דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות; 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
לזכר אמי
מורתי חנה הולנדר
ז"ל נפטרה ד אלול
תשס"ב
שבת דף קנה
(שבת קנד,ב)
לימא
כתנאי: 'אין
עולין לה ביום
טוב; רבי
שמעון בן
אלעזר אומר
משום רבי
מאיר: עולין
לה ביום טוב';
מאי לאו בהא
קמיפלגי: דמר
סבר צדדין
אסורין, ומר
סבר מותרין (וכגון
דחק באילן,
ומותיב קנים
בצדדין, וסיכך
עליהן, דהוה
ליה משתמש בצדדין
כשמשתמשין על
ידי סככה, דאי
לא בהא פליגי - במאי
מוקמא
פלוגתייהו
דהא כולי עלמא
סברי אסור
להשתמש באילן)!
אמר
אביי: לא!
דכולי עלמא
צדדין אסורין,
והכא בצדי
צדדין
קמיפלגי (אי
נמי בהכי
פליגי - ליכא
למימר דסבירא
ליה לרבי מאיר
צדדין מותרין,
דהני לאו
'צדדין' נינהו,
אלא צדי
צדדים: שהקנים
הנתונים
בנקבים צדדין,
והסיכוך
הנתון על גבן =
צדי צדדים,
ובצדי צדדים
פליגי): מר סבר
צדי צדדין
אסורין, ומר
סבר צדי צדדין
מותרין.
רבא
אמר: מאן דאסר
בצדדין - אסר
נמי בצדי
צדדין, מאן
דשרי בצדי
צדדין - שרי
נמי בצדדין.
איתיביה
רב משרשיא לרבא:
'נעץ
(שבת
קנה,א)
יתד
(נגר) באילן
ותלה בה כלכלה
למעלה מעשרה
טפחים (ונתן
בה עירובו,
והוא נתכוון
לשבות למטה
תחת האילן) - אין
עירובו עירוב;
למטה מעשרה
טפחים (אם
הכלכלה בתוך
עשרה לארץ) - עירובו
עירוב (דהוא
ועירובו
ברשות הרבים;
אבל למעלה
מעשרה, וסתם
כלכלה רחבה
ארבעה - הויא
לה כלכלה רשות
היחיד, והוא נתכוין
לשבות ברשות
הרבים ואינו
יכול ליטלו שם
ולאכלו; וכיון
דאינה סעודה
הראויה לו -
אינו קונה
שביתה על ידה)'; טעמא
דנעץ יתד
באילן (דכי
שקיל לעירובו
- משתמש 㨳צדי
צדדין), הא לא נעץ (אבל
לא נעץ יתד
אלא קשרה בצדי
אילן) - (לא:) אפילו
למטה מעשרה
טפחים אין
עירובו עירוב!
והא האי תנא
דקאסר בצדדין
וקשרי בצדי
צדדין!?
אמר
רב פפא: הכא -
בכלכלה דחוקה
עסקינן (שפיה
צר, וקצרה היא,
ומכניס ידו
לתוכה בדוחק), (הלכך,
אי ממש הוה
קטר לה בצדי
אילן) דבהדי
דשקיל ליה
לעירוב -
קמניד ליה
לאילן וקמשמש
באילן גופיה (הלכך,
כי איכא יתד -
הוא דשרי, ואי
לא - לא)!
והלכתא:
צדדין אסורין
,צדי צדדין
מותרין.
אמר
רב אשי: השתא
דאמרת צדדין
אסורין, האי
דרגא דמדלא (סולם
שעולין בו
לסוכת נוצרים
שעושין על גבי
קונדיסין
גבוהין, והיא
סמוכה לאילן) לא
לינחיה איניש (ראש
הסולם) אדיקלא (לא
יסמוך ראש
הסולם לצד דקל) דהוו
להו צדדין (דכי
סליק משתמש
בצדדין) אלא
לינחיה
אגוואזי לבר
מדיקלא (גירסת
רש"י: אלא
לינחיה
אגוואזי לבר
מדיקלא: יתקע
יתד בצדי
האילן ויסמוך
הסולם עליו,
דהוה ליה יתד
צדדים, וסולם
צדי צדדין), וכי
סליק לא לינח
כרעיה אגוואזי
אלא ליתנח
אקנין (על
שליבות הסולם
או קנים
היוצאים
מהקונדיסין).
משנה:
מתירין
פקיעי עמיר (קשין
של שבלים
שאותם אוגדים
- מתירין; אותם
שיהו נוחין
לבהמה לאוכלה) לפני
בהמה,
ומפספסין את
הכיפין (שכן
דרך: שמפזרים
לבהמה העשבים,
ויפין לה לאוכלן,
שכשהן דחוקין
- מתחממי;ן,
ואינה מריחה
ריחה כל כך,
וקצה בהן) אבל לא
את הזירין ('הכיפין'
מפרש בגמרא,
וכן 'זירין');
אין
מרסקין לא את
השחת (עשב
של תבואה,
והוא 'אספסתא',
ומשום דטירחא
דלא צריך הוא) ולא את
החרובין לפני
בהמה, בין דקה
ובין גסה;
רבי
יהודה מתיר
בחרובין לדקה (ששיניה
דקות, וקשין
לה).
גמרא:
אמר
רב הונא: הן הן
'פקיעין' הן הן
'כיפין' (כולן
קשין של שבלין
הן); (מיהו) 'פקיעין' =
תרי (שאינן
קשורין אלא
בשני ראשים), 'כיפין' =
תלתא (קשורין
שלשה [אגודים]); 'זירין' –
דארזי (ענפים
לחין של ארז
שמזרדין אותם,
ובעודם לחין -
ראויין לבהמה,
ורוב בני אדם
מניחין אותם
לעצים), והכי
קאמר: מתירין
פקיעי עמיר
לפני בהמה,
ומפספסין (דכיון
דמעיקרא
אוכלא נינהו -
מותר לטרוח
בהן להכשירם
למתקן לה), והוא
הדין לכיפין (ואת
הכיפין אף הן
מתירין,
ומפספסין, ואף
על גב דנפיש
טרחייהו), אבל לא
את הזירין: לא
לפספס ולא
להתיר (דכיון
דמעיקרא
סתמייהו לאו
אוכלא, והשתא
הוא דמשוי להו
אוכלא - הוי
ליה אולודי
אוכלא בשבת.).
אמר
רב חסדא: מאי
טעמא דרב
הונא? - קא סבר
למטרח באוכלא
טרחינן (דבדבר
שתחילתו אוכל
קודם תיקון זה
- טרחינן; ומכשרינן
לייפותן לה), לשויי
אוכלא לא
משוינן.
רב
יהודה אמר: הן
הן 'פקיעין' הן
הן 'זירין' (שניהן
בקשים של
שבלים, ומה
שהתיר בזה
התיר בזה,
ודקתני 'אבל
לא הזירין' -
אפספוס קאי); 'פקיעין'
= תרי, 'זירין' =
תלתא; 'כיפין' –
דארזי, והכי
קאמר: מתירין
פקיעי עמיר
לפני בהמה (דכל
זמן שהוא קשור
- לאו או㪗לא
הוא, ומתירו
לשוויי אוכלא,
ומשום צער
בהמה שרי), אבל
פספוסי – לא (דסגי
ליה בהתרה
ואיתעביד
אוכלא,
ופספוסיה - לתענוג
בעלמא הוא); וכיפין -
פספוסי נמי
מפספסינן (ומפספסין
את הכיפין
דארזא - דבלאו
פספוס לא הוי
אוכלא), אבל לא
הזירין לפספס,
אלא להתיר (אלא
להתיר שלשה
אוגדיהן
בפקיעין -
דהתרת
אוגדיהן
שוויי אוכלא
הוא).
אמר
רבא: מאי טעמא
דרב יהודה?
קסבר שווי
אוכלא משוינן,
מטרח באוכלא (באוכל
בדבר שהוא כבר
אוכל בלא
תיקון זה) לא
טרחינן.
תנן
(סיפא
דמתניתין היא,
וחד טעמא): 'אין
מרסקין את
השחת ואת
החרובין לפני
בהמה, בין דקה
ובין גסה'; מאי
לאו חרובין
דומיא דשחת:
מה שחת דרכיכי
- אף חרו㨳ין דרכיכי
(כגון
חרובין לחין,
דראויין
למאכל בהמה
בלא ריסוק,
וריסוק דידהו
לתענוג בעלמא), אלמא לא
טרחינן
באוכלא,
ותיובתיה דרב
הונא!
אמר
לך רב הונא: לא,
שחת דומיא
דחרובין: מה
חרובין
דאקושי - אף
שחת דאקושי (קשין,
כגון שיבשו); היכי
משכחת לה? -
בעילי זוטרי (עיירים
קטנים, שאף
השחת קשה להם,
וצריכה ריסוק
לשוויי אוכלא).
תא
שמע: 'רבי
יהודה מתיר
בחרובין לדקה'
- לדקה א㤈ין (דהוה
ליה שוויי
אוכלא), לגסה – לא (דהוה
ליה מטרח
באוכלא); אי אמרת
בשלמא תנא קמא
סבר מיטרח
באוכלא לא טרחינן
שווי משוינן,
היינו דקא אמר
רבי יהודה
החרובין לדקה
נמי שווי
אוכלא הוא (אי
אמרת בשלמא -
שמע רבי יהודה
לתנא קמא דאמר
מיטרח
באוכלין אסור,
ואין מרסקין
ברכיכי קאמר, אבל
שוויי אוכלא –
שרי, היינו
דקאמר ליה רבי
יהודה: חרובין
לדקה לית לן
למיסר, דשווי
אוכלא הוא,
ואף על גב
דרכיכי), אלא אי
אמרת תנא קמא
סבר שווי
אוכלא לא
משוינן, מיטרח
באוכלא
מטרחינן (אלא
אי אמרת קסבר
תנא קמא מיטרח
באוכלא שרי, שווי
אוכלא אסור, ו'אין
מרסקין'
דקאמר,
בדאקושי קאמר
- דשויי 㨨וכלא
הוי) -
רבי יהודה
דמתיר
בחרובין לדקה
- כל שכן 㪘גסה (בתמיה:
הא כל שכן
דלגסה למיטרח
באוכלא הוא,
ושרי!? הכי הוה
ליה למיתני:
ורבי יהודה
מתיר בחרובין
לגסה, דהוה ליה
מיטרח באוכלא;
והא ליכא
למימר דרבי
יהודה מפיך:
דשויי אוכלא
שרי, מיטרח
באוכלא אסיר,
דהא תנא קמא
בדאקושי קאמר,
וגבי גסה נמי
שוויי אוכלא
הוא, והוה ליה
למיתני: ורבי
יהודה מתיר
סתמא בין דקה
בין גסה! ועוד:
הוה ליה למישרי
נמי זירין
להתיר ולפספס,
דשוויי אוכלא
נמי הוא)!?
מי
סברת 'דקה' = דקה
ממש? מאי 'דקה' =
גסה, ומאי קרי
לה 'דקה'? -
דדייקא
באוכלא (כוססת
יפה ומדקת
אוכלין בפיה).
הא
מדקתני רישא 'בין
דקה ובין גסה'
מכלל דרבי
יהודה (ורבי
יהודה אתנא
קמא קאי:) 'דקה' =
דקה ממש קאמר!
קשיא.
תא
שמע: 'מחתכין
(שבת
קנה,ב)
את
הדלועין לפני
הבהמה (התלושין,
ולא אמרינן
מוקצין הן
לבהמה, דמאכל
אדם הן) ואת
הנבלה לפני
הכלבים' מאי לאו
דלועין דומיא
דנבלה: מה
נבלה דרכיכא אף
דלועין
דרכיכי, אלמא
טרחינן באוכלא,
ותיובתא דרב
יהודה!?
אמר
לך רב יהודה:
לא! נבלה
דומיא
דדלועין: מה
דלועין
דאשוני אף
נבלה דאשונא,
והיכי משכחת
לה? - בבשר פילי,
אי נמי (כלבים
דקאמר -)
בגורייאתא
זוטרי [בגורים
צעירים] (דכל
נבלה קשה להן).
תא
שמע דתני רב
חנן מנהרדעא:
'מפרכינן תבן
ואספסתא, ומערבין
(התבן
והאספסתא יחד,
והבהמה אוכלת
התבן בשביל האספסתא)' - אלמא
טרחינן
באוכלא!
תבן
בתיבנא סריא (דלא
חזיא, והשתא
משוי לה
אוכלא; והאי
'סריא' - לאו סריא
לגמרי, דההיא
לטינא קיימא,
ואסורה לטלטל), אספסתא
בעילי זוטרי.
משנה:
אין
אובסין את
הגמל (מאכילין
אותו הרבה על
כרחו, ותוחבין
לו בגרונו;
ובגמרא מפרש
לשון אובסין -
עושין לה כמין
אבוס בתוך
מעיה), ולא
דורסין (שדורס
לה בתוך גרונה
את השעורין,
ומיהו לא הוי
כל כך כמו
אובסין), אבל
מלעיטין (מפרש
בגמרא);
ואין
מאמירין (מפרש
בגמרא) את
העגלים, אבל
מלעיטין;
ומהלקטין
(מפרש
בגמרא) לתרנגולין,
ונותנין מים
למורסן, אבל
לא גובלין;
ואין
נותנין מים
לפני דבורים
ולפני יונים
שבשובך (מפרש
טעמא בגמרא:
אי משום דאין
מזונותיהן
עליו -
שיוצאין
ואוכלין בשדה,
אי משום דמיא
באגמא שכיח
להו) אבל
נותנין לפני
אווזין
ותרנגולין
ולפני יוני
הרדיסיות (על
שם מקומן,
וניזונין
בתוך הבית).
גמרא:
מאי
'אין אובסין'?
אמר
רב יהודה: אין
עושין לה אבוס
בתוך מעיה.
מי
איכא כי האי
גוונא (שיאכילנה
כל כך שירחיבו
מעיה כאבוס)?
אִין,
וכדאמר רב
ירמיה מדיפתי:
לדידי חזי לי
ההוא טייעא
דאכלא כורא
ואטעינא כורא (על
גבה למזונות
לדרך, לבד שאר
משאות).
אין
מאמירין:
איזו
היא 'המראה'
ואיזו היא
'הלעטה'?
אמר
רב יהודה:
המראה - למקום
שאינה יכולה
להחזיר (שתוחבו
לה לפנים מבית
הבליעה); הלעטה -
למקום שיכולה
להחזיר.
רב
חסדא אמר:
אידי ואידי
למקום שאינה
יכולה להחזיר,
והמראה – בכלי (בתרווד), הלעטה –
ביד.
מתיב
רב יוסף: 'מהלקטין
לתרנגולין
ואין צריך
לומר שמלקיטין,
ואין מלקיטין
ליוני שובך
וליוני עלייה,
ואין צריך
לומר שאין
מהלקטין'; מאי
'מהלקטין'
ומאי
'מלקיטין'?:
אילימא
'מהלקטין' =
דספי ליה
בידים (תוחבו
לתוך פיו),
מלקיטין =
דשדי ליה
קמייהו, מכלל
דיוני שובך ויוני
עלייה מישדא
קמייהו נמי לא
(בתמיה:
ואמאי לא; מאי
טרחא איכא)?! אלא לאו
'מהלקטין' =
למקום שאינה
יכולה להחזיר,
'מלקיטין' =
למקום שיכולה
להחזיר, מכלל
דהמראה = בכלי (ומד'מהלקטין'
דמתניתין למקום
שאינה יכולה
להחזיר נמי
שרי, שמע מינה
מלעיטין
דעגלים
וגמלים -
למקום שאינה
יכולה להחזיר
ושרי, אלא
דגבי בהמה קרי
ליה 'הלעטה',
וגבי עופות
קרי ליה 'הילקוט',
ועל כרחך 'אין
מאמירין' - דקאסר
- בכלי ה㩕א),
ותיובתא דרב
יהודה!?
אמר
לך רב יהודה:
לעולם 'מהלקטין'
= דספי ליה
בידים (ולמקום
שיכולה
להחזיר), 'מלקיטין'
= דשדי ליה
קמייהו; ודקא
קשיא לך יוני
שובך ויוני
עלייה למישדא
קמייהו נמי לא
- הני מז㩕נותן
עליך (דשכיחי
להו בדברא) והני
אין מזונותן
עליך,
כדתניא:
'נותנין
מזונות לפני
כלב ואין
נותנין
מזונות לפני
חזיר, ומה
הפרש בין זה
לזה? - זה
מזונותיו
עליך, וזה (חזיר) אין
מזונותיו
עליך (דארור
אדם שיגדל
חזירים)';
אמר
רב אשי:
מתניתין נמי
דיקא (דאפילו
שדי קמייהו
נמי לא): 'אין
נותנין מים
לפני דבורים
ולפני יונים
שבשובך, אבל
נותנין לפני
אווזין ולפני
תרנגולין
ולפני יוני
הרדיסיות'; מאי
טעמא?: לאו
משום דהני
מזונותן עליך
והני אין
מזונותן עליך!?
וליטעמיך
מאי איריא מיא?
אפילו חיטי
ושערי נמי לא!
אלא
שאני מיא,
דשכיחי באגמא (אבל
מזונות לא
שכיחי להו).
דרש
רבי יונה
אפיתחא דבי
נשיאה: מאי
דכתיב (משלי
כט,ז) ידע
צדיק דין דלים
[רשע לא
יבין דעת]: יודע הקב"ה
בכלב
שמזונותיו
מועטין (שאין
אדם חס עליו
לתת לו מזונות
הרבה), לפיכך
שוהה אכילתו
במעיו שלשה
ימים, כדתנן [אהלות
פ"יא מ"ז]: 'כמה
תשהה אכילתו
במעיו (כמה
תשהה במעיו דהכלב
שאכל בשר [אדם
ש]מת, ומת
הכלב בבית) ויהא
טמא? בכלב שלשה
ימים מעת לעת (תוך
שלשה ימים
מטמא באהל;
אבל בחייו לא
מטמא: דטומאה
בלועה בבעלי
חיים לא
מיטמא, כדאמר
ב'בהמה המקשה' (חולין
עא,ב)),
ובעופות
ובדגים כדי
שתפול לאור
ותשרף.'
אמר
רב המנונא:
שמע מינה (מדקאמר
שהקפיד הקדוש
ברוך הוא על
מזונותיו): אורח
ארעא למשדא
אומצא לכלבא.
וכמה?
אמר
רב מרי: משח
אודניה (מעט
כמות אוזנו), וחוטרא
אבתריה (יכהו
במקל מיד, שלא
יהא מרגילו
אצלו); הני מילי
בדברא, אבל
במתא – לא (לא
ליתיב ליה
מידי, אי לאו
דידיה הוא), דאתא
למסרך (בתריה,
ויפסידו).
אמר
רב פפא: לית
דעניא מכלבא,
ולית דעתיר
מחזירא (שכל
מאכל ראוי לו,
ומוצא לאכול, ואף
מאכילין לו
הרבה).
תניא
כוותיה דרב
יהודה (שהמראה
= למקום שאינו
יכול להחזיר): 'איזו
היא 'המראה'
ואיזו היא 'הלעטה'?
המראה
- מרביצה;
ופוקס את פיה (נותן
חכה לתוך פיה
שלא תוכל
לסגור פיה) ומאכילה
כרשינין ומים
בבת אחת (והמים
מבליעין
הכרשינין
לתוך בית
בליעתה על כרחה);
הלעטה
- מאכילה;
מעומד ומשקה
מעומד (נותן
לתוך פיה, וכל
זמן שאינו
מרביצהּ - אינו
יכול לתחוב כל
כך, ויכול
להחזירה) ונותנין
כרשינין בפני
עצמן ומים
בפני עצמן.'
מהלקטין
לתרנגולין [ונותנין
מים למורסן,
אבל לא גובלין]:
אמר
אביי: אמריתה
קמיה דמר:
מתניתין מני (דקתני
'נותן מים
לתוך המורסן':
דנתינת מים לא
זהו גיבולו!)?
ואמר
לי: רבי יוסי
בר יהודה היא,
דתניא [תוספתא
שבת פ"יא מ"יח]: 'אחד
נותן את הקמח
ואחד נותן
לתוכו מים - האחרון
חייב, דברי
רבי; רבי יוסי
בר יהודה אומר:
אינו חייב עד
שיגבל'!
דילמא
עד כאן לא
קאמר רבי יוסי
בר יהודה התם
אלא קמח, דבר
גיבול הוא,
אבל מורסן - דלאו
בר גיבול הוא - אפילו
רבי יוסי בר
יהודה מודה (דזהו
גיבולו)?
לא
סלקא דעתך,
דתניא בהדיא: 'אין
נותנין מים
למורסן - דברי
רבי; רבי יוסי
בר יהודה אומר:
נותנין מים
למורסן.'
תנו
רבנן: 'אין
גובלין את
הקלי (קמח
של תבואה
שנתייבשה
כשהן קליות
בתנור, ואותו
קמח - לעולם
מתוק, והוא 'קמחא
דאבשונא',
ועושין ממנו
שתיתא משמן
ומים ומלח
שמערבין בו); ויש
אומרים גובלין...
מאן
'יש אומרים'?
אמר
רב חסדא:
(שבת
קנו,א)
רבי
יוסי ברבי
יהודה היא (דאמר
עד שיגבל - הכא
גובלין כלאחר
יד, כדמפרש ואזיל,
דאי רבי - לא
מהני ליה
שינוי,
דמנתינת מים
מיחייב אפילו
במידי דלאו בר
גיבול,
כדאמרינן גבי
מורסן); והני מילי
הוא דמשני.
היכי
משני?
אמר
רב חסדא: על יד
על יד;
ושוין
שבוחשין (בתרווד,
דהיינו
גובלין) את השתית
בשבת, ושותים
זיתום המצרי (דבלאו
רפואה נמי
משקה הוא,
דתנן [שבת
פ"יד מ"ג]: 'כל
המשקין שותה
אדם לרפואה' (שבת
קט,ב)).'
והאמרת 'אין
גובלין'!?
לא קשיא:
הא בעבה הא
ברכה (בעבה אין
גובלין, ברכה
בוחשין, שאין
זו לישה), והני
מילי הוא
דמשני.
היכי
משני?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל
המוצא שגיאה – נא
להודיע לי בכתובת
שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים
() ובתוך הסוגריים
- אותיות; 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
בתוך
דברי רש"י – נרקיסים
בגודל 9
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
בתוך דברי
רש"י – בגודל 8;
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך
הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית
– ע"י כולל עיון
הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד
–
Producers of the Dafyomi
Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol