דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיו⳺ 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף. לעתים בפרק זה אביא דברי הרשב"ם.
פסחים דף
קג
מתוך "גמרא נוֹחה"
על שם הורי נפתלי וחנה
הולנדר הכ"מ
(פסחים
קב,ב)
גופא:
יום טוב שחל להיות
אחר השבת (רשב”ם:
יום טוב שחל
להיות אחר השבת
צריך להבדיל ולקדש,
ומשמע שאם לא היה
יום טוב לא היו
חולקין האמוראין
הללו, אלא כולי
עלמא מודו יין
מאור והבדלה, והשתא
דאיכא קדושת היום
– פליגי; ולפיכך
צריך ליתן טעם
לכל דבריהם ולומר
שהקידוש גורם לשנות
את הסדר מכמות
שרגיל), רב אמר יקנ"ה
(רשב”ם: סבירא
ליה קדושת היום
עדיפא מהבדלה;
אי נמי דכי מבדיל
ברישא - מיחזי דהוי
עליה קדושת היום
כמשוי, ולפיכך
יין קודם לקידוש,
כבית הלל (ברכות
נא,ב) דתדיר ושאינו
תדיר - תדיר קודם,
ואחר הקידוש - נר
והבדלה, כשאר מוצאי
שבתות שהנר קודם
להבדלה) ושמואל אמר
ינה"ק (רשב”ם:
שמואל סבירא
ליה הבדלה קודם
לקידוש, כדמפרש
טעמא לקמיה)
(פסחים
קג,א)
ורבה
אמר יהנ"ק (רשב”ם:
סבירא ליה כרב,
דמשוי מאור בין
קידוש להבדלה,
שאין נכון בעיניו
של רבה לסמוך הבדלה
לקידוש: שזה מכחיש
כחו של זה: הקידוש
עושהו קודש והבדלה
עושהו קודש קל,
וסבירא ליה כשמואל
דהבדלה קודם לקידוש,
ומיהו יין בראש
כולן: דתדיר קודם!
והכי נמי בברכות
ירושלמי [פ"ח
ה"א, עיין שם]:
יום טוב שחל להיות
במוצאי שבת: רבי
יוחנן אמר יקנ"ה,
ר' חנינא אמר ינה"ק,
ולוי אמר יהנ"ק;
מסתברא דלוי דאמר
מעין שניהן; ונראה
לי דהכא גרסינן
[נמי] ולוי אמר יהנ"ק;
רבה אמר קני"ה,
שכן דרך האמוראין
רב ולוי ושמואל
חברים הם, ורבה
אחריהן),
ולוי
אמר קני"ה (רשב”ם:
סבירא ליה דקידוש
קודם להבדלה, כרב;
ולמה אינו רוצה
לומר יין ברישא?
- לפי שא&##1501; כן אינו
נראה שמבדיל על
היין הואיל ומרחיק
הבדלה מעל ברכת
היין, והרי עיקר
הבדלה לא תיקנו
אלא על היין! אבל
קידוש - אפילו על
הפת יכול לקדש,
כדלקמן (קו,ב),
הלכך קידוש ברישא,
והדר מאור: לפי
שאנו רוצין לסמוך
יין להבדלה והבדלה
על כרחך לבסוף
תהיה, כשאר כל מוצאי
שבתות; והאי דלא
מקדים יין מקמי
מאור כשאר מוצאי
שבתות - שאם כך היה
נראה על הקידוש
ולא על הבדלה, אבל
במוצאי שבת דעלמא
דליכא קידוש - מקדמי
ליה),
ורבנן
אמרי קינ"ה (רשב”ם:
סבירא ליה כרב,
דקידוש קודם להבדלה,
ורוצה נמי לסמוך
יין להבדלה טפי
מקידוש, הלכך קידוש
ברישא, והדר כל
סדר הבדלה של סדר
כל מוצאי שבת, דהוי:
יין, מאור, והבדלה;
אי נמי רוצין להבדיל
בין קידוש להבדלה
בכל היכולת),
מר
בריה דרבנא אמר
נקי"ה (רשב”ם:
קידוש קודם
להבדלה, כרב, ויין
נמי רוצה לסמוך
להבדלה, כמו שפירשתי,
הלכך נקי"ה בעינן;
ומאור משוי ברישא
מקמי קידוש, דהא
כל מוצאי שבת קודם
להבדלה לפי שנהנה
בו תחלה - הכי נמי
קודם לקידוש שהרי
נהנה בו תחלה, והרי
אי אפשר לאומרו
בין יין להבדלה
כדין שאר מוצאי
שבת: שהיין קודם
לו, בשביל שתדיר,
דאם כן יש כאן הפסק
בין יין להבדלה),
מרתא
אמר משמיה דרבי
יהושע ניה"ק (רשב”ם:
וטעמא כדמפרש
לקמן: דהבדלה קודם
לקידוש, והלכך
נר תחלה, לפי שרוצה
ליתן יין סמוך
להבדלה ולקידוש,
ששניהן נתקנו על
היין, אבל מאור
אומרו בלא יין
אם אין לו כוס).
שלח
ליה אבוה דשמואל
לרבי: ילמדנו רבינו
סדר הבדלות היאך?
שלח ליה: 'כך אמר
רבי ישמעאל בר
רבי יוסי שאמר
משום אביו שאמר
משום רבי יהושע
בן חנניה: נהי"ק;
אמר רבי חנינא:
משל דרבי יהושע
בן חנניה - למלך
שיוצא ואפרכוס
נכנס, מלווין את
המלך ואחר כך יוצאים
לקראת אפרכוס'!
מאי
הוי עלה?
אביי
אמר: יקזנ"ה, ורבא
אמר יקנה"ז (רשב”ם:
אביי ורבא סבירא
להו כרב, דאמר יקנ"ה,
ובזמן הוא דפליגי:
אביי סבירא ליה
יקזנ"ה: מאחר שמתחיל
לקדש - יגמור כל
הקידוש ויאמר זמן:
שאם אין כאן קידוש
אין כאן זמן, אבל
הבדלה אינה גורמת
לומר זמן; ורבא
סבירא ליה: מה מצינו
בכל מקום: זמן לבסוף
- הכא נמ&##1497; זמן לבסוף,
וטעמו של דבר: דזמן
אומרו אפילו בשוק,
ועיקרו אינו על
הכוס - הלכך אומר
לבסוף);
והילכתא
כרבא (דקדושא
והדר אבדלתא, דכי
מבדיל ברישא - מיחזי
עליה קדושת שבת
כמשאוי).
רב
הונא בר יהודה
איקלע לבי רבא
(רשב”ם: במוצאי
שבת של חול); אייתו לקמייהו
מאור ובשמים; בריך
רבא אבשמים ברישא
(רשב”ם: כמנהג
שלנו), והדר אמאור;
אמר ליה (רשב”ם:
רב הונא לרבא
לאחר שגמר הבדלה): והא בין בית
שמאי ובין בית
הילל מאור ברישא
והדר אבשמים, ומאי
היא? – דתנן [ברכות
פ"ח מ"ה]: 'בית שמאי
אומרים: נר ומזון,
בשמים והבדלה (היכא
דאין לו אלא כוס
אחת); ובית
הילל אומרים: נר
ובשמים, ומזון
והבדלה'?
עני
רבא בתריה ואמר:
'זו דברי רבי מאיר,
אבל רבי יהודה
אומר: לא נחלקו
בית שמאי ובית
הילל על המזון
שהוא בתחלה (כיון
דגמר סעודתו - בההוא
איחייב ברישא ואין
מעבירים על המצות) ועל הבדלה
שהיא בסוף, על מה
נחלקו? - על המאור
ועל הבשמים: בית
שמאי אומרים מאור
ואחר כך בשמים,
ובית הילל אומרים
בשמים ואחר כך
מאור',
ואמר רבי יוחנן:
נהגו העם כבית
הילל ואליבא דרבי
יהודה.
רב
יעקב בר אבא
איקלע לבי
רבא, חזיה
דבריך בורא
פרי הגפן אכסא
קמא (כשמתחיל
לשתות על
המזון שבתחלה), והדר
בריך (בורא
פרי הגפן) אכסא
דברכתא (דברכת
המזון, כמו
שאנו עושין
בכל סעודה
וסעודה; ובשאר
סעודות
עסקינן, דלאו
במוצאי שבת) ואישתי.
אמר ליה: למה
לך כולי האי?
הא בריך לן מר
חדא זימנא?
אמר
ליה: כי הוינן
בי ריש גלותא -
הכי עבדינן.
אמר
ליה: תינח בי
ריש גלותא,
דהכי עביד,
דספק מייתי לן
ספק לא מייתי
לן (לא
הוי ידעיתו אי
משקו לכו בתר
כסא קמא אי לא, (רשב”ם:
וכי
ברכיתו אקמא
לא הוה
דעתייכו אכסא
אחרינא והוה
ליה כל חד
כתחלת סעודתו)
ומשום הכי
בעיתו למיהדר
וברוכי); הכא הא
מנח כסא קמן
ודעתן
עילויה!?
אמר
ליה: אנא עבדי
כתלמידי דרב,
דרב ברונא ורב
חננאל תלמידי
דרב הוו יתבי
בסעודתא,
(פסחים
קג,ב)
קאי
עלייהו (משמש
עלייהו;
רשב"ם: וְהוּא
עֹמֵד
עֲלֵיהֶם (בראשית
יח,ח) מתרגמין
'והוא משמש') רב ייבא
סבא; אמרו ליה:
"הב לן
וניבריך (ברכת
המזון)"! לסוף
אמרו (והדר
אמליכו ואמרו) ליה: "הב
לן (הב
ברישא) ונישתי"!
אמר
להו: הכי אמר
רב: כיון
דאמריתו "הב
לן וניבריך (ברכת
המזון)" - איתסרא
לכו למישתי";
מאי טעמא? -
דאסחיתו
דעתייכו (משתיה,
ואסור למישתי
עד לאחר ברכת
המזון; אלמא
ברכת המזון
אסוחי דעתא
הוא וצריך
לחזור ולברך [רשב"ם:
לאחר ברכת
המזון; והכי
נהיגינן; ואף
על גב דשמעינן
מהכא דברכת
המזון אפסוקי
סעודתא הוא -
לא בעי ברוכי
על היין
לאחריו מיקמי
דנבריך ברכת המזון,
לפי שברכת
המזון פוטרתו:
דהשתא אחת
מעין שלש סגי
להו כל שכן
שלש ברכות
עצמן; ובהלכות
גדולות נמי
כתב דלא בעי
לברוכי ברכת
היין לאחריו
עד לאחר ברכת
המזון).
אמימר
ומר זוטרא ורב
אשי הוו יתבי
בסעודה (רשב"ם:
דחול), וקאי
עלייהו רב אחא
בריה דרבא;
אמימר בריך על
כל כסא וכסא (רשב"ם:
על כל פעם
שהיה שותה
בתוך המזון), ומר
זוטרא בריך
אכסא קמא
ואכסא בתרא (רשב"ם:
ברכת
המזון; סבירא
ליה כרבא
דבריך נמי
לעיל אכסא קמא
ואכסא דברכתא), רב אשי
בריך אכסא קמא
ותו לא בריך.
אמר
להו רב אחא בר
רבא: אנן כמאן
נעביד?
אמימר
אמר: נמלך אנא (רשב"ם:
בכוס שני
נמלכתי לשתות
שכבר הוי לי
היסח הדעת מששתיתי
כוס ראשון וכן
כל פעם ופעם
ששתיתי - נמלכתי);
מר
זוטרא אמר:
אנא - דעבדי
כתלמידי דרב (רשב"ם:
כי ההוא
עובדא דלעיל
דיליף רבא
מיניה דמיבעי לברוכי
אכסא דברכתא
אף על פי שכבר
בירך איין שבתוך
המזון);
ורב
אשי אמר: לית
הילכתא
כתלמידי דרב (רשב"ם:
כלומר:
כעובדא
דתלמידי דרב
לעיל, דברכת
המזון לאו
אסוחי דעתא
הוא, ואף על גב
דאמר "הב
וניבריך" שרי
למישתי), דהא יום
טוב שחל להיות
אחר השבת,
ואמר רב יקנ"ה (ולא
בעי לברוכי
ברכת היין תרי
זימני: חדא
אקידוש וחדא
אהבדלה, והוא
הדין לתרי כסי
דקידוש היום
וברכת המזון רשב"ם:
וקשיא לרב
ייבא סבא דאמר
להו "הכי אמר
רב הב וניבריך
אסור לכו
למישתי", דאם
כן קשיא דרב
אדרב)!
ולא
היא: התם עקר
דעתיה ממשתיא,
הכא (רשב"ם:
גבי יקנ"ה) לא עקר
דעתיה ממשתיא.
(רשב"ם: ואפילו
הכי לית
הילכתא כרב
אשי: דקמו להו
רבא ומר זוטרא
בחד שיטתא,
וצריך לחזור
ולברך על היין
של ברכת המזון
בורא פרי הגפן
כמנהג שלנו; וכיון
דאמר "הב
וניבריך" -
אסור למישתי
עד לאחר ברכת
המזון; ועוד:
מדקא מייתי רב
אשי סייעתא ממילתיה
דרב להקשות על
תלמידי דרב
להכחישן מדברי
רב רבן, וקא
מהדר גמרא
'ולא היא' - מכלל
דלית הילכתא
כרב אשי.)
כי
מטא (רבא)
לאבדולי (לעיל
קאי, אלא אגב
גררא
אייתינהו
להנך תרתי עובדי,
ועובדא
ראשונה - בשבת
הוה) -
קם שמעיה (רשב"ם:
דרבא) ואדליק
אבוקה משרגא;
אמר
ליה (רב
יעקב בר אבא [רשב"ם:
לאחר
שהבדיל]): למה לך
כולי האי? הא
מנחא שרגא!?
אמר
ליה: שמעא -
מדעתיה
דנפשיה קא
עביד (כלומר:
מעצמו, אשר לא
צויתיו);
אמר
ליה: אי לא
שמיע ליה
מיניה דמר - לא
הוה עביד!
אמר
ליה: לא סבר
ליה מר אבוקה
להבדלה מצוה
מן המובחר?
פתח
ואמר "המבדיל
בין קודש לחול
בין אור לחשך בין
ישראל לעמים
בין יום
השביעי לששת
ימי המעשה".
אמר
ליה: למה לך
כולי האי?:
והאמר רב
יהודה אמר רב
'"המבדיל בין
קודש לחול" -
זו היא הבדלתו
של רבי יהודה
הנשיא (רשב"ם:
ולא היה
אומר יותר)'!?
אמר
ליה: אנא כהא
סבירא לי,
דאמר רבי
אלעזר אמר רבי
אושעיא: 'הפוחת
לא יפחות משלש
והמוסיף לא
יוסיף על שבע' (מפרש
להו לקמיה).
אמר
ליה:
(פסחים
קד,א)
והא
מר - לא תלתא אמר
ולא שבע אמר!?
אמר
ליה: איברא (רשב"ם:
באמת) "בין יום
השביעי לששת ימי
המעשה" - מעין חתימה
היא (ולא ממנינא
הוא), ואמר
רב יהודה אמר שמואל:
המבדיל צריך שיאמר
מעין חתימה (רשב"ם:
סוף הברכה חותם
בברוך) סמוך לחתימתו;
ופומבדיתאי
אמרי: מעין פתיחתן
(רשב"ם: התחלתן) סמוך לחתימתן;
מאי
בינייהו (רשב"ם:
דהא ברכת הבדלה
מעין פתיחתן ומעין
חתימתן איכא, וכן
רוב ברכות)?
איכא
בינייהו יום טוב
שחל להיות אחר
השבת, דחתמינן
"בין קודש לקודש";
מאן דאמר מעין
פתיחתן, סמוך לחתימתן
לא בעי למימר "בין
קדושת שבת לקדושת
יום טוב הבדלת",
ומאן דאמר מעין
חתימתן - סמוך לחתימתן
בעי למימר "בין
קדושת שבת לקדושת
יום טוב הבדלת"
(רשב"ם: והכי
עבדינן לאפוקי
נפשין מפלוגתא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיו⳺ 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
פסוקים מובאות
בגופן 12 NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בגמרא בסוגריים
[] ובאותיות 11 NARKISIM,
וכן פסוקים ברש"י
באותיות 11 NARKISIM
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the cursor
rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2006 by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol