דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיו⳺ 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף. לעתים בפרק זה אביא דברי הרשב"ם.

פסחים דף קו

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(פסחים קה,ב)

שמע מינה מיהא מהא מתניתא תמני:

שמע מינה: המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס (דקתני 'הנכנס לביתו במוצאי שבת מבדיל' - אף על גב דסתם בני אדם מבדילין בתפלה);

ושמע מינה: ברכה (ברכת המזון) טעונה כוס;

ושמע מינה: כוס של ברכה צריך שיעור ([רשב"ם: שיעור רביעית לוג] דאי לא צריך שיעור - ליחלקיה לתרי);

ושמע מינה: המברך צריך שיטעום ([רשב"ם: או הוא או אחד מן השומעים, ובשתיית אחד מהן - יצאו כולן] דאי לא טעים ליה - ליברך עליה תרי זימני [רשב"ם: הבדלה בשעתה בלא שתיה, וברכת המזון בשעתה, וישתה]);

ושמע מינה: טעמו - פגמו (כבר מברכת המזון [רשב"ם: פגמו לברכת המזון: מדלא מבדיל ברישא קודם אכילה ושותה ומשייר המותר לברכת המזון]);

ושמע מינה: טעם – מבדיל [רשב"ם: אף על פי שאכל – מבדיל, ולא ימתין עד למחר קודם אכילה; דאיכא למאן דאמר לקמן (קו,ב) 'טעם - אינו מבדיל'].

(פסחים קו,א)

ושמע מינה: אומר שתי קדושות על כוס אחד [רשב"ם: היכא דלית ליה אלא כוס אחד, כי הכא, אף על גב דאמר לעיל (קב,ב) 'אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד' - היכא דלית ליה שאני, כדמתרצינן לעיל],

ושמע מינה: בית שמאי היא, ואליבא דרבי יהודה (דאמר מאור ואחר כך בשמים). [רשב"ם: דאילו לבית הלל - ברישא בשמים ואחר כך מאור; והא ליכא למימר רבי מאיר ואליבא דבית הלל, כדאמר לעיל, ובית הלל אומרים נר ובשמים מזון והבדלה ועני רבא 'זו דברי רבי מאיר הוא', דהכי נמי פרכינן בברכות פרק 'אלו דברים' (נב,א), ומשני: לא סלקא דעתא, מדקתני 'ומשלשלן לאחר המזון'; מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא דמזון ברישא? - רבי יה&##1493;דה, כדאמר לעיל: 'רבי יהודה אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שבתחלה ועל הבדלה שבסוף כו'; אלמא רבי יהודה היא ואליבא דבית שמאי, דאילו לרבי מאיר - מי תנא לה 'משלשלן לאחר המזון'?: דלדידיה מאור ברישא בין לבית שמאי בין לבית הלל, ולא מזון, כדאמר לעיל: זו דברי רבי מאיר!]

רב אשי אמר: 'טעמו - פגמו' ו'כוס של ברכה צריך שיעור' - חדא מילתא היא, והכי קאמר: מאי טעמא טעמו פגמו? - משום דכוס של ברכה צריך שיעור (אבל אי הוה ביה טפי מכשיעור - טעמו ל&##1488; פגמו).

רבי יעקב בר אידי קפיד (לקידוש והבדלה וברכת המזון) אחצבא [כד] פגימא (אבל אם בא לשתות מכוס פגום - מברך עליו ברכת היין);

רב אידי בר שישא קפיד אכסא פגימא (רשב"ם: לקידוש ולהבדלה ולברכת המזון ולכל ברכות שתקנו לסדרן על היין: שלא יברך על כוס פגום, אבל אם רוצה לשתות יין - צריך לברך 'בורא פרי הגפן', שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, ומיהו אם אין לו אלא יין פגום - מקדש עליו; ד'קפיד' - לכתחלה משמע);

מר בר רב אשי קפיד אפילו אחביתא פגימתא (רשב"ם: חביות קטנות אבל אם חבית של עץ גדולה אין להקפיד).

תנו רבנן: '(שמות כ,ז) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ - זוכרהו על היין ('לקדשו' משמע משעה שמתקדש היום);

אין לי אלא ביום, בלילה מנין?

(לקמן פריך: אדרבה, עיקר קדושא בלילה הוא: דכניסתו היא קדושתו)

תלמוד לומר: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁו.'

'בלילה מניין'? אדרבה, עיקר קדושא בלילה הוא קדיש: דכי קדיש - תחלת י&##1493;מא בעי לקידושי! ותו: 'בלילה מנין, תלמוד לומר: זכור את יום'?: תנא מיהדר אלילה וקא נסיב ליה קרא דיממא!?

הכי קאמר: 'זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁו - זוכרהו על היין בכניסתו; אין לי אלא בלילה, ביום מנין? תלמוד לומר: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.'

(רשב"ם: אף על גב דאין לפרש לשון השנוי בברייתא בענין זה אלא ע"י שאנו מסרסין אותה למפרע - אפילו &##1492;כי לא שייך למימר חסורי מיחסרא, שהרי אין חסר ממנה כלום אלא ששנויה למפרע: דבמקום שהיה לו לומר 'אין לי אלא בלילה ביום מנין' טעה התנא בשמועתו ושנה 'אין לי אלא ביום בלילה מנין', הלכך לא שייך למימר חסורי מיחסרא.)

ביום מאי מברך?

אמר רב יהודה: בורא פרי הגפן (רשב"ם: אתאי כסא דחמרא וברוכי ומשתי משום כבוד שבת: לחלק בין מדת שבת למדת חול, שהוא ענין שיר! שאין אומרים שירה אלא על היין; והכי מפרש בשאילתות דרב אחאי בפרשת וישמע יתרו).

רב אשי איקלע למחוזא, אמרו ליה "ליקדיש לן מר קידושא רבה"!

הבו ליה, סבר מאי ניהו "קידושא רבה"? אמר: מכדי כל הברכות כולן בורא פרי הגפן אמרי ברישא; אמר: בורא פרי הגפן ואגיד ביה (האריך בו [רשב"ם: לדעת אם יסרהב אחד מהם לשתות, ובכך יבין דבורא פרי הגפן רגילין לומר ותו לא, שאם לא כן - היה אומר לו קידוש גדול של לילה כמנהגן]), חזייה לההוא סבא דגחין ושתי, קרי אנפשיה (קהלת ב,יד) הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ! [המשך הפסוק: וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם]!

(קידושא רבא = בורא פרי הגפן, ואהכי קרי ליה 'קידושא רבה': דאכולהו קידושי אמרי לה.)

אמרי בני רבי חייא: מי שלא הבדיל במוצאי שבת - מבדיל והולך בכל השבת כולו;

ועד כמה?

אמר רבי זירא: עד רביעי בשבת ([רשב"ם: ולא עד בכלל] אבל מרביעי ולהלן גבי שבת הבא מתחשב),

כי הא: דיתיב רבי זירא קמיה דרב אסי - ואמרי לה רב אסי קמיה דרבי יוחנן, ויתיב וקאמר: לענין גיטין (אמר לה "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז אחר השבת" או שאמר "קודם השבת תתני לי"), חדא בשבתא תרי ותלתא בתר שבתא, ארבע וחמשא ומעלי יומא - קמי שבתא.

אמר רבי יעקב בר אידי: אבל לא על האור (אם לא בירך 'בורא מאורי האש' במוצאי שבת - שוב אינו מברך [רשב"ם: כך נראה לי טעם הדבר: כדתניא ב'מקום שנהגו' (נד,א) אין מברכין בו אלא בליל מוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו הוא]).

אמר רב ברונא אמר רב:

(פסחים קו,ב)

הנוטל ידיו לא יקדש (דקידושא מפסיק בין נטילה לאכילה, והוי כהיסח הדעת, ובעי נטילה אחריתי בתר קידושא).

(רשב"ם: נטל ידיו לא יקדש אלא אחֵר יקדש, והוא יצא ידי חובתו בשמיעה ושתיה, דאין כאן היסח הדעת מאחר שהוא עצמו אינו מברך, אבל הוא עצמו לא יקדש אם נטל ידיו כדי שיאכל על סמך נטילה דלפני קידוש, דקידוש מפסיק בין נטילה לאכילה והוי כהיסח הדעת ובעי נטילה אחריתי בתר קידושא, דתכף לנטילת ידים סעודה, ובשביל קידוש לא בעי נטילה: דהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח, והא קא משמע לן: דנטילה שלפני קידוש אינה עולה לו, לפיכך יקדש תחלה ואחר כך נוטל ידיו, וכל שכן דהנוטל ידיו לא יבדיל: דהא אפילו קידוש דבמקום סעודה הוא ואיכא למימר דליכא היסח הדעת, אפילו הכי אין יכול לסמוך על נטילה דלפני קידוש; והא דקאמר 'נטל לא יקדש' ולא אמר 'מקדש וחוזר ונוטל ידיו' - היינו משום דלא בעינן נטילת ידים תרי זימני, דחדא מינייהו ברכה לבטלה, הלכך לא יקדש הוא אבל חבירו יקדש לו.)

אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח נפשיה דרב שכחנינהו לשמעתתיה? זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, זימנין דחביבא עליה ריפתא (שהיה רעב) - מקדש אריפתא (אלמא לא בעי נטילה אחריתי, אלא מעיקרא משי ואכיל נהמא דקידושא), זימנין דחביבא ליה חמרא (שהיה צמא) - מקדש אחמרא!

(רשב"ם: אלמא קידוש שלאחר נטילה לא חשיב היסח הדעת, וכן הילכתא: דמי שנטל ידיו קודם קידוש אין צריך לחזור וליטלן אחר קידוש, ולא אפליגו רבנן בין מקדש אריפתא למקדש אחמרא מדלא קא מהדר ליה לרב יצחק בר שמואל מידי; ומיהו לכתחלה מוזגין ואחר כך נוטלין לידים כבית הלל במסכת ברכות (דף נא:); ומדרב שמעינן שמקדשין על הפת [כיצד" – נוטלים ידים] ואומר ויכולו ומברך המוציא ואינו אוכל, גם לא יפרוס, עד שיקדש אחרי כן, ודוקא קידוש; אבל הבדלה אינה אלא על הכוס של יין, כדאמרינן (שם דף לג,א ): העשירו - קבעוה על הכוס, ומי שאין לו כוס יין במקום שרגילין לשתות יין - אל יבדיל על הפת, ודי לו בהבדלת תפלה - בסידור רב עמרם.[הגהת יבנ"ה: ויש מקומות ועדות שנוהגים לכתחילה כרב, ואין כאן הפסק, כי הקידוש חלק מהסעודה.])

אמר רב הונא אמר רב: טעם (אם אכל) - (שוב) אינו מקדש (כל הלילה [רשב"ם: אלא למחר קודם סעודה]).

בעא מיניה רב חנא בר חיננא מרב הונא: טעם מהו שיבדיל?

אמר ליה: אני אומר טעם מבדיל [רשב"ם: ואף על גב דלגבי קידוש אמינא 'טעם - אינו מקדש', בהבדלה אין להחמיר כל כך], ורב אסי אמר טעם אינו מבדיל.

רב ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי, אישתלי (רב ירמיה) וטעים מידי; הבו ליה כסא – ואבדיל; אמרה ליה דביתהו (דרב אסי לרב אסי): והא מר לא עביד הכי (דאמר רב אסי: 'טעם - אינו מבדיל')?

אמר לה (רשב"ם: רב אסי): שבקיה, כרביה סבירא ליה (רשב"ם: דסבירא ליה כרב, ורב הונא משמיה דרב היה אומר, וכך פרש"י).

אמר רב יוסף אמר שמואל: טעם - אינו מקדש, טעם - אינו מבדיל;

ורבה אמר רב נחמן אמר שמואל: טעם – מקדש, וטעם – מבדיל.

(פסחים קז,א)

אמר רבא: הילכתא: טעם – מקדש, וטעם – מבדיל, ומי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו עד מוצאי שבת; מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו (כדאמרן לעיל: עד יום רביעי [רשב"ם: והכי קיימא לן כרבא דאמר 'טעם - מקדש', ואם שכח ולא קידש - מקדש ל&##1502;חר כל היום כולו, וכן טעם מבדיל - ואם לא &הבדיל מבדיל והולך עד יום רביעי]).

אמימר פתח לה להא שמעתא דרבא בהאי לישנא: אמר רבא: הילכתא: טעם – מקדש, טעם – מבדיל; מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו, מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיו⳺ 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

פסוקים מובאות בגופן 12 NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בגמרא בסוגריים [] ובאותיות 11 NARKISIM,

וכן פסוקים ברש"י באותיות 11 NARKISIM

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol