דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיו㲚 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
לזכר אמי מורתי
חנה הולנדר ז"ל
נפטרה ד אלול תשס"ב
שבת דף קלד
(שבת
קלג,ב)
ונותנין
עליה
איספלנית:
אמר
אביי: אמרה לי
אם: איספלניתא
דכולהון כיבי
- שב מינⳠי
תרבא (שבע
מנות של חלב) וחדא
קירא (שעוה).
רבא
אמר: קירא
וקלבא רישינא.
דרשה
רבא במחוזא;
קרעינהו בני
מניומי אסיא
למנייהו [בני
מניומי הרופא
קרעו את בגדי
רבא] (שהפסיד
להם לגלות
רפואה זו).
אמר
להו: שבקי לכו
חדא (שלא
גיליתי), דאמר
שמואל: האי
מאן דמשי אפיה
ולא נגיב טובא
- נקטרו ⳬיה
(שבת
קלד,א)
חספניתא
(פניו
מתבקעות; ואני
אומר שהוא מין
שחין שקורין
אינייר"א, והוא
'בגרב
ובחרס',
שכתוב בתורה (דברים
כח,כז),
וחספניתא
תרגום של חרס). מאי
תקנתיה? לימשי
טובא במיא
דסילקא (מרק
תרדין).
לא
שחק מערב שבת [לועס
בשיניו ונותן;
אם לא טרף יין
ושמן מערב שבת
- ינתן זⳤ בעצמו
וזה בעצמו]:
תנו
רבנן: 'דברים
שאין עושין
למילה בשבת
עושין לה ביום
טוב: שוחקין
לה כמון,
וטורפין לה יין
ושמן.'
אמר
ליה אביי לרב
יוסף: מאי שנא
כמון ביום טוב
– דחזי לקדרה,
יין ושמן חזי
נמי בשבת,
לחולה (שאין
בו סכנה), דתניא [תוספתא
שבת פ"יב מ"יב
[ליברמן]]: 'אין
טורפין יין
ושמן לחולה
בשבת. אמר רבי
שמעון בן
אלעזר משום
רבי מאיר: אף
טורפין יין
ושמן. אמר רבי
שמעון בן
אלעזר: פעם אחת
חש רבי מאיר
במעיו, ובקשנו
לטרוף לו יין
ושמן, ולא
הנחנו; אמרנו
לו: "דבריך
יבטלו בחייך (דהאי
נמי חולה הוא)"?
אמר לנו: אף על
פי שאני אומר
כך, וחבירי
אומרים כך -
מימי לא מלאני
לבי לעבור על דברי
חבירי.' הוא ניהו
דמחמיר
אנפשיה, אבל
לכולי עלמא –
שרי (רבי
מאיר, וסתם
מתניתין רבי
מאיר, ואמאי
תנן 'נותן זה
בעצמו וזה
בעצמו')!?
התם
(גבי שאר
חולים) לא בעי
ליכא (לטרפו
ולערבו יפה
יפה),
הכא בעי ליכא.
הכא
נמי, ניעביד
ולא לילך (לא
יערבנו כל כך)!
(ומתרץ:) היינו
דקתני: 'נותן
זה בפני עצמו
וזה בפני עצמו'
(שמערב
ואינו לוכך).
תנו
רבנן: 'אין
מסננין את
החרדל במסננת (ביום
טוב) שלו
(טעמא
מפרש לקמיה:
דמיחזי כבורר,
שמשליך
הסובין שלו) ואין
ממתקין אותו
בגחלת (כדרך
שרגילין
לכבות לתוכו
את הגחלת, או
אבן ניסוקת)'.
אמר
ליה אביי לרב
יוסף: מאי שנא
מהא דתנן [שבת
פ"כ מ"ב]: 'נותנים
ביצה במסננת
של חרדל' (ומסננה
בתוכו, לייפות
מראיתו)?
אמר
ליה: התם - לא
מיחזי כבורר (שכולה
יוצאה דרך
המסננת, ואין
משתייר שם
פסולת), הכא -
מיחזי כבורר.
'ואין
ממתקין אותו
בגחלת'?
והתניא: 'ממתקין
אותו בגחלת'?!
לא
קשיא: כאן
בגחלת של מתכת
כאן בגחלת של
עץ (בגחלת
של עץ אסור,
דשייך בה 'כיבוי'
לפי שעושה פחם;
גחלת של מתכת
לא שייך בה 'כיבוי',
דאינו נעשה
פחם).
אמר
ליה אביי לרב
יוסף: מאי שנא
מבישרא אגומרי
[בשר על
גחלים] (שצולין
ביום טוב ואף
על גב דמכבה)?
אמר
ליה: התם - לא
אפשר (לצלות
מאתמול,
דביומא שביחא
טפי), הכא
(חרדל) – אפשר (מאתמול).
אמר
ליה אביי לרב
יוסף: מהו
לגבן (גבינה)?
אמר
ליה: אסור.
מאי
שנא מלישה (שלשין
פת ביום טוב,
והאי נמי
ללישה דמיא)?
אמר
ליה: התם - לא
אפשר (דפת
חמה מעליא טפי), הכא –
אפשר (מאתמול).
והא
אמרי נהרדעי:
גבינה בת יומא
מעליא!
הכי
קאמרי: דאפילו
גבינה בת יומא
מעליא (אימא
'אף גבינתא בת
יומא מעליא', וכל
שכן דאתמול).
אין
עושין לה חלוק
כו':
אמר
אביי, אמרה לי
אם: האי חלוק
דינוקא -
לפניה לסיטרא
לעילאי (לאימרא
שבשפת פיה
יהפוך ויקפל
למעלה שלא תהא
סמוכה לבשרו,
מפני שראש
מקום חתך הבגד
שם הוא, ויוצאין
ממנו גרדין
שקורין
פיינד"ץ [גדילים,
חוטי ארג היוצאים
מן הבגד]) דילמא
מידביק גרדא
מיניה (במכה,
וכשבא להפשיט
החלוק מעל
המילה - ישמוט
ויקרע את ראש
הגיד) ואתי
לידי כרות
שפכה.
אימיה
דאביי עבדא (לתינוקות
הבאים לידה
לתקן מילתן) כיסתתא
לפלגא (כיס
היתה עושה של
בגד לפנים
בתוך החלוק,
ותופרתו
מתוכו בתוך
החלוק ומגיע
למטה עד חצי
החלוק, כדי
לחוץ בין האימרא
ובין המילה).
אמר
אביי: האי
ינוקא דלית
ליה חלוק -
לייתי בליתא
דאית ליה
שיפתא (מעט
שחק של בגד
שיהא בו
אימרא, לפי
שהאימרא מהדקה
יפה בבשר שלא
ישמט החלוק מן
הגיד),
וליכרכיה
לשיפתא לתתאי (לתחתית
ראש הגיד יתן
השפה, וראש
השני החלק יהא
למעלה), ועייף
ליה לעילאי (אותו
ראש העליון
החלוק יקפל
ויקפול כלפי
חוץ מפני
הגרדין, שלא
ידבקו במכה).
ואמר
אביי: אמרה לי
אם: האי ינוקא
דלא ידיע
מפקתיה (שאין
ניכר בו נקב
בית הרעי, ששם
הוצאת זבלו) - לשייפיה
מישחא (שהשמן
מצהיל הבשר),
ולוקמיה להדי
יומא (נגד
השמש), והיכא
דזיג (שצלול
כזכוכית) - (בידוע
שהחלל כנגדו,) ליקרעיה
בשערתא (בראש
השעורה שהוא
חדוד) שתי וערב, אבל
בכלי מתכות -
לא, משום
דזריף (מנפחו,
אינפליי"ר בלעז
[עלול לקבל
דלקת]).
ואמר
אביי: אמרה לי
אם: האי ינוקא
דלא מייץ (שלא
יכול לינק) - מיקר
דקר פומיה (נצטננו
שפתיו, ואין
בו כח למוץ
בהן);
מאי תקנתיה? -
ליתו כסא
גומרי (תשטח
גחלים על דף
או על כלי),
ולינקטיה ליה
להדי פומיה (ויעמיד
אצל פיו), דחיים
פומיה (שיתחמם
פיו) – ומייץ
(וינק).
ואמר
אביי: אמרה לי
אם: האי ינוקא
דלא מנשתיה (שאין
נשימה ניכרת
בו, שאין דופק
כנגד לבו כדרך
כל אדם) - לינפפיה
בנפוותא (יניפו
עליו בנפה
שקורין וא"ן [נפה,
כברה]) ומנשתיה.
ואמר
אביי: אמרה לי
אם: האי ינוקא
דלא מעוי (אין
רוחו נכנס
ויוצא יפה,
אליינ"א בלעז [לנשום]) - ליתו
סליתא דאימיה (שיליא
שנולדה עמו),
ולישרקיה
עילויה (יחליקנה
על בשרו; כמו 'אישתרוקי
אישתריקו' (עבודה
זרה מ,ב)
אשאולדי"ר
+להחליף+) ומעוי.
ואמר
אביי, אמרה לי
אם: האי ינוקא
דקטין (שהוא
דק) -
לייתו לסילתא
דאימיה,
ולישרקיה
עילויה מקוטנא
לאולמא (השליא
- ראשה א⳧ד קצר
וראשה אחד רחב;
יחליקוה עליו,
מראש הקצר
יתחילו,
וימשוכו לצד
הרחב, כלומר: כן
ירחיב זה
ויתעבה); ואי
אלים (ולא
מחמת בריאות,
אלא נפוח) - (לישרקיה
עליה) מאולמא
לקוטנא.
ואמר
אביי: אמרה לי
אם: האי ינוקא
דסומק (כל
בשרו אדום) - דאכתי
לא איבלע ביה
דמא (בבשרו,
דעכשיו כל דמו
מצוי בין עור
לבשר, וכשמוהלין
אותו - יוצא כל
דמו),
ליתרחו ליה עד
דאיבלע ביה
דמא ולימהלוה.
דירוק ואכתי
לא נפל ביה דמיה
(לא בא בו
דם, ומתוך כך
חלש הוא ואין
בו כח, וממהר לחלוש
ולמות) - ליתרחו (ימתינו
מלמולו) עד דנפל
ביה דמיה,
ולימהלוה,
דתניא: 'אמר
רבי נתן: פעם
אחת הלכתי
לכרכי הים
ובאת אשה אחת
לפני, שמלה
בנה ראשון
ומת, שני ומת,
שלישי הביאתו
לפני. ראיתיו שהוא
אדום (הכי
גרסינן: 'ראיתיו
שהיה ירוק,
הצצתי בו ולא
היה בו דם ברית';
תרתי
לגריעותא: חדא
- דאי מה⳩ל ליה - לא
נפק מיניה
דמא, והטפת דם
ברית מצוה,
כדכתיב (זכריה
ט,יא) גם את
בדם בריתך,
ועוד: דמסוכן
הוא, ומשום
חולשא: שלא
נוצר בו עדיין
דם),
אמרתי לה:
המתיני לו עד
שיבלע בו דמו.
המתינה לו עד
שנבלע בו דמו,
ומלה אותו
וחיה. והיו
קורין אותו
נתן הבבלי על
שמי. שוב פעם
אחת הלכתי למדינת
קפוטקיא, ובאת
אשה אחת לפני,
שמלה בנה
ראשון ומת,
שני ומת, שלישי
הביאתו לפני.
ראיתיו שהוא
ירוק, הצצתי
בו ולא ראיתי
בו דם ברית.
אמרתי לה:
המתיני לו עד
שיפול בו דמו.
והמתינה לו,
ומלה אותו
וחיה, והיו
קורין שמו נתן
הבבלי על שמי.'
(שבת
קלד,ב)
משנה:
מרחיצין
את הקטן, בין
לפני המילה
ובין לאחר המילה;
ומזלפין
עליו (את
החמין) ביד, אבל
לא בכלי. (ובגמרא
פריך: הא אמרת
רישא מרחיצין,
דמשמע כדרכו,
והדר תני
אפילו לזלף
עליו בכלי
אסור)
רבי
אלעזר בן
עזריה אומר:
מרחיצין את
הקטן ביום
השלישי שחל
להיות בשבת,
שנאמר [בראשית
לד,כה]
ויהי ביום
השלישי
בהיותם כאבים [ויקחו
שני בני יעקב
שמעון ולוי
אחי דינה איש חרבו
ויבאו על העיר
בטח ויהרגו כל
זכר] ;
ספק
(כגון ספק
בן שמונה
חדשים [וספק
בן תשעה], דהוא
כאבן בעלמא
ואין מילתו
דוחה שבת)
ואנדרוגינוס -
אין מחללין
עליו את השבת;
ורבי
יהודה מתיר
באנדרוגינוס (דאיתרבי
מקראי, כדמפרש
בגמרא לקמן).
גמרא:
והא
אמרת רישא
מרחיצין (ואפילו
כדרכו)!?
רב
יהודה ורבה בר
אבוה דאמרי
תרוייהו: כיצד
תני: מרחיצין
את הקטן בין
לפני מילה בין
לאחר מילה ('מרחיצין'
דרישא לאו
כדרכו הוא,
דתנא סיפא
לפרושי כיצד
מרחיצין:), כיצד? - (כגון) מזלפין
עליו ביד, אבל
לא בכלי (ואפילו
ביום ראשון).
אמר
רבא: והא 'מרחיצין'
קתני!?
אלא
אמר רבא: הכי
קתני: מרחיצין
את הקטן בין
מלפני מילה בין
לאחר המילה,
ביום הראשון -
כדרכו, וביום
השלישי שחל להיות
בשבת - מזלפין
עליו ביד, אבל
לא בכלי. רבי
אלעזר בן
עזריה אומר:
מרחיצין את
הקטן ביום
השלישי שחל
להיות בשבת,
שנאמר ויהי
ביום השלישי
בהיותם כאבים.
תניא
כוותיה דרבא: 'מרחיצין
הקטן בין לפני
מילה בין לאחר
מילה, ביום
ראשון - כדרכו,
וביום השלישי
שחל להיות בשבת
- מזלפי㲏 עליו
ביד (ולא
גרסינן: אבל
לא בכלי); רבי
אלעזר בן
עזריה אומר:
מרחיצין את
הקטן ביום
השלישי שחל
להיות בשבת,
ואף על פי
שאין ראיה
לדבר - זכר
לדבר, שנאמר
ויהי ביום
השלישי בהיותם
כאבים. וכשהן
מזלפין - אין
מזלפין לא בכוס
ולא בקערה ולא
בכלי, אלא ביד.'
אתאן
לתנא קמא (הך
סיפא - תנא קמא
אמרה, דאילו רבי
אלעזר - אפילו
הרחצה כדרכו
שרי)!?
מאי
'אף על פי שאין
ראיה לדבר זכר
לדבר'? - משום
דגדול לא סליק
בישרא הייא (היינו
טעמא דמעשה
שכם לאו ראיה
גמורה היא,
משום דגדול
אין מכה
שבבשרו מעלה
ארוכה מהר), (אבל) קטן -
סליק ביה
בישרא הייא (נתרפא
מידי סכנתו
מהר).
ההוא
דאתא לקמיה
דרבא, אורי
ליה כשמעתיה (התיר
לו הרחיצה
כדרכו ביום
ראשון שחל
להיות בשבת).
איחלש
רבא (נעשה
חולה, והיה
דואג שמא על
כך נענש), אמר: אנא
בהדי תרגימנא דסבי
למה לי (מה
היה לי לחלוק
כנגד זקנים
הללו, רב
יהודה ורבה בר
אבוה שפירשו
שאסור להרחיץ)?
אמרו
ליה רבנן
לרבא: והתניא
כוותיה דמר!
אמר
להו: מתניתין
כוותייהו
דיקא; ממאי? -
מדקאמר 'רבי
אלעזר בן
עזריה אומר:
מרחיצין את
הקטן ביום
השלישי שחל להיות
בשבת'; אי אמרת
בשלמא תנא קמא
מזלפין (ביום
ראשון) קאמר (ולא
איירי בהרחצה
כלל אלא
בזילוף) - היינו
דקאמר ליה רבי
אלעזר בן
עזריה (היינו
דאתא רבי
אלעזר בן
עזריה ופליג,
ואמר) 'מרחיצין',
אלא אי אמרת
תנא קמא (נמי) מרחיצין
ביום הראשון
קאמר, ומזלפין
ביום השלישי (אלא
אי אמרת תנא
קמא נמי 'מרחיצין'
אמר בשני
הימים, ולא
פליג רבי
אלעזר אלא
איום שלישי,
דקאמר תנא קמא
מזלפין) - האי 'רבי
אלעזר בן
עזריה אומר: 'מרחיצין'?
'אף מרחיצין'
מיבעי ליה! כי
אתא רב דימי
אמר רבי
אלעזר: הלכה
כרבי אלעזר בן
עזריה.
הוו
בה (דייקי
בה) במערבא:
הרחצת כל גופו
או הרחצת
מילה?
אמר
להו ההוא
מרבנן, ורבי
יעקב שמיה:
מסתברא הרחצת
כל גופו, דאי
סלקא דעתך
הרחצת מילה - מי
גרע מחמין על
גבי מכה (דשרי,
והכא אסרי
רבנן בשלישי), דאמר רב:
אין מונעין
חמין ושמן מעל
גבי מכה בשבת.
מתקיף
לה רב יוסף:
ולא שני לך
בין חמין
שהוחמו בשבת
לחמין שהוחמו
מערב שבת (והכא
גבי מילה
בהוחמו בשבת
עסקינן, הלכך,
בשלישי דליכא
סכנתא - לא)!
מתקיף
לה רב דימי:
וממאי דהכא
בחמין שהוחמו
בשבת פליגי,
דילמא בחמין
שהוחמו בערב שבת
פליגי?
אמר
אביי: אנא בעאי
דאישני ליה (אני
הייתי רוצה
לתרץ אתקפתא
זו, כדשני ליה רב
יוסף), וקדם
ושני ליה רב
יוסף: (דודאי
מתניתין - חמין
שהוחמו בשבת
נמי שרי בימים
הראשונים, ולרבי
אלעזר אף
בשלישי) מפני
שסכנה הוא לו (מפני
שמניעת חמין
סכנה היא לו).
איתמר
נמי, כי אתא
רבין אמר רבי אבהו
אמר רבי
אלעזר, ואמרי
לה אמר רבי
אבהו אמר רבי
יוחנן: הלכה
כרבי אלעזר בן
עזריה, בין בחמין
שהוחמו בשבת
בין בחמין
שהוחמו מערב
שבת, בין
הרחצת כל
גופו, בין
הרחצת מילה - מפני
שסכנה היא לו.
גופא,
אמר רב: אין
מונעין חמין
ושמן מעל גבי
מכה בשבת;
ושמואל אמר:
נותן חוץ
למכה, ושותת
ויורד למכה.
מיתיבי:
'אין נותנין
שמן וחמין על
גבי מוך ליתן
על גבי מכה
בשבת' (קא
סלקא דעתך
גזרה משום
שחיקת סמנין,
כשמואל,
דטעמיה משום
הכי הוא,
והיינו דקאמר:
אבל נותן חוץ
למכה, דלא
מוכחא מילתא
דלרפואה)!
התם
משום סחיטה.
תא
שמע: 'אין
נותנין חמין
ושמן על גבי
מוך שעל גבי
מכה בשבת'!
התם
נמי משום
סחיטה.
תניא
כוותיה
דשמואל: 'אין
נותנין חמין
ושמן על גבי
מכה בשבת, אבל נותנין
חוץ למכה,
ושותת ויורד
למכה.'
תנו
רבנן: 'נותנין
על גבי המכה
מוך יבש וספוג
יבש (דלאו
לרפואה היא,
אלא שלא ישרטו
בגדיו הקשים מכתו), אבל לא
גמי יבש ולא
כתיתין יבשין (חתיכות
בגדים דקות,
משום דמסו,
וגזרו משום
שחיקת סמנין).'
קשיא
כתיתין
אכתיתין (רישא
שרי מוך יבש,
דהיינו
כתיתין, וסיפא
אסר כתיתין)!
לא
קשיא, הא –
בחדתי (חדשים
שלא היו על
גבי מכה מעולם
– מסו [מרפאים]), הא – בעתיקי
(עתיקי לא
מסו)!
אמר
אביי: שמע
מינה - הני
כתיתין מסו.
ספק
ואנדרוגינוס
כו'.
תנו
רבנן [ספרא תזריע
פרשתא א" מרק א
משנה ה]: '[ויקרא יב,ג] [וביום
השמיני ימול
בשר]
ערלתו - ערלתו
ודאי דוחה את
השבת (דבהאי
קרא וביום
השמיני
דילפינן
מיניה אפילו
בשבת, כתיב
בסיפיה ערלתו
דמשמע מיעוטא:
ערלתו של זה,
ולא אחר,
ולמעוטי ספק
אתא),
(שבת
קלה,א)
ולא
ספק דוחה את
השבת;
ערלתו
ודאי דוחה את
השבת, ולא
אנדרוגינוס
דוחה את השבת (אנדרוגינוס
- ספק הוⳠ,
ונולד בין
השמשות נמי:
ספק זמנו הוא
ספק אינו
זמנו, וכן נולד
מהול: ספק שמא
ערלה כבושה
היא העור דבוק
בבשר; ולקמיה
פריך: 'ספק קמא
לאתויי מאי?'
הואיל ותני כל
הני ספיקי);
רבי
יהודה אומר:
אנדרוגינוס
דוחה את השבת
וענוש כרת (לקמיה
יליף מילתיה);
ערלתו
ודאי דוחה את
השבת, ולא נולד
בין השמשות
דוחה את השבת;
ערלתו
ודאי דוחה את
השבת, ולא
נולד כשהוא
מהול דוחה את
השבת;
שבית
שמאי אומרים:
צריך להטיף
ממנו דם ברית (חיישינן
שמא ערלה
כבושה היא , ואפילו
הכי מודו דשבת
לא דחי), ובית
הלל אומרים:
אינו צריך.
אמר רבי
שמעון בן
אלעזר: לא
נחלקו בית
שמאי ובית הלל
על נולד כשהוא
מהול שצריך
להטיף ממנו דם
ברית, מפני
שערלה כבושה
היא; על מה
נחלקו? - על גר
שנתגייר
כשהוא מהול (דליכא
שום ספק ערלה,
כגון ערבי
מהול): שבית
שמאי אומרים:
צריך להטיף
ממנו דם ברית,
ובית הלל
אומרים: אין
צריך להטיף
ממנו דם ברית.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה:
12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיו㲚 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
בתוך
דברי רש"י – נרקיסים
בגודל 9
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף – בתצוגת
דף אינטרנט אפשר
– באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005
by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol
