דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיו㬨 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
לזכר אמי מורתי
חנה הולנדר ז"ל
נפטרה ד אלול תשס"ב
שבת דף קמח
(שבת
קמז,ב)
ואין
מחזירין את השבר:
אמר
רבי חנא בגדתאה
אמר שמואל:
(שבת
קמח,א)
הלכה
מחזירין את השבר
(סבירא ליה
לשמואל 'מחזירין'
תנן).
רבה
בר בר חנה איקלע
לפומבדיתא, לא
על לפירקיה דרב
יהודה. שדריה לאדא
דיילא (מנשטר"ל,
ממונה), אמר ליה: זיל
גרביה (קח
בגדו עד שיבא). אזיל גרביה;
אתא (רבה), אשכחיה (לרב
יהודה) דקא דריש: 'אין
מחזירין את השבר';
אמר ליה: הכי אמר
רב חנא בגדתאה
אמר שמואל: הלכה,
מחזירין את השבר.
אמר
ליה: הא חנא דידן
(ממקומנו הוא), והא שמואל
דידן - ולא שמיע
לי (ולא שמענו
זאת מפיו עד הנה), ולאו בדינא
גרבתיך (בתמיה;
שאילו לא באת לא
למדנו)?
מי
שנפרקה ידו [ורגלו
לא יטרפם בצונן,
אבל רוחץ הוא כדרכו,
ואם
נתרפא - נתרפא].
רב
אויא הוה יתיב
קמיה דרב יוסף,
שניא ליה ידיה
(נשתנית ידו
ממקומה, אשולשיינ"ר
בלעז [נקע]). אמר ליה: הכי
מאי?
אסור.
והכי
מאי? (היה עושה
בענינים הרבה ושואל;)
אמר
ליה: אסור.
אדהכי
איתפח ידיה. אמר
ליה: מאי תיבעי
לך, הא תנן 'מי שנפרקה
ידו או רגלו - לא
יטרפם בצונן, אבל
רוחץ כדרכו. ואם
נתרפא - נתרפא.
אמר
ליה: ולא תנן 'אין
מחזירין את השבר',
ואמר רב חנא בגדתאה
אמר שמואל: הלכה
מחזירין את השבר?
אמר
ליה: כולהו בחדא
מחיתא מחיתנהו
(באריגה אחת
ארגתו)?: היכא דאיתמר
(דמתניתין
לאו דוקא תנן) - איתמר, היכא
דלא איתמר - לא איתמר.
הדרן עלך
חבית
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
שבת פרק עשרים
ושלשה שואל
משנה:
שואל
אדם מחבירו כדי
יין וכדי שמן, ובלבד
שלא יאמר לו "הלויני"
(מפרש בגמרא).
וכן
האשה מחבירתה ככרות.
ואם
אינו מאמינו – מניח
טליתו אצלו, ועושה
עמו חשבון לאחר
שבת;
וכן
ערב פסח בירושלים
שחל להיות בשבת
(ולא נזכר מערב
שבת לקנות): מניח טליתו
אצלו ונוטל את
פסחו, ועושה עמו
חשבון לאחר יום
טוב (ליום שלישי).
גמרא:
אמר
ליה רבא בר רב חנן
לאביי: מאי שנא
'השאילני' ומאי
שנא 'הלויני'?
אמר
ליה: 'השאילני' - לא
אתי למיכתב, 'הלויני'
– אתי למיכתב ('הלויני'
משמע לזמן מרובה,
וקיימא לן במסכת
מכות (ג,ב):
סתם הלואה שלשים
יום, ואתי מלוה
זה לכתוב על פנקסו:
"כך וכך הלויתי"
כדי שלא ישכח).
והא
כיון דבחול (נמי) זימנין דבעי
למימר ליה 'הלויני'
ואמר ליה 'השאילני'
ולא קפיד עילויה
(והויא הלואה), ואתי למיכתב,
בשבת נמי (כי
אמר 'השאילני' - סבר
דהלואה היא) אתי למיכתב
(ומאי היכר
איכא)!?
אמר
ליה: (בחול דלא שנא
כי אמר ליה הלויני
לא שנא כי אמר ליה
השאילני, לא קפדינן
עילויה - אתי למיכתב),
בשבת כיון דהשאילני
הוא דשרו ליה רבנן
הלויני לא שרו
ליה - מינכרא מילתא,
ולא אתי למיכתב.
(הכי גרסינן:
אמר ליה בשבת כיון
ד'השאילני' שרו
ליה רבנן 'הלויני'
לא שרו ליה -מינכרא
מילתא ולא אתי
למכתב)
אמר
ליה רבא בר רב חנן
לאביי: מכדי אמרו
רבנן (במסכת
ביצה) כל מילי דיום
טוב, כמה דאפשר
לשנויי – משנינן
(דאמרינן [פ"ד
מ"א]: 'המביא כדי
יין - לא יביאם בסל
ובקופה כו'), הני נשי דמליין
חצבייהו מיא, מאי
טעמא לא משנין?
משום
דלא אפשר: היכי
לעבדי?: דמליין
בחצבא רבא לימלו
בחצבא זוטא? - הא
קא מפשו בהילוכא!
דמליין בחצבא זוטא
לימלו בחצבא רבא?
- קא מפש㪑 במשוי!
(שבת
קמח,ב)
ניפרוס
סודרא? - אתי לידי
סחיטה! (ודקאמר
במסכת ביצה 'ניפרוס
סודרא עלויה כו'
- התם בד㨩ר יבש קא
מיירי.) נכסייה בנכתמא
(כיסוי) - (כיון
דמצרכת ליה כיסוי
- קטר לי㪐 בכד, ו)זימנין דמיפסק,
ואתי למקטריה (והיא
קשר של קיימא דאסור
מדאורייתא)! הלכך: לא אפשר.
ואמר
ליה רבא בר רב חנן
לאביי: תנן [ביצה
פ"ה מ"ב]: 'לא מספקין
(כף אל כף משום
אבל) ולא
מטפחין ((על
הלב)) ולא מרקדין (לשמחה) ביום טוב' (וטעמא
מפרש במסכת ביצה:
שמא יתקן כלי שיר), וקא חזינן
דעבדין, ולא אמרינן
להו ולא מידי!
ולטעמיך,
הא דאמר רבא: 'לא
ליתיב איניש אפומא
דלחייא (לפי
שאין ניכר כל כך
בין מבוי לרשות
הרבים) דילמא מיגנדר
ליה חפץ ואתי לאיתויי
(חפץ המתגלגל
תוך ארבע אמות)', והא קא חזינן
נמי דמותבי חצבי
ויתבן אפומא דמבואה
('ומגנדר חצביהן
ומייתין ליה' לא
גרסינן) - ולא אמרינן
להו ולא מידי! אלא:
הנח לישראל, מוטב
שיהו שוגגין ואל
יהו מזידין. סבור
מינה 'הני מילי
בדרבנן, אבל בדאורייתא
– לא' - ולא היא: לא
שנא בדרבנן ולא
שנא בדאורייתא,
דהא תוספת דיום
הכפורים דאורייתא
היא, וקא חזינן
להו דקאכלי ושתו
עד שתחשך, ולא אמרינן
להו ולא מידי.
וכן
אשה מחבירתה ככרות:
בשבת
הוא דאסיר (לומר
'הלויני', משום מכתב), אבל בחול
- שפיר ד㪚י (הא
בחול שרי ולא חיישינן
לרבית, ואף על גב
דבלשון הלואה קאמר
ליה); לימא
מתניתין דלא כהלל;
דתנן [בבא מציעא
פ"ה מ"ט]: 'וכן היה הלל
אומר: לא תלוה אשה
ככר לחבירתה עד
שתעשינה דמים,
שמא יוקרו חטין
ונמצאו באות לידי
רבית'!
אפילו
תימא הלל, הא - באתרא
דקיץ דמיה (באתרא
דקיץ דמייהו דככרות,
לא אתי לידי רבית:
שאם יוקירו - יתן
דמיהן), הא - באתרא דלא
קיץ דמיה.
ואם
אינו מאמינו:
איתמר:
הלוואת יום טוב,
רב יוסף אמר: לא
ניתנה ליתבע (בבית
דין, שאין בית דין
נזקקין לה לעולם), ורבה אמר:
ניתנה ליתבע:
רב
יוסף אמר: לא ניתנה
ליתבע, דאי אמרת
ניתנה ליתבע - אתי
למיכתב.
רבה
אמר: ניתנה ליתבע,
דאי אמרת לא ניתנה
- לא יהי㨩 ליה, ואתי
לאימנועי משמחת
יום טוב.
תנן:
'אם אינו מאמינו
- מניח ט㪘יתו אצלו';
אי אמרת בשלמא
לא ניתנה ליתבע
- משום ה㪗י מניח
טליתו אצלו, ועושה
עמו חשבון לאחר
שבת; אלא אי אמרת
ניתנה ליתבע - אמאי
מניח טליתו אצלו?
ליתן ליה ולתבעיה!?
אמר:
לא בעינא דליקום
בדינא ודיינא (לא
לבא לדין ולא לברור
דיין ולהטריח את
עצמו).
מתיב
רב אידי בר אבין
[שביעית פ"י
מ"ב]: 'השוחט את
הפרה וחילקה בראש
השנה (של
מוצאי שביעית ללוקחים,
ובהקפה, וקיימא
לן שביעית משמטת
בסופה, דכתיב 'מקץ
[שבע
שנים תעשה שמטה]'
[דברים טז,א]): אם
היה חדש (אלול) מעובר
(ועשו ראש השנה
שני ימים) – משמט
(דיום טוב ראשון
- של סוף 㲙ביעית
היה, ונמצאת זו
הלואת שביעית), ואם
לאו (הויא
לה הלואת מוצאי
שביעית, ו)אינו
משמט',
ואי לא ניתנה ליתבע
- מאי מש㪚ט (הואיל
ואין בית דין נזקקין
לכופו שמוטה היא
ועומדת)?
שאני
התם, דאיגלאי מילתא
דחול הוא (שהרי
חדש מעובר, ולא
הוי יום טוב עד
למחר, הלכך: אי לאו
דשביעית הוא - הוה
גבי).
תא
שמע מסיפא: 'אם לאו
– אינו משמט' (אלמא
ניתנה ליתבע); אי אמרת בשלמא
ניתנה ליתבע - היינו
דקתני 'אינו משמט',
אלא אי אמרת לא
ניתנה ליתבע - אמאי
אינו משמט?
(ומשני:
מאי 'אינו משמט'?
-) דאי
יהיב ליה - שקיל.
מכלל
דרישא, אי יהיב
ליה - לא שקיל (בתמיה)?
רישא
(דהלואת שביעית
היא, אי נמי יהיב
ליה לוה) צריך למימר
ליה "משמט אני",
סיפא - לא צריך למימר
ליה (מלוה) "משמט אני",
כדתנן [שביעית
פ"י מ"ח]: 'המחזיר
חוב בשביעית, יאמר
לו "משמט אני", ואם
אמר לו (לוה)
"אף על פי כן (איני
חפץ שישמטו)"
- יקבל מ㪚נו, משום
שנאמר [דברים
טו,ב] וזה דבר
השמטה [שמוט
כל בעל משה ידו
אשר ישה ברעהו
לא יגש את רעהו
ואת אחיו כי קרא
שמטה לה'] (אפילו
מקבל חובו, יזכיר
לו שמיטה בדבורו)'.
רב
אויא שקיל משכונא
(בשעת הלואה
מהלואת יום טוב);
רבה
בר עולא מערים
איערומי (לאחר
יום טוב לוקח ממנו
שום חפץ ומעכבו).
וכן
ערב פסח:
אמר
רבי יוחנן:
מקדיש אדם
פסחו בשבת (אם
חל ארבע עשרה
בשבת), וחגיגתו
ביום טוב (ביום
הקרבתה - מותר
להקדיש, ואף
על גב דתנן 'אלו
הן משום שבות
אין מקדישין' –
הני, כיון
דהקרבתן דוחה
- קדושת㪹 דוחה).
נימא
מסייע ליה: 'וכן
ערב פסח
בירושלים שחל
להיות בשבת - מניח
טליתו אצלו
ונוטל את פסחו
ועושה עמו חשבון
לאחר יום טוב'!
הכא
במאי עסקינן -
בממנה אחרים
עמו (כדכתיב
(שמות יב,ד)
במכסת נפשות) על פסחו (שהיה
קדוש ועומד
מאתמול), דמעיקרא
מיקדש וקאי.
והא
אנן תנן 'אין
נמנין על
הבהמה בתחילה
ביום טוב'?!
שאני
הכא, כיון דרגיל
אצלו - כמאן דאימני
ביה מעיקרא דמי.
והא תני רבי הושעיא:
הולך אדם אצל רועה
הרגיל אצלו ונותן
לו טלה לפסחו ומקדישו,
ויוצא בו!
התם
נמי, כיון דרגיל
אצלו - אקדושי ליה
מעיקרא (מקדיש
ליה רועה מערב
שבת, שהרי יודע
שזה סומך עליו).
והא
'מקדיש' קתני!
הקדש
עילוי (מעלה
בעלמא שיקדישו
בעלים), מדרבנן.
ומי
אמר רבי יוחנן
הכי? והא אמר רבי
יוחנן: הלכה כסתם
משנה, ותנן [ביצה
פ"ה מ"ב]: 'לא מקדישין
ולא מעריכין ולא
מחרימין ולא מגביהין
תרומות ומעשרות,
כל אלו - ביום טוב
אמרו, קל וחומר
בשבת'!
לא
קשיא; כאן - בחובות
שקבוע להן זמן,
כאן (דקתני
'אין מקדישין') - בחובות שאין
קבוע להן זמן (שאין
הקרבתן דוחה שבת).
משנה:
מונה
אדם את אורחיו
ואת פרפרותיו (מיני
מעדנים) מפיו, אבל
לא מן הכתב (אם
כתב מערב שבת "כך
וכך אורחים פלוני
ופלוני זמנתי",
כדי שלא ישכחם
- לא יקר㨨 באותו
כתב בשבת; ובגמרא
מפרש טעמא);
מפיס
אדם עם בניו ועם
בני ביתו על השולחן
(לשון פייס:
מטיל פייס לחלק
מי מגיע כל מנה
ומנה), ובלבד שלא
יתכוין לעשות מנה
גדולה כנגד מנה
קטנה (שיהו
המנות שוות, ולא
תהא אחת גדולה
ואחת קטנה לזכות
בגדולה הזוכה על
פי הגורל, והמתחייב
על פי הגורל לקטנה
יטלנה; ובגמרא
מפרש טעמא);
ומטילין
חלשין (גורלות) על הקדשים
(בין הכהנים) ביום טוב,
אבל לא על המנות
(בגמרא מפרש).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה:
12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיו㬨 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
בתוך
דברי רש"י – נרקיסים
בגודל 9
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף – בתצוגת
דף אינטרנט אפשר
– באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2005 by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol
