דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות; 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
לזכר אמי מורתי
חנה הולנדר ז"ל
נפטרה ד אלול תשס"ב
שבת דף קמא
(שבת
קמ,ב)
ונוטלין
מלפני בהמה:
תנא
חדא: 'נוטלין מלפני
בהמה שפיה יפה
(לקמיה מפרש), ונותנין
לפני בהמה שפיה
רע' ותניא
אידך: 'נוטלין מלפני
בהמה שפיה רע ונותנין
לפני בהמה שפיה
יפה'?!
אמר
אביי: אידי ואידי
(שתיהן המשניות
סבירא להו): מקמי חמרא
(שאינו מטיל
רירין, ואין מה
שלפניו נמאס, וראוי
לתתו לפני שור) לקמי תורא
- שקלינן;, מקמי תורא
לקמי חמרא - לא שקלינן;
והא דקתני 'נוטל
מלפני בהמה שפיה
יפה' - בחמור, דלית
ליה רירי, 'ונותנין
לפני בהמה שפיה
רע' - בפרה,
(שבת
קמא,א)
דאית
לה רירי (ואימאיס); והא דקתני
'נוטלין מלפני
בהמה שפיה רע' –
בחמור, דלא דייק
ואכיל, 'ונותנין
לפני בהמה שפיה
יפה' - בפרה, דדייקא
ואכלה (והא
דקרי לה הכא 'פיה
יפה' והכא 'פיה רע'
- כדמפרש; ואזיל:
פיה יפה - דלית ליה
רירי, פיה רע - דלא
דייק ואכיל: שאוכל
קוצים וברקנים).
משנה:
הקש
שעל גבי המטה (וסתמא
להסקה, ומוקצה
הוא, ובא לשכב עליו
ומנענעו כדי שיהא
צף ורך לשכב) - לא ינענענו
בידו (דמוקצה
הוא), אלא
מנענעו בגופו (בכתפיו,
וטלטול מן הצד
הוא, דלא שמיה טלטול); ואם היה מאכל
בהמה, או שהיה עליו
כר או סדין (דגלי
דעתיה דאקצייה
לשכיבה, מעתה תורת
כלי עליו) - מנענעו בידו.
מכבש של בעלי בתים
(פריש"א [מכבש
שכובסים בו]:
שני לווחים ארוכים
וכבדים, וסודרין
בגדים על התחתון,
ומורידין העליון
עליו, וכובשים
את הבגדים על ידי
יתדות: שיש עמודים
קבועין מנוקבין
בארבע הפיאות של
התחתונות, והעליונה
מנוקבת בארבע זויותיה,
ועולה ויורדת בעמודים;
וכפי מה שהוא רוצה
לכבוש - מורידה,
ותוחב יתד בנקב
העמוד, ואינה יכולה
לעלות) – מתירין (את
המכבש: שנוטל את
היתד והוא ניתר,
דהיינו צורך שבת,
שנוטל את הכלים), אבל לא כובשין
(דהיינו צורך
חול); ושל
כובסין - לא יגע
בו (מפני שהוא
עשוי לתקן הבגדים,
ותוחבו בחזקה ומיהדק,
והתרה שלו דומה
לסתירה).
רבי
יהודה אומר: אם
היה מותר מערב
שבת - מתיר את כולו
ושומטו.
גמרא:
אמר
רב נחמן: האי פוגלא
(צנון שטומנין
בקרקע להתקיים), מלמעלה למטה
(אם היה ראשה
מלמעלה ועוקצה
מלמטה, וחולצה
מראשה העבה תחילה
ועוקצה נמשך אחריה) – שרי (מותר,
לפי שהגומא רחבה
מלמעלה, ואין מזיזין
הקרקע כשהוא שומטה), (אבל
אם חולצה) מלמטה למעלה
(שתחתונה נתון
למעלה וראש עליונה
שהוא עב נתון למטה,
והוא שומטה מסופה
לראשה) – אסיר (לפי
שהגומא קצרה מלמעלה,
וכשהוא חולצה
- מזיז ה㫚פר ומטלטלו;
ואף על גב דטלטול
מן הצד הוא - שמיה
טלטול, ואסור).
אמר
רב אדא בר אבא: אמרי
בי רב: תנינא דלא
כרב נחמן: 'הקש שעל
גבי המטה - לא ינענעו
בידו, אבל מנענעו
בגופו; ואם היה
מאכל בהמה, או שהיה
עליו כר או סדין
- מנענעו; בידו' (דאילו
ממתניתין שמעינן
דלא שמיה טלטול,
דקתני: 'מנענעו
בגופו') - שמע מינה: טלטול
מן הצד - לא שמיה
טלטול!
שמע
מינה.
אמר
רב יהודה: הני פלפלי
מידק (דייק) חדא חדא בקתא
דסכינא (לאו
טוחן הוא, אלא כלאחר
יד) - שרי,
תרתי - אסיר.
רבא
אמר: כיון דמשני
(שלא ברחים
ושלא במדוכה) - אפילו טובא
נמי.
אמר
רב יהודה: מאן דסחי
במיא - לינגיב נפשיה
ברישא, והדר
ליסליק,
דילמא אתי לאתויי
(מים שעליו) ארבע אמות
בכרמלית.
אי
הכי, כי קא נחית
נמי, קא דחי כחו
(את המים) ארבע אמות,
ואסיר!
כחו
בכרמלית לא גזרו.
אמר
אביי, ואיתימא
רב יהודה: טיט שעל
גבי רגלו - מקנחו
בקרקע, ואין מקנחו
בכותל.
אמר
רבא: מאי טעמא בכותל
לא - משום דמיחזי
כבונה? הא בנין
חקלאה הוא!
אלא
אמר רבא: מקנחו
בכותל, ואין מקנחו
בקרקע, דילמא אתי
לאשוויי גומות.
איתמר:
מר בריה דרבינא
אמר: אחד זה ואחד
זה – אסור (זה
משום בונה וזה
משום אשוויי גומות);
רב
פפא אמר: אחד זה
ואחד זה – מותר (אין
דרך מתכוין בכך,
וקיימא לן כרבי
שמעון).
למר
בריה דרבינא במאי
מקנחי ליה?
מקנחי
ליה בקורה (בעץ
המוטל על הקרקע).
אמר
רבא: לא ליתיב איניש
אפומיה דליחייא
(של מבוי, דליכא
הכירא), דילמא מיגנדרא
ליה חפץ ואתי לאתויי.
ואמר
רבא: לא ליצדד איניש
כובא, דילמא אתי
לאשוויי גומות.
ואמר
רבא: לא ליהדוק
איניש אודרא (מוכין
שסותמין בהן פי
הפך) בפומא
דשישא (פך), דילמא אתי
לידי סחיטה.
אמר
רב כהנא: טיט שעל
גבי בגדו – מכסכסו
(משפשפו) מבפנים (דלא
מוכחא מילתא לאיתחזויי
כמלבן, ומלבן ממש
לא הוי: דאין נותן
שם מים) ואין מכסכסו
מבחוץ.
מיתיבי:
'טיט שעל גבי מנעלו
- מגררו 㨳גב סכין,
ושעל בגדו - מגררו
בצפורן, ובלבד
שלא יכסכס'; מאי
לאו – שלא יכסכס
כלל!
לא,
שלא יכסכס מבחוץ,
אלא מבפנים.
אמר
רבי אבהו אמר רבי
אלעזר אמר רבי
ינאי: מגררין מנעל
חדש, אבל לא ישן
(שקולפו, והוי
ממחק).
(שבת
קמא,ב)
במה
מגררו (לחדש)?
אמר
רבי אבהו: בגב סכין.
אמר
ליה ההוא סבא: סמי
דידך מקמי הא דתני
רבי חייא: אין מגררין
לא מנעל חדש ולא
מנעל ישן, ולא יסוך
את רגלו שמן והוא
בתוך המנעל (מפני
שהמנעל נהנה ממנו
ונמצא מעבדו) או בתוך הסנדל,
אבל סך את רגלו
שמן ומניח בתוך
המנעל או בתוך
הסנדל, וסך כל גופו
שמן ומתעגל (מתגלגל) על גבי קטבליא
(עור שלוק שעושין
ממנו משטחות לשלחן
ולמטה) ואינו חושש.
אמר
רב חסדא: לא שנו
אלא לצחצחו (לא
שנו דמותר לסוך
שמן לרגלו ונותנו
בתוך המנעל אלא
שמתכוין לצחצחו
למנעל), אבל לעבדו
- אסור.
'לעבדו'?
פשיטא! ותו: לצחצחו,
מי איכא מאן דשרי
(במתכוין? הא
איכא למיגזר אטו
לעבדו)?
אלא,
אי איתמר - הכי איתמר:
אמר רב חסדא: לא
שנו אלא שיעור
לצחצחו (שלא
היה כל כך שמן הנישוף
לעור מגופו כדי
לעבד לעור, אלא
לצחצחו; ומיהו
איהו - אפילו לצחצח
לא מתכוין), אבל שיעור
לעבדו - אסור.
תנו
רבנן: 'לא
יצא (אדם) קטן
במנעל גדול (במנעל
שהוא גדול לו, משום
דנופל מרגלו ואתי
לאתויי), אבל
יוצא הוא בחלוק
גדול (דלא
נפיל מיניה, ולמישלף
ואתויי לא חיישינן,
דלא קאי ערום בשוק);
ולא תצא אשה
במנעל מרופט (קרוע
מלמעלה, דגנאי
הוא לה, וכי חייכי
עלה - שלפה ומייתי
לה), ולא תחלוץ
בו (לכתחילה,
דלאו נעל מעליא
הוא); ואם חלצה
- חליצתה; כשרה;
ואין יוצאין
במנעל חדש (כדמפרש
ואזיל, שלא יצאה
בו מבעוד יום, ובאשה
קיימינן, דאשה
מקפדת אם אינו
מכוון למדת רגלה,
אבל יצאה בו כבר
- הכירה 㨳ו דמכוון
הוא לה, אז אינה
מקפדת); באיזה
מנעל אמרו? -
במנעל של אשה.'
תני
בר קפרא: 'לא שנו
אלא שלא יצאה בו
שעה אחת מבעוד
יום, אבל יצאה בו
מערב שבת – מותר'.
תני
חדא: 'שומטין מנעל
מעל גבי אימוס
(פורמ"ה [דפום
שעליו תופרים
נעלים])', ותניא אידך:
'אין שומטין'?!
לא
קשיא; הא - רבי אליעזר,
הא – רבנן, דתנן: [כלים
פ"כו מ"ז]: 'מנעל שעל
גבי אימום: רבי
אליעזר מטהר (אלמא
לאו כלי הוא, ובשבת
נמי אסור לטלטלו), וחכמים מטמאים.'
הניחא
לרבא, דאמר (בפרק
'כל הכלים'): דבר שמלאכתו
לאיסור, בין לצורך
גופו בין לצורך
מקומו (בין
שהוא צריך להשתמש
בגופו של כלי, בין
שאינו צריך אלא
למקומו) – מותר (לטלטלו,
מאחר שתורת כלי
עליו), שפיר (שפיר
איכא לאוקומי להא
דתני 'שומטין'
כרבנן: דכיון דכלי
הוא, ואימוס נמי
כלי הוא, ואף על
גב דמלאכתו דאימוס
לאיסור: לתקן מנעלין
- מטלטלי;ן להאי
אימוס משום צורך
מקומו, דהיינו
מנעל שהאימוס נתון
לתוכו); אלא לאביי,
דאמר: לצורך גופו
- מותר, ל㬆ורך מקומו
- אסור, מ㨨י איכא
למימר (אלא
לאביי - נהי נמי
דמנעל שעל האימוס
לרבנן כלי הוא
- אימוס 㪮יהא מלאכתו
לאיסור הוא, וזה
ששומט ממנו את
המנעל - אינו צריך
לגופו של אימוס,
והיכי מטלטל ליה)?
הכא
במאי עסקינן – ברפוי
(שהמנעל נשמט
מאליו, ואין צריך
לטלטל האימוס), דתניא: 'רבי
יהודה אומר: אם
היה רפוי – מותר';
טעמא - דרפוי, הא
לא רפוי – לא (ועל
כרחך טעמא משום
דאימוס אסור לטלטל
לצורך מקומו).
הניחא
לאביי, דאמר: דבר
שמלאכתו לאיסור,
לצורך גופו - מותר,
לצורך מקומו - אסור,
שפיר. אלא לרבא,
דאמר: בין לצורך
גופו בין לצורך
מקומו - מותר, מאי
איריא רפוי? אפילו
לא רפוי נמי!
ההיא
- דרבי י㩊ודה משום
דרבי אליעזר הוא;
דתניא: 'רבי יהודה
אומר משום רבי
אליעזר: אם היה
רפוי – מותר'. (הכי
גרסינן: ההיא רבי
יהודה משום רבי
אליעזר הוא - כי
אמרה ליה רבי יהודה
לההוא דמפליג בין
רפוי לשאינו רפוי
- אליבא 㨿רבי אליעזר
אמר, דאמר: 'מנעל
שעל האימוס לאו
גמר כלי הוא כל
זמן שמחוסר הוצאה',
ולענין שבת נמי:
אסור לטלטלו משום
דלאו כלי הוא, ואשמעינן
דרפוי - לאו מחוסר
הוצאה הוא, ומותר
לטלטלו; דאילו
לרבנן, אף על גב
דאין רפוי - מותר,
דטעמא דשאין רפוי
אסור לרבי יהודה
- לאו מש㩕ם אימוס
הוא, אלא משום מנעל
גופיה.)
הדרן עלך
תולין.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
שבת פרק עשרים ואחד נוטל
(שבת קמא,ב)
משנה:
נוטל
אדם את בנו והאבן
בידו (בחצר,
ולא אמרינן דמטלטל
לאבן), וכלכלה והאבן
בתוכה;
ומטלטלין
תרומה טמאה עם
הטהורה (אגב
הטהורה) ועם החולין
(ואגב חולין;
אבל טמאה באפי
נפשה - לאו בת טלטול
הוא);
רבי
יהודה אומר: אף
מעלין את המדומע
באחד ומאה (סאה
תרומה שנפלה למאה
של חולין, דקיימא
לן דעולה - מותר
להעלותו לסאה תרומה
מהן בשבת, ויהיו
החולין מותרין,
ולא אמרינן מתקן
הוא; ובגמרא מפרש
טעמא).
גמרא:
אמר
רבא: הוציא תינוק
חי וכיס תלוי בצוארו
- חייב מ㬝ום כיס
(ולא משום תינוק,
כדמפרש ואזיל;
משום כיס מיהו
חייב, ולא אמרינן
איהו לא מפיק ליה
אלא תינוק קא מפיק
ליה; ולקמיה פריך
לה ממתניתין); תינוק מת
וכיס תלוי לו בצוארו
– פטור (לגמרי,
כדמפרש ואזיל).
'תינוק
חי וכיס תלוי לו
בצוארו חייב משום
כיס'? וליחייב נמי
משום תינוק!?
רבא
כרבי נתן סבירא
ליה, דאמר: חי נושא
את עצמו;
וליבטל
כיס לגבי תינוק,
מי לא תנן: 'את החי
במטה פטור אף על
המטה, שהמטה טפילה
לו'!
מטה
לגבי חי - מבטלי
ליה (להיות
טפילה לו, שהרי
צריך לה), כיס לגבי
תינוק לא מבטלי
ליה.
'תינוק
מת וכיס תלוי לו
בצוארו – פטור'? וליחייב
משום תינוק!?
רבא
כרבי שמעון סבירא
ליה, דאמר: כל מלאכה
שאין צריך לגופה
- פטור ע㪘יה (ומוציא
מת לקוברו - מלאכה
שאינה צריכה לגופה
היא, כדאמר ב'המצניע';
וכיס שהיה תלוי
בצוארו לשחק בו
- אגב מר㬒יה מבטל
ליה לגבי תינוק
שמת, ולא חשיב ליה
ההיא שעתא).
תנן:
'נוטל אדם את בנו
והאבן בידו' (מדשרי
ליה בטלטול בחצר
- שמע מי㫄ה לאו כמאן
דנקיט לה איהו
לאבן דמי, ולגבי
כיס היכי מחייבת
ליה?) - אמרי
דבי רבי ינאי: בתינוק
שיש לו גיעגועין
על אביו (שאם
לא יטלנו יחלה,
ולא העמידו טלטול
שלא בידים במקום
סכנה, ואף על גב
דלאו סכנת נפש
גמורה, אלא סכנת
חולי).
אי
הכי,
(שבת
קמב,א)
מאי
איריא אבן?: אפילו
דינר נמי! אלמה
אמר רבא: לא שנו
אלא אבן, אבל דינר
- אסור!
אבן,
אי נפלה לה - לא אתי
אבוה לאיתויי,
דינר אי נפיל - אתי
אבוה לאתויי (וטעמא
לאו משום טלטול
הוא, דאפילו לאוחזו
בידו והתינוק מהלך
ברגליו אסר ליה
רבא, דילמא נפיל
ואתי לאתויי, וכיון
דלאו סכנת נפש
היא - לא שרו ביה
טלטול).
תניא כוותיה
דרבא (דכי
נקט לה עליון, כמאן
דאפקא תחתון גופיה
דמי, ומיחייב): 'המוציא
כליו מקופלים ומונחים
על כתפו, וסנדליו
וטבעותיו בידו
(בקומצו, שלא
כדרך מלבוש) – חייב; ואם
היה מלובש בהן
- פטור. ה㪚וציא אדם
וכליו עליו (מלובש
בהן), וסנדליו
ברגליו, וטבעותיו
בידיו (באצבעותיו
- מדלא ת㫄א 'בידוֹ',
כדנקט רישא) – פטור (דבגדיו
בטלי לגביה, ועליו
הוא פטור כר' נתן).' ואילו הוציאן
כמות שהן (שהיה
אותו עליון אחוז
בהן ולא מלובש) – חייב (הנושא,
והיינו כרבא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה:
12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיות; 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
בתוך
דברי רש"י – נרקיסים
בגודל 9
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם קידומת
## אינם פשט
הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף – בתצוגת
דף אינטרנט אפשר
– באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2005 by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol