דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיו⳺ 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף. לעתים בפרק זה אביא דברי הרשב"ם.
פסחים דף
ק
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה
הולנדר הכ"מ
פסחים פרק
עשירי ערבי פסחים
(פסחים
צט,ב)
משנה:
ערב
פסחים סמוך למנחה
(קודם למנחה
מעט; רשב"ם: מנחה
קטנה קודם למנחה
מעט חצי שעה בתחלת
שעה עשירית, דתנן
(פ"ה מ"א דף נח.)
'תמיד נשחט בשמנה
ומחצה וקרב בתשעה
ומחצה', נמצאת מנחה
קטנה בתשע ומחצה,
וסמוך ליה היינו
חצי שעה קודם: בסוף
שעה תשיעית ותחלת
שעה עשירית) לא יאכל אדם
עד שתחשך (כדי
שיאכל מצה של מצוה
לתיאבון משום הידור
מצוה);
אפילו
עני שבישראל לא
יאכל (בלילי
פסחים) עד שיסב (כדרך
בני חורין, זכר
לחירות, במטה, ועל
השלחן);
ולא
יפחתו לו (רשב"ם:
גבאי צדקה המפרנסין
את העניים) מארבע כוסות
של יין (כנגד
ארבעה לשוני גאולה
האמורים בגלות
מצרים בפרשת וארא
[שמות ו,ו-ז] וְהוֹצֵאתִי
אֶתְכֶם ... וְהִצַּלְתִּי
אֶתְכֶם ... וְגָאַלְתִּי
אֶתְכֶם ... (פסוק
ז) וְלָקַחְתִּי
אֶתְכֶם...]) ואפילו (מתפרנס) מן התמחוי
(של צדקה, דהיינו
עני שבעניים, דתנן
במסכת פאה (פ"ח
מ"ז) 'מי שיש לו
מזון שתי סעודות
לא יטול מן התמחוי').
גמרא:
מאי
איריא 'ערבי פסחים'?
אפילו ערבי שבתות
וימים טובים נמי,
דתניא [תוספתא
ברכות פ"ה ה"א (ליברמן)]: 'לא יאכל
אדם בערבי שבתות
וימים טובים מן
המנחה ולמעלה כדי
שיכנס לשבת כשהוא
תאוה (ולא
תבא סעודת שבת
על השובע), דברי רבי
יהודה (רשב"ם:
כדי שיהא קידוש
וסעודת שבת חביב
עליו); רבי יוסי אומר:
אוכל והולך עד
שתחשך'?
אמר
רב הונא: לא צריכא
(דקתני 'ערבי
פסחים לא יאכל
עד שתחשך') אלא לרבי
יוסי, דאמר 'אוכל
והולך עד שתחשך';
הני מילי בערבי
שבתות וימים טובים,
אבל בערב הפסח
- משום ח&##1497;ובא דמצה
(רשב"ם: שלא
תהא נאכלת על השובע,
וחיובא דמצה לילה
הראשון חובה, דכתיב
(שמות יב,יח)
בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ
מַצֹּת) – מודה.
רב
פפא אמר: אפילו
תימא (מתניתין
נמי) רבי
יהודה; התם - בערבי
שבתות וימים טובים
- מן המנ&##1495;ה ולמעלה
הוא דאסיר, סמוך
למנחה שרי; אבל
בערב הפסח - אפילו
סמוך למנחה נמי
אסור (ובדין
הוא דליתני 'ערבי
פסחים' לרבויי
סמוך למנחה).
ובערב
שבת סמוך למנחה
שרי? והתניא: 'לא יאכל אדם
בערב שבת וימים
טובים מתשע שעות
ולמעלה (היינו
'סמוך למנחה') כדי
שיכנס לשבת כשהוא
תאוה, דברי רבי
יהודה; רבי יוסי
אומר: אוכל והולך
עד שתחשך'!?
אמר
מר זוטרא: מאן לימא
לן דמתרצתא היא?
(פסחים
ק,א)
דילמא
משבשתא היא (והכי
איבעי ליה למיתני:
'מתשע שעות ומחצה
ואילך'; רשב"ם: אי
נמי 'מן המנחה ולמעלה',
כדתניא בההיא קמייתא)?
אמר
ליה מרימר, ואיתימא
רב יימר (רשב"ם: לאו
משבשתא היא): אנא איקלעי
לפירקיה דרב פנחס
בריה דרב אמי, וקם
תנא ותני קמיה
(להך מתניתא
הכי 'מתשע שעות
ולמעלה') וקיבלה מיניה
(אלמא מתרצתא
היא); אי
הכי קשיא (רשב"ם: הך ברייתא
בתרייתא דקתני
מתשע ולמעלה - אלמא
סמוך למנחה נמי
קאסר רבי יהודה
בערבי שבתות ויום
טוב, וליכא לאוקומי
השתא מתניתין כרבי
יהודה: דמאי שנא
ערבי פסחים דנקט
בהו סמוך למנחה
טפי משבתות ויום
טוב)! אלא
מחוורתא כדרב הונא
([רשב"ם:
דלרבי יוסי איצטריך,]
ו'מן המנחה' דקתני
מתניתא קמייתא
- סמוך ל&##1502;נחה קאמר).
ולרב
הונא מי ניחא? והאמר
רבי ירמיה אמר
רבי יוחנן, ואיתימא
אמר רבי אבהו אמר
רבי יוסי בר רבי
חנינא: הלכה כרבי
יהודה בערב הפסח,
והלכה כרבי יוסי
בערב שבת.
'הלכה
כרבי יהודה בערב
הפסח' - מכלל דפליג
רבי יוסי בתרוייהו
(רשב"ם:
אפילו בערב הפסח,
והיכי מוקי למתניתין
כרבי יוסי)!?
לא,
'הלכה' - מכלל דפליגי
בהפסקה (הא
דאמר רבי ירמיה
'הלכה כרבי יהודה
בערב הפסח', דמשמע
דפליג נמי רבי
יוסי בערב הפסח
- להפסקⳤ הוא דפליג:
דאם התחיל לאכול
אף בערב הפסח אינו
מפסיק, אבל להתחיל
- מודה ר&##1489;י יוסי
דאסור; ומתניתין
– בהתחלה, ולרבי
יוסי איצטריך,
דקמשמע לן דמודה
רבי יוסי בערב
הפסח דאין מתחילין) – דתניא (דבהפסקה
נמי פליגי) [הרשב"ם
אומר שהמקור בתוספתא
ברכות [אין בידינו
קטע זה]]: 'מפסיקין
לשבתות (רשב"ם:
אם התחיל סעודתו
בהיתר קודם המנחה,
והיה אוכל והולך
עד שתחשך ... מפסיק
סעודתו מיד כשיחשיך
ומקדש היום), דברי
רבי יהודה; רבי
יוסי אומר: אין
מפסיקין; ומעשה
ברבן שמעון בן
גמליאל ורבי יהודה
ורבי יוסי שהיו
מסובין בעכו, וקדש
עליהם היום (שהחשיך); אמר
לו רבן שמעון בן
גמליאל לרבי יוסי:
ברבי (רשב"ם:
כך קראו רבן שמעון
בן גמליאל לרבי
יוסי בר חלפתא,
כלומר: גדול הדור)! רצונך
נפסיק, וניחוש
לדברי יהודה חבירנו?
אמר לו: בכל יום
ויום אתה מחבב
דבריי לפני רבי
יהודה, ועכשיו
אתה מחבב דברי
רבי יהודה בפני?
(אסתר ז,ח) [וְהַמֶּלֶךְ
שָׁב מִגִּנַּת
הַבִּיתָן אֶל
בֵּית מִשְׁתֵּה
הַיַּיִן וְהָמָן
נֹפֵל עַל הַמִּטָּה
אֲשֶׁר אֶסְתֵּר
עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר
הַמֶּלֶךְ] הֲגַם
לִכְבּוֹשׁ אֶת
הַמַּלְכָּה עִמִּי
בַּבָּיִת [הַדָּבָר
יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ
וּפְנֵי הָמָן
חָפוּ] (רשב"ם:
כלומר: בפני אתה
מביישני)?
אמר לו: אם כן
לא נפסיק, שמא יראו
התלמידים ויקבעו
הלכה לדורות;
אמרו: לא זזו
משם עד שקבעו הלכה
כרבי יוסי.' (רשב"ם: שמעינן
מהכא דבערבי פסחים
אסור לאכול מסוף
תשע שעות ולמעלה,
כסתם מתניתין,
אבל בערבי שבתות
וימים טובים - מותר לאכול
מן המנחה ולמעלה,
דהא סתם לן תנא
דמתניתין כרבי
יוסי: מדנקט 'ערבי
פסחים' - מכלל דבשאר
יום טוב
שרי; וקיימא לן
נמי (עירובין מו,ב) הלכה כרבי
יוסי מחבירו; דרבי
יוסי - אפילו להתחיל
ולאכול אחר תשע
שרי בהדיא לקמן
בשמעתין דאמר;
אלא הא דתניא 'ושוין'
- שמתחיⳬין אימת?:
אי בערב שבת, הא
פליג רבי יהודה!
ומיהו לענין הפסקה
אין הלכה כרבי
יוסי בערבי פסחים,
אלא כרבי יהודה:
שאם התחיל לאכול
קודם תשע, ונמשך
אכילתו עד שחשיכה
- צריך ל&##1506;קור את
השולחן מיד כשיחשיך,
ולהחזירו לשם פסח;
ובשבתות ובימים
טובים לא יפסיק,
אלא פורס מפה ומקדש
ואחר כך גומר סעודתו.)
אמר
רב יהודה אמר שמואל:
אין הלכה לא כרבי
יהודה (דאמר
'מפסיקין', דמשמע
עקירת שולחן) ולא כרבי
יוסי (דאמר
אין מפסיקין כלל
רשב"ם: אלא יגמור
סעודתו אפילו משחשיכה,
ויברכו ברכת המזון,
ואחר כך מביא לו
כוס שני לקידוש
היום, כדתניא לקמן
בשמעתין), אלא פורס
מפה (על השולחן) ומקדש (היום,
וחוזר ואוכל; רשב"ם:
אלא פורס מפה על
המאכל כדין כל
שבתות השנה שהביאו
לחם על השולחן
קודם קידוש, כדתניא
לקמן; אי נמי משום
סילוק פתורא; ואחר
כך אומר קידוש
היום על הכוס, וחוזר
ואוכל, וגומר סעודתו;
ונראה בעיני דסבירא
ליה לשמואל דהלכה
כרבי יוסי כדקתני
בברייתא, שקבעו
הלכה כמותו, אלא
שבא להחמיר על
עצמו קצת: שלא יגמור
סעודתו ויקדש אחר
כך, אלא יקדש תחלה
ואחר כך יגמור
סעודתו, דאם לא
תימא הכי - שמואל
דאמר כמאן?: דהא
ברייתא דקתני
'פורס מפה ומקדש'
לא קאי אהפסקת
אכילה כלל, אלא
- בבא לק&##1491;ש עתה ולאכול
בשבת לכתחלה מיירי).
איני!
והא אמר רב תחליפא
בר אבדימי אמר
שמואל: 'כשם שמפסיקין
לקידוש
(פסחים
ק,ב)
כך
מפסיקין להבדלה
(אם היו מסובין
בשבת עד הלילה
- מפסיק⳩ן אכילתן
ומבדילין)'; מאי 'מפסיקין',
לאו לעקירת שולחן
(רשב"ם: ומדקאמר
'כשם שמפסיקין'
מכלל דלא סגי במפה)?
לא,
למפה.
רבה
בר רב הונא איקלע
לבי ריש גלותא
(והיו מסובין
על השולחן בערב
שבת וקידש עליהן
היום); אייתו תכא
[מילולית:
שולחן] קמיה (רשב"ם:
הביאו את הפת על
השולחן כמו שאנו
עושין קודם קידוש), פרס מפה וקידש
(רשב"ם: לפי
שברצונו לא היו
מביאין את הלחם
על השולחן עד לאחר
קידוש כדתניא לקמיה
לפיכך פרס מפה
על הלחם והיינו
כעין סילוק שולחן...).
תניא
נמי הכי: 'ושוין
שאין מביאין את
השולחן (לאכול) אלא אם כן
קידש, ואם הביא
(קודם לכן) - פורס מפה
ומקדש!' (אי נמי: אין
מביאין את השולחן
בערב הפסח אפילו
מבעוד יום אלא
אם כן קידש כדאמרן:
דאפילו רבי יוסי
מודה בערב הפסח!)
תני
חדא 'שוין שאין
מתחילין', ותניא
אידך 'שוין שמתחילין'!
בשלמא הא דתניא
'שוין שאין מתחילין'
- משכחת &##1500;ה בערב
הפסח, אלא הא דתניא
'שוין שמתחילין'
– אימת?: אי נימא בערב
שבת - הא מיפלג פליגי!?
לא
קשיא: כאן קודם
תשעה, כאן לאחר
תשעה.
אותם
בני אדם
שקידשו בבית
הכנסת (רשב”ם:
הוא קידוש
שמקדש שליח
ציבור בלילי
שבתות וימים
טובים בבית
הכנסת):
אמר
רב: ידי יין לא
יצאו (שאם
יש להם יין
לשתות בביתם -
חייבין לברך
'בורא פרי
הגפן': שאינם
פטורין בברכת
הכוס יין בלא ברכה,
מאחר שעקרו
ממקומן; רשב”ם:
אבל המקדש
בביתו על
שולחנו בשבת
אין צריך לברך
על היין שבתוך
הסעודה שהרי פוטרו
יין שלפני
הסעודה כדתנן
ב'כיצד
מברכין' (ברכות
פ"ו מ"ה, מב,א)
'בירך על היין
שלפני המזון
פטר את היין
שלאחר המזון',
ומוקי לה
בגמרא בשבתות
ובימים טובים,
הואיל ואדם
קובע סעודתו
על היין), ידי
קידוש יצאו (רשב”ם:
אף על פי
שלא שתו,
דקיימא לן
דהמקדש - צריך
שיטעום, אם לא
טעם אלא אחר
מהם - יצאו
כולן ידי
חובתן, כדמוכח
בעירובין
בשילהי 'בכל
מערבין' (מ,ב);
ומיהו לכתחלה
צריך שיטעמו
כולן, ולא
צריכין תו
לאקדושי
בביתן: דלא
בעי רב קידוש
במקום סעודה,
הלכך אף על גב
דלא אכלי בבית
הכנסת - נפקי);
ושמואל
אמר:
(פסחים
קא,א)
אף
ידי קידוש לא
יצאו (רשב”ם:
כדפרשינן
טעמיה לקמיה:
אין קידוש אלא
במקום סעודה,
דכתיב (ישעיה
נח,יג)
וְקָרָאתָ
לַשַּׁבָּת
עֹנֶג:
במקום שאתה
קורא לשבת,
כלומר: קרייה
דקידוש - שם
תהא עונג,
ומדרש הוא; אי
נמי סברא היא:
מדאיקבע
קידוש על
היין, כדתניא
לקמן (קו,א)
'זוכרהו על
היין' - מסתמא
על היין שבשעת
סעודה הוקבע,
דחשיב)!
אלא
לרב, למה ליה
לקדושי
בביתיה?
כדי
להוציא בניו
ובני ביתו.
ושמואל,
למה לי לקדושי
בבי כנישתא?
לאפוקי
אורחים ידי
חובתן, דאכלו
ושתו וגנו בבי
כנישתא.
ואזדא
שמואל לטעמיה,
דאמר שמואל:
'אין קידוש אלא
במקום סעודה (ואם
קידש ולא סעד
לא יצא ידי
קידוש)';
סבור
מינה הני מילי
(רשב”ם: דאין
קידוש אלא
במקום סעודה) מבית
לבית, אבל
ממקום למקום
בחד ביתא (מבית
לעליה) – לא (לא
צריך לחזור
ולקדש אם קידש
שבת בבית והלך
לאכול בעליה).
אמר
להו רב ענן בר
תחליפא:
זימנין
סגיאין הוה קאימנא
קמיה דשמואל,
ונחית מאיגרא
לארעא והדר
מקדש.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיו⳺ 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
פסוקים מובאות
בגופן 12 NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בגמרא בסוגריים
[] ובאותיות 11 NARKISIM,
וכן פסוקים ברש"י
באותיות 11 NARKISIM
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי
הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט
הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the cursor
rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2006 by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use at the email address on www.oocities.org/yeshol