דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיו㲚 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
לזכר אמי מורתי
חנה הולנדר ז"ל
נפטרה ד אלול תשס"ב
שבת דף קמד
(שבת
קמג,ב)
וסבר
רבי יהודה סתם
(שלא פירש לאוכל
ולא למשקה ) - (הוי
המשקה הזב מהן) אסור? והתנן
[מכשירין פ"ו
מ"ח]: 'חלב האשה
מטמא (מכשיר) לרצון
ושלא לרצון (בין
שיצא ממנה לרצון,
בין שיצא שלא לרצון:
שהחלב קרוי משקה
שנאמר ותפתח
את נאד החלב ותשקהו
(שופטים ד,יט)), חלב
בהמה אינו מטמא
אלא לרצון. (ואי
לא - לא חשיב משקה,
ואם נגע בו שרץ
- אינו מבל טומאה;
וטעמא מפרש לקמיה.)
אמר רבי עקיבא:
קל וחומר הוא: ומה
חלב האשה שאינו
מיוחד אלא לקטנים
- מטמא לצון ושלא
לרצון, חלב הבהמה
שמיוחד בין לקטנים
בין לגדולים - אינו
דין שיטמא בין
לרצון ובין שלא
לרצון?
אמרו לו: אם
טמא חלב האשה שלא
לרצון - שדם מגפתה
(של
אשה) טמא (אם
נגף רגלה או ידה
וכל חבורה שיצא
ממנה דם, כדאמר
בפרק 'דם הנדה' (נדה
נה,ב): דם חללים,
דהיינו דם הרוג,
קרוי משקה, שנאמר
[במדבר כג,כד] ודם
חללים ישתה,
ודם מגפתו מפרש
התם דדם חללים
הוי: דמה לי קטליה
כוליה מה לי קטליה
פלגא! וחלב - כדם
מגפתו, דדם נעכר
ונעשה חלב, ודם
מגפתה סתמיה שלא
לרצון הוא, וטמא), יטמא
חלב הבהמה
(שבת
קמד,א)
שלא לרצון
- שדם מגתה טהור (בתמיה:
שהרי דם מגפתה
טהור, דבהמה לאו
בכלל חלל הוא, ומיהו
דם שחיטה מכשר
משום דאיתקש למים
דכתיב (דברים
יב,כד) על הארץ
תשפכנו כמים)?
אמר להן: מחמיר
אני בחלב (לטמאו
אף שלא לרצון) מבדם,
שהחולב לרפואה
(לרפואת הבהמה,
שלא יזיקנה חלבה) – טמא
(דהא לרצון
הוא), והמקיז (לבהמתו) לרפואה
– טהור (דדם
מגפתה היא, והואיל
והחולב לרפואה
טמא - אף הנוטף שלא
לרצון טמא).
אמרו לו: (אינו
דומה שלא לרצון
ליוצא לרצון, שהרי) סלי
זיתים וענבים יוכיחו,
שהמשקין היוצאין
מהן לרצון - טמאין,
שלא לרצון - טהורים'; מאי לאו
'לרצון' = דניחא
ליה, 'שלא לרצון'
= בסתמא (וקתני
טהורין - דלא חשיב
משקה; אי רבי יהודה
קאמר לה - קשיא, ואי
רבנן קאמרי - כל
שכן טהורין לרבי
יהודה: דהא מידי
דלרבנן משקה הוא
- לרבי יⳤודה לאו
משקה הוא, וכל שכן
מידי דלרבנן לאו
משקה); (והשתא:) ומה זיתים
וענבים דבני סחיטה
נינהו - שלא לרצון
ולא כלום, תותים
ורמונים דלאו בני
סחיטה נינהו לא
כל שכן? (והוא
הדין מצי למירמי
נמי זיתים וענבים
אזיתים וענבים,
דקתני לעיל דמודה
בהו רבי יהודה
דאף לאוכלין היוצא
מהן אסור! אלא הא
אלימא ליה לאקשויי:
דתותים ורמונים,
דלאו בני סחיטה
נינהו - קתני לעיל
דסתם אסור, והכא
קתני דאפילו זיתים
וענבים סתמא לאו
למשקה.)
לא!
'לרצון' - בסתמא,
'שלא לרצון' - דגלי
אדעתיה (בהדיא), דאמר "לא
ניחא לי" (והוי
גילוי דעתא טפי
מהכניסו לאוכלין).
ואיבעית
אימא: שאני סלי
זיתים וענבים,
כיון דלאיבוד קיימי
(ודווקא נקט
'סלין', שהמשקה הנוטף
מהן נופל לארץ
והולך לאיבוד,
הלכך סתמא לא ניחא
ליה) - מעיקרא
אפקורי מפקרי להו
(לההוא משקה,
אבל שאר כלים, אפילו
תותים ורמונים
- אימא ל⳪ סתמא למשקה).
אשכחן
רבי יהודה דמודי
לרבנן בזיתים ובענבים,
רבנן דמודו ליה
לרבי יהודה בשאר
פירות מנלן? –
דתניא:
'סוחטין
(שבת
קמד,ב)
בפגעין (פרונ"ש
בלעז [שזיפים],
ולהוציא מימיהן
לשתות) ובפרישין
(קויידנ"ץ
[חבושים]) ובעוזרדין
(קורמ"ש, דלאו
אורחייהו בהכי,
ואין כאן משום
דש), אבל לא ברמונים
(דאורחייהו
בהכי); ושל בית
מנשיא בר מנחם
היו סוחטין ברמונים
(בחול, אלמא
איכא דסחיט להו,
הלכך בשבת אסור).'
וממאי
דרבנן היא?: דילמא
רבי יהודה היא?
ותהוי
נמי רבי יהודה,
אימר דשמעת ליה
לרבי יהודה יצאו
מעצמן, סוחטין
לכתחילה מי שמעת
ליה?
אלא
מאי אית לך למימר
(לרבי יהודה)?
כיון
דלאו בני סחיטה
נינהו - אפילו לכתחילה;
(וכי היכי
דלרבי יהודה שרי
לכתחילה מהאי טעמא,
מהשתא) אפילו תימא
רבנן (ושרו
ליה מהאי טעמא): כיון דלאו
בני סחיטה נינהו
– אפילו לכתחילה;
שמע מינה: רבנן
היא!
שמע
מינה.
'של
בית מנשיא בר מנחם
היו סוחטין ברמונים.'
אמר רב נחמן: הלכה
כשל בית מנשיא
בר מנחם.
אמר
ליה רבא לרב נחמן:
מנשיא בן מנחם
תנא הוא (בתמיה:
וכי איהו פליג
למימר דבשבת אסור,
דתימא הלכתא כוותיה?
והא לא הוזכר אלא
לדברי התנא לראיה
דהאי תנא הוא סבר
כוותיה)? וכי תימא
'הלכה כי האי תנא
דסבר לה כשל מנשיא
בן מנחם' (וכי
תימא הא דאמר 'הלכה
כשל בית מנשיא'
הכי קאמר: הלכה
כהאי תנא דאסר
ברימונים, הואיל
וקאי מנשיא כוותיה,
דסוחטין רימונים
בחול, אלמא: בני
סחיטה נינהו) - ומשום דסבר
כמנשיא בן מנחם
הלכה כמותו? מנשיא
בן מנחם הוי רובא
דעלמא (דמשום
איהו לחודיה נשווי
דרך רמונים לסחיטה)?
אין,
דתנן [כלאים
פ"ה מ"ח]: 'המקיים
קוצים (קרדונ"ש
+(לפי כת"י יירדונ"ש)) בכרם:
רבי אליעזר אומר:
קדש (מקדש
[אוסר;
לשון לא תזרע כרמך
כלאים פן תקדש
המלאה [דברים
כב,ט]] את התבואה
משום כלאים, דזריעה
הוא), וחכמים אומרים:
אינו מקדש אלא
דבר שכמוהו מקיימין'. ואמר רבי
חנינא: מאי טעמא
דרבי אליעזר? - שכן
בערביא מקיימין
קוצי שדות לגמליהם
(אלמא: משום
חד מקום דאחשבינהו,
משוינן להו דבר
חשוב).
מידי
איריא; דערביא
– אתרא (אתרא
הוא, וחשיבות דרבים
הוי חשיבותא), הכא – (חד
גברא לחודיה הוא,
נימא) בטלה דעתו
אצל כל אדם!
אלא,
היינו טעמא (דרב
נחמן, דאמר הלכה:
אין סוחטין) - כדרב חסדא,
דאמר רב חסדא: תרדין
שסחטן ונתנן במקוה
- פוסלי㲏 את המקוה
בשינוי מראה (לא
בשלשת לוגין; דלא
הוזכרו שלש לוגין
אלא במים שאובין,
אבל שאר משקין
לא פסלי אלא אם
כן נשתנה מראה
המקוה על ידיהן) - והא לאו בני
סחיטה נינהו! אלא
מאי אית לך למימר?
- כיון דⳠחשבינהו
הוה להו משקה? - הכא
נמי, כיון דאחשבינהו
- הוה לה⳥ משקה (אף
על גב דלעלמא לא
חשיב, כיון דאחשיב
איהו - הוי לדידיה
משקה, והכי מפרש
רב נחמן לברייתא
דלעיל: סוחטין
בפגעין ובפרישין
למתק הפרי, ולא
לצורך המשקה, אבל
לא ברימונים ואפילו
למתקן, דשל בית
מנשיא היו סוחטין
בחול לצורך משקה,
הלכך בשבת אסור
אפילו למתק הואיל
ואיכא חד דעביד
לשם משקה; ולא משום
דמנשיא רובא דעלמא,
אלא חיישינן אי
שרית ליה למתק
- אתי למⳲבד לשום
משקה, וכיון דאיהו
מחשב ליה - הוי משקה,
ומיחייב; אבל בפגעין
ליכא למיחש, דאין
אדם עושה אותו
למשקה).
רב
פפא אמר: (טעמא
דתרדין - לאו משום
חשיבותא דאחשבינהו
הוא, ולעולם לאו
משקה נינהו, והא
דמפסיל -) משום דהוי
דבר שאין עושין
ממנו מקוה לכתחילה,
וכל דבר שאין עושין
ממנו מקוה לכתחילה
(שאינו מים
או שלג או ברד) - פוסל את המקוה
בשינוי מראה.
תנן
התם [מקואות פ"ז
מ"ג]: 'נפל
לתוכו (של
מקוה) יין [או חומץ]
ומוחל (והוא
כמין מים וזב מן
הזיתים, ושלשה
מינים יש בו: כשטוענן
מתחילה במעטן להתחמם
ולהתבשל - מאיליהן
מוחל זב מהן, והוא
צלול כמים, ולאחר
שעמדו ימים ודחקו
זה את זה - חוזר מוחל
לזוב מהן, והוא
קרוב להיות כשמן;
ולאחר שעצרן להוציא
שמנן בבית הבד
ומשתהה התפוח של
גפת בעקלים שהוא
אגוד בהן בבית
הבד - חוזר מוחל
וזב מהן) ושנה מראיו
– פסול';
מאן תנא דמוחל
משקה הוא (קא
סלקא דעתך דאין
מקוה נפסל אלא
על ידי משקה, ואפילו
בשינוי מראה)?
אמר
אביי: רבי יעקב
היא, דתניא: 'רבי יעקב
אומר: מוחל הרי
הוא כמשקה; ומה
טעם אמרו "מוחל
היוצא בתחלה (בתחילת
טעינתן של זיתים) טהור"?
- לפי שא⳩נו רוצה
בקיומו; רבי שמעון
אומר: מוחל אינו
כמשקה, ומה טעם
אמרו "מוחל היוצא
מעיקול בית הבד
(לאחר שנסחט
שמנו, או לפני סחיטתו) טמא"?
- לפי שא⳩ אפשר לו
בלא ציחצוחי שמן'
מאי
בינייהו (במאי
פליגי?: הואיל ותרוייהו
מודו דמוחל היוצא
בתחילה טהור, והיוצא
מעקל בית הבד טמא,
באיזה מוחל נחלקו,
דלמר הוי משקה
וטמא, ולמר לא הוי
משקה וטהור)?
איכא
בינייהו דאתי בתר
איצצתא (לאחר
שהתחילו להתחמם
ודחקו זה את זה
ונשתהה הכומר ימים).
רבא
אמר: (קמייתא
דקתני מוחל פוסל
מקוה - דברי הכל
הוא, ו)משום דהוי
דבר שאין עושין
הימנו מקוה, ופוסל
את המקוה בשינוי
מראה.
אמר
רב יהודה אמר שמואל:
סוחט אדם אשכול
של ענבים לתוך
הקדרה (של
תבשיל לתקנו, דמוכחא
מילתא דלאו למשקה
בעי ליה, אלא לאוכל,
ואין זה דרך פריקתו,
והוי כמפריד אוכל
מאוכל), אבל לא לתוך
הקערה (דזמנין
דלמשקה קאי, ואף
על גב דבקערה לא
שתי איניש - לא מוכחא
מילתא, ואיכא איסור): אמר רב חסדא,
מדברי רבינו נלמד:
חולב אדם עז לתוך
הקדרה, אבל לא לתוך
הקערה.
אלמא
(מדקאמר 'סוחט
לתוך הקדרה') קסבר: משקה
הבא לאוכל - אוכל
הוא.
מתיב
רמי בר חמא: זב שחולב
את העז - החלב טמא
(שהזב מטמא
כל דבר במשא, והרי
היסט הקילוח, ולא
קמפליג בין לתוך
הקדרה בין לתוך
הכוס); ואי אמרת משקה
הבא לאוכלין אוכל
הוא - (הא
אין אוכל מקבל
טומאה שלא בהכשר,
והאי) במאי איתכשר?
כדאמר
רבי יוחנן (במסכת
כריתות, גבי האשה
שנטף חלב מדדיה): בטיפה המלוכלכת
על פי הדד (טיפה
ראשונה מלכלכת
בה פי הדד בדעת,
ונוחה ליחלב, וההיא
הוי משקה כסתם
חלב, דלא לאוכל
בעי ליה) - הכא נמי:
בטיפה המלוכלכת
על פי הדד.
מתיב
רבינא [טהרות
פ"ג מ"ג]: 'טמא מת שסחט
זיתים וענבים
(שבת
קמה,א)
כביצה
מכוונת – טהור' (משנה
היא במסכת טהרות,
ומפרש בה בהדיא
'ובלבד שלא יגע
במשקה': שאינו נוגע
אלא באוכל; וכיון
דכביצה מכוונת
הוא, לכי סחיט טיפה
קמייתא - חסר ליה
מכביצה, ואין האוכל
- אף על פ&##1497; שהוא טמא
- מטמא הⳮשקה, שאין
אוכל מטמא אחרים
בפחות מכביצה;
אבל אם היה נוגע
במשקה - איטמי ליה
משקה מטיפה ראשונה:
שהמשקה מקבל טומאה
בכל שהוא); הא יותר מכביצה
– טמא (והכי
נמי תני בה בהדיא
'יותר מכביצה – טמא':
שכיון שיצאה טיפה
ראשונה - נטמאה
בכביצה; וטמא מת
דווקא נקט, שאינו
מטמא בהיסט, והוא
הדין לטמא שרץ
וכל טמאי מגע; וטמא
מת לרבותא נקט:
דהוי אב הטומאה,
משום דקתני סיפא:
'אבל זב שסוחט זיתים
וענבים אפילו גרגיר
יחידי – טמא', שכיון
שיצאה טיפה ראשונה
- נטמא הⳮשקה במשא
הזב), ואי
אמרת 'משקה הבא
לאוכל (דקא
סלקא דעתך אפילו
סוחט לתוך הקדירה) - אוכל הוא'
במאי איתכשר?
הוא
מותיב לה והוא
מפרק לה: בסוחט
לתוך הקערה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה:
12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיו㲚 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
בתוך
דברי רש"י – נרקיסים
בגודל 9
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף – בתצוגת
דף אינטרנט אפשר
– באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2005 by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol