דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף סב
(ברכות סב,א)
תניא: 'אמר רבי
עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא (וביהודה
הוה), ולמדתי ממנו שלשה דברים:
למדתי שאין
נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום,
ולמדתי שאין
נפרעין מעומד אלא מיושב,
ולמדתי שאין
מקנחין בימין אלא בשמאל.
אמר ליה בן
עזאי: עד כאן העזת פניך ברבך (כלומר: כל זה העזת פניך בפני רבך
שנסתכלת בכל אלו)?
אמר ליה:
תורה היא וללמוד אני צריך.'
תניא: 'בן עזאי אומר: פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא
לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים:
למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין
נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל; אמר לו ר' יהודה: עד
כאן העזת פניך ברבך?
אמר לו: תורה היא וללמוד אני צריך.'
רב כהנא על, גנא תותיה פורייה דרב, שמעיה דשח ושחק (עם אשתו שיחה בטלה של ריצוי תשמיש) ועשה צרכיו (ושימש
מטתו).
אמר ליה: דמי פומיה דאבא כדלא שריף (הומי"ר
בלע"ז [לגמוע]) תבשילא
(כאדם רעב כמו שלא שמשת מטתך מעולם, שאתה נוהג קלות ראש זה לתאותך)!
אמר ליה: כהנא, הכא את! פוק, דלאו אורח ארעא!
אמר לו: תורה היא, וללמוד אני צריך.
מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל?
אמר רבא: מפני שהתורה ניתנה בימין, שנאמר (דברים
לג,ב) [ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה
מרבבת קדש] מימינו אש דת למו;
רבה בר בר חנה אמר: מפני שהיא קרובה לפה (רגילין להושיטה לפה);
ורבי שמעון בן לקיש אמר: מפני שקושר בה תפילין (בזרוע שמאלו);
רב נחמן בר יצחק אמר: מפני שמראה בה טעמי תורה (נגינות טעמי מקרא של תורה נביאים וכתובים, בין בניקוד שבספר בין בהגבהת
קול ובצלצול נעימות הנגינה של פשטא ודרגא ושופר מהפך: מוליך ידו לפי טעם הנגינה;
ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל).
כתנאי: 'רבי אליעזר אומר: מפני שאוכל בה; רבי יהושע
אומר: מפני שכותב בה; רבי עקיבא אומר: מפני שמראה בה טעמי תורה.'
אמר רבי תנחום בר חנילאי: כל הצנוע בבית הכסא - נצול
משלשה דברים: מן הנחשים, ומן העקרבים, ומן המזיקין (דמתוך
צניעתו - מתנהג בנחת ובשתיקה, ואין הנחשים מרגישים להתקנאות בו, ואף המזיקין חסין
עליו);
ויש אומרים: אף חלומותיו מיושבים עליו (שאין המזיקין מבהילין אותו).
ההוא בית הכסא דהוה בטבריא, כי הוו עיילי ביה בי תרי -
אפילו ביממא – מתזקי; רבי אמי ורבי אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה ולא מתזקי;
אמרי להו רבנן: לא מסתפיתו? אמרי להו: אנן - קבלה גמירינן (מסורת
ומנהג שקבלנו מרבותינו בבית הכסא): קבלה דבית הכסא = צניעותא ושתיקותא;
קבלה דיסורי = שתיקותא (שלא יבעט ביסורין הבאים עליו) ומבעי
רחמי.
אביי מרביא ליה אמיה אמרא (מגדלת
לו שה ומלמדתו שהולך עמו תמיד) למיעל בהדיה לבית הכסא.
ולרביא ליה גדיא?
שעיר (שד של בית הכסא דומה לשעיר, ועליהם
נאמר (ישעיה יג,כא) ושעירים ירקדו שם)
בשעיר מיחלף.
רבא, מקמי דהוי רישא - מקרקשא ליה בת רב חסדא אמגוזא
בלקנא (נותנת אגוז בספל של נחשת ומקרקשת בו מבית והוא נפנה כנגדה מבחוץ);
בתר דמלך (ונעשה ראש ישיבה - צריך שימור טפי מפני המזיקים
שמתקנאים השדים בתלמידי חכמים יותר משאר בני אדם) - עבדא ליה
כוותא (חלון, כנגד מקום שהוא נפנה שם אחורי הבית) ומנחא ליה
ידא ארישיה.
אמר עולא: אחורי הגדר - נפנה מיד (ואין
צריך להתרחק כלום), ובבקעה - כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע (ובבקעה צריך להתרחק כדי שלא ישמע חברו עטושים של מטה, אבל אין צריך להתרחק
עד כדי שלא יראנו);
איסי בר נתן מתני הכי: אחורי הגדר כל זמן שמתעטש ואין חברו
שומע, ובבקעה כל זמן שאין חברו רואהו.
מיתיבי: '(משמרי טהרות של שמן בית הבד, אם
הוצרכו לפנות) יוצאין מפתח
בית הבד, ונפנין לאחורי הגדר (שלפני הפתח), והן טהורין (ואין חוששין שמא בתוך כך יכנס עם
הארץ ויגע)' (אלמא נפנין לאחורי הגדר מיד)!
בטהרות הקלו (בשביל שמירת טהרות הקלו בבית הכסא).
תא שמע: 'כמה
ירחקו (שומרי טהרות) ויהיו
טהורין? - כדי שיהא רואהו (וכיון דאינו יכול להתרחק יותר - על
כרחך אם הוצרך לפנות יפנה)' (תיובתא דאיסי דבעי שלא יראנו)!?
שאני אוכלי טהרות, דאקילו בהו רבנן (בשביל
שמירתן הקלו בבית הכסא).
רב אשי אמר: מאי 'כל זמן שאין חברו רואה' דקאמר
איסי בר נתן? - כל זמן שאין חברו רואה את פרועו, אבל לדידיה חזי ליה (אבל הוא עצמו את חברו יכול לראות, ולא ירחיק).
ההוא ספדנא דנחית קמיה דרב נחמן, אמר: האי - צנוע
באורחותיו הוה.
אמר ליה רב נחמן: את עיילת בהדיה לבית הכסא וידעת אי צנוע
אי לא, דתניא: 'אין קורין 'צנוע' אלא למי שצנוע בבית הכסא'!?
ורב נחמן מאי נפקא ליה מיניה?
משום דתניא 'כשם שנפרעין מן המתים - כך נפרעין מן
הספדנין, ומן העונין אחריהן.
תנו רבנן: 'איזהו 'צנוע'? - זה הנפנה בלילה במקום
שנפנה ביום (מתרחק מבני אדם בלילה כביום).'
איני! והאמר רב יהודה אמר רב: 'לעולם ינהיג אדם את עצמו (לפנות) שחרית (קודם היום) וערבית (משחשכה), כדי שלא יהא צריך להתרחק' (אלמא
אין מתרחקין בלילה)! ותו: רבא ביממא הוה אזיל עד מיל, ובליליא אמר ליה
לשמעיה: "פנו לי דוכתא (מבני אדם) ברחובה
דמתא", וכן אמר ליה רבי זירא לשמעיה: "חזי מאן דאיכא אחורי בית חבריא,
דבעינא למפני"!
לא תימא 'במקום' אלא אימא 'כדרך שנפנה ביום'
(לענין פרוע טפח וטפחיים, כדאמרינן בפרקי קמאי (פ"ג
דף כג:), ומיושב, כדאמרינן לעיל).
רב אשי אמר: אפילו תימא 'במקום'; לא נצרכה אלא לקרן זוית (אם יש קרן זוית סמוך - צריך להסתלק שם בלילה כביום, ולא יפנה בגלוי).
גופא: אמר רב יהודה אמר רב: לעולם ינהיג אדם את עצמו
שחרית וערבית כדי שלא יהא צריך להתרחק.
תניא נמי הכי: 'בן עזאי אומר: השכם וצא, הערב וצא, כדי
שלא תתרחק; משמש (בצרור או בקיסם לפתוח נקבים,
כדאמרינן במסכת שבת (דף פב.)) ושב, ואל תשב ותמשמש, שכל היושב
וממשמש - אפילו עושין כשפים באספמיא באין עליו [כשפים].' (לשון אחר: משמש המושב שלא יהא מלוכלך; ולשון ראשון הגון, דאם כן למה לי
משום כשפים? תיפוק לי כיון שישב כבר מלוכלכים בגדיו ומה יועיל משמושו!)
ואי אנשי ויתיב ואחר כך משמש - מאי תקנתיה?
כי קאי - לימא הכי "לא (תוכלו) לי,
לא לי, לא תחים ולא תחתים (הם שמות הכשפים העשויים על ידי
תחתוניות), לא
הני ולא מֵהני (לא כולן ולא מקצתן), לא חרשי
דחרשא ולא חרשי דחרשתא (ולא מכשפות מכשף זכר, ולא מכשפות
מכשפה נקבה; לשון אחר 'לא הני ולא מהני': לא יצלח ולא יועיל עוד מכשפות)".
(ברכות סב,ב)
תניא: 'בן עזאי אומר: על כל משכב שכב - חוץ מן הקרקע,
על כל מושב שב - חוץ מן הקורה (שמא תפול).'
אמר שמואל: שינה בעמוד השחר כאסטמא (אציי"ר
בלע"ז [אולי
מצרפתית עתיקה ACIER, [תהליך עשיית] פלדה: חישול]) לפרזלא (שמועיל לברזל - כך מועיל לגוף יציאה להפנות); יציאה
בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא;
בר קפרא הוה מזבן מילי בדינרי [היה
מתבטא כאילו מילה שווה דינר, בקיצור]: עד דכפנת - אכול (שאם תשהא תעבור ממך תאות המאכל, ואין המאכל מועיל); עד דצחית [כאשר אתה צמא] – שתי, עד דרתחא קדרך – שפוך (קודם שתצטנן; משל הוא זה: כשאתה צריך לנקביך – שפוך, ואל תשהא אותם);
קרנא קריא ברומי (אם תשמע קול קרן ברומי - הוא סימן
למבקשי תאנים לקנות ולהוליך למקום אחר) בר מזבין תאני תאני דאבוך זבין (אם אין אביך בבית - הזהר אתה בנו למכור תאניו בעוד שיש תובעים).
אמר להו אביי לרבנן: כי עייליתו בשבילי דמחוזא למיפק ביה
בחקלא (שביל קטן שפונים בו לשדות) - לא תחזו לא להך גיסא ולא להך גיסא,
דלמא יתבי נשי ולאו אורח ארעא לאסתכולי בהו.
רב ספרא על לבית הכסא; אתא רבי אבא, נחר ליה אבבא (לידע אם יש שם אדם; נחר = טושי"ר בלע"ז); אמר ליה (רבי אבא לרב ספרא): ליעול מר!
בתר דנפק - אמר ליה: עד השתא לא עיילת לשעיר (שאינן צנועין בבית הכסא) וגמרת לך מילי דשעיר (שאינך צנוע); לאו הכי תנן (במסכת תמיד
פ"א מ"א): 'מדורה היתה שם (בעזרה) ובית הכסא של כבוד (היסק גדול של אור להתחמם שם הכהנים
המסיכים רגליהם בבית הכסא, שצריכין טבילה, כדתנן במסכת יומא (דף כח.): 'כל המיסך רגליו טעון טבילה') ; וזה היה כבודו מצאו נעול בידוע שיש
שם אדם מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם', אלמא לאו אורח ארעא הוא (אלמא אין מספרים בבית הכסא, ואת אמרת "ליעול מר")?
והוא (רב ספרא שמהר לומר "ליעול
מר") סבר:
מסוכן הוא (בעמוד החוזר, אם ישוב לאחוריו ויחזור העמוד),
דתניא: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: עמוד החוזר - מביא את האדם לידי הדרוקן (כרסו צבה); סילון החוזר - מביא את האדם לידי ירקון'.
רבי אלעזר על לבית הכסא; אתא ההוא פרסאה – דחקיה; קם רבי
אלעזר ונפק; אתא דרקונא (נחש) - שמטיה
לכרכשיה (חלחולת שהרעי יוצא בו, שקורין 'טבחיא'); קרי עליה
רבי אלעזר (ישעיהו מג,ד) [מאשר יקרת בעיני נכבדת
ואני אהבתיך] ואתן אדם תחתיך [ולאמים תחת נפשך] -
אל תקרי 'אָדָם' אלא 'אֱדוֹם'!
(שמואל א כד,יא) [הנה היום הזה
ראו עיניך את אשר נתנך ה' היום בידי במערה] ואמר להרגך ותחס עליך
ואמר [לא
אשלח ידי באדני כי משיח ה' הוא] (דוד
אמר לשאול כן בצאתו מן המערה שנכנס בה לפנות, וכרת דוד את כנף מעילו) - 'ואמר'?
'ואמרתי' מיבעי ליה! 'ותחס'? 'וחסתי' מיבעי ליה!?
אמר רבי אלעזר: אמר לו דוד לשאול: מן התורה - בן הריגה
אתה, שהרי רודף אתה, והתורה אמרה 'בא להרגך השכם להרגו' (אם
במחתרת ימצא הגנב [והכה
ומת אין לו דמים]' (שמות כב,א) וכבר פירשנוהו למעלה במעשה דרב שילא (דף נח.)),
אלא צניעות שהיתה בך (שנכנס למערה בשביל הצנע, ואף שם
נהג צניעות כדמפרש ואזיל) - היא חסה עליך; ומאי היא? - דכתיב (שמואל
א כד,ד) ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את
רגליו [ודוד
ואנשיו בירכתי המערה ישבים].
תנא: גדר לפנים מן גדר, ומערה לפנים ממערה.
'להסך' - אמר רבי אלעזר: מלמד שסכך עצמו (בבגדיו) כסוכה.
(שמואל א כד,ה) [ויאמרו אנשי דוד אליו
הנה היום אשר אמר ה' אליך הנה אנכי נתן את איבך בידך ועשית לו כאשר יטב בעיניך]
ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט - אמר רבי יוסי ברבי חנינא:
כל המבזה את הבגדים - סוף אינו נהנה מהם, שנאמר (מלכים א א,א)
והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו.
(שמואל א כו,יט) [ועתה ישמע נא
אדני המלך את דברי עבדו] אם ה' הסיתך בי ירח מנחה [ואם בני האדם ארורים הם
לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד אלהים אחרים] -
אמר רבי אלעזר: אמר ליה הקב"ה לדוד: 'מסית' קרית לי? הרי אני מכשילך בדבר
שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב (שמות ל,יב)
כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו [לה' בפקד אתם ולא יהיה
בהם נגף בפקד אתם] מיד (דברי הימים א כא,א)
ויעמוד שטן על ישראל [ויסת את דויד למנות את ישראל], וכתיב (שמואל
ב כד,א) [ויסף אף ה' לחרות בישראל] ויסת
את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל [ואת יהודה], וכיון דמנינהו - לא שקל
מינייהו כופר, דכתיב (שמואל ב כד,טו) ויתן
ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד [וימת מן העם מדן ועד באר שבע שבעים אלף איש];
מאי 'עת מועד'? - אמר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא
משמיה דרבי חנינא: משעת שחיטת התמיד עד שעת זריקתו;
רבי יוחנן אמר: עד חצות ממש.
(שמואל ב כד,טז) [וישלח ידו המלאך ירושלם לשחתה וינחם ה' אל הרעה] ויאמר
למלאך המשחית בעם רב [עתה הרף ידך ומלאך ה' היה עם גרן הארונה היבסי]; אמר
רבי אלעזר: אמר ליה הקב"ה למלאך: טול לי רב שבהם, שיש בו ליפרע מהם כמה חובות
(שיש במיתתו כדי לכפר על כמה עונות)!
באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין.
(דברי הימים א כא,טו) [וישלח האלקים
מלאך לירושלם להשחיתה] וכהשחית ראה ה' וינחם [על הרעה ויאמר למלאך
המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך ה' עמד עם גרן ארנן היבוסי] ובהשחית וכהשחית ראה
ה' וינחם (מקרא הוא באותה פרשה בדברי הימים); מאי ראה?
אמר רב: ראה יעקב אבינו, דכתיב (בראשית לב,ב)
ויאמר יעקב כאשר ראם [מחנה אלקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים];
ושמואל אמר: אפרו של יצחק ראה, שנאמר (בראשית
כב,ח) [ויאמר אברהם] אלהים יראה לו השה [לעלה בני וילכו
שניהם יחדו];
רבי יצחק נפחא אמר: כסף כפורים ראה (שנתן
במנין ראשון של ישראל למשכן, והוא כפר על מנין זה), שנאמר (שמות
ל,טז) ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל [ונתת אתו על עבדת אהל
מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשתיכם] (שהרי לזכרון נִתן, כדכתיב והיה לבני ישראל לזכרון
לכפר - ועכשיו הוצרכו כפרתו);
רבי יוחנן אמר: בית המקדש ראה, דכתיב (בראשית
כב,יד) [ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום]
בהר ה' יראה.
פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני, חד אמר:
כסף הכפורים ראה, וחד אמר בית המקדש ראה;
ומסתברא כמאן דאמר בית המקדש ראה, שנאמר 'אשר
יאמר היום בהר ה' יראה'.
לא יכנס אדם להר הבית במקלו [ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל
רגליו, ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומר]:
מאי 'קפנדריא'?
אמר רבא: קפנדריא כשמה (כמשמעה
פירוש שמה; טרי"א בלע"ז [קיצור דרך]).
ורב חנא בר אדא משמיה דרב סמא בריה דרב מרי אמר: כמאן
דאמר אינש 'אדמקיפנא אדרי (שורות) - איעול בהא
(בעוד שאני מקיף כל שורות הבתים הללו - אכנס כאן לקצר דרכי)';
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הנכנס לבית הכנסת על מנת
שלא לעשותו קפנדריא - מותר לעשותו קפנדריא.
רבי אבהו אמר: אם היה שביל מעיקרו (קודם
שנבנה עליו בית הכנסת) – מותר.
אמר רב חלבו אמר רב הונא: הנכנס לבית הכנסת להתפלל - מותר
לעשותו קפנדריא, שנאמר (יחזקאל מו,ט) ובבא עם הארץ לפני ה'
במועדים [הבא
דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה לא ישוב
דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצא].
ורקיקה מקל וחומר:
אמר רב ביבי אמר רבי יהושע בן לוי: כל הרוקק בהר הבית
בזמן הזה - כאילו רוקק בבת עינו, שנאמר (מלכים א ט,ג; דברי הימים ב
ז,טז) והיה עיני ולבי שם כל הימים.
אמר רבא: רקיקה בבית הכנסת שריא, מידי דהוה אמנעל: מה
מנעל בהר הבית אסור בבית הכנסת מותר - אף רקיקה בהר הבית הוא דאסור, בבית הכנסת
שרי.
אמר ליה רב פפא לרבא, ואמרי לה רבינא לרבא, ואמרי לה רב
אדא בר מתנא לרבא: אדיליף ממנעל - נילף מקפנדריא (לאיסורא,
דתנן במסכת מגילה (פ"ג מ"ג, דף כח.)
אין עושין בית הכנסת [שחרב] קפנדריא)?
אמר ליה: תנא יליף (רקיקה) ממנעל
ואת אמרת מקפנדריא?
מאי היא?
דתניא: 'לא יכנס אדם להר הבית לא במקלו שבידו, ולא במנעלו
שברגלו, ולא במעות הצרורים לו בסדינו ובפונדתו (אזור
חלול שנותנין בו מעות) מופשלת לאחוריו, ולא יעשנה קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר
ממנעל: ומה מנעל שאין בו דרך בזיון אמרה תורה (שמות ג,ה)
[ויאמר
אל תקרב הלם] של נעליך מעל רגליך [כי המקום אשר אתה עומד
עליו אדמת קדש הוא], רקיקה שהיא דרך בזיון לא כל שכן!
רבי יוסי בר יהודה אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר (אסתר
ד,ב) [ויבוא עד לפני שער המלך] כי אין
לבא אל שער המלך בלבוש שק; והלא דברים קל וחומר: ומה שק שאינו
מאוס לפני בשר ודם כך, רקיקה שהיא מאוסה לפני מלך מלכי המלכים לא כל שכן!
אמר ליה: אנא הכי קאמינא: נימא הכא לחומרא והכא לחומרא,
(ברכות סג,א)
ואימא הר הבית דאסור במנעל לילפא ממנעל (ילפינן רקיקה מיניה לאיסורא), אבל בית הכנסת, דשרי במנעל, אדיליף
ממנעל ולהיתר - נילף מקפנדריא ולאסור (לא נילף רקיקה להתירה דרקיקה מאיסא
אלא ילפינן מקפנדריא לאיסורא)!
אלא אמר רבא: כי ביתו; מה ביתו אקפנדריא קפיד אינש,
ארקיקה ומנעל לא קפיד אינש - אף בית הכנסת: קפנדריא הוא דאסור, רקיקה ומנעל שרי.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol