דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיו㲚 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

שבת דף קלה

(שבת קלד,ב)

ספק ואנדרוגינוס [אין מחללין עליו את השבת; ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס]:

תנו רבנן [ספרא תזריע פרשתא א" מרק א משנה ה]: '[ויקרא יב,ג] [וביום השמיני ימול בשר] ערלתו - ערלתו ודאי דוחה את השבת (דבהאי קרא וביום השמיני דילפינן מיניה אפילו בשבת, כתיב בסיפיה ערלתו דמשמע מיעוטא: ערלתו של זה, ולא אחר, ולמעוטי ספק אתא),

(שבת קלה,א)

ולא ספק דוחה את השבת;

ערלתו ודאי דוחה את השבת, ולא אנדרוגינוס דוחה את השבת (אנדרוגינוס - ספק הוⳠ, ונולד בין השמשות נמי: ספק זמנו הוא ספק אינו זמנו, וכן נולד מהול: ספק שמא ערלה כבושה היא העור דבוק בבשר; ולקמיה פריך: 'ספק קמא לאתויי מאי?' הואיל ותני כל הני ספיקי);

רבי יהודה אומר: אנדרוגינוס דוחה את השבת וענוש כרת (לקמיה יליף מילתיה);

ערלתו ודאי דוחה את השבת, ולא נולד בין השמשות דוחה את השבת;

ערלתו ודאי דוחה את השבת, ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת;

שבית שמאי אומרים: צריך להטיף ממנו דם ברית (חיישינן שמא ערלה כבושה היא , ואפילו הכי מודו דשבת לא דחי), ובית הלל אומרים: אינו צריך.

אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית, מפני שערלה כבושה היא; על מה נחלקו? - על גר שנתגייר כשהוא מהול (דליכא שום ספק ערלה, כגון ערבי מהול): שבית שמאי אומרים: צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים: אין צריך להטיף ממנו דם ברית.

אמר מר 'ולא ספק דוחה את השבת' - לאתויי מאי?

לאתויי הא דתנו רבנן: 'בן שבעה - מחללין עליו את השבת, ובן שמנה אין מחללין עליו את השבת (שהרי כמת הוא, ואין מילתו מצוה; ואי קשיא 'אם כן לאו חילול הוא, שהרי הוא כמחתך בבשר מת? - לקמן נⳮי מוקי האי חילול - במכשירי מילה ואליבא דרבי אליעזר); ספק בן שבעה ספק בן שמונה – אין מחללין עליו את השבת. בן שמונה הרי הוא כאבן, ואסור לטלטלו, אבל אמו שוחה ומניקתו מפני הסכנה (מפני שחלב הרבה בדדיה, ומביאה לידי חולי).'

איתמר: רב אמר: הלכה כתנא קמא (אליבא דבית הלל, דאמר אין צריך להטיף ממנו דם ברית), ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.

רב אדא בר אהבה אתילידי ליה ההוא ינוקא כשהוא מהול; אהדריה אתליסר מהולאי (שיטיפו ממנו דם ברית, ולא רצו משום דשבת הואי, ואפילו לבית שמאי ספק הוא ואין מחללין, והוא עצמו מלו) עד דשוייה כרות שפכה (שחתך מן הגיד); אמר: תיתי לי דעברי אדרב (דאמר אין צריך להטיף).

אמר ליה רב נחמן: ואדשמואל לא עבר? אימר דאמר שמואל בחול, בשבת מי אמר (הא ספיקא הוא)?

הוא (רב אדא) סבר: ודאי ערלה כבושה היא (ומחללינן), דאיתמר: רבה אמר: חיישינן שמא ערלה כבושה היא (הא דאמר רבי שמעון בן אלעזר 'לדברי הכל צריך להטיף' - אספיקא קאמר, ובחול, שמא ערלה כבושה היא, ולענין שבת נמי ודאי לא מחללינן), רב יוסף אמר: ודאי ערלה כבושה היא.

אמר רב יוסף: מנא אמינא לה? - דתניא, 'רבי אליעזר הקפר אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית; על מה נחלקו? - לחלל עליו את השבת: בית שמאי אומרים: מחללין עליו את השבת, ובית הלל אומרים: אין מחללין עליו את השבת.' - לאו מכלל דתנא קמא סבר מחללין עליו את השבת (לאו מכלל דתנא קמא דרבי אלעזר הקפר סבר דברי הכל מחללין, ואנא דאמרי כוותיה)?

ודילמא תנא קמא דברי הכל אין מחללין קאמר (הכי גרסינן: וממאי? דילמא מכלל דתנא קמא סבר דברי הכל אין מחללין, אם כן רבי אליעזר טעמא דבית שמאי אתא לאשמעינן כו' - אם כן דתנא לעיל מיניה אמר דברי הכל אין מחללין, רבי אליעזר הקפר דאתא לאיפלוגי ולמימר דלאו דברי הכל הוא, דהא לבית שמאי מחללין - מאי רבותא אשמעינן דבית שמאי פליגי בה? הא בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה)?

אם כן (דתנא לעיל מיניה אמר 'דברי הכל אין מחללין'), רבי אליעזר הקפר טעמא דבית שמאי אתא לאשמעינן (רבי אליעזר הקפר דאתא לאיפלוגי ולמימר דלאו דברי הכל הוא, דהא לבית שמאי מחללין - מאי רבותא אשמעינן דבית שמאי פליגי בה? הא בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה?)?

(ומשנינן:) דילמא הכי קאמר (רבי אליעזר לתנא קמא, דאמר 'בשבת לדברי הכל אין מחללין, ופלוגתייהו בחול: דלבית הלל אין צריך להטיף ממנו דם ברית'): (הא ליתא: ד)לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה (אלא ודאי צריך, ובשבת הוא דפליגי; וטעמא דבית הלל אתא לאשמעינן: דבחול צריך, ולאפוקי מתנא קמא דאמר לבית הלל לא צריך).

אמר רבי אסי: כל שאמו טמאה לידה - נימול לשמונה, וכל שאין אמו טמאה לידה - אין נימול לשמנה (כגון יוצא דופן, ונכרית שילדה ולמחר נתגיירה - אין בנה ממתין עד שמנה, אלא נימול מיד), שנאמר [ויקרא יב,ב] [דבר אל בני ישראל לאמר] אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה [שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא] [ויקרא יב,ג] וביום השמיני ימול בשר ערלתו.

אמר ליה אביי: דורות הראשונים (מאברהם עד מתן תורה) יוכיחו, שאין אמו טמאה לידה - ונימול לשמנה (שנתנה מילה ולא נהגו טומאה)!

אמר ליה: נתנה תורה

(שבת קלה,ב)

ונתחדשה הלכה (דמי שאמו טמאה לידה נימול בשמונה, ולא אחר).

איני! והא איתמר: יוצא דופן (שנקרעת אמו) ומי שיש לו שתי ערלות (זה על זה, ואמרי לה שני גידין): רב הונא ורב חייא בר רב, חד אמר: מחללין עליו את השבת; וחד אמר: אין מחללין!? עד כאן לא פליגי אלא לחלל עליו את השבת, אבל לשמנה - ודאי מהלינן ליה (ואף על גב דיוצא דופן - אין אמו טמאה לידה)!

הא בהא תליא (וחילול שבת תלי במילה לשמונה, דמי שנימול לשמונה - דוחה שⳡת, ומי שאינו נימול לשמונה - אינו דוחה השבת: דכי כתיב וביום השמיני דילפינן מיניה ואפילו בשבת - בנימול לשמונה כתיב).

כתנאי (הא דרב אסי): 'יש יליד בית שנימול לאחד, ויש יליד בית שנימול לשמנה; יש מקנת כסף שנימול לאחד, ויש מקנת כסף שנימול לשמונה. יש מקנת כסף שנימול לאחד, ויש מקנת כסף שנימול לשמונה; כיצד? לקח שפחה מעוברת ואחר כך ילדה - זהו מקנת כסף הנימול לשמונה; לקח שפחה וולדה עמה - זו היא מקנת כסף שנימול לאחד. ויש יליד בית שנימול לשמנה, כיצד? לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה - זהו יליד בית שנימול לשמנה (הכי גרסינן הא מילתא בשאלתות דרב אחאי: 'כיצד? לקח שפחה ואחר כך ילדה זהו מקנת כסף שנימול לשמונה; לקח שפחה וולדה עמה - זהו מקנת כסף שנימול לאחד; לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה - זהו יליד בית שנימול לשמונה; רבי חמא אומר: הטבילה ואחר כך ילדה - זהו יליד בית שנימול לשמונה, ילדה ואחר כך הטבילה זהו יליד בית שנימול לאחד'; בשלמא לרבי חמא - משכחת לה יליד בית, כדקתני: 'מקנת כסף שנימול לשמונה - כגון שלקח שפחה ואחר כך ילדה'; נימול לאחד נמי - כגון שלקח שפחה וולדה עמה; אלא לתנא קמא כו', ובספרים שלנו כתיב נימול לאחד נמי - כגון שⳬקח זה שפחה וזה עוברה; ונראה בעיני דהא דלא גריס בשאלתות 'כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה' - משום דקשיא ליה: מאי דוחקיה לאוקמיה בשני לקוחות, ולשנויי גירסא דסיפא מרישא, דקתני 'לקח שפחה וולדה זהו מקנת כסף שנימול לאחד, יש יליד בית שנימול לאחד' - דתרי קראי כתיבי ביליד בית ומקנת כסף, חד כתיב ביה שמונה וחד לא כתיב ביה שמונה: (בראשית יז,יג) המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך ולא מפרש ביה לשמונה ימים, וכתיב (בראשית יז,יב) ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף, ומסתברא דהאי דמפרש בה לשמונה - היינו היכא דדמי לישראל מעליא: שנולד בביתו של ישראל משקנאו, דדומיא ד'לכם' בעינן, דכתיב בההוא קרא 'ימול לכם כל זכר', והדר 'יליד בית ומקנת כסף'; הלכך: לקח שפחה מעוברת וילדה - הרי זה מקנת כסף, דגוף שלם הוא במעי אמו וקנאו, שנימול לשמונה, דדומיא ד'לכם' הוא: שנולד ברשותו של ישראל; לקח שפחה וולדה עמה - שכבר ילדתו, ואף על פי שלא עברו עליו שמונה ללידתו – מָלוֹ מיד, כדכתיב המול ימול וגו', דלאו דומיא ד'לכם' הוא; לקח שפחה ונתעברה אצלו - לא הוי &##1506;וּבָר 'מקנת כסף' אלא 'יליד בית', שנימול לשמונה, דדומיא ד'לכם' הוא; ולקמיה מפרש יליד בית שנימול לאחד אליבא דתנא קמא). רבי חמא אומר: (הטבילה לשם עבדות וחלה עליה שם תורת שפחת ישראל: דנתחייבה בכל מצות שהאשה חייבת בהן, והויא טמאה לידה - זהו יליד בית שנימול לשמונה) ילדה ואחר כך הטבילה - זהו יליד בית שנימול לאחד (דכל שאין אמו טמאה לידה - אין ממתינין לו לשמונה, כרב אסי); הטבילה ואחר כך ילדה - זהו יליד בית שנימול לשמנה.'

ותנא קמא לא שני ליה בין הטבילה ואחר כך ילדה, בין ילדה ואחר כך הטבילה, דאף על גב דאין אמו טמאה לידה - נימול ⳬשמנה.

(אמר רבא:) בשלמא לרבי חמא (דשָני בין הטבילה ואחר כך ילדה לילדה ואחר כך הטבילה) - משכחת לה (כולהו:) יליד בית נימול לאחד, יליד בית נימול לשמנה, מקנת כסף נימול לאחד, ומקנת כסף נימול לשמנה. ילדה ואחר כך הטבילה - זהו יליד בית שנימול לאחד, הטבילה ואחר כך ילדה – זהו יליד בית שנימול לשמנה (ושניהם בשנתעברה אצלו, דלא הוי מקנת כסף); מקנת כסף נימול לשמנה - כגון שלקח שפחה מעוברת והטבילה ואחר כך ילדה, מקנת כסף נימול לאחד - כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה (דכיון דאין לבעל העובר חלק באמו - לאו דומיא ד'לכם' הוא); אלא לתנא קמא בשלמא כולהו משכחת להו, אלא יליד בית נימול לאחד היכי משכחת לה (הא ודאי דומיא ד'לכם' הוא, הואיל ולאו בטומאת לידה תליא לדידיה)?

(הוא הדין נמי דמצי לפלוגי במקנת כסף בין ילדה ואחר כך הטבילה בין הטבילה ואחר כך ילדה, ולמימר: מקנת כסף נימול לאחד - כגון שלקח שפחה מעוברת, ועוברה, וילדה ואחר כך הטבילה; אלא רבותא אשמעינן: דאפילו בהטבילה ואחר כך ילדה משכחת לה! והא דשני מקנת כסף נימול לאחד לרבי חמא מלתנא קמא, ולא אמר כגון שלקח שפחה וולדה עמה - משום דאם כן ילדה קודם טבילה היא, ומאי איריא נולד קודם שלקחה? אפילו נולד משלקחה נמי לרבי חמא נימול לאחד!)

אמר רבי ירמיה: בלוקח שפחה לעוברה (ואפילו מישראל, דהויא טמאה לידה: שכבר טבלה - לאו דומיא ד'לכם' הוא, הואיל ואין לו חלק באמו).

הניחא למאן דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, אלא למאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי (פלוגתא דריש לקיש ורבי יוחנן בבבא בתרא (קלו,א)) - מאי איכא למימר?

אמר רב משרשיא: בלוקח שפחה על מנת שלא להטבילה (דלא שייכא בה תורת חיובא דמצות כלל, דלאו דומיא ד'לכם' הוא, אבל לטומאת לידה - לא חיישינן בילדה ואחר כך הטבילה).

תניא [תוספתאשבת פ"טו מ"ז [ליברמן]: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל ששהה שלשים יום באדם - אינו נפל, שנאמר (בבכור אדם כתיב) [במדבר יח,טז] ופדויו מבן חדש תפדה [בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא] (מבן חדש - מדתלי בהכי - שמע מינה עכשיו נתברר שהוא בן קיימא, ולא קודם לכן); שמנת ימים בבהמה אינו נפל, שנאמר [ויקרא כב,כז] [שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו] ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן [אשה לה']'; (תלמודא פריך עלה:) הא לא שהה (שלושים יום באדם ובבהמה שמונה ימים) - ספיקא הוי

(שבת קלו,א)

מימהל היכי מהלינן ליה (היכי מהלינן שום קטן ביום השמיני בשבת - דילמא נפל הוא ולא חזי למול, ועושה חבורה שלא לשם מצוה)?

אמר רב אדא בר אהבה: מלין אותו ממה נפשך; אם חי הוא (כלומר: אם כלו לו חדשיו) - שפיר קא מהיל, ואם לאו - (שחוטה הוא, ולא חבורה היא;) מחתך בבשר הוא; ואלא הא דתניא: 'ספק בן שבעה ספק בן שמונה - אין מחללין עליו את השבת', אמאי? נימהליה ממה נפשך!: אם חי הוא - שפיר קא מהיל, ואם לאו - מחתך בבשר הוא!?

אמר מר בריה דרבינא; אנא ורב נחומי בר זכריה תרגימנא: מימהיל - הכי נמי מהלינן ליה, לא נצרכה (הא דקתני 'אין מחללין') אלא למכשירי מילה, ואליבא דרבי אליעזר (דאמר דחו שבת - הני מילי דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו: שעברו תשעה חדשים מששמשה עד שילדתו, ולא שמשה כל ימי עיבורה, אבל ספק - אין מכשיריו דוחין, דילמא לאו בר מימהל הוא, ומחלל שבת בעשותו פחמים וברזל).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיו㲚 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol