדשים ואין לו כיוצא בהם - צריך לברך; יש לו כיוצא בהם - אין צריך לברך, דברי רבי
מאיר; רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך (בין
שיש לו בין שאין לו, הואיל ולא קנה הראשונים ועכשיו קנה)
צריך לברך'; בשלמא ללישנא קמא, רב הונא כרבי מאיר ורבי יוחנן כרבי
יהודה, אלא ללישנא בתרא, בשלמא רב הונא - כרבי יהודה, אלא רבי יוחנן דאמר כמאן?:
לא כרבי מאיר ולא כרבי יהודה (דאפילו רבי יהודה לא פליג אלא ביש
לו וקנה, אבל בקנה וחזר וקנה לא)!?
אמר לך רבי יוחנן: הוא הדין דלרבי יהודה קנה וחזר וקנה
נמי צריך לברך, והא דקא מיפלגי ב'יש לו וקנה' - להודיעך כחו דרבי מאיר: דאפילו קנה
ויש לו - אין צריך לברך, וכל שכן קנה וחזר וקנה דאין צריך לברך.
וליפלגו בקנה וחזר וקנה דאין צריך לברך להודיעך כחו דרבי
יהודה?
כח דהתירא עדיף ליה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol