דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיו㲚 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
לזכר אמי מורתי
חנה הולנדר ז"ל
נפטרה ד אלול תשס"ב
שבת דף קמב
(שבת
קמא,ב)
שבת
פרק עשרים
ואחד נוטל
(שבת
קמא,ב)
משנה:
נוטל
אדם את בנו
והאבן בידו (בחצר,
ולא אמרינן
דמטלטל לאבן), וכלכלה
והאבן בתוכה;
ומטלטלין
תרומה טמאה עם
הטהורה (אגב
הטהורה) ועם
החולין (ואגב
חולין; אבל
טמאה באפי
נפשה - לאו בת
טלטול הוא);
רבי
יהודה אומר:
אף מעלין את
המדומע באחד
ומאה (סאה
תרומה שנפלה
למאה של
חולין, דקיימא
לן דעולה -
מותר להעלותו
לסאה תרומה
מהן בשבת,
ויהיו החולין
מותרין, ולא
אמרינן מתקן
הוא; ובגמרא מפרש
טעמא).
גמרא:
אמר
רבא: הוציא
תינוק חי וכיס
תלוי בצוארו -
חייב משום כיס
(ולא משום
תינוק, כדמפרש
ואזיל; משום
כיס מיהו
חייב, ולא
אמרינן איהו
לא מפיק ליה
אלא תינוק קא
מפיק ליה;
ולקמיה פריך
לה ממתניתין); תינוק
מת וכיס תלוי
לו בצוארו –
פטור (לגמרי,
כדמפרש ואזיל).
'תינוק
חי וכיס תלוי
לו בצוארו
חייב משום כיס'?
וליחייב נמי
משום תינוק!?
רבא
כרבי נתן
סבירא ליה,
דאמר: חי נושא
את עצמו;
וליבטל
כיס לגבי
תינוק, מי לא
תנן: 'את החי
במטה פטור אף
על המטה,
שהמטה טפילה
לו'!
מטה
לגבי חי -
מבטלי ליה (להיות
טפילה לו,
שהרי צריך לה), כיס
לגבי תינוק לא
מבטלי ליה.
'תינוק
מת וכיס תלוי
לו בצוארו –
פטור'?
וליחייב משום
תינוק!?
רבא
כרבי שמעון
סבירא ליה,
דאמר: כל
מלאכה שאין
צריך לגופה -
פטור עליה (ומוציא
מת לקוברו -
מלאכה שאינה
צריכה לגופה היא,
כדאמר ב'המצניע';
וכיס שהיה
תלוי בצוארו
לשחק בו - אגב
מרריה מבטל
ליה לגבי
תינוק שמת, ולא
חשיב ליה ההיא
שעתא).
תנן:
'נוטל אדם את
בנו והאבן
בידו' (מדשרי
ליה בטלטול
בחצר - שמע
מינה לאו כמאן
דנקיט לה איהו
לאבן דמי,
ולגבי כיס
היכי מחייבת ליה?) - אמרי
דבי רבי ינאי:
בתינוק שיש לו
גיעגועין על
אביו (שאם
לא יטלנו
יחלה, ולא
העמידו טלטול
שלא בידים
במקום סכנה,
ואף על גב
דלאו סכנת נפש
גמורה, אלא
סכנת חולי).
אי
הכי,
(שבת
קמב,א)
מאי
איריא אבן?:
אפילו דינר
נמי! אלמה אמר
רבא: לא שנו
אלא אבן, אבל
דינר - אסור!
אבן,
אי נפלה לה - לא
אתי אבוה
לאיתויי, דינר
אי נפיל - אתי
אבוה לאתויי (וטעמא
לאו משום
טלטול הוא,
דאפילו
לאוחזו בידו
והתינוק מהלך
ברגליו אסר
ליה רבא,
דילמא נפיל
ואתי לאתויי,
וכיון דלאו
סכנת נפש היא - לא
שרו ביה טלטול).
תניא
כוותיה דרבא (דכי
נקט לה עליון,
כמאן דאפקא
תחתון גופיה
דמי, ומיחייב): 'המוציא
כליו מקופלים
ומונחים על
כתפו, וסנדליו
וטבעותיו
בידו (בקומצו,
שלא כדרך
מלבוש) – חייב; ואם
היה מלובש בהן
- פטור. ה&##1502;וציא
אדם וכליו
עליו (מלובש
בהן),
וסנדליו
ברגליו,
וטבעותיו
בידיו (באצבעותיו
- מדלא ת⳰א 'בידוֹ',
כדנקט רישא) – פטור (דבגדיו
בטלי לגביה,
ועליו הוא
פטור כר' נתן).' ואילו הוציאן
כמות שהן (שהיה
אותו עליון
אחוז בהן ולא
מלובש) – חייב (הנושא,
והיינו כרבא).
כלכלה
והאבן בתוכה:
ואמאי?
תיהוי כלכלה
בסיס לדבר
האסור (והיא
עצמה תיאסר)!
אמר
רבה בר בר חנה
אמר רבי
יוחנן: הכא
בכלכלה מלאה
פירות עסקינן (דעיקר
נעשית בסיס
לפירות; הלכך
אבן מיטלטלת
אגב כלי
ופירות - שהוא
מותר).
ולישדינהו
לפירי, ונישדי
לאבן,
ונינקטינהו בידים
(ילקטם מעל
הארץ בידיו,
ויחזירה
לכלכלה,
ויטלטלם, ולמה
התירו אבן
לטלטל אגב כלי
ופירות?)!
כדרבי
אלעי אמר רב:
בפירות
המיטנפין, הכא
נמי - בפירות
המיטנפין (בפירות
מבושלין
ורכין מאד,
כגון תאנים
ותותים
וענבים, שאם
ישליכם לארץ
יטנפו).
-
ולינערינהו
נעורי (עד
שיסתלקו הפירות
מן האבן לתוך
הכלכלה
לצדדין,
וישליך האבן לבדה
בנעורתה)?!
אמר
רב חייא בר
אשי אמר רבא:
הכא בכלכלה
פחותה עסקינן (שנפחית
דופנה או
שוליה), דאבן
גופה נעשית דופן
לכלכלה.
מטלטלין
תרומה [עם
הטהורה ועם
החולין].
אמר
רב חסדא: לא
שנו אלא
שטהורה למטה
וטמאה למעלה (והוא
צריך לטהורה,
ואינו יכול
ליטול הטמאה
בידים לפי
שהיא מוקצה;
לפיכך יטלטל
הכל עד השלחן
וישליך הכל
עליו, ויטול
הטהורה), אבל
טהורה למעלה
וטמאה למטה -
שקיל ליה
לטהורה ושביק
ליה לטמאה.
וכי
טהורה למטה
נמי, לישדינהו
(לארץ
כולן)
ולינקטינהו (לטהורה
ביד, ויחזירה
לכלכלה)?
אמר
רבי אלעי אמר
רב: בפירות
המיטנפין
עסקינן.
מיתיבי:
'מטלטלין
תרומה טמאה עם
הטהורה ועם
החולין, בין
שטהורה למעלה
וטמאה למטה,
בין שטמאה למעלה
וטהורה למטה' -
תיובתא דרב
חסדא!?
אמר
לך רב חסדא:
מתניתין -
לצורך גופו (שצריך
לטהורה לגופה
לאוכלה; הלכך -
אי לאו דטהורה
למטה - לא שרו
ליה לטלטולי
לטמאה, אלא
שקיל לטהורה
וממטי לה
לשלחן), ברייתא -
לצורך מקומו (שצריך
למקום הכלי,
ועל כרחך כולו
הוא צריך לסלקו
משם, ושרו ליה
רבנן לטלטל
האי אטו האי).
מאי
דוחקיה דרב
חסדא לאוקמי
מתניתין
לצורך גופו (דאיצטריך
למימר 'לא שנו
אלא שהטמאה
למעלה'? לשבקי
כדקא סלקא
דעתך בין
שטמאה למעלה
בין שטמאה
למטה, ולוקמי
בצריך למקומו)?
אמר
רבא: מתניתין
כוותיה דייקא,
דקתני סיפא: 'מעות
שעל הכר - מנער
את הכר והן
נופלות', ואמר
רבה בר בר חנה
אמר רבי
יוחנן: לא שנו
אלא לצורך
גופו (שצריך
לכר לשכב עליו
שם ולא לסלקו;
לפיכך לא
התירו לו
ליטלו עם
המעות, אלא
מנערו במקומו), אבל
לצורך מקומו (אבל
צריך למקום
הכר) -
מטלטלו ועודן עליו;
ומדסיפא
לצורך גופו -
רישא נמי
לצורך גופו (הלכך,
אי הוה טהורה
למעלה - לא הוי
שרי ליה לטלטולי
טמאה, כדקתני
גבי מעות: 'מנערו
ונופלות',
ומטלטל היתרא
לחודיה).
רבי
יהודה אומר אף
מעלין [את
המדומע באחד
ומאה].
ואמאי?
הא קא מתקן (שמביאה
לידי היתר,
ונגזר ביה אטו
תיקון שעל ידי
מלאכה)!
רבי
יהודה כרבי
אליעזר סבירא
ליה, דאמר:
תרומה (הואיל
וניתנה
להעלות אחת
שירצה) בעינא
מחתא (כאילו
מונחת לבדה
ואינה מעורבת,
הלכך לא קמתקן
מידי), דתנן [תרומות
פ"ה מ"ו]: 'סאה
תרומה שנפלה
לפחות ממאה
ונדמעו, ונפל
מן
המדומע
למקום אחר:
רבי אליעזר
אומר מדמעת
כתרומת ודאי (מדמעת
זה שנפרד משם,
ואוסר תשעים
ותשע של חולין
כאילו היא
תרומה ודאי); וחכמים
אומרים: אין
המדומע מדמע (חולין
אחרים) אלא לפי
חשבון (לפי
חשבון התרומה
שבמדומע,
כגון: אם
תחילתו נדמע
ששים של חולין
על ידי סאה
תרומה, וחזרה
סאה ממנו
ונפלה לתוך אחרים
- לא חשב⳩נן
תרומה אלא
ששים שבסאה
זו, ומדמע עד
תשעים ותשע
שכנגדו, ואם
יש חולין יותר
ממאה כנגדו -
עולה)'!
אימר
דשמעת ליה (לרבי
אליעזר דאמר
תרומה כמאן
דמחתא בעינא) לחומרא (לדמעה
כתרומה ודאי), לקולא (דלא
ליהוי המעלה
אותה בשבת
כמתקן) מי שמעת
ליה (הא
ודאי מתקן
הוא, על כרחך)?
אלא
הוא (רבי
יהודה
דמתניתין) דאמר
כרבי שמעון (דאמר:
לקולא נמי
כמאן דמחתא
בעינא דמיא), כדתנן [תרומות
פ"ה מ"ח]: 'סאה
תרומה שנפלה
למאה (וראויה
להעלותה,
ויתכשרו
החולין), ולא
הספיק להגביה
עד שנפלה אחרת
(ועכשיו
אין בה חולין
כדי להעלותה
באחד ומאה) - הרי זו
אסורה, ורבי
שמעון מתיר (קא
סלקא דעתך
משום דסבירא
ליה קמייתא
כמאן דמחתא
בעינא דמיא,
ונמצאת
אחרונה זו
נופלת בתוך מאה
של חולין)'.
וממאי?:
דילמא התם בהא
קמיפלגי; דתנא
קמא סבר: אף על
גב דנפלו בזה
אחר זה - כמאן
דנפל בבת אחת
דמי, והא
לחמשין נפלה,
והא לחמשין
נפלה; ורבי
שמעון סבר:
קמייתא בטיל
במאה (והוו
להו ככולהו
חולין, ומיהו,
כיון דצריך
להעלותה - על
כרחך המעלה
מתקנו), והא
תיבטיל במאה
וחד!
אלא,
הוא דאמר כרבי
שמעון בן
אלעזר, דתניא: 'רבי
שמעון בן
אלעזר אומר:
נותן עיניו (במדומע) בצד זה (להעלותו
לתרומה) ואוכל
מצד אחר (הלכך:
הואיל ובלא
העלאה מתחיל
ואוכל - אין
תיקון בהעלאתו)'. ומי סבר
ליה כוותיה?:
(שבת
קמב,ב)
והא
מיפליג פליג
עילויה (ואמר:
כיון דאפשר
ליה למיעבד
עונג שבת
בכהאי גוונא,
ליתן עיניו
בצד זה ולאכול
בצד אחר - אין מעלין), דתניא: 'רבי
יהודה אומר:
מעלין את
המדומע באחד
ומאה; רבי
שמעון בן
אלעזר אומר:
נותן עיניו
בצד זה ואוכל
מצד אחר'!
דרבי
יהודה עדיפא (מיקל
טפי פורתא) מדרבי
שמעון בן
אלעזר (ואמר:
כיון דיכול
ליתן עיניו
בצד זה ולאכול
בצד זה - לא הוי
מתקן בהעלאתו,
ומעלין).
משנה:
האבן
שעל פי החבית -
מטה (חבית) על צדה (אם
צריך ליטול מן
היין) והיא (והאבן) נופלת (ולא
יטלנה בידים);
היתה
בין החביות (וירא
שלא תפול האבן
על החביות
וישברם) – מגביה (לחבית
כולה, ומסלקה
מבין החביות), ומטה על
צדה (שם) והיא
נופלת;
מעות
שעל הכר - מנער
את הכר והן
נופלות;
היתה
עליו לשלשת (שום
דבר מיאוס,
כגון רוק או
צואה) - מקנחה
בסמרטוט (ולא
יתן עליה מים,
דסתם כר - של
בגד הוא, ובגד -
שרייתו במים
הוא כבוסו); היתה של
עור - נותנין
עליה מים עד
שתכלה (ומיהו
כיבוס ממש לא,
והואיל וסתם
כרים וכסתות רכים
נינהו, שייך
למימר בהו
כיבוס בעורות
רכין; ומיהו
שרייתן לא זהו
כבוסן, וכן
מפורש בזבחים בפרק
'דם חטאת').
גמרא:
אמר
רב הונא אמר
רב: לא שנו (מטה
על צדה דחבית) אלא
בשוכח (ששכח
האבן עליה בין
השמשות, ולא
מדעת), אבל
במניח - נעשה
בסיס לדבר
האסור (ואסור
להטותה, שאף
החבית מוקצה).
[היתה
בין החביות
כו']
מאן
תנא דכל היכא
דאיכא איסורא
והיתרא -
בהיתרא
טרחינן, באיסורא
לא טרחינן (מאן
תנא דמתניתין,
דקתני: 'מגביה
ומטה על צדה',
דאית ליה, דכי
טרח - מטרח
בחבית - דהוי
היתרא, ולא
יטול האבן ממש,
דהוי איסורא,
ואף על גב
דהשתא נמי אבן
מטלטל בהדי חבית)?
אמר
רבה בר בר חנה
אמר רבי
יוחנן: רבן
שמעון בן גמליאל
היא (אליבא
דבית הלל), דתנן [ביצה
פ"א מ"ח]: 'הבורר
קטנית ביום
טוב: בית שמאי
אומרים בורר
אוכל ואוכל (המאכל
יטול, והפסולת
ישאר בכלי), ובית
הלל אומרים:
בורר כדרכו (נוטל
פסולת, ומניח
אוכל, אם ירצה) בחיקו
ובתמחוי', ותניא: 'אמר
רבן שמעון בן
גמליאל: במה
דברים אמורים?
- שהאוכ㲌
מרובה על
הפסולת (דאי
שקיל אוכל - מפיש
בטרחא), אבל
פסולת מרובה
על האוכל -
דברי הכל בורר
אוכל (דבהיתירא
טרח ולא
באיסורא)'.
(ופרכינן:) והא הכא (דמתניתין), דכי
אוכל מרובה על
הפסולת דמי (וכי
מגביה האבן עם
החבית - טרח
טפי, והוה
למשקל פסולת
כרבן שמעון)!?
הכא
נמי, כיון דאי
בעי למישקל (לכולי
יין מן החבית) לא
משתקיל ליה
יין (שבשוליה) עד
דשקיל לה לאבן
- כפסול㲚
מרובה על
האוכל דמי (הכי
גרסינן: לא
משתקל ליה עד
דשקיל לה, ולא
גרסינן: 'עד
דשקיל לה לאבן';
דאי בתחלתו לא
מגבה לה לחבית
- סוף סוⳳ
מיבעי לי לאגבוהה
תו לחבית,
הלכך הוה ליה
מפיש בטרחא).
היתה
בין החביות
מגביה [ומטה
על צדה והיא
נופלת].
תניא:
'רבי יוסי
אומר: היתה
החבית מונחת
באוצר (כלומר:
במקום מכונס,
שאוצרין שם
חביות הרבה, ודואג
שמא יטלה
ותפול האבן על
החבית שאצלה), או שהיו
כלי זכוכית
מונחין תחתיה
- מגביה ⳬמקום
אחר, ומטה על
צדה והיא
נופלת, ונוטל
הימנה מה שצריך
לו, ומחזירה
למקומה.'
מעות
שעל הכר [מנער
את הכר והן
נופלות].
אמר
רב חייא בר
אשי אמר רב: לא
שנו (דמנער) אלא
בשוכח, אבל
במניח - נעשה (הכר) בסיס
לדבר האסור (למעות,
ואף הכר אסור
בטלטול).
אמר
רבה בר בר חנה
אמר רבי
יוחנן: לא שנו (דמנערה
ואינו מטלטלה
בעודן עליה) אלא
לצורך גופו (של
כר, לשכב עליו,
הלכך בניעור
סגיא, ושדי
ליה באתרייהו), אבל
לצורך מקומו -
מטלטלו ועודן
עליו.
וכן
תני חייא בר
רב מדיפתי: לא
שנו אלא לצורך
גופו (של
כר),
אבל לצורך
מקומו –
מטלטלו (עם
המעות למקום
אחר)
ועודן עליו.
מעות
שעל הכר מנער [את
הכר והן
נופלות]:
אמר
רבי אושעיא:
שכח ארנקי בחצר
- מניח עⳬיה
ככר או תינוק,
ומטלטלה.
אמר
רב יצחק: שכח
לבינה בחצר -
מניח עליה ככר
או תינוק (דלישתרי
לטלטלה
אגבייהו תוך
ארבע אמות),
ומטלטלה (פחות
פחות מארבע
אמות, או
במחיצה של בני
אדם, כדאמרינן
בעירובין (מג,ב)).
אמר
רבי יהודה בר
שילא אמר רבי
אסי: פעם אחת שכחו
דסקיא מלאה
מעות בסרטיא (רשות
הרבים), ובאו
ושאלו את רבי
יוחנן, ואמר
להן: הניחו
עליה ככר או
תינוק
וטלטלוה.
אמר
מר זוטרא:
הלכתא ככל הני
שמעתתא בשוכח (אבל
במניח מדעת
מערב שבת - לא
התירו לו
לטלטלה על ידי
ככר או תינוק).
רב
אשי אמר:
אפילו שכח נמי
[לא], ולא אמרו
ככר או תינוק
אלא למת בלבד (משום
כבוד הבריות,
כשמוטל בחמה).
אביי
מנח כפא אכיפי
(מניח
תרווד על
העומרים
לטלטלן אגב
תרווד);
רבא
מנח סכינא אבר
יונה (חי
[בלא] מליח)
ומטלטלה.
אמר
רב יוסף: כמה חריפא
שמעתתא
דדרדקי (סבורים
הם שהם חריפים)!: אימר
דאמור רבנן (בארנקי
ודסקיא מניח
עליה ככר או
תינוק) בשוכח (ובמקום
התורפה, ומשום
הפסד ממון),
לכתחילה מי
אמור?
אמר
אביי: (אנא
שפיר מטלטלנא
כיפי, ואפילו
בלא תרווד:) אי לאו
דאדם חשוב אנא
(ואנא
מחמיר על עצמי
שלא ילמדו
ממני להקל
באסורין), כפא
אכיפי למה לי (בלאו
כפא נמי שרי
לטלטלינהו)? - הא חזו
למיזגא
עלייהו!
אמר
רבא: אנא, אי
לאו אדם חשוב
אנא - סכינא
אבר יונה למה
לי? - הא חזי לי
לאומצא (לאוכלו
חי בשבת, שיש
בני אדם שדעתן
יפה ואוכלים
בשר חי, וקרו
לה אומצא)!
טעמא
- דחזי לⳠומצא,
הא לא חזי
לאומצא – לא (ואף
על גב דחזו
לשונרא, דאמרינן:
מוכן לאדם לא
הוי מוכן
לכלבים); למימרא
דרבא כרבי
יהודה סבירא
ליה (במסכת
ביצה (ו,ב))? והאמר
רבא לשמעיה: 'טווי
לי (ביום
טוב)
בר אווזא,
ושדי מיעיה
לשונרא' (אלמא:
מטלטל להו
משום שונרא,
ואף על גב
דהאידנא לא
חזי לאדם,
דלאו אורח
ארעא למיכלא
ביום טוב,
ומיהו, מאתמול
לאדם הוו
קיימי)!
(שבת
קמג,א)
התם
כיון דמסרח (מעייא
אי מצנע ליה
עד אורתא) - דעתיה
עילויה
מאתמול (לשונרא,
ובין השמשות
נמי מוכן
לבהמה הוה).
הכי
נמי מסתברא,
דרבא כרבי
יהודה סבירא
ליה, דדרש רבא:
אשה לא תכנס
לבית העצים
ליטול מהן אוד
(פורגו"ן [יעה,
מכשיר לטיפול
באש], דסתם
עצים להסקה
ניתנו, ולא
לטלטול כלי); ואוד
שנשבר (ביום
טוב) -
אסור להסיקו ביום
טוב, לפי
שמסיקין
בכלים ואין
מסיקין בשברי
כלים (שנשברו
היום, דהוו
להו נולד).
שמע
מינה (דכרבי
יהודה סבירא
ליה, דאית ליה
מוקצה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה:
12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיו㲚 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
בתוך
דברי רש"י – נרקיסים
בגודל 9
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף – בתצוגת
דף אינטרנט אפשר
– באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2005 by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol
