דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות; 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
לזכר אמי מורתי
חנה הולנדר ז"ל
נפטרה ד אלול תשס"ב
שבת דף קמו
(שבת
קמה,ב)
מפני
מה עובדי
כוכבים
מזוהמין?
שלא
עמדו על הר
סיני; שבשעה
(שבת
קמו,א)
שבא
נחש על חוה (כשנתן
לה עצה לאכול
מן העץ - בא
עליה, דכתיב (בראשית
ג,יג) הנחש
השיאני -
לשון נשואין) הטיל בה
זוהמא; ישראל
שעמדו על הר
סיני - פסקה
זוהמתן, עובדי
כוכבים שלא
עמדו על הר
סיני - לא פסקה
זוהמתן.
אמר
ליה רב אחא
בריה דרבא לרב
אשי: גרים מאי (שלא
היו על הר
סיני, מהיכן
פסקה זוהמא)?
אמר
ליה: אף על גב
דאינהו לא
הוו, מזלייהו
הוו (בסיני,
וכל שעמדו על
הר סיני
נתקדשו ונטהרו
ונתרפאו מכל
מום, ואף
עורים ופסחים
שהיו בישראל,
כדתניא בספרי), דכתיב [דברים
כט,יד]
[כי] את אשר ישנו
פה עמנו עמד
היום לפני ה'
אלהינו ואת
אשר איננו פה [עמנו
היום].
ופליגא
(הא דאמרן
דלא פסקה
זוהמא עד סיני) דרבי
אבא בר כהנא, דאמר
רבי אבא בר
כהנא: עד שלשה
דורות לא פסקה
זוהמא
מאבותינו:
אברהם הוליד
את ישמעאל,
יצחק הוליד את
עשו, יעקב
הוליד שנים
עשר שבטים שלא
היה בהן שום
דופי.
משנה:
שובר
אדם את החבית (מליאה
גרוגרות
בסכין או
בסייף) לאכול
הימנה
גרוגרות (דאין
במקלקל שום
איסור בשבת), ובלבד
שלא יתכוין
לעשות כלי (לנוקבה
יפה בפתח נאה);
ואין
נוקבין מגופה
של חבית (הדבוקה
בפה החבית
לעשות נקב,
אלא נוטל את
כולה, אבל כי
נקיב לה - מתקן
פתחא) - דברי רבי
יהודה, וחכמים
מתירין (דאין
דרך פתח לחבית
בכך).
ולא
יקבנה מצדה (בגמרא
מפרש לה), ואם
היתה נקובה -
לא יתן עליה
שעוה, מפני
שהוא ממרח (ויש
כאן משום ממחק).
אמר
רבי יהודה:
מעשה בא לפני
רבן יוחנן בן
זכאי בערב (מדינה), ואמר:
חוששני לו
מחטאת (שמא
מירח השעוה
לדובקה
בדופני הכלי
סביב הנקב).
גמרא:
אמר
רבי אושעיא:
לא שנו (דשובר
החבית ומטלטל
הסייף לכך) אלא
דרוסות (שהגרוגרות
דרוסות
בעיגול, וחותכין
ממנו בקורדום
או בסייף,
ואיידי
דמטלטל סייף
לחתוך
גרוגרות - תבר
ביה נמי לחבית), אבל
מפורדות (שאין
צריך לחתכן) – לא (לא
יטלטל סייף
לשבור החבית,
דמתניתין - רבי
נחמיה, דאמר:
אין כלי ניטל
אלא לתשמיש
המיוחד לו,
כדמוקי לקמן).
ומפורדות
לא? מיתיבי: 'רבן
שמעון בן
גמליאל אומר:
מביא אדם את
החבית של יין
ומתיז ראשה
בסייף, ומניחה
לפני האורחים
בשבת ואינו
חושש (ואף
על גב דיין - לאו
למחתכיה קאי)'!
ההיא
רבנן (דפליגי
אדרבי נחמיה,
ואמרי: כל
הכלים ניטלין
לצורך ושלא לצורך),
מתניתין - רבי
נחמיה היא.
ומאי
דוחקיה דרבי
אושעיא לאוקמי
מתניתין כרבי
נחמיה
ובדרוסות,
לוקמה במפורדות
ורבנן!
אמר
רבא: מתניתין
קשיתיה: מאי
איריא דתני 'גרוגרות'?
ליתני פירות!
אלא שמע מינה -
בדרוסות.
תניא
חדא: 'חותלות
של גרוגרות
ושל תמרים (כלי
של כפות
תמרים, ועושין
כמין סלים,
ונותנים
לתוכן תמרים
רעים להתבשל) - מתיר
ומפקיע וחותך.' ותניא
אידך: 'מתיר (אם
הכסוי קשור
בחבל), אבל לא
מפקיע (סותר
שרשרות החבל
בכלי) ולא חותך (דאין
כלי ניטל אלא
לצורך תשמישו,
וסכין אינו עשוי
לכך)'!?
לא
קשיא; הא - רבנן
הא - רבי נחמיה,
דתניא: 'רבי
נחמיה אומר: אפילו
תרווד, ואפילו
טלית, ואפילו
סכין אין
ניטלין אלא לצורך
תשמישן.'
בעו
מיניה מרב
ששת: מהו
למיברז (לתחוב,
פויינדור"א
בלעז [לדקור
בחוד]) חביתא
בבורטיא (ברומח,
לתוחבו
בדופניה
לנקבו) בשבתא?
לפיתחא
קמיכוין -
ואסיר, או
דילמא: לעין יפה
קמיכוין (להרחיב
מוצא היין
בנקב גדול:
מדלא נקיב ליה
כדרך הנוקבין
נקב עגול ויפה), ושרי!
אמר
להו: לפיתחא
קא מכוין -
ואסיר.
מיתיבי:
'רבן שמעון בן
גמליאל אומר:
מביא אדם חבית
של יין ומתיז
ראשה בסייף'!
התם
ודאי לעין יפה
קמיכוין (שמרחיב
פיה למטה
ממגופתה,
כדקתני: מתיז
את ראשה, שפת
פיה);
הכא, אם איתא
דלעין יפה
קמיכוין -
לפתוחי מיפתח (יטול
מגופתה)!
אין
נוקבין מגופה [של
חבית - דברי
רבי יהודה,
וחכמים מתירים]:
אמר
רב הונא:
מחלוקת למעלה (בראש
המגופה: התם
הוא דשרו
רבנן, דלאו
אורחא למיעבד
פתחא התם, אלא
נוטל כל
המגופה), אבל מן
הצד (זמנין
דעבדי לה משום
פתחא, ואינו
רוצה לפותחה
למעלה שלא
יפול עפר או
פסולת ביין) - דברי
הכל אסור,
והינו דקתני 'לא
יקבנה מצדה' (ואמגופה
קאי, ודברי
הכל).
ורב
חסדא אמר:
מחלוקת מן הצד
(התם הוא
דקאסר רבי
יהודה, משום
דאיכא דעבדי
ליה פתחא), אבל על
גבה - דברי הכל
מותר; והא
דקתני 'לא
יקבנה מצדה' - התם
בגופה דחבית.
תנו
רבנן: 'אין
נוקבין נקב
חדש (בכלי)
בשבת, ואם בא
להוסיף -
מוסיף. ויש
אומרים: אין
מוסיפין;
ושוין
שנוקבין נקב
ישן (שנסתם)
לכתחילה (דכי
חוזר ופותח -
לאו כעושה פתח
הוא, שהרי
עשוי ועומד,
וסתימתו לאו
כלום).'; ותנא קמא,
מאי שנא מנקב
חדש דלא? - דקא
מתקן פיתחא?
אוסופי נמי -
קא מתקן פיתחא
(שמרחיבו,
ויש כאן משום
גמר מלאכה)!?
אמר
רבה: דבר תורה -
כל פתח שאינו
עשוי להכניס ולהוציא
- אינו פ㬨ח,
ורבנן הוא
דגזור משום לול
של תרנגולין,
דעביד לעיולי
אוירא ולאפוקי
הבלא (סרחון,
שלא ימותו
התרנגולין); 'ואם בא
להוסיף מוסיף'
- אוסופי; ודאי
בלול של
תרנגולים לא
אתי לאוסופי (ולא
גזרינן דילמא
אתי לאוסופי
בלול של תרנגולין,
דלא מוסיף
איניש עליה),
(שבת
קמו,ב)
משום
ריחשא (שלא
יכנס בו שרץ,
כגון נמייה
וחולדה
שממיתים את
התרנגולים); 'ויש
אומרים: אין
מוסיפים' -
זימנין דלא
תקניה מעיקרא (שיהא
כדי להוציא
הבל ולהכניס
את האויר), ואתי
לארוחי ביה.
דרש
רב נחמן משום
רבי יוחנן:
הלכה כיש
אומרים.
'ושוין
שנוקבין נקב
ישן לכתחלה' - אמר
רב יהודה אמר
שמואל: לא שנו (דנוקבין) אלא
במקום העשוי
לשמר (אלא
במקום דסתימה
זו לא נעשית
אלא לשמור ריח
היין שלא יצא
ויתקלקל,
וכיון דלאו
סתימה
מעליותא עבדי
לה - לאו כלום
הוא),
אבל לחזק (שיחזק
הכלי, שלא יצא
יינו, הואיל
וסתימה מעלייתא
היא, כי הדר
נקיב לה - הוי
כפותח לכתחלה) - אסור.
היכי
דמי 'לשמר',
היכי דמי 'לחזק'?
אמר
רב חסדא:
למעלה מן היין
- זהו לש㪮ר,
למטה מן היין -
זהו לחזק.
רבא
אמר: למטה מן
היין נמי זהו 'לשמר'
(כיון
דלאו כובד
היין נשען
עליו, סגי ליה
בסתימה כל דהו); והיכי
דמי 'לחזק'? -
כגון שניקבה
למטה מן
השמרים (אצל
שוליו, שכל
כובד היין
נשען שם).
אמר
ליה אביי
לרבא: תניא
דמסייע לך (דלא
פקע שם פתח
מיניה אלא
בסתימה
מעלייתא): 'בית
סתום - יש לו
ארבע אמות,
פרץ את פצימיו
- אין לו 㨨רבע
אמות (קיימא
לן בבבא בתרא 'חצר
מתחלקת לפי
פתחיה': לפי
פתח הבתים
הפתוחין לה,
אם באו לחלק
את החצר בין
שנים, שהיה
לזה בית
שפתוחין לו לחצר
שני פתחים,
ולזה בית
שפתוחין לו
לחצר ארבעה
פתחים - נוטל
לכל פתח ארבע
אמות בחצר נגד
פתחו למדת
רוחב פתחו,
והשאר חולקין
בשוה; ואם
נסתם אחד מהם
קודם חלוקת
החצר, ולא
פירץ את
פצימיו, אלא
סתם בין שני
הפצימין -
אינו מפסיד
[דין] פתחו בכך;
פירץ את
פצימיו, ואחר
כך סתמו - פקע
שם פתח מיניה); בית
סתום (והמת
בתוכו) אינו
מטמא כל סביביו,
פרץ את פצימיו
(וסתמו -
נעשה קבר) - מטמא כל
סביביו (ארבע
אמות, כדאמר
בסוטה (מד,א):
מת תופס ארבע
אמות לטומאה,
וגזרה דרבנן
שמא יאהיל ולא
יבין)'.
גובתא
(לתקוע
קנה חלול בנקב
החבית, שיצא
היין דרך הקנה): רב אסר,
ושמואל שרי.
מחתך
(רונגיי"ר:
לתקנה למדת
הנקב) לכתחלה -
דכולי עלמא לא
פליגי דאסור;
אהדורי (אם
נפלה) - דכולי
עלמא לא פליגי
דשרי; כי
פליגי -
דחתיכה ולא
מתקנא (לא
ניתנה בנקב
לידע אם למדתו
היא):
מאן דאסר -
גזרינן דלמא
אתי למיחתך
לכתחלה, ומאן
דשרי - לא
גזרינן.
כתנאי: 'אין
חותכין
שפופרת ביום
טוב, ואין
צריך לומר
בשבת; נפלה -
מחזירין אותה
בשבת, ואין
צריך לומר ביום
טוב, ורבי
יאשיה מיקל'; רבי
יאשיה אהייא?
אילימא ארישא (לחותכה
ולשפותה) - הא
קמתקן מנא!
אלא אסיפא? -
תנא קמא נמי
מישרא קשרי!?
אלא: דחתיכה
ולא מתקנא
איכא בינייהו,
מר סבר: גזרינן,
ומר סבר: לא
גזרינן.
דרש
רב שישא בריה
דרב אידי
משמיה דרבי
יוחנן: הלכה
כרבי יאשיה.
ואם
היתה נקובה [לא
יתן עליה
שעוה, מפני
שהוא ממרח; אמר
רבי יהודה:
מעשה בא לפני
רבן יוחנן בן
זכאי בערב,
ואמר: חוששני
לו מחטאת]:
מישחא
(שמן עב): רב אסר (למרחו), ושמואל
שרי.
מאן
דאסר - גזרינן
משום שעוה,
ומאן דשרי - לא
גזרינן.
אמר
ליה רב שמואל
בר בר חנה לרב
יוסף: בפירוש
אמרת לן משמיה
דרב מישחא
שרי.
אמר
טבות רישבא [הצייד:
ברכות יז,ב;
חולין נד,א;
שבת קל,א: רישבא
- ציד עו㫰ות] אמר
שמואל: האי
טרפא דאסא (לתת
עלה של הדס
בנקב החבית,
שהעלה עשוי
כמרזב, והיין
זב דרך שם) – אסור.
מאי
טעמא?
רב
יימר מדפתי
אמר: גזירה
משום מרזב (שמא
יכין מרזב);
רב
אשי אמר:
גזירה שמא
יקטום (העלה
מן הענף,
וכיון דקטמיה -
הוה ליה כמתקן
כלי, כדתניא
במסכת ביצה (תוספתא
ביצה פ"ג מ"יח
[ליברמן] דף לג,ב):
לחצות בו
שיניו - לא
יקטמנו, ואם
קטמו - חייב
חטאת).
מאי
בינייהו? –
איכא בינייהו:
דקטים ומנחי.
בי
סדיא (לבדין
שקורין
פלטר"ש [לבדים],
ועשויין
לקפלן תחתיו
במקום הכר או
הכסת): רב אסר (להביאו
דרך מלבוש דרך
רשות הרבים
כשהוא מעוטף
בו)
ושמואל שרי:
ברכין
(שדרכן
להתחמם בהן) - דכולי
עלמא לא פליגי
דשרי (דמלבוש
הן),
בקשין - דכולי
עלמא לא פליגי
דאסור, כי
פליגי – במיצעי:
מאן דאסר -
מיחזי כמשוי;
ומאן דשרי - לא
מיחזי כמשוי.
והא
דרב - לאו
בפירוש איתמר,
אלא מכללא
איתמר; דרב
איקלע לההוא
אתרא דלא הוה
ליה רווחא (בבית
למקום מושבם
של תלמידים); נפק
יתיב בכרמלית;
אייתו ליה בי
סדיא - לא יתיב.
מאן דחזא סבר -
משום דבי סדיא
אסור - ולא היא,
דרב אכרוזי
מכריז: בי
סדיא שרי.
ומשום כבוד
רבותינו לא
ישב עליו (שלא
היה להן דבר
לישב עליו,
ויושבין על
גבי קרקע), ומאן
נינהו? - רב
כהנא ורב אסי (תלמידי
חברים היו לו).
משנה:
נותנין
תבשיל לתוך
הבור (שאין
בו מים) בשביל
שיהא שמור (שלא
יסריח מחמת
החום);
ואת
המים היפים (כלי
מלא מים יפים) ברעים (לתוך
מקוה מים רעים) בשביל
שיצננו (להשתמר
שיצונו ולא
יחמו); ואת
הצונן בחמה
בשביל שיחמו.
מי
שנשרו כליו
בדרך במים (שנפלו
למים בשבת) - מהלך
בהן ואינו
חושש. הגיע לחצר
החיצונה (הסמוכה
למבוא העיר,
בתוך העיר,
שהוא מקום
משתמר) - שוטחן
בחמה (ליבשן), אבל לא
כנגד העם (שיחשדוהו
שכבסן).
גמרא:
פשיטא
(דנותנין
תבשיל לתוך
הבור)!
מהו
דתימא 'ניגזר
משום אשוויי
גומות (שבקרקע
הבור, שיהו
שוין, להושיב
הקדרה)' - קא משמע
לן.
ואת
המים היפים
ברעים:
פשיטא!
סיפא
איצטריכא ליה:
'ואת הצונן
בחמה'.
הא
נמי פשיטא!
מהו
דתימא 'ניגזור
דילמא אתי
לאטמוני ברמץ'
- קא משמ㫚 לן.
מי
שנשרו [כליו
בדרך במים -
מהלך בהן
ואינו חושש.
הגיע לחצר
החיצונה -
שוטחן בחמה (ליבשן),
אבל לא כנגד
העם]:
אמר
רב יהודה אמר
רב: כל מקום
שאסרו חכמים
מפני מראית
העין - אפילו
בחדרי חדרים
אסור.
תנן
'שוטחן בחמה
אבל לא כנגד
העם'?!
תנאי
היא, דתניא: 'שוטחן
בחמה אבל לא
כנגד העם, רבי
אלעזר ורבי
שמעון אוסרין.'
אמר
רב הונא:
(שבת
קמז,א)
המנער
טליתו (מן
העפר) בשבת -
חייב חטאת (דזהו
ליבונה); ולא
אמרן אלא
בחדתי, אבל
בעתיקי - לית
לן בה; ולא
אמרן אלא
באוכמי (שהאבק
מקלקל מראיתה,
וקפיד עליה), אבל
בחיורי
וסומקי - לית
לן בה; והוא
דקפיד עלייהו (ללובשן
עד שינערם).
עולא
איקלע לפומבדיתא,
חזא רבנן דקא
מנפצי גלימייהו
(וגלימי
אוכמי הוו), אמר:
קמחללין רבנן
שבתא!
אמר
להו רב יהודה:
נפוצי ליה
באפיה, אנן לה
קפדינן מידי (לא
איכפת לן אם
יש עליה אבק,
הלכך לאו
ליבון הוא).
אביי
הוה קאי קמיה
דרב יוסף, אמר
ליה: "הב לי כומתאי
(כובעי)"; [חזא
דאיכא] טלא
עליה, הוה
קמחסם (לשון
לא תחסום (דברים
כה),ד) למיתבה
ליה (שצריך
לנער הטל
מעליה), אמר ליה:
נפוץ שדי, אנן
לא קפדינן
מידי.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה:
12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיות; 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
בתוך
דברי רש"י – נרקיסים
בגודל 9
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף – בתצוגת
דף אינטרנט אפשר
– באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2005 by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol