דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיו㬨 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
לזכר אמי מורתי
חנה הולנדר ז"ל
נפטרה ד אלול תשס"ב
שבת דף קלט
(שבת
קלח,ב)
תניא:
'רבי שמעון בן
יוחי אומר: חס
ושלום שתשתכח
תורה מישראל,
שנאמר [דברים
לא,כא]
[והיה כי
תמצאן אתו
רעות רבות
וצרות וענתה
השירה הזאת
לפניו לעד] כי
לא תשכח מפי
זרעו [כי
ידעתי את יצרו
אשר הוא עשה
היום בטרם
אביאנו אל
הארץ אשר
נשבעתי]; אלא מה
אני מקיים 'ישוטטו
לבקש את דבר ה'
ולא ימצאו'? - שלא
ימצאו
(שבת
קלט,א)
הלכה
ברורה (ברורה
בטעמים שלא
יהא בה מחלוקת) ומשנה
ברורה במקום
אחד.'
תניא:
'רבי
יוסי בן אלישע
אומר: אם ראית
דור שצרות רבות
באות עליו - צא
ובדוק בדייני
ישראל, שכל
פורענות שבאה
לעולם לא באה
אלא בשביל דייני
ישראל, שנאמר [מיכה
ג,ט] שמעו נא
זאת ראשי בית
יעקב וקציני
בית ישראל המתעבים
משפט ואת כל
הישרה יעקשו [פסוק
י] בנה
ציון בדמים
וירושלים
בעולה [פסוק
יא] ראשיה
בשחד ישפטו
וכהניה במחיר
יורו ונביאיה
בכסף יקסמו
ועל ה' ישענו [לאמר
הלוא ה'
בקרבנו לא
תבוא עלינו
רעה] - רשעים
הן, אלא שתלו
בטחונם במי
שאמר והיה
העולם; לפיכך
מביא הקדוש
ברוך הוא
עליהן שלש
פורעניות
כנגד שלש
עבירות שבידם (1.
בשחד
ישפוטו 2. במחיר
יורו 3. ונביאיה
בכסף יקסמו), שנאמר
[מיכה ג,יב]
לכן בגללכם
ציון שדה תחרש
וירושלים
עיין תהיה והר
הבית לבמות
יער (שלש
פורעניות = 1. שדה
תחרש 2. עיין
תהיה 3. ולבמות
יער); ואין
הקדוש ברוך
הוא משרה
שכינתו על
ישראל עד
שיכלו שופטים
ושוטרים רעים
מישראל, שנאמר
[ישעיהו א,כה] ואשיבה
ידי עליך
ואצרף כבר
סגיך ואסירה
כל בדיליך [פסוקכו]
ואשיבה שפטיך
כבראשונה
ויעציך
כבתחלה [אחרי
כן יקרא לך עיר
הצדק קריה
נאמנה (לשרות
בה שכינה)].'
אמר
עולא: אין
ירושלים נפדה
אלא בצדקה,
שנאמר [ישעיהו
א,כז]
ציון במשפט תפדה
ושביה בצדקה.
אמר
רב פפא:
אי
בטלי יהירי (ישראל
מתייהרים
בבלורית
ובמלבושי
יהירות כפרשים
הללו) - בטלי
אמגושי (יבטלו
המינים: גלחים
המשניאים אותנו); אי בטלי
דייני (רשעים
מישראל שמטין
דין) –
בטלי (מעל
ישראל) גזירפטי (נוגשי
שוטרי עובדי
כוכבים); אי בטלי
יהירי - בטלי
אמגושי, דכתיב
[ישעיהו
א,כה]
[ואשיבה
ידי עליך] ואצרף
כבר סגיך (הם
גסי הרוח
שמגדלין עצמן,
לשון ישגה
מאד (איוב ח,ז),
ואחר כך) [ואסירה
כל בדיליך] (אלו
אותם
המבדילים
שונאי ישראל
מן הקדוש ברוך
הוא, בשקריהם
ובפחזותם);
אי
בטלי דייני
בטלי גזירפטי
- דכתיב [צפניה
ג,טו] הסיר
ה' משפטיך פנה
אויבך [מלך
ישראל ה'
בקרבך לא
תיראי רע עוד] .
אמר
רבי מלאי משם
רבי אלעזר
ברבי שמעון:
מאי דכתיב [ישעיהו
יד,ה]
שבר ה' מטה
רשעים שבט
משלים?
'שבר ה'
מטה רשעים' - אלו
הדיינין
שנעשו מקל לחזניהם
(לשמשיהן
נותנין יד,
והויין להן
לחוזק, לומר: "לא
אהיה שליח
ואזמין את
פלוני לבית
דין אם לא תרבה
שכר, ואחר פסק
דין לא ארדנו
ליכנס למשכנו");
'שבט
משלים' - אלו תלמידי
חכמים
שבמשפחות הדיינין
(שבט
מושלים =
מקל אגרופין
של מושלים,
היינו דיינים
רשעים שתלמידי
חכמים
שבמשפחותם
להם למקל
ולאגרוף: שעל
ידיהם היו
מעמידין אותן,
ומחפין עליהם,
ועושין
סניגרון לדבריהם).
מר
זוטרא אמר:
אלו תלמידי
חכמים
שמלמדים הלכות
ציבור לדייני
בור (שבהבטחת
אותן תלמידי
חכמים
מעמידין
דייני בור
לדון את כל
הבא, והִרבָה
דינין שאין
נמלכים בהן
ומטין אותן).
אמר
רבי אליעזר בן
מלאי משום ריש
לקיש: מאי
דכתיב [ישעיהו
נט,ג]
כי כפיכם
נגאלו בדם
ואצבעותיכם
בעון שפתותיכם
דברו שקר
לשונכם עולה
תהגה?
'כי
כפיכם נגאלו
בדם' -
אלו הדיינין (שכפיהן
פשוטין לקבל
שוחד, ומטין
את הדין,
ונוטלין ממון
מן הבעלים שלא
כדין ונותנו
לשכנגדו, והרי
הוא כנוטל
נשמתו);
'ואצבעותיכם
בעון' -
אלו סופרי הדיינין
(שכותבין
שטרות של רמיה);
'שפתותיכם
דברו שקר' - אלו
עורכי
הדיינין (מלמדין
את בעלי דינין
לטעון);
'לשונכם
עולה תהגה' - אלו בעלי
דינין.
ואמר
רב מלאי משום
רבי יצחק
מגדלאה: מיום
שפירש יוסף
מאחיו לא טעם
טעם יין,
דכתיב [בראשית
מט,כו;
דבריםלג,טז] ולקדקד
נזיר אחיו.
רבי
יוסי ברבי
חנינא אמר: אף
הן לא טעמו
טעם יין,
דכתיב [בראשית
מג,לד]
[וישא
משאת מאת פניו
אלהם ותרב
משאת בנימן
ממשאת כלם חמש
ידות] וישתו
וישכרו עמו (עמו
- מכלל ד㪞ד
השתא לא) מכלל
דעד האידנא לא
(הוה שיכרות).
ואידך?
שיכרות
הוא דלא הוה,
שתיה מיהא
הוה.
ואמר
רבי מלאי:
בשכר [שמות
ד,יד] [ויחר
אף ה' במשה
ויאמר הלא
אהרן אחיך
הלוי ידעתי כי
דבר ידבר הוא
וגם הנה הוא
יצא לקראתך] וראך
ושמח בלבו - זכה לחשן
המשפט על לבו (לחשן
המשפט שכנגד
הלב; שהיה
גדול ממנו,
וקודם למשה
נגלית שכינה
על אהרן,
כדכתיב (שמואל
א ב,כז)
הנגלה נגליתי
אל בית אביך,
ונאמרה לו
נבואה של
מצרים הכתובה ביחזקאל
כ עד וימרו בי [שם
פסוק ח] ואף
על פי כן לא
נתקנא בו בזאת).
שלחו
ליה בני בשכר (שם
מקום) ללוי:
כילה מהו (לנטותה
בשבת)? כשותא (הימלו"ן
[כשות]
שגדל על ההגא) בכרמא
מהו (ירק
הוא - וכלאים
בכרם? או אילן
הוא - ואינו
כלאים בכרם)? מת ביום
טוב מהו?
אדאזיל,
נח נפשיה
דלוי.
אמר
שמואל לרב
מנשיא: אי
חכימת - שלח
להו:
[ומסביר
שמואל:] שלח להו: 'כילה
- חזרנו 㪞ל כל צידי
כילה ולא
מצינו לה צד
היתר.' ולישלח
להו (צד
היתר בה) כדרמי
בר יחזקאל (כרך
עליה חוט או
משיחה)? - (ומשני:) לפי
שאינן בני
תורה (ומקילי
טפי).
[שלח
להו] 'כשותא
בכרמא –
עירבובא (כלאים)'; ולישלח
להו כדרבי
טרפון? דתניא: 'כישות:
רבי טרפון
אומר אין כלאים
בכרם, וחכמים
אומרים כלאים
בכרם', וקיימא
לן (בברכות,
בפרק 'כיצד',
גבי ערלה): 'כל
המיקל בארץ -
הלכה כמותו
בחוץ לארץ' (והוא
הדין לכלאים,
שאף היא מצוה
התלויה בארץ, ואינה
נוהגת מן
התורה אלא
בארץ)?
- לפי
שאינן בני
תורה.
מכריז רב:
האי מאן דבעי
למיזרע כשותא
בכרמא - ליזרע.
רב עמרם
חסידא מנגיד
עילויה, רב
משרשיא יהיב ליה
פרוטה לתינוק
נכרי וזרע ליה
(קסבר
בחוץ לארץ
שרי, ומיהו, כל
כמה דאפשר -
משני, שלא
ילמדו להקל).
וליתן
ליה לתינוק
ישראל!? - אתי
למיסרך.
וליתן
ליה לגדול
נכרי!? - אתי
לאיחלופי
בישראל.
'מת'
- שלח לה㪑: מת לא
יתעסקו ביה לא
יהודאין ולא
ארמאין, לא
ביום טוב
ראשון ולא
ביום טוב שני.
איני?
והאמר רבי
יהודה בר שילת
אמר רבי אסי:
עובדא הוה בבי
כנישתא דמעון
ביום טוב
הסמוך לשבת,
(שבת
קלט,ב)
ולא
ידענא אי
מלפניה (אם
חל יום טוב
בערב שבת ומת
בו ביום,
ומפני שלא יוכלו
להתעסק בו
למחר התירו
לקוברו על ידי
עממים) אי
מלאחריה (והוא
מת בשבת,
ומפני שנשתהא
כבר והיה
מסריח, התירו), ואתו
לקמיה דרבי
יוחנן, ואמר
להו: 'יתעסקו
ביה עממין',
ואמר רבא: 'מת
ביום טוב
ראשון -
יתעסקו בו
עממין (מת
שנשתהא, כגון
שמת בשבת
ולמחר היה יום
טוב),
ביום טוב שני -
יתעסקו בו
ישראל, ואפילו
ביום טוב שני
של ראש השנה,
מה שאין כן בביצה
(דאין ראש
השנה שוה
לימים טובים
של גליות,
דאילו ראש
השנה - חמיר
יום טוב שני
דיליה, ונולדה
בזה אסורה בזה)'?
לפי
שאינן בני
תורה.
אמר
רב אבין בר רב
הונא אמר רב
חמא בר גוריא:
מתעטף אדם
בכילה (שהוא
כסדין, ומתעטף
בה דרך מלבוש) ובכסכסיה
(רצועות
התלויות בה) ויוצא
לרשות הרבים
בשבת, ואינו
חושש (ולא
אמרינן 'הך
רצועות - לאו
לצורך עיטוף
נינהו, והוה
משאוי ההוא
שעתא' - שאין
כיסכסין
עשויין אלא
לנטותה באהל).
מאי
שנא מדרב
הונא, דאמר רב
הונא אמר רב: 'היוצא
בטלית שאינה
מצויצת
כהילכתה בשבת
- חייב ח㪔את' (ואילו
לא היתה
מצוייצת כלל - לא
מיחייב, דהא
לבושיה הוא;
אלמא הציציות
הויין לו
משאוי, הואיל
ואינן כמצותו
אינו צריכין
לה, ומן הבגד
ממש אינן
דליחשבינן
כוותיה)?
ציצית
לגבי טלית –
חשיבי (משום
דשל תכלת הן), ולא
בטלי (והוו
בה משוי); הני - לא
חשיבי, ובטלי.
אמר
רבה בר רב
הונא: (לרבנן,
דאמרי 'אין
תולין את
המשמרת ביום
טוב',
ואוקימנא
דטעמא לאו
משום אהל אלא
משום עובדא
דחול -) מערים
אדם על המשמרת
ביום טוב
לתלות בה
רמונים (מערים
ותולה אותה
לצורך רמונים -
דלאו עובדין
דחול נינהו), ותולה
בה שמרים (ומסנן
בה שמרים
הואיל ונתלית,
דהא אמרינן: 'נותנין
לתלויה ביום
טוב').
אמר
רב אשי: והוא
דתלה בה רמונים
(ברישא,
דמוכח מילתא
דמעיקרא לאו
לשמרים תלייה).
מאי
שנא מהא,
דתניא: 'מטילין
שכר (ברשיי"ר
בלעז [לבשל,
להכין, שיכר]) במועד (בחולו
של מועד) לצורך
המועד; שלא
לצורך המועד –
אסור, אחד שכר
תמרים ואחד
שכר שעורים;
אף על פי שיש
להן ישן -
מערים ושותה
מן החדש' (אלמא
בלא שום הוכחה
מותר להערים)?
התם
לא מוכחא
מילתא (דמילתא
דאיסורא הוא:
דהרואה אומר 'לצורך
המועד הוא',
שאין הכל
יודעין שיש לו
מן הישן), הכא -
מוכחא מילתא (לאיסור:
דסתם תולה
משמרת - לשמרים
הוא תולה, ואי
לא יהיב בה
רימונים
ברישא להצניע
בעלמא, כי יהיב
בה שמרים -
מוכח דלהכי
תלייה).
אמרו
ליה רבנן לרב
אשי: חזי מר
האי צורבא
מרבנן, ורב
הונא בן רבי
חיון שמיה,
ואמרי לה רב
הונא ברבי
חלוון שמיה, דשקל
ברא דתומא (צלע
של שום) ומנח
בברזא דדנא (מקום
שיש בו נקב
בחבית והיין
יוצא, נותנו
שם בשבת
לסתום, והוי
כמתקן, ומערים
לכתחילה), ואמר:
לאצנועיה (להאי
ברא דתומא) קמיכוינא;
(ועוד
עביד אחריתי:) ואזיל
ונאים במברא (בספינה
רחבה העשויה
לעבור המים,
והיא של נכרי,
ויודע הוא
שיעבירנה
הנכרי לצד
האחר), ועבר להך
גיסא, וסייר
פירי (ומשמר
שם פירות
כרמו, ונמצא
שהנכרי
מעבירו במים
בשבת), ואמר: אנא
למינם
קמיכוינא.
אמר
להו: הערמה
קאמרת? - הערמה
בדרבנן היא,
וצורבא מרבנן
לא אתי למיעבד
לכתחילה. (הכי
גרסינן: הך
הערמה לאו
באיסורא
דאורייתא הוא
אלא באיסורא
דרבנן, דאי נמי
עביד ממש בלא
הערמה -
אדרבנן הוא
דעבר; הלכך:
דצורבא מרבנן
הוא – לא אחמירו
עליה, דהוא לא
אתי למעבד
לכתחילה להדיא
בלא הערמה,
לעבור שם לפני
הכל).
משנה:
נותנין
מים (בשבת) על גב
השמרים (הנתונים
במשמרת מבעוד
יום)
בשביל שיצולו (שיהו
צלולין לזוב),
ומסננין
את היין (מפני
הקמחים
שקורים יינ"ש [מיני
פטריות
המופיעות
ביין]) בסודרין
ובכפיפה (סל) מצרית (העשויה
מצורי דקל);
ונותנין
ביצה במסננת
של חרדל (במסננת
שהחרדל נתון
בה להסתנן,
וקולטת את
הפסולת, ואף
הביצה החלמון
שלה נוטף
ומסתנן עמו,
והוה ליה
לחרדל למראה
והחלבון שהוא
קשור נשאר
למעלה; ורבינו
הלוי פירש:
סינונה של
ביצה לתוך
תבשיל היא,
ולא לתוך
חרדל, ובמסננת
של חרדל - הוא
דשרי, משום
שינוי, ויורד
לתוך הקערה
שהוא כלי שני,
ומתלבן
התבשיל),
ועושין
אנומלין (פושו"ן
[תערובת
משקים]) בשבת;
רבי
יהודה אומר:
בשבת - בכוס, ביום
טוב – בלגין (גדול
מכוס וקטן
מחבית), ובמועד -
בחבית.
רבי
צדוק אומר:
הכל לפי
האורחין.
גמרא:
אמר
זעירי: נותן
אדם יין צלול
ומים צלולין
לתוך המשמרת
בשבת ואינו
חושש. אבל
עכורין - לא.
מיתיבי:
'רבן שמעון בן
גמליאל אומר:
טורד (מערבב) אדם
חבית של יין,
יינה ושמריה, ונותן
לתוך המשמרת
בשבת, ואינו
חושש'!
תרגמה
זעירי: בין
הגיתות שנו (שכל
היינות
עכורין,
ושותין אותן
בשמריהם; הלכך
אין כאן תיקון:
דבלאו הכי
משתתי).
מסננין
את היין
בסודרין:
אמר
רב שימי בר
חייא: ובלבד
שלא יעשה גומא
(מן הסודר
בפי הכלי, כי
עובדא דחול;
אי נמי אתי
לידי סחיטה).
ובכפיפה
מצרית:
אמר
רב חייא בר
אשי אמר רב:
ובלבד שלא
יגביה (הכפיפה)
מקרקעיתו של
כלי (התחתון) טפח (כמדת
אהל).
אמר
רב: האי פרונקא
(בגד
ששוטחין על
גיגית יין
לכסותה), אפלגיה
דכובא – שרי (דלאו
אוהלא הוי), אכוליה
כובא - אסור.
אמר
רב פפא: לא
ניהדק איניש
צינייתא
בפומיה דכוזני
דחביתא (כוזני
דחביתא = כלי
חרס קטן
שמערין בו יין
מחבית; לא יתן
בפיו קשין
וקסמים בחזקה), משום
דמיחזי
כמשמרת (לפי
שאין לך מסננת
גדולה מזו).
דבי
רב פפא שאפו
שיכרא ממנא
למנא. (כל
היכא דתני
לשון 'שפוי' -
בנחת הוא,
והפסולת נשאר
בשולי הכלי.)
אמר
ליה רב אחא
מדיפתי
לרבינא: האיכא
ניצוצות (ניצוצות
קטנות
הנישופות
באחרונה מתוך
הפסולת, שקורין
בריי"ש [(צ"ל
בריי"ש
אגולידרו"ש)
טיפות נופלות]
והנהו מוכחן
דבורר הוא)!?
ניצוצות
לבי רב פפא לא
חשיבי (שחנוני
מטיל שכר היה,
כדאמרינן
בבבא מציעא (סה,ב)
ובפסחים (קיג,א),
הלכך אינו
מקפיד
לניצוצות כל
כך, וכשמגיע
לניצוצות -
משליך הן
ופסולתן לחוץ,
ותחילת
שפייתן מן
הפסולת ניכר
דלאו בורר הוא).
ונותנין
ביצה במסננת.
תני
יעקב קרחה:
(שבת
קמ,א)
לפי
שאין עושין
אותה אלא
לגוון (למראה:
שהחלמון יפה
לגוון ולא
החלבון, הלכך
אידי ואידי
אוכל הוא,
ואין כאן
ברירת פסולת
מאוכל).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה:
12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיו㬨 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
בתוך
דברי רש"י – נרקיסים
בגודל 9
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף – בתצוגת
דף אינטרנט אפשר
– באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2005 by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol
