דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות; 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
לזכר אמי מורתי
חנה הולנדר ז"ל
נפטרה ד אלול תשס"ב
שבת דף קנ
(שבת
קמט,ב)
ואמר
רב יהודה אמר רב:
בשעה שירד אותו
רשע [נבוכדנצר] לגיהנם - רעשו
כל יורדי גיהנם,
אמרו: שמא למשול
עליהם הוא בא, או
ליחלות כמותם הוא
בא? שנאמר (ביורדי
גיהנם כתיב, דכתיב
לעיל מיניה 'שאול
מתחת רגזה לך לקראת
בואך [עורר לך רפאים
כל עתודי ארץ הקים
מכסאותם כל מלכי
גוים]): [ישעיהו
יד,י] [כלם
יענו ויאמרו] גם
אתה חלית כמונו
אלינו נמשלת (נמשלת
- לשון מ㪮שלה); יצאתה בת
קול ואמרה [יחזקאל
לב,יט]
ממי נעמת רדה והשכבה
את ערלים (נעמת
- סבור א㬨ה להיות
בנועם מן האחרים);
[ישעיהו יד,ד] [ונשאת
המשל הזה על מלך
בבל ואמרת] איך
שבת נגש שבתה מדהבה; אמר רבי יהודה
אמר רב: שבתה אומה
זו שאמרה
(שבת
קנ,א)
"מְדוֹד
(מעות ודינרי
זהב) והבא".
ואיכא
דאמרי: שאמרה "מאד
מאד הביא בלא מדה".
[דניאל ד,לג] [בה זמנא
מנדעי יתוב עלי
וליקר מלכותי הדרי
וזוי יתוב עלי
ולי הדברי ורברבני
יבעון ועל מלכותי
התקנת] ורבו
יתירה הוספת לי; אמר רב יהודה
אמר רב ירמיה בר
אבא: מלמד שרכב
על ארי זכר, וקשר
תנין בראשו (ורבו
יתירה הוספת לי
- לאחר ש㩊יה שבע
שנים בהמה וחזר
למלכותו, היה משתבח
כן, ומהו התוספת
- שקשר ת㫄ין גדול,
נחש גדול, בראשו
של ארי כמין אפסר), לקיים מה
שנאמר [ירמיהו
כז,יד]
[כי כה אמר ה'
צבאות אלהי ישראל
על ברזל נתתי על
צואר כל הגוים
האלה לעבד את נבכדנאצר
מלך בבל ועבדהו] וגם את חית
השדה נתתי לו - לעבדו.
משנה:
לא
ישכור אדם
פועלים בשבת (דכתיב
(ישעיהו נח,יג)
ממצוא חפצך),
ולא
יאמר אדם
לחבירו לשכור
לו פועלים. (בגמרא
פריך: פשיטא,
כיון דהוא
אסור - חבירו
נמי אסור, דהא
ישראל הוא,
והשולחו עובר
משום [ו]לפני עור
לא תתן מכשול [ויקרא
יט,יד]!?)
אין
מחשיכין על
התחום לשכור
לו פועלים
ולהביא פירות (לקרב
עצמו בשבת עד
סוף התחום
ולהחשיך שם,
שיהא קרוב
למקום
הפועלים או
לפרדס להביא פירות,
דכל דבר שאסור
לעשותו בשבת -
אסור להחשיך
עליו); אבל
מחשיך הוא (להיות
קרוב לצאת) לשמור (לשמור
פירותיו, וזה
דבר המותר
בשבת: לשמור
פירותיו, אם
היו בתוך
תחומו), ומביא
פירות בידו (הואיל
ועיקר מחשבתו
לא היה לכך).
כלל
אמר אבא שאול (אבא
שאול נותן היה
כלל בדבר זה
להוסיף דברים
אחרים כיוצא
בו; ולקמיה
מפרש לאתויי
מאי):
כל שאני זכאי
באמירתו (שאני
רשאי לאומרו
לחבירו, או
לנכרי, בשבת,
לעשות למוצאי
שבת) -
רשאי אני
להחשיך עליו.
גמרא:
(פשיטא)
מאי שנא הוא
ומאי שנא
חבירו (ופשיטא:
דכיון דאמר 'לא
ישכור' - הוא
הדין לא יאמר
לחבירו, דהא
ישראל הוא
כמותו, ולא
מצי
לאוגרינהו)?
אמר
רב פפא: חבר
נכרי.
מתקיף
לה רב אשי:
אמירה לנכרי
שבות (וכבר
סתמה רבי
למתניתין: 'נכרי
שבא לכבות - אין
אומרים לו "כבה"')!
אלא
אמר רב אשי:
אפילו תימא
חבירו ישראל,
הא קא משמע לן: לא
יאמר אדם
לחבירו "שכור
לי פועלים",
אבל אומר אדם
לחבירו "הנראה
שתעמוד עמי
לערב (עכשיו
נראה אם תעמוד
עמי לערב, אם
תבא אלי לכשתחשך)?" (ושניהם
יודעין שעל
מנת לשוכרו
לפעולתו הוא
מזהירו; וכיון
דלא מפרש
בהדיא - שרי,
כדמפרש טעמא
לקמן: דִבּוּר
- אסור, ה㬈הור -
מותר), ומתניתין
מני - כרבי
יהושע בן קרחה,
דתניא: 'לא
יאמר אדם
לחבירו "הנראה
שתעמוד עמי לערב?";
רבי יהושע בן
קרחה אומר:
אומר אדם
לחבירו "הנראה
שתעמוד עמי
לערב?"'
אמר
רבה בר בר חנה
אמר רבי
יוחנן: הלכה
כרבי יהושע בן
קרחה.
ואמר
רבה בר בר חנה
אמר רבי
יוחנן: מאי
טעמא דרבי
יהושע בן קרחה?
- דכתיב [ישעיהו
נח,יג]
[אם תשיב
משבת רגלך
עשות חפציך
ביום קדשי
וקראת לשבת
ענג לקדוש ה'
מכבד וכבדתו
מעשות דרכיך] ממצוא
חפצך ודבר דבר; דיבור - אסור,
הרהור - מותר.
רמי
ליה רב אחא בר
רב הונא לרבא:
מי אמר רבי
יוחנן דיבור
אסור הרהור
מותר, אלמא:
הרהור לאו כדיבור
דמי?: והאמר
רבה בר בר חנה
אמר רבי
יוחנן: בכל
מקום מותר
להרהר (בדברי
תורה) - חוץ מבית
המרחץ ומבית
הכסא!
שאני
התם, דבעינן [דברים
כג,טו]
[כי ה'
אלהיך מתהלך
בקרב מחנך
להצילך ולתת
איביך לפניך] והיה
מחניך קדוש [ולא
יראה בך ערות
דבר ושב
מאחריך] (ולא
כתיב ביה 'דבר',
אלא: מקום
חנייתך תהא
בקדושה; וטעמא
- משום ד㪁שראל
מהרהרין תמיד
בדברי תורה) – וליכא.
הכא
נמי כתיב [דברים
כג,טו]
[כי ה'
אלהיך מתהלך
בקרב מחנך
להצילך ולתת
איביך לפניך
והיה מחניך
קדוש]
ולא יראה בך
ערות דבר [ושב
מאחריך] ('ערות
דבר' - אלמא: לא
אסיר ליה אלא
בשעת דבור)!?
ההוא
מיבעי ליה
לכדרב יהודה (כלומר:
לעולם 'והיה
מחניך קדוש'
- משום ה㬒הור
תורה - ואפילו
אין דבור, 'ולא
יראה בך ערות
דבר' – במילתא אחריתי
מיירי: דאסור
בשעת הדבור
ולא בשעת
הרהור, כגון
להסתכל בערוה), דאמר רב
יהודה: נכרי
ערום - אסור
לקרות קרית
שמע כנגדו (כל
שכן ישראל,
כדמפרש ואזיל).
מאי
איריא נכרי,
אפילו ישראל
נמי?
לא
מיבעיא קאמר:
לא מיבעיא
ישראל דאסור;
אבל נכרי כיון
דכתיב ביה [יחזקאל
כג,כ] [ותעגבה
על פלגשיהם] אשר
בשר חמורים
בשרם [וזרמת
סוסים זרמתם] -
אימא שפיר
דמי, קא משמע
לן.
אימא
הכי נמי (דכבהמה
בעלמא הוא)!
אמר
קרא [בראשית ט,כג] [ויקח
שם ויפת את
השמלה וישימו
על שכם שניהם
וילכו אחרנית
ויכסו את ערות
אביהם ופניהם
אחרנית] וערות
אביהם לא ראו (אלמא:
ערוה היא בבן
נח).
ודיבור
מי אסיר? והא
רב חסדא ורב
המנונא דאמרי
תרוייהו:
חשבונות של
מצוה - מותר
לחשבן בשבת, ואמר
רבי אלעזר:
פוסקים צדקה
לעניים בשבת,
ואמר רבי יעקב
בר אידי אמר
רבי יוחנן:
מפקחין פיקוח
נפש (בדבר
שיש בו סכנה;
פקוח =
דיקומבימונ"ט
[פעולת
שחרור, הצלה]) ופיקוח
רבים (כגון
לרשות) בשבת, והולכין
לבתי כנסיות
לפקח על עסקי
רבים בשבת,
ואמר רבי
שמואל בר
נחמני אמר רבי
יוחנן: הולכין
לטרטיאות
ולקרקסאות ולבסילקאות
(מיני
פלטין הן, ששם
נאספו לבית
הוועד) לפקח על
עסקי רבים
בשבת, ותנא
דבי מנשה:
משדכין על
התינוקות
ליארס בשבת,
ועל התינוק
ללמדו ספר
וללמדו אומנות
(דהא נמי
מצוה היא: דכל
שאינו מלמדו
אומנות -
מלמדו לסטות,
ומצוה ילפינן
מקרא בקדושין,
ב'האשה ניקנית'
(ל,ב)) (וכל
הני - דבור הוא)!?
אמר
קרא 'ממצוא
חפצך ודבר דבר': חפציך -
אסורים, חפצי
שמים - מותרין.
אמר
רב יהודה אמר
שמואל:
חשבונות של
מלך ושל מה
בכך (של
עצה: שאינו
שלו, ואין
צריך בכך,
כגון הרוצה
לבנות בית - כך
וכך צריך
להוציא בו;
ולי נראה: כמו 'מה
לך': מה לך ולחשבונות
הללו, הרי אין
צורך בהן לא
לך ולא לאחר,
כגון ההיא
דפרישית) - מותר
לחשבן בשבת.
תניא נמי הכי: 'חשבונות
שעברו
ושעתידין להיות
- אסור ל㩫שבן,
של מלך
(שבת
קנ,ב)
ושל
מה בכך (כגון
שכבר היו
לצורך, אלא
שעברו, כגון:
כך וכך הוצאתי
בבנין זה,
חשבונות
שעברו, לקמן
מוקי לה דלא
עברו לגמרי,
שעדיין שכר
הפועלים עליו
שלא נתנו להן,
ושל מה בכך -
שעברו לגמרי,
ואין שכר
פועלים עליו) - מותר
לחושבן';
ורמינהו: 'חושבין
חשבונות
שאינן צריכין,
ואין מחשבין חשבונות
שצריכין בשבת;
כיצד? - אומר
אדם לחבירו: "כך
וכך פועלים
הוצאתי על שדה
זו", "כך וכך
דינרין
הוצאתי על
דירה זו" (אלמא:
עברו - מותרין), אבל לא
יאמר לו: "כך
וכך הוצאתי,
וכך וכך אני
עתיד להוציא"!'
ולטעמיך,
קשיא לך היא
גופא (ברייתא
קמייתא רישא
קתני שעברו
אסורין, וסיפא
קתני של מה
בכך מותרין -
דהיינו עברו)!?
אלא,
הא - דאיכא
אגרא דאגירא
גביה, הא -
דליכא אגרא
דאגירא גביה.
אין
מחשיכין [על
התחום לשכור
לו פועלים
ולהביא פירות]:
תנו
רבנן: 'מעשה
בחסיד אחד
שנפרצה לו פרץ
בתוך שדהו,
ונמלך עליה
לגודרה, ונזכר
ששבת הוא,
ונמנע אותו חסיד
ולא גדרה.
ונעשה לו נס,
ועלתה בו צלף
וממנה היתה
פרנסתו
ופרנסת אנשי
ביתו.' (צלף
- אילן ג㨿ול
הוא, ובעל
ענפים הרבה,
ושלשה מיני
אוכל יש
בפירותיו:
אביונות,
קפריסין
ולולבין)
אמר
רבי יהודה אמר
שמואל: מותר
לאדם לומר
לחבירו "לכרך
פלוני אני
הולך למחר",
שאם יש
בורגנין (משבעים
אמה לשבעים
אמה) –
הולך (אפילו
בשבת, שהכל
חשוב כעיר אחת,
וכל העיר
כארבע אמות
כדאמרינן בעירובין
(כא,א); וכיון
דהוא דבר שיש
לו היתר על
ידי תקנה בשבת
- מותר ל㨨ומרו
אפילו במקום
שאין שם ההיתר).
תנן:
'אין מחשיכין
על התחום
לשכור פועלים
ולהביא פירות';
בשלמא לשכור
פועלים -
דבשבת לא מצי
אגר, אלא להביא
פירות - לימא:
שאם יש שם מחיצות -
מביא!
משכחת
לה בפירות
המחוברים (שאי
אפשר לקצצן
בשבת על ידי
שום תקנה).
והתני
רבי אושעיא: 'אין
מחשיכין על
התחום להביא
תבן וקש (זנבות
השבולים,
אשטרצי"א)'; בשלמא
קש - משכחת לה
במחובר; אלא
תבן, היכי
משכחת לה?
בתיבנא
סריא (שאפילו
יש מחיצות - אינו
מביא, משום
דמוקצה הוא).
תא
שמע [שבת פ"כג
מ"ד]: 'מחשיכין
על התחום לפקח
על עסקי כלה
ועל עסקי המת';
על עסקי כלה
ומת – אִין (דחפצי
שמים הן), על עסקי
אחר (אפילו
דומיא דכלה) – לא;
בשלמא אחר
דומיא דכלה
משכחת לה (דאסור
להחשיך, כגון
לחתוך מן
המחובר): למיגזא
ליה אסא (דעבדו
לה גננא דאסא
לכלתא); אלא מת
מאי ניהו?
להביא
לו ארון
ותכריכין (הבאה
דארון
ותכריכין), וקתני:
מת - אִין, אבל
אחר – לא; ואמאי (ואמאי
לאחר לא)? לימא:
שאם יש שם
מחיצות - מביא!
מת
נמי משכחת לה: למיגזא
ליה גלימא (לתקן
לו תכריכין:
דאין היתר
לדבר היום כלל).
אבל
מחשיכין [לשמור,
ומביא פירות
בידו]:
ואף
על גב דלא
אבדיל (אסיפא
דמתניתין
מתמה, דקתני 'ומביא
פירות בידו
לקוצצן מן
המחובר בלא
הבדלה')? והאמר
רבי אלעזר בן
אנטיגנוס
משום רבי
אליעזר בן
יעקב: אסור לו
לאדם שיעשה
חפציו קודם
שיבדיל! וכי
תימא דאבדיל
בתפלה, והאמר
רב יהודה אמר
שמואל: המבדיל
בתפלה צריך
שיבדיל על
הכוס! וכי
תימא - דאבדיל
על הכוס, כוס
בשדה מי איכא?
תרגמא
רבי נתן בר
אמי קמיה
דרבא: בין
הגיתות שנו (דאיכא
כוס בשדה).
אמר
ליה רבי אבא
לרב אשי: במערבא
אמרינן הכי: "המבדיל
בין קודש לחול"
(להיכרא
בעלמא, ללוות
את המלך) - ועבדינן
צורכין (ואחר
כך אנו מברכין
על הכוס ברכה
גמורה דהבדלה;
וכל שכן דאי
אבדיל בתפלה
מותר לעשות
צרכיו, וחוזר ומבדיל
על הכוס).
אמר
רב אשי: כי
הוינא בי רב
כהנא הוה אמר "המבדיל
בין קודש
לחול"
ומסלתינן
סילתי (חוטבין
עצים).
כלל
אמר אבא שאול:
כל שאני [זכאי
באמירתו -
רשאי אני
להחשיך עליו]:
(איבעיא
להו:) אבא שאול
אהייא (קאי,
ומשוי כללא)?: אילימא
ארישא קאי: 'אין
מחשיכין על
התחום לשכור
פועלים להביא
פירות' (דקתני
תנא קמא
לאיסורא
וקאתי אבא
שאול לשוויה
בה כללא, אם כן
דכללא
לאיסורא) -
(שבת
קנא,א)
האי
'כל שאני זכאי
באמירתו רשאי
אני בחשיכתו'? (הוה
ליה למימר בהדיא:) 'כל שאיני
זכאי באמירתו (כגון
אלו: שאינו
רשאי לומר
לחבירו "שכור
לי פועלים" או "הבא
לי פירות
למוצאי שבת") איני
רשאי בחשיכתו'
מיבעי ליה!
אלא אסיפא קאי
(דקאמר
תנא קמא
להיתרא: 'אבל
מחשיך הוא
לשמור', ואתא
איהו ושווייה
ביה כללא,
להביא כל
כיוצא בהן), 'אבל
מחשיך הוא
לשמור ומביא
פירות בידו'?
האי 'כל שאני
זכאי בחשיכתו
רשאי אני
באמירתו'
מיבעי ליה (דהיתר
דחשיכה תנן,
והיתר דאמירה
לא תנן, והיכי
תלי תניא בדלא
תניא)!?
לעולם
אסיפא קאי (כדקאמרת), (ודקשיא
לך אמירה
מהיכא קאמר
ליה להיתירא,
דתלי בה החשכה
-) ואבא
שאול אהא קאי,
דאמר רב יהודה
אמר שמואל:
מותר לאדם
לומר לחבירו: "שמור
לי פירות
שבתחומך, ואני
אשמור לך
פירות שבתחומי"
(אלמא: 'זכאי
אני באמירתו', ואבא
שאול ותנא קמא
כולהו פשיטא
להו הא דשמואל), וקאמר
אבא שאול לתנא
קמא: מי לא
מודית דמותר אדם
לומר לחבירו "שמור
לי פירות
שבתחומך ואני
אשמור לך פירות
שבתחומי", ואימא
'כל שאני זכאי
באמירתו -
רשאי אני
להחשיך עליו'!? (וקאמר
ליה אבא שאול
לתנא קמא: מי
לא מודית בהא,
שאתה מתיר
להחשיך, דמותר
הוא לומר כדשמואל,
אלמא, הואיל
ומותר לומר - מותר
להחשיך, הלכך
אמאי נקטת החשכה
לשמור? לחודא
שוי כללא
למילתא,
ואימא: 'כל
שאני זכאי
באמירתו רשאי
אני להחשיך
עליו', דשמע
מינה הך, ושמע
מינה מת וכלה,
דהא נמי זכאי
באמירתו הוא,
כדמפרש לקמן;
והלכך
מחשיכין עליו;
וסיפא
דמתניתין
דקתני 'מחשיכין
על התחום לפקח
על עסקי כלה' -
אבא שאול היא)!
כלל
לאתויי מאי?
לאתויי
הא, דתנו רבנן: 'אין
מחשיכין על
התחום להביא
בהמה; היתה
עומדת חוץ
לתחום - קורא
לה והיא באה;
כלל אמר אבא
שאול: כל שאני
זכאי באמירתו -
רשאי אני
להחשיך עליו;
ומחשיכין
לפקח על עסקי
כלה ועל עסקי
המת להביא לו
ארון
ותכריכין.
ואומרים לו: "לך
למקום פלוני, ואם
לא מצאת במקום
פלוני - הבא
ממקום פלוני;
לא מצאת במנה -
הבא במאתים" (והאי
נמי זכאי
באמירתו,
כדקתני סיפא: 'ואומר
לו "לך למקום
פלוני"');
רבי
יוסי ברבי
יהודה אומר:
ובלבד שלא
יזכיר לו סכום
מקח (מנה
ומאתים).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה:
12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיות; 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
בתוך
דברי רש"י – נרקיסים
בגודל 9
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף – בתצוגת
דף אינטרנט אפשר
– באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2005 by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol
