דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות; 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
לזכר אמי
מורתי חנה הולנדר
ז"ל נפטרה ד אלול
תשס"ב
שבת דף קנד
(שבת קנד,א)
רב זביד מתני (להא דרמי בר חמא) הכי:
אמר רמי בר חמא: המחמר אחר בהמה בשבת בשוגג - אינו חייב חטאת (דילפינן מעבודה זרה, דעד דעביד מעשה בגופיה); במזיד חייב סקילה (מהיקישא דאתה ובהמתך דלעיל).
מתיב רבא [סנהדרין פ"ז מ"ח, דף נג,א גבי נסקלים]: 'המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת חייבין על זדונו סקילה' הא אין חייבין על שגגתו חטאת - אין חי㪁בין על זדונו סקילה!
מי קתני (הך דיוקא דדייקינן) 'הא אין חייבין כו' (דילמא הכי קאמר: המחלל בדבר שחייבין על שגגתו חטאת - [חייבים על זדונו סקילה], הא דבר שאין חייבים על שגגתו חטאת - יש מהן 㬉חייבין על זדונו סקילה ויש שאין חייבין, ומאי ניהו דחייבין [על זדונו] סקילה ואין חייבין על שגגתו חטאת - מחמר)?
הכי קאמר: דבר שחייבין על שגגתו חטאת - חייבין; על זדונו סקילה, ויש דבר שאין חייבין על שגגתו חטאת וחייבין על זדונו סקילה, ומאי ניהו? – מחמר.
רבא אחוה דרב מרי בר רחל, ואמרי לה אבוה דרב מרי בר רחל: ללישנא בתרא קשיא הא דרב אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסיה דבבל ('ואמרי לה אבוה דרב מרי בר רחל' - לא גרסינן, דאבוה דרב מרי – 'איסור גיורא' שמיה, ומאן דגרס ליה - גרס בת㬒יה הכי: להך לישנא בתרא קשיא הך דרב אכשריה לרב מרי בר רחל ומניה בפורסי דבבל, והך מילתא - במסכת יבמות היא (מה,ב), 'בפורסי' בלעז מנשטר"ל [פקיד, ממונה], הן שוטרים, ואף על גב דאמר מר 'כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך', האי - כיון ד㨨מו מישראל - מקרב אחיך קרינן ביה)!?
דילמא תרי מרי בר רחל הוו הוה מתני לה להא שמעתיה משמיה דרבי יוחנן לפטור
אמר רבי יוחנן: המחמר אחר בהמתו בשבת - פטור מ㪗לום: בשוגג לא מחייב חטאת, דהוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה; במזיד נמי לא מיחייב, דתנן[סנהדרין פ"ז מ"ח, דף נג,א] 'המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה' הא אין חייבין על שגגתו חטאת - אין חי㪁בין על זדונו סקילה; בלאו נמי לא מיחייב, דהוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין, וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין - אין לוקין עליו (דשאר מלאכות דשבת נמי מהאי קרא נפקא להו אזהרה, הלכך לאזהרת מיתת בית דין ניתן, דלא ענש מיתה אלא אם כן הזהיר; הלכך עיקר אזהרתו למקום שיש בו מיתה אתאי, ולא למלקות);
(שבת קנד,ב)
ואפילו למאן דאמר לוקין (במסכת מכות (יג,ב)) - (הכא אפילו לאו ליכא, דאי לאזהורי אמלאכה שעל ידו ועל ידי בהמתו אתא, כגון מחמר) ליכתוב רחמנא 'לא תעשה כל מלאכה, ובהמתך'; 'אתה' למה לי (משמע אתה לבדך, ובהמתך לבדה)?
הוא ניהו דמיחייב, בהמתו (במלאכה הנעשית על ידי בהמתו) לא מיחייב (לא מיחייב לאו גמור ללקות עליו).
הגיע לחצר החיצונה:
אמר רב הונא: היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית (שאין ניטלין בידו להניחן לארץ) - מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ומתיר החבלים והשקין נופלים.
והאנן תנן 'נוטל את הכלים הניטלין בשבת' (וכלי זכוכית ניטלין הן, ולמה לי מתיר את החבלים)!?
כי קאמר רב הונא - בקרני דאומנא (מקיז דם), דלא חזיא ליה (שאין ראויין בשבת לכלום, לפי שמאוסים).
והא קא מבטל כלי מהיכנו (כרים וכסתות, כשמניחן תחת דבר שאין ניטל, מבטלן מהיכנן דשוב לא יטלם משם, ודמי לסותר)?
בשליפי זוטרי (משואות קטנים, ששומט הכר מתחתיהם ונופלין על הכר השני, וכן עד שמגיען לארץ).
מיתיבי: 'היתה בהמתו טעונה טבל ועששיות (מש"ש בלעז [גושים, חתיכות גדולות], ואף על פי שהעששיות משתברין) - מתיר את החבלים והשקין נופלין, ואף על פי שמשתברין' (אלמא אסור להניח כרים וכסתות תחתיהן)!?
התם בכולסא (חתיכות רחבות של זכוכית שאינם כלים, ועושין מהן חלונות, וכיון דליכא פסידא בשבירתן וסופן להחתך בחתיכות קטנות - לא שרו להביא כרים ולהניח תחתיהן); דיקא נמי דקתני דומיא דטבל: מה טבל דלא חזי ליה (דמוקצה הוא, ואפילו לכהנים לא חזי) - אף הכא נמי לא חזי ליה;
ומאי 'אף על פי שמשתברין' (הא ליכא פסידא)?
מהו דתימא להפסד מועט נמי חששו (ויביא כרים ויניח תחתיהם, דהא ודאי אי אפשר בלא הפסד מועט: שניצוצות ניתזין בשבירתן שאינם ראוין לכלום)? – קא משמע לן.
תניא:
'רבי שמעון בן יוחי
אומר: היתה בהמתו
טעונה שליף של
תבואה (משוי
של תבואה של טבל) - מניח ראשו
תחתיה ומסלקו לצד
אחר, והוא נופל
מאליו; חמורו של
רבן גמליאל היתה
טעונה דבש ולא
רצה לפורקה עד
מוצאי שבת; למוצאי
שבת – מתה';
והאנן תנן 'נוטל כלים הניטלין' (ודבש ניטל בשבת, ואמאי לא רצה לפורקה)?
כשהדביש (החמיץ).
הדביש? למאי חזי (ואמאי אייתי רבן גמליאל)?
לכתיתא דגמלי (לכתית של גמלים; רדויישדוד"א [פצע, מחיכוך]).
'ויתיר חבלים ויפלו שקין' (דהכי תנן במתניתין בדבר שאינו ניטל)?
(ומשני:) מיצטרו זיקי (נבקעים הנודות בנפילתן לארץ).
'ויביא כרים וכסתות ויניח תחתיהן'
מטנפי (בדבר הנשפך עליהם) וקמבטל כלי מהיכנו (דשוב אין ראויין לבו ביום לכלום)!?
והאיכא צער בעלי חיים (וליתי דאורייתא ולידחי דרבנן: ביטול כלי מהיכנו)?
קסבר
(רבן גמליאל) צער בעלי
חיים דרבנן (ופלוגתא
היא ב'אלו מציאות'
(בבא מציעא לב,ב).
אביי
אשכחיה ליה לרבה
דקא משפשף ליה
לבריה אגבא דחמרא
(בשבת לשעשע
התינוק); אמר ליה: קא
משתמש מר בבעלי
חיים (ותנן
(ביצה פ"ה מ"ב;
דף לו,א): 'לא רוכבין
על גבי בהמה', והוא
הדין לכל תשמיש)?
אמר ליה: צדדין הן (שאינו מרכיבו עליו, אלא משפשפו על צדי גבו, ואין זה דרך תשמישו), וצדדין לא גזרו בהו רבנן;
מנא תימרא?
דתנן: 'מתיר חבלים והשקין נופלין' מאי לאו בחבר גוולקי דהוו להו צדדין (גוואלקי - עשקנ"ס [(צ"ל טשקש) שקים, שקים שעל גבי בהמה]; חבר גוואלקי - שתים מ㩫וברות יחד ברצועות, ומרכיבין על החמור זו מכאן וזו מכאן, וצריך לסלקן יחד וליקרב אצל החמור, ומשפשף עצמו ונשען גופו בצדי החמור) וצדדין לא גזרו בהו רבנן!
לא, בחבר
אגלווקי (שתים
שאין מחוברות יחד,
אלא על ידי טבעת
מתכת שבראש הרצועה
ובו מסמר קטן, כעין
שעושין לחבק שקורין
צינגל"א [רצועה,
וכאן רצועת
האוכף], שאינו
צריך אלא למשוך
מעט והמסמר יוצא,
והן מתנתקות זו
מזו) דלא
הוו צדדין; אי נמי
בלכתא (כעין
שעושין לדרדור
יין, שיש בהן טבעות
של חבל לכל אחד
ואחד, ומכניס טבעת
בטבעת, ונוטל עץ
כפוף קטן ומכניסו
בפנימי ושוב אינו
יוצא מחברו, וכשבא
לסלקו - מושך העץ
אליו, והן מתנתקין
זה מזה ונופלין).
איתיביה
[סוכה פ"ב מ"ג]: 'שתים בידי
אדם ואחת באילן
- כשרה ו㨨ין עולין
לה ביום טוב' (גבי
סוכה תנן, שכשירה
בשלש דפנות, ואם
עשה שתים כהלכתן
והשלישי עשה באילן
– כשירה; דפנות - לא
איכפת לן אם מחוברות
הם, והוא הדין אם
כולן נקבעות באילן;
והא דנקט 'שתים
בידי אדם' - רבותא
אשמועינן: דאפילו
הכי אין עולין
לה לאכול ולישן
באותה סוכה ביום
טוב, מפני שסככה
קשור בדופניה ונשען
עליה והוא משתמש
על סככה ונותן
כליו, ונמצא משתמש
באילן; כל כניסה
דסוכה נקיט בלשון
'עלייה' במסכת סוכה,
לפי שרובן עושין
סוכותיהן בראש
גגן, דבכמה דוכתין
תנן בה הכי: 'אין
מטריחין אותו לעלות'
[ברייתא בסוכה
כט,א], 'אמר להם:
"העלום לסוכה"'
[סוכה פ"ב מ"ה],
'אבל מוריד הוא
את הכלים' [סוכה
פ"ד מ"ח], וכן
הרבה;) - מאי לאו דחק
ביה באילן (ואותיב
ביה קנים של דפנות
בנקבים: שנקב הרבה
בגופו של אילן,
וסיכך שוב על אותן
דפנות, ומכל מקום
אין כאן תשמיש
אלא בצדי אילן), דהוו להו
צדדין, וצדדין
אסורין?
לא, דכפייה לאילן (לענפיו העליונים הטה לצד אילן אחר, וכן של זה לזה וקשרן אלו עם אלו, ומהן נעשה הדופן) ואנח סיכוך עילויה, דקמשמש באילן.
אי הכי - אימא ס㪁פא 'שלש בידי אדם ואחת באילן – כשרה, ועולין לה ביום טוב' ואי דכפייה לאילן אמאי עולין לה ביום טוב (הרי הסכך נשען עליו, והוא משתמש בו)?
ואלא מאי צדדין אסורין? סוף סוף אמאי עולין לה ביום טוב? אלא התם בגואזא פרסכנא (אילן שענפים הרבה יוצאין מצדדין ומתפשטין לכאן ולכאן), דאילן גופיה דופן בעלמא (לסוכה) הוא דשוויה (ולא סמך הסכך עליהן); דיקא נמי דקתני 'זה הכלל: כל אילו שינטל האילן ויכולה לעמוד - עולין לה ביום טוב'!
שמע
מינה. (ולהכי
נקט 'גווזא פרסכנא',
ולא שבקיה כדקא
סלקא דעתך בדכפייה,
ולישני כגון דלא
סמך הסכך עליה:
משום דכיון דדופן
רביעי הוא, שאינו
צריך לסוכה, דהא
בשלש כשירה והסכך
נמי לא סמך עליה
- לא טרח 㪘מעבד לו
דופן; להכי אוקמא
בגווזא פרסכנא,
וממילא הוא בלא
טרחא.)
לימא כתנאי: 'אין עולין לה ביום טוב; רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: עולין לה ביום טוב'; מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר צדדין אסורין, ומר סבר מותרין (וכגון דחק באילן, ומותיב קנים בצדדין, וסיכך עליהן, דהוה ליה משתמש בצדדין כשמשתמשין על ידי סככה, דאי לא בהא פליגי - במאי מוקמא פלוגתייהו דהא כולי עלמא סברי אסור להשתמש באילן)!
אמר אביי: לא! דכולי עלמא צדדין אסורין, והכא בצדי צדדין קמיפלגי (אי נמי בהכי פליגי - ליכא ל㪮ימר דסבירא ליה לרבי מאיר צדדין מותרין, דהני לאו 'צדדין' נינהו, אלא צדי צדדים: שהקנים הנתונים בנקבים צדדין, והסיכוך הנתון על גבן = צדי צדדים, ובצדי צדדים פליגי): מר סבר צדי צדדין אסורין, ומר סבר צדי צדדין מותרין.
רבא אמר: מאן דאסר בצדדין - אסר נמ㪁 בצדי צדדין, מאן דשרי בצדי צדדין - שרי נמי בצדדין.
איתיביה רב משרשיא לרבא: 'נעץ
(שבת קנה,א)
יתד (נגר) באילן ותלה בה כלכלה למעלה מעשרה טפחים (ונתן בה עירובו, והוא נתכוון לשבות למטה תחת האילן) - אין עירובו עירוב; למטה מעשרה טפחים (אם הכלכלה בתוך עשרה לארץ) - עירובו עירוב (דהוא ועירובו ברשות הרבים; אבל למעלה מעשרה, וסתם כלכלה רחבה ארבעה - הויא ל㩊 כלכלה רשות היחיד, והוא נתכוין לשבות ברשות הרבים ואינו יכול ליטלו שם ולאכלו; וכיון דאינה סעודה הראויה לו - אינו קונה שביתה על ידה)'; טעמא דנעץ יתד באילן (דכי שקיל לעירובו - משתמש 㨳צדי צדדין), הא לא נעץ (אבל לא נעץ יתד אלא קשרה בצדי אילן) - (לא:) אפילו למטה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב! והא האי תנא דקאסר בצדדין וקשרי בצדי צדדין!?
אמר
רב פפא: הכא - בכלכלה
דחוקה עסקינן (שפיה
צר, וקצרה היא, ומכניס
ידו לתוכה בדוחק), (הלכך,
אי ממש הוה קטר
לה בצדי אילן) דבהדי דשקיל
ליה לעירוב - קמניד
ליה לאילן וקמשמש
באילן גופיה (הלכך,
כי איכא יתד - הוא
דשרי, ואי לא - לא)!
והלכתא:
צדדין אסורין
,צדי צדדין מותרין.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל
המוצא שגיאה – נא
להודיע לי בכתובת
שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיות; 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
בתוך
דברי רש"י – נרקיסים
בגודל 9
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become
visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu,
there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית
– ע"י כולל עיון
הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2005 by Julius Hollander
Permission to
distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use at the email address on www.oocities.org/yeshol