דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות; 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
לזכר אמי מורתי
חנה הולנדר ז"ל
נפטרה ד אלול תשס"ב
שבת דף קנא
(שבת
קנ,ב)
כלל
אמר אבא שאול:
כל שאני [זכאי
באמירתו -
רשאי אני
להחשיך עליו]:
(איבעיא
להו:) אבא שאול
אהייא (קאי,
ומשוי כללא)?: אילימא
ארישא קאי: 'אין
מחשיכין על
התחום לשכור
פועלים להביא
פירות' (דקתני
תנא קמא
לאיסורא
וקאתי אבא
שאול לשוויה
בה כללא, אם כן
דכללא
לאיסורא) -
(שבת
קנא,א)
האי
'כל שאני זכאי
באמירתו רשאי
אני בחשיכתו'? (הוה
ליה למימר בהדיא:) 'כל שאיני
זכאי באמירתו (כגון
אלו: שאינו
רשאי לומר
לחבירו "שכור
לי פועלים" או "הבא
לי פירות
למוצאי שבת") איני
רשאי בחשיכתו'
מיבעי ליה!
אלא אסיפא קאי
(דקאמר
תנא קמא
להיתרא: 'אבל
מחשיך הוא
לשמור', ואתא
איהו ושווייה
ביה כללא,
להביא כל
כיוצא בהן), 'אבל
מחשיך הוא
לשמור ומביא
פירות בידו'?
האי 'כל שאני
זכאי בחשיכתו
רשאי אני
באמירתו'
מיבעי ליה (דהיתר
דחשיכה תנן,
והיתר דאמירה
לא תנן, והיכי
תלי תניא בדלא
תניא)!?
לעולם
אסיפא קאי (כדקאמרת), (ודקשיא
לך אמירה
מהיכא קאמר
ליה להיתירא,
דתלי בה החשכה
-) ואבא
שאול אהא קאי,
דאמר רב יהודה
אמר שמואל:
מותר לאדם
לומר לחבירו: "שמור
לי פירות
שבתחומך, ואני
אשמור לך
פירות שבתחומי"
(אלמא: 'זכאי
אני באמירתו', ואבא
שאול ותנא קמא
כולהו פשיטא
להו הא דשמואל), וקאמר
אבא שאול לתנא
קמא: מי לא
מודית דמותר אדם
לומר לחבירו "שמור
לי פירות
שבתחומך ואני
אשמור לך פירות
שבתחומי", ואימא
'כל שאני זכאי
באמירתו -
רשאי אני
להחשיך עליו'!? (וקאמר
ליה אבא שאול
לתנא קמא: מי
לא מודית בהא,
שאתה מתיר
להחשיך, דמותר
הוא לומר כדשמואל,
אלמא, הואיל
ומותר לומר - מותר
להחשיך, הלכך
אמאי נקטת החשכה
לשמור? לחודא
שוי כללא
למילתא,
ואימא: 'כל
שאני זכאי
באמירתו רשאי
אני להחשיך
עליו', דשמע
מינה הך, ושמע
מינה מת וכלה,
דהא נמי זכאי
באמירתו הוא,
כדמפרש לקמן;
והלכך
מחשיכין עליו;
וסיפא
דמתניתין
דקתני 'מחשיכין
על התחום לפקח
על עסקי כלה' -
אבא שאול היא)!
כלל
לאתויי מאי?
לאתויי
הא, דתנו רבנן: 'אין
מחשיכין על
התחום להביא
בהמה; היתה
עומדת חוץ
לתחום - קורא
לה והיא באה;
כלל אמר אבא
שאול: כל שאני
זכאי באמירתו -
רשאי אני
להחשיך עליו;
ומחשיכין
לפקח על עסקי
כלה ועל עסקי
המת להביא לו
ארון
ותכריכין.
ואומרים לו: "לך
למקום פלוני, ואם
לא מצאת במקום
פלוני - הבא
ממקום פלוני;
לא מצאת במנה -
הבא במאתים" (והאי
נמי זכאי
באמירתו,
כדקתני סיפא: 'ואומר
לו "לך למקום
פלוני"');
רבי
יוסי ברבי
יהודה אומר:
ובלבד שלא
יזכיר לו סכום
מקח (מנה
ומאתים).
משנה:
מחשיכין
על התחום לפקח
על עסקי כלה
ועל עסקי המת
להביא לו ארון
ותכריכים;
נכרי
שהביא חלילין
בשבת (בשביל
ישראל) - לא יספוד בהן
ישראל (לעולם,
וקנסא הוא,
משום דמוכחא
מילתא
דבשבילו הובאו,
דאין דרך
להביא חלילין
אלא בשביל מת), אלא אם
כן באו ממקום
קרוב (בתוך
התחום);
עשו
לו ארון (בשביל
נכרי או למכור) וחפרו
לו קבר - יקבר בו
ישראל; ואם
בשביל ישראל -
לא יקבר בו
עולמית.
גמרא:
מאי
'ממקום קרוב'?
רב
אמר: ממקום
קרוב ממש (כלומר:
שידוע לנו
בירור הדבר
דממקום קרוב
באו, שראינום
שהיו בביתו);
ושמואל
אמר: חיישינן
שמא חוץ לחומה
לנו (אפילו
הביא מחוץ
לעיר אנו
תולין להתיר,
ואומרים: שמא
בתוך התחום לָנו
ערב שבת,
וסופדין בהן
במוצאי שבת
מיד, ו'חיישינן'
נמי אמרינן
לקולא,
כדאמרינן
במסכת חגיגה (טו,א)
גבי בתולה
שעיברה: חיישינן
שמא באמבטי
עיברה, ומותרת
לכהונה;
ולשמואל הכי
קאמר מתניתין:
לא יספוד בהן
ישראל, אלא אם
כן יש לתלות
שבאו ממקום
קרוב, ולאפוקי
בידוע דמחוץ
לתחום באו).
דיקא
מתניתין
כוותיה דשמואל
(הכי
גרסינן: דיקא
מתניתין
כוותיה
דשמואל ותניא
כוותיה דרב), דקתני 'עשה
לו ארון וחפר
לו קבר - יקבר
בו ישראל (דתלינן
מספיקא שמא
לצורך נכרי
נעשה)', אלמא
מספיקא שרי,
הכא נמי -
מספיקא שרי,
ותניא
כוותיה דרב (דספיקא
אסור, דקתני: 'מחצה
על מחצה ימתין
בכדי שיחמו
חמין'): 'עיר שישראל
ונכרים דרים
בה, והיתה בה
מרחץ המרחצת בשבת,
אם רוב נכרים -
לערב רוחץ בה
מיד, אם רוב
ישראל - ימתין
עד כדי שיחמו
חמין; מחצה על
מחצה - ימתין
עד כדי שיחמו
חמין*; רבי
יהודה אומר:
באמבטי קטנה (שיש
לתלות ולומר
משחשיכה
הוחמה על ידי
עבדים וקומקמין
הרבה), אם יש בה
רשות (אדם
חשוב שליט) - רוחץ בה (ישראל) מיד (דיש
לומר משחשיכה
הוחמו חמין
לאותו נכרי).'
*(ואם
תאמר: בכדי
שיחמו חמין
מיהא שרי, והכא
תני 'לא יספוד
בהן', משמע
לעולם - הכא
מוכחא מילתא,
אבל במרחץ לא
מוכחא מילתא
כולי האי,
הואיל ואיכא
נכרים).
(לישנא
אחרינא
גרסינן: תניא
כוותיה
דשמואל, ולא
גרסינן 'דייקא
מתניתין כו'
עד מספיקא
שרי, ומייתי
סייעתא
לשמואל מדרבי
יהודה, דתלינן
לקולא; ורישא
לא קשיא ליה,
כיון דמחצה על
מחצה ודאי
בשביל ישראל
ונכרים הוחמו,
שהרי לא לאדם
אחד לבדו
הוחמו, דנימא 'ספיקא
לנכרי ספק
לישראל';
ולשון זה נראה
לי עיקר,
ורבותי נמי לא
גרסי לעיל להא
דקתני 'עשה
נכרי את הארון'
עד 'מספיקא
שרי', ומיהו לא
מפרשי לה
כדפרישית.)
מאי
'רשות'?
אמר
רב יהודה אמר
רב יצחק בריה
דרב יהודה: אם
יש בה אדם
חשוב, שיש לו עשרה
עבדים
שמחממין לו
עשרה
קומקומין בבת
אחת באמבטי
קטנה - מותר
לרחוץ בה מיד.
עשו
לו ארון וחפרו
לו קבר [יקבר
בו ישראל; ואם
בשביל ישראל -
לא יקבר בו
עולמית]:
אמאי?
הכא נמי ימתין
בכדי שיעשו (נהי
דלא מוכחא
מילתא, מיהו
יש לומר שמא
בשביל ישראל
נעשה)!
אמר
עולא: בעומד (הקבר)
באסרטיא (שאין
דרך ישראל
ליקבר שם,
דודאי לא נעשה
בשביל ישראל).
תינח
קבר, ארון מאי
איכא למימר (להוכיח
דלא בשביל
ישראל נעשה)?
אמר
רבי אבהו:
במוטל על קברו
(של נכרי
באיסרטיא,
דמוכח דלשם
אותו קבר נעשה
הארון).
משנה:
עושין
כל צרכי המת:
סכין [בשמן] ומדיחין
אותו (במים), ובלבד
שלא יזיז בו
אבר (לא
יגביה לו ידו
או רגלו או
ריסי עיניו);
שומטין
את הכר
מתחתיו,
ומטילין אותו
על החול בשביל
(שבת
קנא,ב)
[המשך
המשנה]
שימתין
(שלא
יסריח מחמת
חום הסדין
והכרים);
קושרין
את הלחי (הלחי
של מת, שהיה
פיו הולך
ונפתח, קושרין
את לחייו כדי
שלא יפתח פיו
יותר), לא שיעלה (להסגר
ממה שנפתח,
דהיינו מזיז
אבר) -
אלא שלא יוסיף
(ליפתח).
וכן
קורה שנשברה:
סומכין אותה
בספסל או
בארוכות המטה (שהרי
תורת כלי עליו), לא שתעלה
(דהוה ליה 'בונה') אלא שלא
תוסיף.
גמרא:
והאמר
רב יהודה אמר
שמואל: מעשה
בתלמידו של
רבי מאיר
שנכנס אחריו
לבית המרחץ,
ביקש להדיח
קרקע, אמר לו:
אין מדיחין.
לסוך
קרקע - אמר לו:
אין סכין (אלמא:
דבר האסור
לטלטל אסור
לסוך): קרקע
בקרקע – מחלפא (כלומר:
ההוא לאו משום
טלטול הוא,
אלא משום אשוויי
גומות; ואף על
גב דמרחץ רצפת
אבנים הוא, וליכא
למיחש
לאשוויי
גומות - מיחלף
מיהא בקרקע
אחר),
מת בקרקע לא
מיחלף.
'כל
(צרכי המת)' לאתויי
מאי (דלא
תנן)?
לאתויי
הא, דתנו רבנן: 'מביאין
כלי מיקר (שמביאים
קרירות, כגון
זכוכית) וכלי
מתכות,
ומניחין על
כריסו, כדי
שלא תפוח;
ופוקקין את
נקביו כדי שלא
תיכנס בהן
הרוח; ואף
שלמה אמר בחכמתו
(שכריסו
של מת ניפחת
ונבקעת): [קהלת
יב,ו: עד שלא
ירתק חבל הכסף
ותרץ גלת הזהב
ותשבר כד על
המבוע ונרץ
הגלגל אל
הבור]: 'עד שלא
ירתק חבל הכסף' - זה חוט
השדרה (שהוא
כמין חבל,
ולבן ככסף), 'ותרץ גלת
הזהב' -
זה אמה (שהוא
מעין של
תולדה, כמו גולות
מים (יהושע טו,יט)), 'ותשבר כד על
המבוע' - זה הכרס, 'ונרץ
הגלגל אל הבור' - זה פרש (וגלגל
- לשון גלל (יחזקאל
ד,???) אל הבור -
שנופל לתוך
פיו);
וכן הוא אומר [מלאכי
ב,ג] [הנני
גער לכם את
הזרע]
וזריתי פרש על
פניכם פרש
חגיכם [ונשא
אתכם אליו].
אמר
רב הונא,
ואמרי לה אמר
רב חגא: אלו
בני אדם
שמניחין דברי
תורה ועושין
כל ימיהם
כחגים (בתענוגים).
אמר
רבי לוי אמר
רב פפי אמר
רבי יהושע,
לאחר שלשה
ימים כריסו
נבקעת ונופלת
לו על פניו,
ואומרת לו טול
מה שנתת בי.
משנה:
אין
מעצמין את המת
(את עיניו) בשבת (אפילו
אחר יציאת
הנפש, דמזיז
בו אבר), ולא בחול
עם יציאת נפש;
והמעצים עם
יציאת הנפש -
הרי זה שופך
דמים (כדמפרש
בברייתא
בגמרא, שבטורח
מועט מקרב מיתתו).
גמרא:
תנו
רבנן: 'המעצמו
עם יציאת הנפש
- הרי זה 㬉ופך
דמים. משל לנר
שכבה והולכת,
אדם מניח
אצבעו עליה -
מיד כבתה.
תניא:
רבן שמעון בן
גמליאל אומר:
הרוצה
שיתעצמו עיניו
של מת - נופח לו
יין בחוטמו,
ונותן שמן בין
ריסי עיניו,
ואוחז בשני גודלי
רגליו (עוצרן
באצבעותיו) - והן
מתעצמין
מאליהן.'
תניא:
'רבן שמעון בן
גמליאל אומר:
תינוק בן יומו
חי - מחללין
עליו את השבת,
דוד מלך ישראל
מת - אין
מחללין עליו
את השבת.
תינוק בן יומו
חי מחללין
עליו את השבת:
אמרה תורה:
חלל עליו שבת
אחד, כדי
שישמור שבתות
הרבה; דוד מלך
ישראל מת - אין
מחללין עליו -
כיון שמת אדם,
בטל מן המצות.'
והיינו
דאמר רבי
יוחנן: [תהלים
פח,ו] במתים
חפשי [כמו
חללים שכבי
קבר אשר לא זכרתם
עוד והמה מידך
נגזרו] : כיון שמת אדם
- נעשה ח㫰שי מן
המצות.
ותניא:
'רבי שמעון בן
אלעזר אומר:
תינוק בן יומו
חי - אין צריך
לשומרו מן
החולדה ומן
העכברים, אבל
עוג מלך הבשן
מת – צריך לשומרו
מן החולדה ומן
העכברים,
שנאמר [בראשית
ט,ב]
ומוראכם
וחתכם יהיה [על
כל חית הארץ
ועל כל עוף
השמים בכל אשר
תרמש האדמה
ובכל דגי הים
בידכם נתנו] (וחתכם
- לשון ח㪁ותכם): כל זמן
שאדם חי -
אימתו מוטלת
על הבריות, כיון
שמת - בטלה
אימתו.'
אמר
רב פפא:
נקיטינן: אריה
אבי תרי - לא
נפיל (להורגן,
כדכתיב 'ומוראכם'
- תרי וכ㬨יב על
כל חית הארץ
- ואפילו; ארי).
הא
קא חזינן
דנפיל!
ההוא
כדרמי בר אבא (דנקנסה
עליו מיתה,
ונדמה לארי
כבהמה), דאמר רמי
בר אבא: אין
חיה שולטת
באדם עד שנדמה
לו כבהמה;
שנאמר [תהלים
מט,יג]
אדם ביקר בל
ילין נמשל
כבהמות נדמו (נמשל
- מי שחי㩊
מושלת בו,
בידוע שכבהמה
נדמה).
אמר
רבי חנינא:
אסור לישן
בבית יחידי,
וכל הישן בבית
יחידי - אחזתו
לילית.
ותניא:
'רבי
שמעון בן
אלעזר אומר:
עשה (צדקה); עד
שאתה מוצא (למי
לעשות) ומצוי
לך (ממון) ועודך
בידך (עודך
ברשותך, קודם
שתמות); ואף
שלמה אמר
בחכמתו [קהלת
יב,א: וזכר
את בוראיך
בימי בחורתיך
עד אשר לא
יבאו ימי הרעה
והגיעו שנים
אשר תאמר אין
לי בהם חפץ]: 'וזכר
את בוראך בימי
בחורותיך עד
שלא יבאו ימי הרעה' -
אלו ימי הזקנה
'והגיעו
שנים אשר תאמר
אין לי בהם
חפץ' - אלו ימי
המשיח, שאין
בהם לא זכות (לא
דבר לזכות בו
שכולם עשירים) ולא
חובה (לאמץ
לב ולקפוץ יד).'
ופליגא
דשמואל, דאמר שמואל:
אין בין העולם
הזה לימות
המשיח אלא שיעבוד
מלכיות בלבד,
שנאמר [דברים
טו,יא]
כי לא יחדל
אביון מקרב
הארץ [על כן
אנכי מצוך
לאמר פתח תפתח
את ידך לאחיך
לעניך
ולאבינך
בארצך].
תניא:
'רבי
אלעזר הקפר
אומר: לעולם
יבקש אדם
רחמים על מדה
זו (שלא
יבא לידי
עניות), שאם
הוא לא בא - בא
בנו, ואם בנו
לא בא - בן בנו
בא (דדבר
המזומן הוא
לבא או עליו
או על בנו או
על בן בנו), שנאמר
[דברים טו,י] [נתון
תתן לו ולא
ירע לבבך בתתך
לו] כי בגלל
הדבר הזה [יברכך
ה' אלהיך בכל
מעשך ובכל
משלח ידך].' - תנא דבי
רבי ישמעאל: 'גלגל
הוא שחוזר
בעולם.'
אמר
רב יוסף:
נקיטינן, האי
צורבא מרבנן - לא
מיעני.
והא
קא חזינן
דמיעני!
אם
איתא דמיעני,
אהדורי אפתחא
לא מיהדר.
אמר
לה רבי חייא
לדביתהו: כי
אתי עניא - אקדימי
ליה ריפתא, כי
היכי דלקדמו
לבניך.
אמרה
ליה: מילט קא
לייטת להו?
אמר
לה: קרא קא
כתיב: 'כי
בגלל הדבר הזה', ותנא דבי
רבי ישמעאל: 'גלגל
הוא שחוזר
בעולם'!
תניא:
'רבן גמליאל
ברבי אומר: [דברים
יג,יח]
[ולא ידבק
בידך מאומה מן
החרם למען
ישוב ה' מחרון
אפו] ונתן
לך רחמים
ורחמך והרבך [כאשר
נשבע לאבתיך]: כל
המרחם על הבריות
- מרחמין; עליו מן
השמים, וכל
שאינו מרחם על
הבריות - אין
מרחמין עליו
מן השמים.' (ונתן
לך רחמים -
שתרחם על
הבריות)
[קהלת
יב,ב: עד אשר
לא תחשך השמש
והאור והירח
והכוכבים ושבו
העבים אחר
הגשם]
'עד אשר
לא תחשך השמש
והאור' - זו פדחת (המצח,
שהוא חלק
ומצהיר יותר
מכל הפרצוף) והחוטם (שהוא
תואר פני אדם),
'והירח' - זו נשמה
(כדכתיב נר
אלהים נשמת
אדם (משלי כ,כז)),
'והכוכבים' - אלו
הלסתות (לחיים),
'ושבו
העבים אחר הגשם' - זו מאור
עיניו של אדם,
שהולך אחר
הבכי (ושבו
העבים - חשכת
עינים יבא
ויכסה המאור,
אחר שירבה
בבכיה
בזקנותו מחמת
תשות כח,
וצרות רבות
עליו).
אמר
שמואל: האי
דמעתא, עד
ארבעין שנין -
הדרא, מכאן
ואילך - לא
הדרא.
ואמר
רב נחמן: האי
כוחלא, עד
ארבעין שנין –
מרווח (מאור
עינים), מכאן
ואילך - אפילו
מליא (כחלא
בעיניו,
כמכחול גדול) כאביסנא
דגירדאי (כובד
של גרדיים;
אינשובל"ש בלעז
[חלק הנול
שעליו נכרך
האריג]) – אוקומי (המאור) מוקים (שלא
יחשיך יותר
ממה שהוא), ארווחי
לא מרווח.
מאי
קא משמע לן (בהא
דאמר 'אפילו
כאביסנא
דגרדאי')?
דכמה
דאלים מכוחלא (עץ
שהוא מכניס
בשפופרת
ונותן בעיניו,
וקורין לו
מכחול) טפי - מעלי.
רבי
חנינא שכיבא
ליה ברתיה, לא
הוה קא בכי
עלה. אמרה ליה דביתהו:
תרנגולתא
אפיקת מביתך?
אמר
לה: תרתי, תכלא
ועיורא (שיכול
בנים ועיורון
הדמעה)?
סבר
לה כי הא דאמר
רבי יוחנן
משום רבי יוסי
בן קצרתה: שש
דמעות הן, שלש
יפות ושלש
רעות. של עשן
ושל בכי (מתוך
אבל וצרה)
(שבת
קנב,א)
ושל
בית הכסא (מתוך
יסורין) - רעות, של
סם ושל שחוק
ושל פירות (כגון
ריח חרדל) - יפות.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה:
12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיות; 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
בתוך
דברי רש"י – נרקיסים
בגודל 9
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף – בתצוגת
דף אינטרנט אפשר
– באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2005 by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol
