דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיו⳺ 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף. לעתים בפרק זה אביא דברי הרשב"ם.
פסחים דף
קז
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה
הולנדר הכ"מ
(פסחים
קו,ב)
אמר
רב יוסף אמר שמואל:
טעם - אינו מקדש,
טעם - אינו מבדיל;
ורבה
אמר רב נחמן אמר
שמואל: טעם – מקדש,
וטעם – מבדיל.
(פסחים
קז,א)
אמר
רבא: הילכתא: טעם
– מקדש, וטעם – מבדיל,
ומי שלא קידש בערב
שבת מקדש והולך
כל היום כולו עד
מוצאי שבת; מי שלא
הבדיל במוצאי שבת
מבדיל והולך כל
השבת כולו (כדאמרן
לעיל: עד יום רביעי
[רשב"ם: והכי
קיימא לן כרבא
דאמר 'טעם - מקדש',
ואם שכח ולא קידש
- מקדש ל&##1502;חר כל היום
כולו, וכן טעם מבדיל
- ואם לא &הבדיל מבדיל
והולך עד יום רביעי]).
אמימר
פתח לה להא שמעתא
דרבא בהאי לישנא:
אמר רבא: הילכתא:
טעם – מקדש, טעם – מבדיל;
מי שלא קידש בערב
שבת מקדש והולך
כל היום כולו, מי
שלא הבדיל במוצאי
שבת מבדיל והולך
כל היום כולו.
אמרי
ליה מר ינוקא ומר
קשישא בריה דרב
חסדא לרב אשי: זימנא
חדא איקלע אמימר
לאתרין, ולא הוה
לן חמרא; אייתינא
ליה שיכרא ולא
אבדיל, ובת טוות
(רשב"ם: לן
מעונה: שלא אכל,
וקרא הוא בדניאל
[ו,יט]); למחר טרחנא
ואייתינא ליה חמרא
ואבדיל, וטעים
מידי; לשנה תו איקלע
לאתרין, לא הוה
לן חמרא, אייתינא
שיכרא, אמר: אי הכי
- חמר מד&##1497;נה הוא
(רשב"ם: אין
יין אחר בעיר הזאת
כי אם שכר הלכך
מבדילין בו), אבדיל וטעים
מידי; (רשב"ם:
וכן הלכה; אבל
מים לא איקרו 'חמר
מדינה' ואין מבדילין
על המים אפילו
היכא דליכא שכר
ויין.)
שמע
מינה תלת (רשב"ם:
שלשה דברים
בסידרי הבדלה):
שמע
מינה: המבדיל בתפלה
צריך שיבדיל על
הכוס;
ושמע
מינה: אסור לו לאדם
שיאכל קודם שיבדיל;
ושמע
מינה: מי שלא הבדיל
במוצאי שבת - מבדיל
והולך כל השבת
כולו. (רשב"ם:
ואף על גב דשמעינן
מינה דמבדילין
על חמר מדינה אף
על פי שאינו יין
- לא חשי&##1489;, דלא איירי
אלא בסדר הבדלה;
אי נמי מילתא דפשיטא
הוא: דכיון דאין
יין אחר בעיר - טוב
לו שיבדיל על השכר
משלא יבדיל כלל.)
בעא
מיניה רב הונא
מרב חסדא: מהו לקדושי
אשיכרא (רשב"ם:
במקום שאין
יין)?
אמר:
השתא: ומה פירזומא
(שכר שעורים,
בלשון לעז ברוי"ש) ותאיני (שכר
תאנים) ואסני (שכר
תותים; רשב"ם:
שעושין שכר
מפרי סנה, כגון
תותין, והללו חשובים
יותר מסתם שכר
שלהם, שהיה של תמרים) דבעאי מיניה
מרב, ורב מרבי חייא,
ורבי חייא מרבי
- ולא פש&##1496; ליה, שיכרא
(שכר תמרים) מיבעיא?
סבור
מינה קדושי הוא
דלא מקדשינן עילויה,
אבל אבדולי מבדלינן
(רשב"ם: אליבא
דרב); אמר
להו רב חסדא: הכי
אמר רב: כשם שאין
מקדשין עליו - כך
אין מבדילין עליו.
איתמר
נמי אמר רב תחליפא
בר אבימי אמר שמואל:
כשם שאין מקדשין
עליו - כך אין מבדילין
עליו.
לוי
שדר ליה לרבי שיכרא
בר תליסר מגני
(שנתנו מים
על התמרים, ואחר
שזבו - נתן על תמרים
אחרים, וכן הביא
תמרים עד י"ג פעמים;
רשב"ם: 'ומגני'
נראה שהוא לשון
אֲשֶׁר מִגֵּן
צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ
(בראשית יד,כ),
ומתרגמינן 'ומסר',
והוא לשון מסר;
כך השיכרא היה
כותש גם כן ומשבר
התמרים חדשים שלש
עשרה פעמים); טעמיה, הוה
בסים טובא, אמר:
"כגון זה ראוי לקדש
עליו ולומר עליו
כל שירות ותושבחות
שבעולם"! בליליא
צעריה (רשב"ם:
שלשול, דתמרים
משלשלין כדאמרינן
בכתובות (דף
י,ב)), אמר:
מיסרן ומפייס (מצערין,
ובשעת שתיה מפייסין
הן, כלומר: טובים
הן וראוי לומר
עליהן קידוש והבדלה). (אבל: רשב"ם: בתמיה:
וכי מי שמצער ראוי
הוא לפייס ולרצות
להקב"ה ולומר עליו
קידוש?)
אמר
רב יוסף: אדוֹר
ברבים (נדר
שאין לו הפרה) דלא אישתי
שיכרא.
אמר
רבא: אישתי מי זוריון
(מי משרת הפשתן) ולא אישתי
שיכרא!
ואמר
רבא: תיהוי שקיותיה
שיכרא (רשב"ם:
עני יהיה, שלא
יוכל לקנות יין
מדה כנגד מדה) מאן דמקדש
אשיכרא (רשב"ם:
ואף על פי שהיה
יין בעירו; וטעמו
משום דחביב ליה,
כדאמר לעיל: 'זימנין
דחביבא ליה ריפתא
- מקדש א&##1512;יפתא')!
רב
- אשכחיⳤ רב הונא
דקדיש אשיכרא;
אמר ליה: שרי אבא
למיקני איסתירי
משיכרא (התחלת
לעשות שכר, ולהשתכר
בו מערב - לכך הוא
יפה בעיניך ומקדש
אתה עליו)?
תנו
רבנן: 'אין מקדשין
אלא על היין, ואין
מברכין (רשב"ם:
ברכת המזון,
כדמפרש לקמן) אלא על היין.'
אטו
אשיכרא ואמיא מי
לא מברכין עליהו
"שהכל נהיה בדברו"?
אמר
אביי: הכי קאמר:
אין אומרים "הבא
כוס של ברכה (ברכת
המזון) לברך" אלא
על היין.
תנו
רבנן: 'אין
מקדשין על השכר;
משום רבי אלעזר
בר רבי שמעון אמרו:
מקדשין מטעימת
יין כל שהוא (אותה
טעימה שאמרו המברך
צריך - שיטעום בכל
שהוא); רבי יוסי בר
יהודה אומר: מלא
לוגמא.'
אמר
רב הונא אמר רב,
וכן תני רב גידל
דמן נרש: המקדש
וטעם מלא לוגמא
– יצא, ואם לאו - לא
יצא. (רשב"ם:
והכי הילכתא,
והוא שלא טעם אחד
מכל המסובין; אבל
טעם אחד מהם - יצאו
כולן ידי חובתן
ואף על פי שלא טעמו.)
אמר
רב נחמן בר יצחק:
אנא תנינא לה (רשב"ם:
לההיא מתניתא
משמיה דרב גידל) לא גידול
בר מנשיא, ולא גידול
בר מניומי, אלא
גידול סתמא.
למאי
נפקא מינה?
למירמא
דידיה אדידיה.
סמוך
למנחה:
איבעיא
להו: סמוך למנחה
גדולה תנן (רשב"ם:
משש שעות ומחצה
ולמעלה, דהיינו
זמן עשיית תמיד
הערב כשאתה בא
להקדימו, כגון
בערב הפסח שחל
להיות בערב שבת,
שנשחט בשש ומחצה
והפסח אחריו, כדאמרינן
ב'תמיד נשחט' (לעיל
נח,א))? או
דילמא סמוך למנחה
קטנה תנן?
סמוך
למנחה גדולה תנן,
ומשום פסח (שמא
ישב בסעודה וימנע
ויפשע מעשות פסח): דילמא אתי
למימשך
(פסחים
קז,ב)
ואתי
לאימנועי מלמיעבד
פסחא? או דילמא
סמוך למנחה קטנה
תנן (בתשע שעות,
כשהוא מאוחר בפרק
'תמיד' (לעיל נט,א);
רשב"ם: והיינו
בגמר תשע שעות:
דמתשע שעות ומחצה
הוי זמן דהקרבת
תמיד של כל השנה
כשהוא מאוחר, דהשתא
משום אימנועי מפסח
ליכא: דערב הפסח
היה התמיד קרב
בשמונה ומחצה והפסח
אחריו מיד, לפיכך
אם בא לאכול סמוך
למנחה קטנה - דהיינו
בגמר תשעה, וכבר
נשחט הפסח), ומשום מצה
(שיכנס לה כשהוא
תאוה), דילמא אתי
למיכלה למצה אכילה
גסה (רשב"ם: ואין
כאן לחוש אלא משום
מצה: שלא יאכלנה
אכילה גסה)? (רשב"ם: ונהי
נמי דמשום פסח
איכא למיחש לאכילה
גסה: דאף על גב דהוא
נאכל על השובע
- אכילה &##1490;סה מיהא
אינה אכילה, ובקדשים
- מזיק ה&##1493;א דחשבינן
ליה ביבמות (מ,א)!
אלא משום דלגבי
לחם הויא אכילה
גסה באכילה מועטת
- נקט 'מצ&ה'; אי נמי
רבותא קאמר, והכי
קאמר: או דילמא
סמוך למנחה קטנה
ואפילו בזמן דליכא
פסח: דליכא למיחש
לעשייתו ולא לאכילתו
- משום א&##1499;ילת מצה
מיהא איכא, דלא
ליהוי אכילה גסה
חיישינן.)
אמר
רבינא: תא שמע: 'אפילו
אגריפס המלך ( רשב"ם: מלך
כשר היה, ממלכי
חשמונאי) שהוא רגיל
לאכול בתשע שעות
(אגריפס המלך
לא היה אוכל עד
תשע שעות) - אותו היום
לא יאכל עד שתחשך'; אי אמרת בשלמא
סמוך למנחה קטנה
תנן, היינו רבותיה
דאגריפס (רשב"ם: כלומר:
דקתני בברייתא
'אפילו אגריפס') (דאף
על גב דעדיין לא
אכל וזמן איסוריה
אכתי לא מטא בשעה
תשיעית עד לאחר
תשע - אפילו הכי
לא יאכל משום דמשיך
ליה עד זמן איסורא;
יתענה ולא יאכל); אלא אי אמרת
סמוך למנחה גדולה
תנן (אלא אי
אמרת ממנחה גדולה
ואילך אסור) - מאי רבותיה
דאגריפס (רשב"ם: מאי
'אפילו אגריפס'?:
הא מטא כבר זמן
איסוריה משש שעות
[רשב"ם: ומחצה
ואילך]) - (והא
כבר) חל
איסור עליה מעיקרא
(משש שעות [רשב"ם: ומחצה]
ואילך, וצריכא
למימר דאסור? בתמיה:
דאטו משום דלא
אכל בעי למיעבד
איסורא, ונשרי
למיכל מתחלת תשע)!?
אלא
סמוך למנחה קטנה
תנן.
סוף
סוף מאי רבותיה
דאגריפס? הא מטיא
ליה זמן איסורא
(רשב"ם: קודם
שיגמור סעודתו:
דאפילו רבי יוסי
דפליג בהפסקת ערב
הפסח בריש פירקא,
ואמר שלא להפסיק
מאחר שהתחיל לאכול
בהיתר - הכא מודי
דאסור: דמעיקרא
לדעת כן היה אוכל
בתשע שעות שגמר
סעודתו בתוך זמן
איסוריה, וכמתחיל
לאכול אחר זמן
איסורו דמי - ואסיר)?
מהו
דתימא תשע שעות
לאגריפס כארבע
שעות דידן דמי
(רשב"ם: דכיון
דלמוד לאכול בתשע
שעות כארבע שעות
לדידן דמי, ויאכל
גם הוא מצה לתיאבון
גם הוא, כמותינו
שאוכלין בארבע
שעות ביום, והלכך
- הואיל &##1493;אכתי לא
מטא זמן איסורא
- נישרי &##1500;אכול בתחלת
תשע אף על פי שתמשך
סעודתו לאחר תשע) - קא משמע לן
(רשב"ם: דאסור
לאכול; אבל אי הוה
תנינן 'סמוך למנחה
גדולה' - ליכא רבותא
כלל, ולא הוה שייך
למיתני 'אפילו':
דכיון דטעמא משום
דילמא אתו לאימנועי
מפסח ולא משום
אכילה גסה דמצה
- ליכא ל&##1502;ימר הכי
'מהו דתימא תשע
לאגריפס כארבע
לדידן דמי' - הלכך
שמעינן מינה דמנחה
קטנה תנן).
אמר
רבי אסי: אבל מטביל
הוא (רשב"ם: ואוכל
מן המנחה ולמעלה) במיני תרגימא
(אבל יכול אדם
לטבול ולאכול מיני
תרגימא = פירות;
והאי דנקט 'מטביל'
- לפי שמ&##1488;כלם על
ידי טיבול [רשב"ם: פירות
ובשר בלא לחם]).
רבי
יצחק מטביל בירקי
(היה אוכל ירק
מן המנחה ולמעלה,
לפי שאין משביע);
(רשב"ם: ונראה
בעיני דמגרר ליבא
למיכל ואכל מצה
לתיאבון יותר ולפיכך
היה אוכל [ירק] ולא
היה נוהג כן כי
אם ערב הפסח כדי
להמשיך ולאכול
בלילה, כדאמרינן
במסכת שבת בפרק
'תולין' (קמ,ב):
אמר רב חסדא: בר
בי רב לא ליכול
ירקא משום דמגררי
ליבא כו', וכדאמר
נמי בסמוך: 'רבא
הוי שתי חמרא במעלי
יומא דפסחא כי
היכי דנגריר לליביה';
ודברים הללו כגון
מיני תרגימא וירקות
ממשיכין את הלב
לאכול, כדמוכח
נמי בברכות (מב,א) שהיו
רגילין לאכול פרפרת
קודם אכילת הפת
לגרר את הלב, כדתנן:
'בירך על הפת פטר
את הפרפרת, על הפרפרת
לא פטר את הפת' אלמא
דפרפרת קודם לפת!)
תניא
נמי הכי (רשב"ם: דאוכלין
מיני תרגימא ערב
הפסח כדי להמשיך
את הלב): 'השמש
(הואיל ועסוק
בסעודה) מטביל
בבני מעיין (יכול
הוא לאכול בבני
מעים: מה שדרך השמש
לאכול - רשאי הוא
לעשות כן מן המנחה
ולמעלה, דהואיל
והוא עסוק בהן
- מצער ל&##1497;ה אי לא
אכיל, ואי אכיל
- לא משב&##1506;ו ליה), ונותנן
לפני האורחים (השמש
מטביל בבני מעים:
רשב"ם: כלומר
בבני מעים של בהמות
הנשחטות לסעודת
יום טוב, וגם נותן
מהם לפני האורחין
המנויין יחד על
הפסח - כדי שיאכלו
מצה ופסח לתיאבון;
ובערב הפסח קאי
בתוספתא דפסחים
'ואפילו מן המנחה
ולמעלה', דלעיל
מינה תניא 'ערב
פסח סמוך למנחה
לא יאכל כו'); ואף
על פי שאין ראיה
לדבר (רשב"ם: דאכילה
מושכת אכילה) - זכר
לדבר, שנאמר (ירמיהו
ד,ג) [כִּי כֹה
אָמַר ה' לְאִישׁ
יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם] נִירוּ
לָכֶם נִיר וְאַל
תִּזְרְעוּ אֶל
קוֹצִים (כשאתם
טורחים - תטרחו
בדבר שאתם יכולין
ליהנות ממנו; ושמש
זה שעוסק בסעודה
ובית המטבחים
- אם אינ&##1493; נהנה מצער
ליה). (רשב"ם: הראה
לנו הנביא דוגמא
שחורשין את הקרקע
כדי לקבל את הזריעה,
ואם אינה חרושה
- אינה מ&##1511;בלת הזריעה;
אף אדם האוכל דברים
שאין משביעין את
האדם - פותחים בני
מעים ומרחיבין
אותן ויקבל המאכל
של סעודה אחרי
כן לתיאבון; כך
נראה בעיני שיטה
זו, ועיקרה ורבינו
שלמה זקיני פירשה
כן: בני מעיים - הואיל
ועסוק בסעודה
- יכול ה&##1493;א לאכול
בני מעיים מה שדרך
השמש לאכול רשאי
הוא לעשות כן מן
המנחה ולמעלה,
דהואיל ועסוק בהן
= מצערי ליה אי לא
אכיל, ואי אכיל
- לא משב&##1506;י ליה.)'
רבא
הוה שתי חמרא כולי
מעלי יומא דפיסחא,
כי היכי דניגרריה
לליביה דניכול
מצה טפי לאורתא.
אמר
רבא: מנא אמינא
לה דחמרא מיגרר
גריר? – דתנן [פסחים
פ"י מ"ז, להלן קיז,ב]:
(פסחים
קח,א)
'בין
הכוסות הללו (בין
הראשון לשני; רשב"ם: [וגם]
בין השני לשלישי,
ומשום דחמרא מגרר
גריר ליה הוא, כדמפרש
ואזיל) אם רצה לשתות
ישתה; בין שלישי
(רשב"ם: דברכת
המזון) לרביעי לא
ישתה (רשב"ם: דכיון
דלא חיישינן עוד
לגרירי ליבא - לא
שרינן ליה, דנראה
כמוסיף על ארבעה
כוסות; ובגמרת
ירושלמי נמצא:
למה? כדי שלא ישתכר,
דתו לא חזי למיגמר
הלילא; ופריך התם:
הלא כבר משוכר
הוא, שהרי שתה הרבה
בסעודתו? ומשני:
יין שבתוך המזון
לא משכר, שלאחר
המזון משכר)' ואי אמרת
מסעד סעיד - אמאי
ישתה? הא קא אכיל
למצה אכילה גסה?
אלא שמע מינה מגרר
גריר!
רב
ששת הוה יתיב בתעניתא
כל מעלי יומא דפסחא.
נימא
קא סבר רב ששת סמוך
למנחה גדולה תנן,
ומשום פסחא הוא:
דילמא מימשך ואתי
לאימנועי מלמעבד
פיסחא הוא, וסבר
לה כי הא (כרבי
יהודה בן בתירא) דאמר רבי
אושעיא אמר רבי
אליעזר: 'מכשיר
היה בן בתירא בפסח
ששחטו שחרית בארבעה
עשר לשמו', (וקסבר
כרבי יהודה בן
בתירא דאמר) ומצפרא זמן
פסחא הוא, דכולי
יומא חזי לפסחא,
דסבר: בין הערבים
= בין ערב דאתמול
(משכלה ערב
דאתמול דהיינו
משעלה עמוד השחר) לערב דהאידנא
(משום הכי מתענה
כולי יומא ואף
על פי שלא היה פסח
בימיו, הואיל ומיתסרא
בכך)?
אמרי:
לא! שאני רב ששת
דאיסתניס הוה (מעונג
היה): דאי
טעים בצפרא מידי
- לאורתⳠ לא הוה
מהני ליה מיכלא
(לא מצי למיטעם
מצה לתיאבון לאורתא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיו⳺ 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
פסוקים מובאות
בגופן 12 NARKISIM; השלמת פסוקי
המקרא בגמרא בסוגריים
[] ובאותיות 11 NARKISIM,
וכן פסוקים ברש"י
באותיות 11 NARKISIM
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the
cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2006 by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol