דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיו⳺ 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף. לעתים בפרק זה אביא דברי הרשב"ם.

פסחים דף קא

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(פסחים ק,ב)

אותם בני אדם שקידשו בבית הכנסת (רשב”ם: הוא קידוש שמקדש שליח ציבור בלילי שבתות וימים טובים בבית הכנסת):

אמר רב: ידי יין לא יצאו (שאם יש להם יין לשתות בביתם - חייבין לברך 'בורא פרי הגפן': שאינם פטורין בברכת הכוס יין בלא ברכה, מאחר שעקרו ממקומן; רשב”ם: אבל המקדש בביתו על שולחנו בשבת אין צריך לברך על היין שבתוך הסעודה שהרי פוטרו יין שלפני הסעודה כדתנן ב'כיצד מברכין' (ברכות פ"ו מ"ה, מב,א) 'בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון', ומוקי לה בגמרא בשבתות ובימים טובים, הואיל ואדם קובע סעודתו על היין), ידי קידוש יצאו (רשב”ם: אף על פי שלא שתו, דקיימא לן דהמקדש - צריך שיטעום, אם לא טעם אלא אחר מהם - יצאו כולן ידי חובתן, כדמוכח בעירובין בשילהי 'בכל מערבין' (מ,ב); ומיהו לכתחלה צריך שיטעמו כולן, ולא צריכין תו לאקדושי בביתן: דלא בעי רב קידוש במקום סעודה, הלכך אף על גב דלא אכלי בבית הכנסת - נפקי);

ושמואל אמר:

(פסחים קא,א)

אף ידי קידוש לא יצאו (רשב”ם: כדפרשינן טעמיה לקמיה: אין קידוש אלא במקום סעודה, דכתיב (ישעיה נח,יג) וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג: במקום שאתה קורא לשבת, כלומר: קרייה דקידוש - שם תהא עונג, ומדרש הוא; אי נמי סברא היא: מדאיקבע קידוש על היין, כדתניא לקמן (קו,א) 'זוכרהו על היין' - מסתמא על היין שבשעת סעודה הוקבע, דחשיב)!

אלא לרב, למה ליה לקדושי בביתיה?

כדי להוציא בניו ובני ביתו.

ושמואל, למה לי לקדושי בבי כנישתא?

לאפוקי אורחים ידי חובתן, דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא.

ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: 'אין קידוש אלא במקום סעודה (ואם קידש ולא סעד לא יצא ידי קידוש)';

סבור מינה הני מילי (רשב”ם: דאין קידוש אלא במקום סעודה) מבית לבית, אבל ממקום למקום בחד ביתא (מבית לעליה) – לא (לא צריך לחזור ולקדש אם קידש שבת בבית והלך לאכול בעליה).

אמר להו רב ענן בר תחליפא: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דשמואל, ונחית מאיגרא לארעא והדר מקדש.

ואף רב הונא סבר אין קידוש אלא במקום סעודה, דרב הונא קדיש ואיתעקרא ליה שרגא (רשב”ם: נפל הנר וכבה קודם שאכל), ועיילי ליה למניה לבי גנניה דרבה בריה דהוה שרגא (רשב”ם: בית חופת בנו שהיו שם נרות דולקין בבית המשתה), וקדיש וטעים מידי - אלמא קסבר אין קידוש אלא במקום סעודה!

ואף רבה סבר אין קידוש אלא במקום סעודה, דאמר אביי: כי הוינא בי מר, כי הוה מקדש (רשב”ם: ואנו - רוצין הָיינו ליפטר משם ולילך לביתנו) - אמר לן: "טעימו מידי, דילמא אדאזליתו לאושפיזא - מתעקרא לכו שרגא ולא מקדש לכו בבית אכילה (ולא תאכלו ואפילו אתם הולכים לישן בלא אכילה), ובקידושא דהכא לא נפקיתו, דאין קידוש אלא במקום סעודה.

איני! והאמר אביי: 'כל מילי דמר (רבה) הוה עביד כרב, לבר מהני תלת דעביד כשמואל: מתירין מבגד לבגד (רשב”ם: מתירין ציצית של טלית זו ונותנין אותם לטלית אחרת), ומדליקין מנר לנר (רשב”ם: מנר חנוכה לנר אחרת של חנוכה, ואין צריך להדליק בנר אחרת שאינה של חנוכה), והלכה כרבי שמעון בגרירה,

דתניא [תוספתא ביצה פ"ב ה"יח (ליברמן)]: 'רבי שמעון אומר: גורר אדם מטה כסא וספסל בשבת ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ'!

(רשב”ם: דדבר שאין מתכוין מותר; והני תלת מילי - פלוגתⳠ דרב ושמואל ב'במה מדליקין' (שבת דף כב,א) וכולהו עביד רבה כשמואל, דמיקל; והכא אמאי עביד כשמואל להצריך קידוש במקום סעודה, הואיל ובכל מילי עביד כרב בר מהני תלת!?)

(ומשני:) כחומרי דרב הוה עביד (בר מהני תלת דעביד לקולא כשמואל), כקולי דרב (כגון קידוש) לא הוה עביד. (רשב”ם: ואף על גב דתניא (עירובין דף ו,ב) 'העושה כחומרי בית שמאי כקוליהון וכחומריהון כו' - הא קיימא לן הני מילי היכא דסתרן אהדדי, כגון כמה חסרון בשדרה כו', ואמר שמואל: וכן לטריפה, דחומרא דהתם - קולא הוא הכא, וקולא דהתם - חומרא הוא הכא! ומהכא שמעינן דהלכתא כשמואל דאין קידוש אלא במקום סעודה, והמקדש לאחרים חוץ מביתו - נראה בעיני שאין צריך לסעוד שם: שאפילו לא סעד שם - יצאו בני אותו הבית, דלדידהו הוי מקום סעודה.)

ורבי יוחנן אמר: אף ידי יין נמי יצאו (רשב”ם: שאין צריך לחזור ולברך על היין שבתוך הסעודה, שהרי לא הסיח דעתו ביציאתו מבית הכנסת: שעדיין דעתו לאכול ולשתות בביתו),

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי חנין בר אביי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: אחד שינוי יין (שהביאו לו יין מחבית אחרת; רשב”ם: ויש לו טעם משונה או גרוע או משובח - אין צריך לברך שנית על היין, אבל 'הטוב והמטיב' מיהת מברך אם משובח מן הראשון, כדאמרינן ב'הרואה' (ברכות נט,ב)...)

(פסחים קא,ב)

ואחד שינוי מקום - אין צריך לברך (שניה על היין).

מיתיבי 'שינוי מקום - צריך לברך, שינוי יין - אין צריך לברך' (רשב”ם: כרב ושמואל, דאמרי: 'ידי יין לא יצאו'); תיובתא דרבי יוחנן?

תיובתא.

יתיב רב אידי בר אבין קמיה דרב חסדא ויתיב רב חסדא וקאמר משמיה דרב הונא: הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך - לא שנו אלא מבית לבית, אבל ממקום למקום (מבית לעליה) – לא.

אמר ליה רב אידי בר אבין: הכי תנינא ליה במתניתא דבי רב הינק, ואמרי ליה במתניתא דבי בר הינק – כוותיך.

ואלא רב הונא מתניתא קא משמע לן?

רב הונא מתניתא לא שמיע ליה.

ותו יתיב רב חסדא וקאמר משמיה דנפשיה: הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך - לא אמרן אלא בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן (כגון מים או פירות שאין טעונים ברכה חשובה בפני עצמן (רשב”ם: אלא בורא נפשות רבות), דודאי כיון דעמד והלך למקום אחר - עמידתו זו היא גמר סעודתו, והך - סעודה אחריתי היא, וצריך לברך בתחלה), אבל דברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן (כלומר: ברכה חשובה בפני עצמן, כגון שבעת המינין (רשב”ם: דאית בהו ברכה אחת מעין שלש): הואיל ולא בירך אחריהן ועמד לילך למקום אחר לסעוד - על קביעות הראשון הלך, לברך אחריהם ברכה אחת על שתיהן) - (ולפניהם נמי) אין צריך לברך; מאי טעמא? - לקיבעא קמא הדר (כלומר: על דעת סעודה הראשונה הוא אוכל עכשיו לסיים סעודתו);

(רשב"ם ד"ה לקיבעיה קמא הדר. כלומר על דעת סעודה הראשונה הוא אוכל עכשיו לסיים סעודתו;

ואי תימא אמאי אותיבניה לרבי יוחנן מהך ברייתא תיובתא הא איכא לתרוצי ברייתא כרב חסדא בשאינן טעונין ברכה לאחריהן במקומן ומילתיה דרבי יוחנן בשטעונין והלכך אין צריך לברך - ליכא לתרוצי הכי, דרבי יוחנן סתמא קאמר 'שינוי מקום אינו צריך לברך' - בכל דבר הנאכל קאמר, מדלא פירש: שהאמורא יש לו לפרש דבריו יותר מן הברייתא! ועוד: יודעין היו האמוראין שהשיבו מההיא ברייתא לרבי יוחנן דבכל מקום קאמר רבי יוחנן שינוי מקום אינו צריך לברך, אבל הברייתא שקדמה להם הרבה - יש להם לפרש כן וכן)

ורב ששת אמר: אחד זה ואחד זה (בין שטעונין ברכה לאחריהן במקומן בין שאינן צריכין) - צריך לברך.

מיתיבי: 'בני חבורה שהיו מסובין לשתות, ועקרו רגליהן לצאת לקראת חתן או לקראת כלה, כשהן יוצאין - אין טעונין ברכה למפרע (כלומר: לברך ברכה של אחריהן, הואיל ועתידין לחזור), כשהן חוזרין - אין טעונין ברכה לכתחלה; במה דברים אמורים? שהניחו שם זקן או חולה, אבל לא הניחו שם לא זקן ולא חולה, כשהן יוצאין - טעונין ברכה למפרע, כשהן חוזרין - טעונין ברכה לכתחלה.'; מדקתני 'עקרו רגליהן' - מכלל דבדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן עסקינן (דעקירות - משמע משום מהירות חתן וכלה הן נעקרין, אבל אם לא כן - עדיין היו צריכין לעמוד ולברך ברכה שלאחריהם), וטעמא - דהניחו שם זקן או חולה הוא דכשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה, אבל לא הניחו שם זקן או חולה, כשהן יוצאין - טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין - טעונין ברכה לכתחלה; קשיא לרב חסדא (רשב”ם: דאילו לרב חסדא, אפילו לא חזרו למקומן אלא גמרו סעודתן במקום אחר - אין צריך לברך תחלה, הואיל ועדיין לא בירך אחריהן, והכא מוכח דאפילו חזרו למקומן הראשון צריך לברך תחלה)!?

אמר רב נחמן בר יצחק:

(פסחים קב,א)

מאן תנא 'עקירות' (מאן תנא להך ברייתא דקתני אף על גב דדברים הטעונין ברכה לאחריהן (רשב”ם: במקומן) צריך לברך)? - רבי יהודה, דתניא: 'חברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם לילך לבית הכנסת או לבית המדרש, כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה; אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? - בזמן שהניחו שם מקצת חברים, אבל לא הניחו שם מקצת חברים: כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה'. (רשב”ם: במה דברים אמורים כו'. מכלל דרבנן פליגי עליה ברישא: דאף על גב דלא הניחו שם מקצת חברים - אין צריך לברך, כרב חסדא; דאמר רבי יוחנן בעירובין בפרק 'חלון' (פב,א) כל מקום שאמר רבי יהודה 'במה' – לחלוק; 'אימתי' - לפרש דברי חכמים בא.)

(ומקשינן:) אלא טעמא דבדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן, דכשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה, אבל דברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן - אפילו לרבנן, כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחילה (משום הכי פליגי רבנן עליה דרבי יהודה: הא בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן - אפילו רבנן מודו דצריך לברך פעם אחרת בתחלה)!?

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיו⳺ 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

פסוקים מובאות בגופן 12 NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בגמרא בסוגריים [] ובאותיות 11 NARKISIM,

וכן פסוקים ברש"י באותיות 11 NARKISIM

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol