דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות; 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
לזכר אמי מורתי
חנה הולנדר ז"ל
נפטרה ד אלול תשס"ב
שבת דף קלח
(שבת
קלז,ב)
וחכמים
אומרים [אין
תולין את המשמרת
ביום טוב, ואין
נותנין לתלויה
בשבת, אבל נותנין
לתלויה ביום טוב.].
איבעיא
להו: תלה - מאי?
אמר
רב יוסף: תלה - חייב
חטאת.
אמר
ליה אביי: אלא מעתה,
תלא כוזא בסיכתא
(תלה כלי קטן
במגוד), הכי נמי דמיחייב
(והכא מאי חיובא
איכא באהל עראי?
בנין גמור לא הוי,
ומדרבנן הוא דמיתסר)?
(שבת
קלח,א)
אלא
אמר אביי: מדרבנן
היא (קאסרי
לה חכמים דמתניתין), שלא יעשה
כדרך שהוא עושה
בחול (דלא
שבקינן ליה למיתליה:
למיעבד עובדא דחול).
מנקיט
(מלקיט) אביי חומרי
מתניתא (כללות
של ברייתות; חומר
= קשר; כלומר: כללות
שמצא בברייתות,
בגוד לבדה, ובמשמרת
לבדה, ובכילה לבדה,
ובכסא גלין לבדה
- ושנאן 㪗ולן: הפטורין
אבל אסורין בחומר
אחד, והמותרים
לכתחילה בחומר
אחד) ותני:
הגוד (הוא
עור של בהמה תפור,
ופיו רחב מאד ויש
לו שנצים, ועוברי
דרכים ממלאין אותו
יין או חלב במקום
שתוקעין שם אהליהם
ללון, ושוטחין
אותו ופיו מתוח
על גבי יתידות,
והרוח עוברת מתחתיו
ומצטנן שלא יתקלקל
היין, והוי דומה
לאהל לאחר שנמתח) והמשמרת,
כילה (שיש
בגגה טפח) וכסא גלין
(כמו מטה 'גללניתא
דכירה' (שבת מז,ב) והוא
שם מקום; ומפרקין
מטותיהן וכסאותן
וטוענין אותן עמהן,
וחוזרין ומחזירין
אותן) - לא יעשה (דאהל
עראי נינהו; וכסא
גלין נמי, גזרה
שמא יתקע בחוזק), ואם עשה -
פטור אבל אסור;
אהלי קבע - לא יעשה,
ואם עשה - חייב חטאת;
אבל מטה וכסא טרסקל
ואסלא - מותר לנטותן
לכתחילה (אבל
מטה שלנו, המחוברת
ועומדת, אם היתה
זקופה או מוטה
על צדיה - מותר לנטותה
לישבה על רגליה
ואף על גב דהשתא
עביד אהל - שרי, דלא
מידי עביד אלא
ליתובא בעלמא;
כסא טרסקל - כך
שמו, ובלעז פלודשטוייל"י
[כסא מתקפל],
ועליונו של עור,
ומקפלין אותו,
וכשמסלקין אותו
סומכין אותו לכותל,
וכשרוצה לישב עליו
נוטהו ויושב על
ארבע רגלים; ואסלא
- עשוי כ㫚ין כסא
טרסקל, אבל עור
הפרוש עליו נקוב
לבית הכסא - מותר
לנטותו לכתחילה,
דהא עביד וקאי).
ואין
נותנין לתלויה
בשבת:
איבעיא
להו: שימר (נתן
שמרים לתלויה,
וסינן) - מאי?
אמר
רב כהנא: שימר - חייב
חטאת.
מתקיף
לה רב ששת: מי איכא
מידי דרבנן מחייבי
חטאת, ורבי אליעזר
שרי לכתחילה?
מתקיף
לה רב יוסף: אלמה
לא? הרי עיר של זהב,
דרבי מאיר
מחייב
חטאת ורבי אליעזר
שרי לכתחילה!
מאי
היא - דתניא [תוספתא
שבת פ"ד מ"ו [ליברמן]]: 'לא
תצא אשה בעיר של
זהב, ואם יצאה - חייבת
חטאת (דלאו
תכשיט הוא, אלא
משוי), דברי רבי
מאיר; וחכמים אומרים:
לא תצא, ואם יצאה
– פטורה (דתכשיט
הוא, ולכתחילה
אסור דילמא שלפא
ומחויא). רבי
אליעזר אומר: יוצאה
אשה בעיר של זהב
לכתחילה (דמאן
דרכה למיפק בעיר
של זהב - אשה חשובה,
ואשה חשובה לא
שלפא ומחויא)'.
אמר
ליה אביי: מי סברת
רבי אליעזר אדרבי
מאיר קאי, דאמר
חייבת חטאת? אדרבנן
קאי, דאמרי פטור
אבל אסור, ואמר
להו איהו: מותר
לכתחילה.
משום
מאי מתרינן ביה
(למשמר)?
רבה
(גירסת רשי:
רבא) אמר:
משום בורר (דהאי
נמי בורר הוא).
רבי
זירא אמר: משום
מרקד.
אמר
רבה: כוותי דידי
מסתברא (דאי
אתרו ביה משום
בורר, התראה היא): מה דרכו של
בורר - נוטל אוכל
ומניח הפסולת,
אף הכא נמי - נוטל
את האוכל ומניח
את הפסולת (ולרבא
הוא הדין נמי דאי
אתרו ביה משום
מרקד הויא התראה);
אמר
רבי זירא: כוותי
דידי מסתברא, מה
דרכו של מרקד - פסולת
מלמעלה ואוכל מלמטה,
אף הכא נמי - פסולת
מלמעלה ואוכל מלמטה
(אבל לרבי זירא
אי אתרו ביה משום
בורר - לאו התראה
היא, דלא דמי לבורר:
שהאוכל למטה ופסולת
למעלה, מה שאין
כן בבורר קטנית,
שהפסולת למטה).
תני
רמי בר יחזקאל:
'טלית כפולה - לא
יעשה (לשטוח
טליתו על גבי ארבע
יתידות לישן תחתיה,
וראשיו מתכפלין
לכאן ולכאן לצד
הארץ והויא ליה
לכתלים להגן מן
החמה, דהוי אהלא), ואם עשה -
פטור אבל אסור.
היה כרוך עליה
(כרך עליה מבעוד
יום) חוט
או משיחה (ונתנה
על הנס שעל הקנוף
כשהיא מכופלת,
וכרך עליה חוט
למשכה בו לפורסה
לכאן ולכאן) - מותר לנטותה
לכתחילה (מותר
למושכה בו בשבת,
דמוסיף על אהל
עראי הוא, ואינו
כעושה לכתחילה).
בעא
מיניה רב כהנא
מרב: כילה מהו?
אמר
ליה:
אף
מטה אסורה.
מטה
מהו?
אמר
ליה: אף כילה מותרת.
כילה
ומטה מהו?
אמר
ליה: כילה אסורה,
ומטה מותרת.
ולא
קשיא: הא - דקאמר
אף מטה אסורה – כדקרמנאי
(היינו גללניתא,
שפורקה ומחזירה,
והוא שם מקום; לשון
אחר: קרמנאי מוכרי
בגדי פשתן מוכרין
עליהן), הא דקאמר ליה
אף כילה מותרת
- כדרמי 㨳ר יחזקאל
('כרך עליה חוט');
כילה
אסורה ומטה מותרת
– כדדידן (מטה
שהיתה זקופה, והוא
מושיבה על רגליה).
אמר
רב יוסף: חזינא
להו לכילי דבי
רב הונא דמאורתא
נגידו (בלילי
שבת ראיתים פרוסות) ומצפרא חביטא
רמיא (ולבקר
ראיתים מושלכים
לארץ; אלמא: מותר
לפורקה, והכי נמי
מותר לנטותה).
אמר
רב משום רבי חייא:
וילון - מותר לנטותו
ומותר לפורקו (שאין
אהל אלא מי שעשוי
כעין גג).
ואמר
שמואל משום רבי
חייא:
(שבת
קלח,ב)
כילת
חתנים מותר לנטותה
ומותר לפורקה.
(כילת חתנים
- לא דמי㨨 לשאר כילות:
ששאר כילות פרוסות
על גבי קינוף, שהיא
לארבע רגלים ויש
לה גג, דהוי אהל,
ושל חתנים - על גבי
נקליטין, שאינם
אלא שנים באמצעית
המטה, וקנה נתון
עליהם, והבגד נתון
עליו, ונופל לכאן
ולכאן, ואין לה
גג טפח - הלכך לאו
אהל הוא.)
אמר
רב ששת בריה דרב
אידי: לא אמרן אלא
שאין בגגה טפח,
אבל יש בגגה טפח
- אסורה.
וכי
אין בגגה טפח נמי
לא אמרן אלא שאין
בפחות משלשה (שהיא
הולכת ומתפשטת
למטה) סמוך לגגה
טפח, אבל יש בפחות
משלשה סמוך לגגה
טפח – אסור; ולא אמרן
אלא שאין בשיפועה
טפח (שאין כל
צד וצד נפשט למטה
להתרחק טפח מכנגד
אמצעיתו, דהיינו
שאין ברחבו למטה
טפחיים, וכילת
חתנים אינה עשויה
לישן תחתיה), אבל יש בשיפועה
טפח - שפועי אהלים
כאהלים דמו; ולא
אמרן אלא דלא נחית
מפוריא טפח (ההוא
טפח הוה קיר לאהל,
והמטה נעשית לו
גג), אבל
נחית מפוריא טפח
- אסור.
ואמר
רב ששת בריה דרב
אידי: האי סיאנא
(כובע של לבד
פלטר"ץ [צ"ל
פלטרי"ן]) שרי.
והאיתמר
'סיאנא אסור (לצאת
בו בשבת, ולקמיה
מפרש ואזיל)'!
לא
קשיא: הא - דאית ביה
טפח (שהוא מתפשט
להלן מראשו טפח
- אסור מ㬝ום אהלא), הא - דלית
ביה טפח.
אלא
מעתה, שרביב בגלימא
טפח (הניח טליתו
על ראשו כדרך שהוא
מתעטף, והרחיקה
להלן מראשו טפח) הכי נמי דמיחייב?
אלא
(טעמא לאו משום
אהל הוא, אלא משום
שלא יגביהנו הרוח
מראשו, ואתי לאתויי
ארבע אמות, הלכך:) לא קשיא: הא
- דמיהדק;, הא - דלא
מיהדק (מיהדק
בראשו שפיר - שרי,
לא מיהדק - אסור).
שלח
ליה רמי בר יחזקאל
לרב הונא: אימא
לן איזי הנך מילי
מעלייתא דאמרת
לן משמיה דרב, תרתי
בשבת וחדא בתורה
(שהיית רגיל
לומר שני דברים
משמו בהלכות שבת,
ואחת בתורה, כדלקמן:)!
שלח
ליה: [1] הא דתניא 'גוד
בכיסנא (גוד
ברצועותיו, ומונח
על מקום קבוע שלו) מותר לנטותה
בשבת (והא
דאמרן לעיל פטור
אבל אסור - היכא
דלא הוי מתוקן
בכיסנין)' - אמר רב: לא
שנו אלא בשני בני
אדם (בשני בני
אדם לא מימתח ליה
שפיר), אבל באדם אחד
– אסור (באדם
אחד ממתח ליה שפיר:
שמותחו על יתד
זו וקושרו בה, וחוזר
ומותחו על זו וקושרו
בה; כך פירשו רבותי,
וכן מצאתי בתשובת
הגאונים, ואיני
יודע מהו).
אמר אביי: וכילה,
אפילו בעשרה בני
אדם – אסור: אי אפשר
דלא מימתחא פורתא.
אידך
(דשבת) מאי היא?
[2] דתניא: 'כירה
שנשמטה אחת מירכותיה
(פטפוטים שלה,
כעין רגלים) - מותר לטלטלה,
שתים – אסור'; רב אמר: אפילו
חד נמי אסור, גזירה
שמא יתקע (כשמחבר
לה הרגל - יתקענה
בחוזק והוי 'בונה',
אבל (תנא קמא) היכא
דלא נשמטה אלא
אחת - לא חייש למתקע
כולי האי).
תורה
- דאמר ר㨳: עתידה
תורה שתשתכח מישראל,
שנאמר [דברים
כח,נט]
והפלא ה' את מכתך
[ואת מכות זרעך
מכות גדלות ונאמנות
וחלים רעים ונאמנים]; הפלאה זו
איני יודע מהו;
כשהוא אומר [ישעיהו
כט,יד]
לכן הנני יוסף
להפליא את העם
הזה הפלא ופלא
[ואבדה חכמת
חכמיו ובינת נבניו
תסתתר] (סיפא
דקרא ואבדה
חכמת חכמיו) הוי אומר:
הפלאה זו תורה.
תנו
רבנן: 'כשנכנסו
רבותינו לכרם (על
שם שהיו יושבין
שורות שורות ככרם) ביבנה, אמרו:
עתידה תורה שתשתכח
מישראל, שנאמר
[עמוס ח,יא] הנה ימים
באים נאם ה' אלהים
והשלחתי רעב בארץ
לא רעב ללחם ולא
צמא למים כי אם
לשמע את דברי ה', וכתיב [עמוס
ח,יב] ונעו
מים עד ים ומצפון
ועד מזרח ישוטטו
לבקש את דבר ה' ולא
ימצאו: דבר ה' - זו הלכה (כדכתיב
(דברים ה,ה)
להגיד לכם את דבר
ה' דהיינו תורה), דבר
ה' - זה הקץ
(לא ידענא מהיכא*), דבר
ה' - זו נבואה
(כדכתיב (הושע
א,א) דבר ה' אשר
היה אל הושע וגו');
[*
לי נראה
מיחזקאל פרק
ז: פסוק א: ויהי
דבר ה' אלי לאמר:
ופסוק ו: קץ
בא בא הקץ הקיץ
אליך הנה באה]
ומאי
'ישוטטו
לבקש את דבר ה''?
אמרו:
עתידה אשה שתטול
ככר של תרומה ותחזור
בבתי כנסיות ובבתי
מדרשות, לידע אם
טמאה היא ואם טהורה
היא, ואין מבין.
'אם
טהורה היא ואם
טמאה היא'? בהדיא
כתיב ביה: [ויקרא
יא,לד]
מכל האכל אשר יאכל
[אשר יבוא עליו
מים יטמא וכל משקה
אשר ישתה בכל כלי
יטמא] (ותורה
שבכתב הרי כתובה
ומונחת, יקראו
ויראו)!?
אלא:
'לידע אם ראשונה
היא ואם שניה היא,
ואין מבין'.
הא
נמי - מתניתין היא,
כדתנן [כלים פ"ח
מ"ה]: 'השרץ
שנמצא בתנור – הפת
שבתוכו שניה, שהתנור
תחילה (שנטמא
מן האויר, כדכתיב
(ויקרא יא) אל תוכו,
והוא חוזר ומטמא
אוכלין שבתוכו
מן האויר).
מסתפקא
להו הא, דאמר ליה
רב אדא בר אהבה
לרבא: ליחזייה
האי תנורא כמאן
דמלי טומאה (כשנפל
השרץ באוירו, דהא
בלא נגיעה מטמא,
והלכך כמאן דמלי
טומאה הוא), ותיהוי פת
ראשונה!
אמר
ליה: לא אמרינן
ליחזייה האי תנורא
כמאן דמלי טומאה
(לא סלקא דעתך
למיהוי כמאן דמלי
טומאה), דתניא: 'יכול
יהו כל הכלים מיטמאין
באויר כלי חרס
(שאם היה כלי
אחר בתוכו שיטמא
מחמת השרץ שבאויר
החיצון או מחמת
שיטמאנו אויר כלי
החיצון - שהוא טמא)? - תלמוד לומר
כל אשר
בתוכו יטמא (וסמיך
ליה) מכל
האכל אשר יאכל, אוכלין (ומשקין
שבתוכו) - מטמאין באויר
כלי חרס, ואין כלים
מטמאין באויר כלי
חרס' (שמע
מינה תרתי: חדא,
דלא אמרינן 'חזייה
כמאן דמלי טומאה':
דאם כן, אם כלי שטף
הוא הפנימי שמטמא
מגבו יהא טמא, דהא
נגע בטומאה! אלא
לא אמרינן 'חזייה
כמאן דמלי טומאה',
ואוכלין ומשקין
שבחיצון - הוא
דמטמאי מחמת הכלי:
שהכלי ראשון והם
שניים, אבל כלים
- לא, דהו㨨יל דאין
טומאה זו באה אלא
מחמת הכלי - אשמעינן
האי קרא שאין כלי
שאינו אב הטומאה
מטמא כלי).
תניא:
'רבי שמעון בן יוחי
אומר: חס ושלום
שתשתכח תורה מישראל,
שנאמר [דברים
לא,כא]
[והיה כי תמצאן
אתו רעות רבות
וצרות וענתה השירה
הזאת לפניו לעד]
כי לא תשכח
מפי זרעו [כי
ידעתי את יצרו
אשר הוא עשה היום
בטרם אביאנו אל
הארץ אשר נשבעתי]; אלא מה אני
מקיים 'ישוטטו לבקש
את דבר ה' ולא ימצאו'? - שלא ימצאו
(שבת
קלט,א)
הלכה ברורה
(ברורה בטעמים
שלא יהא בה מחלוקת) ומשנה ברורה
במקום אחד.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה:
12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיות; 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
בתוך
דברי רש"י – נרקיסים
בגודל 9
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף – בתצוגת
דף אינטרנט אפשר
– באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2005 by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol