דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות; 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
לזכר אמי מורתי
חנה הולנדר ז"ל
נפטרה ד אלול תשס"ב
שבת דף קנג
(שבת
קנב,ב)
אמר
ליה ההוא צדוקי
לרבי אבהו: אמריתו
נשמתן של צדיקים
גנוזות תחת כסא
הכבוד; אובא טמיא
(בעלת אוב שמשתמש
בעצמות; 'טמיא' בלשון
ארמי עצמות, וכן
פירש רב האי בפירושו
של טהרות: 'בית
שהוא מלא טמיא'
- מלא עצ㪮ות) היכא אסקיה
לשמואל בנגידא
(כן קורין למכשפות
של אוב בלשון ארמי)?
אמר
ליה: התם - בתוך שנים
עשר חדש הוה, דתניא:
'כל י"ב חדש גופו
קיים ונשמתו עולה
ויורדת; לאחר י"ב
חדש - הגוף בטל,
(שבת
קנג,א)
ונשמתו
עולה ושוב אינה
יורדת.'
אמר
רב יהודה בריה
דרב שמואל בר שילת
משמיה דרב: מהספדו
של אדם - ניכר אם
בן העולם הבא הוא
אם לאו (שאם
כשר היה הכל בוכין
עליו ומורידין
דמעות ומספרים
שבחו).
איני!
והאמר ליה רב לרב
שמואל בר שילת:
אחים בהספידא דהתם
קאימנא (בשעת
מיתתי - התאמץ בהספד
שלי, שיתחממו ויכמרו
רחמי העומדים ויבכו;
'דהתם קאימנא' = בשעת
הספד; ואשמע איך
תתחמם)! (אלמא
איצטריך לרב לאזהוריה
אהספדא, וכיון
דרב גברא רבה ובן
העולם הבא, למה
ליה לאזהוריה?
הא אמר 'מהספידו
ניכר')?
לא
קשיא: הא דמחמו
ליה (להספידא) ואחים, הא
דמחמו ליה ולא
אחים. (לעולם
חמומי בעי, שאין
בני אדם נכמרים
כל כך על זקן; ומיהו,
לאדם חסיד, כי מחממו
בהספידא - מחממי,
ובכו כולהו, ולמי
שאינו חסיד כל
כך - מחממו ליה ולא
מחממו.)
אמר
ליה אביי לרבה:
כגון מר, דסנו ליה
כולהו פומבדיתאי
(משום דמוכח
להו במילי דשמיא,
ובני פומבדיתאי
רמאין הן, כדאמרינן
בשחיטת חולין (חולין
קכז,א): 'פומבדיתאי
לוייך - שני אושפיזך'), מאן אחים
הספידא?
אמר
ליה: מיסתיא את
ורבה בר רב חנן.
בעא
מניה רבי אלעזר
מרב: איזהו בן העולם
הבא?
אמר
ליה: [ישעיהו ל,כא] ואזניך
תשמענה דבר מאחריך
לאמר זה הדרך לכו
בו כי תאמינו וכי
תשמאילו (ואזניך
תשמענה דבר מאחריך
לאמר זה הדרך לכו
בה - מאחרי מטתך
כשתמות, תשמע כשיאמרו:
זה הדרך שהלך בה
זה - לכו בה, מובטח
שהוא בן העולם
הבא).
רבי
חנינא אמר: כל שדעת
רבותינו נוחה הימנו
(דעתם נוחה
עליהם ממה ששומעין
עליו ורואין בו).
[קהלת יב,ה] [גם מגבה
יראו וחתחתים בדרך
וינאץ השקד ויסתבל
החגב ותפר האביונה
כי הלך האדם אל
בית עולמו] וסבבו בשוק
הסופדים;
בני
גלילא אמרי: עשה
דברים (שיאמרו) לפני מטתך
(בהספדך)!
בני
יהודה אמרי: עשה
דברים לאחר מטתך
(היא היא, אלא
שבגליל היו הספדנין
לפני המטה, וביהודה
לאחר המטה) !
ולא
פליגי: מר כי אתריה
ומר כי אתריה.
תנן
התם: 'רבי
אליעזר אומר: שוב
יום אחד לפני מיתתך
[עד כאן משנה
אבות פ"ב מ"י]; [מכאן
אבות דרבי נתן
נוסחא א פרק טו] שאלו
תלמידיו את רבי
אליעזר: וכי אדם
יודע איזהו יום
ימות? אמר להן: וכל
שכן ישוב היום
שמא ימות למחר
(שמפני שאינו
יודע איזה יום
ימות, וטובה תשובה
יום אחד לפני מיתתו), ונמצא
כל ימיו בתשובה;
ואף שלמה אמר
בחכמתו [קהלת
ט,ח] בכל עת יהיו
בגדיך לבנים (=
נשמתך טהורה ונקיה) ושמן על ראשך
אל יחסר;
אמר רבי יוחנן
בן זכאי: משל למלך
שזימן את עבדיו
לסעודה ולא קבע
להם זמן; פיקחין
שבהן קישטו את
עצמן וישבו על
פתח בית המלך, אמרו:
כלום חסר לבית
המלך (בתמיה:
הכל מוכן, ושמא
יבהילנו לבא פתאום,
ואנו צריכין ליכנס
לסעודה מקושטין)? טיפשין
שבהן הלכו למלאכתן,
אמרו: כלום יש סעודה
בלא טורח (עדיין
יצטרכו לטרוח לצורכי
סעודה של בית המלך,
ויש לנו שהות הרבה
להתקשט)? בפתאום
ביקש המלך את עבדיו;
פיקחין שבהן נכנסו
לפניו כשהן מקושטין,
והטיפשים נכנסו
לפניו כשהן מלוכלכין;
שמח המלך לקראת
פיקחים וכעס לקראת
טיפשים, אמר: הללו
שקישטו את עצמן
לסעודה - יֵשבו
ויאכלו וישתו;
הללו שלא קישטו
עצמן לסעודה - יעמדו
ויראו (ואף
לעולם הבא, צדיקים
יושבים ואוכלים
ורשעים עומדים
ורואים).
חתנו של רבי
מאיר משום רבי
מאיר אמר: אף הן
נראין כמשמשין,
אלא אלו ואלו יושבין
(אין עומדין
ורואין, שאם כן
אף הם היו נראים
מן הקרואים ולשמש,
שכן דרך המשרתים
עומדים, ואין כאן
בושה): הללו אוכלין
והללו רעבין, הללו
שותין והללו צמאים,
שנאמר [ישעיהו
סה,יג] [לכן] כה
אמר ה' הנה עבדי
יאכלו ואתם תרעבו
הנה עבדי ישתו
ואתם תצמאו [הנה
עבדי ישמחו ואתם
תבשו]; הנה עבדי
ירונו מטוב לב
ואתם תצעקו מכאב
לב;
דבר אחר [קהלת
ט,ח]: 'בכל עת יהיו
בגדיך לבנים' - אלו
ציצית (שמלובן
הבגד), 'ושמן
על ראשך אל יחסר' אלו
תפילין (שהם
שם משמן טוב, דכתיב
'וראו כל עמי
הארץ כי שם וגו'
ותנא: 'רבי אליעזר
הגדול אומר: אלו
תפילין שבראש'
(ברכות ו,א)).'
הדרן עלך
שואל
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
שבת פרק
עשרים וארבע
מי שהחשיך
(שבת
קנג,א)
משנה:
מי
שהחשיך בדרך -
נותן כיסו
לנכרי (מבעוד
יום);
ואם
אין עמו נכרי (הא
יש עמו - לנכרי
עדיף, כדמפרש
בגמרא) - מניחו על
החמור; הגיע
לחצר החיצונה (של
עיר, שהוא
מקום המשתמר
ראשון, ובא
לפרק מן החמור) - נוטל (בידו
מעליו) את הכלים
הניטלין בשבת,
ושאינן
ניטלין בשבת - מתיר
החבלים (של
אוכף שהן
קשורים בהן) והשקין
נופלין
מאיליהם.
גמרא:
מאי
טעמא שרו ליה
רבנן למיתב
כיסיה לנכרי (והרי
הוא שלוחו
לישאנו בשבת)?
קים
להו לרבנן
דאין אדם
מעמיד עצמו על
ממונו (מלהציל
ממונו): אי לא
שרית ליה - אתי
לאיתויי ארבע
אמות ברשות
הרבים.
אמר
רבא: דוקא
כיסו (דכיון
דטרח בה, שעל
ידי טורח הוא
משתכר - חייס עלה,
ואי לא שרית
ליה הא - אתי
לאיתויי), אבל
מציאה – לא.
פשיטא:
'כיסו' תנן!?
מהו
דתימא הוא
הדין אפילו
מציאה, והאי
דקתני 'כיסו' -
אורחא דמילתא
קתני? - קא משמע
לן; ולא אמרן (דמציאה
לא) אלא
דלא אתי לידיה
(קודם
שתחשך, ולא
הגביהה ולא
זכה בה), אבל אתי
לידיה -
ככיסיה דמי.
איכא
דאמרי: בעי
רבא: מציאה
הבאה לידו
מהו?: כיון
דאתא לידיה,
ככיסיה דמי?
או דילמא כיון
דלא טרח בה
לאו ככיסיה
דמי?
תיקו.
אין
עמו נכרי:
טעמא
דאין עמו
נכרי, הא יש
עמו נכרי -
לנכרי יהיב
ליה; מאי טעמא?
חמור
אתה מצווה על
שביתתו, נכרי
אי אתה מצווה על
שביתתו.
חמור
וחרש שוטה
וקטן - אחמור
מנח ליה, לחרש
שוטה וקטן לא
יהיב ליה;
מאי
טעמא?
הני
אדם (ויש
במינו שחייב
במצות, ואתי
לאיחלופי), האי לאו
אדם.
חרש
ושוטה – לשוטה (לשוטה
יהיב, דלית
ליה דעת כלל,
אבל חרש - דעתא
קלישתא אית
ליה, כדאמרינן
ביבמות (קיג,א)); שוטה
וקטן – לשוטה.
איבעיא
להו: חרש וקטן
מאי?
אליבא
דרבי אליעזר
לא תיבעי לך,
דתניא [תוספתא
תרומות פ"א מ"א
[ליברמן]]: 'רבי
יצחק אומר
משום רבי
אליעזר: תרומת
חרש
(שבת
קנג,ב)
לא
תצא לחולין (והויא
תרומה לאסור
לזרים, ויחזור
ויתרום הפקח
אחרת), מפני
שהוא ספק (אי
דעת צלולתא
היא אי לא;
ולרבי יצחק
ודאי לקטן
יהיב ליה,
דלאו בר מצות
הוא, ולא לחרש,
דספק חייב
במצות הוא) '; כי
תיבעי לך
אליבא דרבנן (דאמרי:
לאו דעתא
צילתא היא,
ולענין מצות
הרי הוא כקטן), דתנן [תרומות
פ"א מ"א]: 'חמשה לא
יתרומו, ואם
תרמו - אין
תרומתן תרומה;
אלו הן: חרש
שוטה וקטן,
והתורם את
שאינו שלו (בלא
רשות, דכתיב (דברים
יד,כב)
תבואת זרעך,
וחרש שוטה
וקטן דכתיב אשר
ידבנו לבו [שמות
כה,ב] - שיש לו
לב להתנדב;
בהש"ס
ירושלמי), ונכרי
שתרם את של
ישראל אפילו
ברשותו - אין
תרומתו תרומה (דשליחות
- מהיכא 㨨תרבי?
מ'כן תרימו
גם אתם' [במדבר
יח,כח], 'גם'
- לרבות
שלוחכם, ומה
אתם בני ברית -
אף שלוחכם בני
ברית)'; מאי? לחרש
יהיב ליה,
דקטן אתי לכלל
דעת? או דילמא
לקטן יהיב
ליה, דחרש אתי
לאחלופי
בגדול פיקח?
איכא
דאמרי: לחרש
יהיב ליה,
איכא דאמרי
לקטן יהיב
ליה.
אין
שם לא נכרי
ולא חמור ולא
חרש ולא שוטה
ולא קטן מאי?
'אמר
רבי יצחק: עוד
אחרת היתה (תקנה
לכיס להצילו), ולא רצו
חכמים לגלותה'; מאי עוד
אחרת היתה
מוליכו פחות
פחות מארבע אמות;
אמאי
לא רצו חכמים
לגלותה (להעלים
דברי תורה)?
משום
[משלי כה,ב] כבוד
אלהים הסתר
דבר (מותר
להסתיר דברי
תורה לכבוד
שמים) וכבוד
מלכים חקור
דבר (אין
להסתיר לכבוד
עושר אדם
וחשיבותו, אלא
שב ותחקרהו).
והכא
מאי כבוד
אלהים איכא?
דילמא
אתי לאתויי
ארבע אמות
ברשות הרבים.
תניא
[תוספתא
שבת פ"א מ"יז
[ליברמן]]: 'רבי
אליעזר אומר:
בו ביום (ביום
שעלו לעליית
חנניה בן
חזקיה וגזרו
שמונה עשרה
דבר, וזו אחת
מהן היתה) גדשו
סאה (כדאמרינן
בפרק קמא: (שבת
יז,ב) נותן
כיסו לנכרי -
בו ביום גזרו
שלא יוליכנו פחות
פחות מארבע
אמות אם יש שם
נכרי; אותו
יום הרבו סייג
לתורה - במדה
גדושה ויפה מדדו
להרבות גדר
בישראל); רבי
יהושע אומר:
בו ביום מחקו
סאה (במדה
מחוקה מדדו בו
ביום: שהרבו
לגזור יותר מדאי,
ואין יכולין
לעמוד
בגזירתם,
ומתוך כך עוברין
על דברי תורה;
נמצאת מדתם
מחוקה
מטפיפתה, וטוב
היה להם להיות
מדתם טפופה
ולא תבא לידי
מחק מרוב
גודשה)'.
תניא:
'משל דרבי
אליעזר למה
הדבר דומה? -
לקופה מלאה קישואין
ודילועין; אדם
נותן לתוכה
חרדל - והיא מחזקת
(את החרדל,
שנופל החרדל
בין הקישואין
- אף כאן 㪕פה
תקנו, והוסיפו
דבר המתקיים); משל
דרבי יהושע
למה הדבר
דומה? לעריבה
מלאה דבש:
נותן לתוכה
רימונים
ואגוזים והיא
מקיאה (את
הדבש שהיה בה
ראשון, אף אלו,
על ידי גזירתם
גרמו לעבור,
דשמא לא יאמין
את הנכרי, והם
לא התירו
להוליכו פחות
פחות מארבע,
ואדם אינו
מעמיד עצמו על
ממונו - ואתי
לאיתויי ארבע
אמות).'
אמר
מר 'אין עמו
נכרי - מניחו
על החמור' -
והלא מחמר (מנהיג
חמור טעונה
קרוי 'מחמר'), ורחמנא
אמר (שמות כ,ט) [ויום
השביעי שבת
לה' אלהיך] לא תעשה
כל מלאכה [אתה
ובנך ובתך
עבדך ואמתך ובהמתך
וגרך אשר
בשעריך] (לא
תעשה כל מלאכה
אתה ... ובהמתך
- ואיזוה;י סתם
מלאכה העשויה
על ידי שניהם? -
זו היא שהיא
טעונה והוא
מחמר)?
אמר
רב אדא בר
אהבה: מניחו
עליה כשהיא
מהלכת (לאחר
שנעקרה ללכת,
דלאו עקירה
היא, כדאמר
בפרק קמא (שבת
ג,א) גבי
הטעינו חברו
אוכלין
ומשקין, וכיון
דאדם לא
מיחייב בה
חטאת כי האי
גוונא - כאן
מותר, דהכא נמי
מלאכה כתיב,
והא - לאו
מלאכה היא).
והא
אי אפשר דלא
קיימא להשתין
מים ולהטיל
גללים, ואיכא
עקירה והנחה (כשחוזרת
ונעקרת ללכת
אחר הטלת מים
או גללים)!?
כשהיא
מהלכת - מניחו
עליה, כשהיא
עומדת - נוטלו הימנה
(ולאחר
שתחזור
ותעקור רגל -
יניחנו).
אי
הכי אפילו
חברו נמי (יכול
לעשות כן,
כיון דלאו
איסורא
דאורייתא היא,
גבי כיס שרי)!?
אמר
רב פפא: כל
שבגופו חייב
חטאת (כי
עביד ליה איהו
כוליה, כגון
מעביר ארבע
אמות ברשות
הרבים, אפילו
עקרו מן הארץ
דרך הליכתו - חייב,
דהא איכא
עקירת חפץ
בידים, ולא
בעינן עמידה
אלא בטעון
ועומד מבעוד
יום, או
כשהטעינו חבירו,
דלא עקר ליה
להאי חפץ) - (אבל
הכא) בחברו
פטור אבל אסור
(הא עקר
ליה! הלכך, כי
עביד ליה
חבריה - הוי
ליה שנים
שעשאוה, ואסור
מדרבנן, ולא
שריוה גבי כיס); כל
שחברו פטור
אבל אסור -
בחמורו מותר
לכתחלה..
אמר
רב אדא בר
אהבה: היתה
חבילתו מונחת
לו על כתיפו (מבעוד
יום, וקדש
עליו היום) - רץ
תחתיה עד
שמגיע לביתו (וכל
כמה דלא עמד
לפוש - אין כאן
עקירה לאיסור); דוקא רץ,
אבל קלי קלי (מעט
מעט, כלומר
בנחת) – לא; מאי
טעמא?
כיון
דלית ליה
היכירא - אתי
למיעבד עקירה
והנחה (כלומר:
דזימנין דקאי
ולאו אדעתיה,
אבל רץ - היכרא
איכא).
סוף
סוף כי מטא
לביתיה אי
אפשר דלא קאי
פורתא
וקמעייל
מרשות הרבים
לרשות היחיד!
דזריק
ליה כלאחר יד (שלא
כדרך זריקה,
כגון מכתיפיו
ולאחוריו).
צצצ
אמר
רמי בר חמא:
המחמר אחר
בהמתו בשבת
בשוגג (במלאכה
שהוא עושה
לבדו) - חייב
חטאת; במזיד -
חייב סקילה.
מאי
טעמא?
אמר
רבא: דאמר קרא (שמות
כ,ט) [ויום
השביעי שבת
לה' אלהיך] לא תעשה
כל מלאכה אתה [ובנך
ובתך עבדך
ואמתך] ובהמתך [וגרך
אשר בשעריך]: בהמתו
דומיא דידיה:
מה הוא בשוגג
חייב חטאת במזיד
חייב סקילה -
אף בהמתו נמי (אף
מלאכה שעושה
על ידי בהמתו,
דהיינו מחמר
אחר חמור
טעונה) בשוגג
חייב חטאת
במזיד חייב
סקילה.
אמר
רבא: שתי
תשובות בדבר:
חדא דכתיב (במדבר
טו,כט)
[האזרח
בבני ישראל
ולגר הגר
בתוכם] תורה אחת
יהיה לכם
לעושה בשגגה (במדבר
טו,ל)
והנפש אשר
תעשה ביד רמה [מן
האזרח ומן הגר
את ידוד הוא
מגדף ונכרתה
הנפש ההוא
מקרב עמה] - הוקשה כל
התורה כולה
לעבודה זרה: מה
עבודה זרה
דעביד מעשה
בגופיה - הכי
נמי עד דעביד
מעשה בגופיה (כדכתיב
לעושה
בשגגה, והכא
לא קא עביד
מלאכה אלא
דבור בעלמא:
שמנהיג בקול -
הרי דבשוגג
אינו חייב
קרבן); ועוד (דקאמרת
נמי במזיד
חייב סקילה -
קשיא, ד)תנן [סנהדרין
פ"ז מ"ח, דף
נג,א גבי
נסקלים]: 'המחלל
את השבת בדבר
שחייבין על
שגגתו חטאת
ועל זדונו
סקילה (נסקל)' - מכלל
דאיכא מידי (מכלל
דאיכא חילול) דאין
חייבין על
שגגתו חטאת
ולא על זדונו
סקילה, ומאי
ניהו? - לאו
דמחמר!
לא,
תחומין
ואליבא דרבי
עקיבא (דאמר
דאורייתא
נינהו, והוי
מחלל; ומיהו,
אין חייבין לא
על שגגתו חטאת
כו'),
והבערה אליבא
דרבי יוסי (דאמר
בפרק 'כלל
גדול' (שבת ע,א): 'הבערה
- ללאו י㫼את').
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא
באותיות כאלה:
12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיות; 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
בתוך
דברי רש"י – נרקיסים
בגודל 9
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף – בתצוגת
דף אינטרנט אפשר
– באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the
File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל
עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is
©2005 by Julius Hollander
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol