דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף סב
(שבת סא,ב)
אלא ליכנס בהן [בקמיעים] בבית
הכסא מאי (סתם בית הכסא שלהן בשדות)?: יש בהן
קדושה ואסיר, או דילמא אין בהן קדושה ושרי?
תא שמע: 'ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה', הא מן
המומחה - נפיק; ואי אמרת קמיעין יש בהן משום קדושה, זמנין דמיצטריך לבית הכסא ואתי
לאיתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים?
הכא במאי עסקינן? - בקמיע של עיקרין.
והתניא: 'אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין'?
אלא הכא במאי עסקינן? - בחולה שיש בו סכנה (אי שקיל ליה מיניה, דשרי למיעל בהן לבית הכסא משום פיקוח נפש).
והתניא: 'אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה'?
אלא כיון דמסי (תכשיטו הוא, הלכך) אף
על גב דנקיט ליה בידיה (אי נמי מייתי ליה ארבע אמות בידים) נמי
שפיר דמי (לא מחייב).
(שבת סב,א)
והתניא: 'רבי אושעיא אומר: ובלבד שלא יאחזנו בידו
ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים (דלא הוי תכשיט שלו אלא דרך מלבוש)'!?
אלא הכא במאי עסקינן? - במחופה עור (דליכא
גנותא אי מעייל לבית הכסא ולא בעי למישקליה).
והרי תפילין, דמחופה עור, ותניא: 'הנכנס לבית הכסא -
חולץ תפילין ברחוק ארבע אמות ונכנס' (חולץ תפילין ואף על גב דמכוסה עור:
שהארבע אגרות שהפרשיות כתובות בהן תחובות בדפוסין של עור)!?
התם משום שי"ן (שעשויה
מעור החיצון עצמו: קומט בו שלשה קמטין כעין שי"ן מ'שדי', והדלי"ת
והיו"ד עשויין בקשר שקושר הרצועה אחת לצפון ואחת למזרח, כמין ד', ורצועה קטנה
מאד תלויה בה, ואין בה אלא כפיפה כמין יו"ד, וכופאה בעוד העור לח - והיא
כפופה לעולם), דאמר אביי: שי"ן של תפילין - הלכה למשה מסיני; ואמר אביי:
ד' של תפילין - הלכה למשה מסיני; ואמר אביי: יו"ד של תפילין - הלכה למשה
מסיני.
ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים:
'שריון' = זרדא (ברוני"א);
'קסדא'?
אמר רב: סנוארתא (כובע עור תחת כובע המתכת).
'מגפיים'?
אמר רב: פזמקי (אנפלייאות של ברזל במלחמה).
משנה:
לא תצא אשה במחט הנקובה, ולא בטבעת שיש עליה חותם, ולא
בכוליאר ולא בכובלת ('בכוליאר' מפרש בגמרא, וכן 'כובלת'),
ולא בצלוחית של פלייטון (בלסמ"א: משחא דאפרסמא [שמן אפרסמון]);
ואם יצתה - חייבת חטאת, דברי רבי מאיר (קסבר לאו תכשיט נינהו);
וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון.
גמרא:
אמר עולא: וחילופיהן באיש (אטבעת
קאי: דטבעת שיש עליו חותם, אם יצא – פטור, ואם אין עליו חותם ויצא - חייב חטאת).
אלמא קסבר עולא כל מידי דחזי לאיש - לא חזי לאשה, ומידי
דחזי לאשה - לא חזי לאיש.
מתיב רב יוסף: 'הרועים יוצאין בשקין (שמתכסין בהן מפני הגשמים; 'שקין' = מלבוש שק); ולא הרועים
בלבד אמרו, אלא כל אדם (אלמא אף על גב דלא רגילי ביה, מגו
דלגבי האי תכשיט - לגבי האי נמי תכשיט הוא), אלא שדרכן של הרועים לצאת בשקין'!?
אלא אמר רב יוסף: קסבר עולא: נשים - עם בפני עצמן הן.
איתיביה אביי [עירובין פ"י מ"א,
אך שם לא כתץוב אחד האיש ואחד האשה; ברייתא עם תוספת זו נמצאת בעירובין צו,ב]: 'המוצא
תפילין (בשבת בשוק או בדרך) מכניסן (לעיר דרך מלבוש) זוג זוג (כדרך שהוא לובש בחול: אחד בראש
ואחד בזרוע, וחולצן, וחוזר ומניח זוג אחר ומכניסן, וכן כולן), אחד האיש
ואחד האשה (ואף על גב דלאו תכשיט דאשה נינהו; מגו דהוו תכשיט לאיש
- שרי אף לאשה)' ואי אמרת 'נשים עם בפני עצמן הן', והא מצות עשה שהזמן גרמא
הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות!?
התם קסבר רבי מאיר לילה זמן תפילין הוא, ושבת זמן תפילין
הוא, הוה ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא (הלכך לעולם זמנם הוא ואין להם זמן
קבוע שתהא מצותן מצות עשה שהזמן גרמא להפטר נשים מהן, הלכך נקט 'לילה' ו'שבת':
משום דפלוגתא בתרווייהו, ואי הוי סבירא ליה לרבי מאיר בחד מינייהו דלאו זמן תפילין
הוא - נמצא זמן קבוע לתפלין, והוו להו נשים פטורות), וכל מצות
עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות (הלכך תכשיטין הן לה).
והא הוצאה כלאחר יד היא (אמתניתין
קאי, והוצאת טבעת שמוציאתה דרך מלבוש באצבע וזה שאינו תכשיט לה - אמאי חייבת חטאת?
הרי לא הוציאה כדרך כל המוציאין: שכל המוציא דבר שאינו תכשיט לו - מוציאין אותו
בידים ולא דרך מלבוש)!?
אמר רבי ירמיה: באשה גזברית עסקינן (ששולחת
חותמות תמיד לממונין תחתיה לאמר "תנו כך וכך מעות לפלוני", והרי חותמה
בידה, הלכך רגילה היא להניחה באצבעה; ומיהו תכשיט לא הוי לדידה, דאין דרך נשים
בכך, ומיהו דרך הוצאתה של זו בכך).
אמר רבה <בר בר חנה אמר רבי יוחנן>: תרצת אשה, איש
מאי איכא למימר (דקאמר עולא 'וחילופיהם באיש':
דמחייב אטבעת שאין עליה חותם; והא הוצאה כלאחר יד הוא: שאין דרכו להוציא בזו דרך
מלבוש)?
אלא אמר רבא: פעמים שאדם נותן לאשתו טבעת שיש עליה חותם
להוליכה לקופסא ומניחתה בידה עד שמגעת לקופסא (אישקריינ"ה
בלע"ז, כדי להצניעה שם; ויש מפרשים שהקופסא חתומה בו, וכשפותחה - חוזרת
וחותמת בה; ולא נהירא, דאם כן 'מנחתה באצבעה עד שמחזירתה לבעלה' מיבעי ליה),
ופעמים שהאשה נותנת לבעלה טבעת שאין עליה חותם להוליכה אצל אומן לתקן ומניחה בידו (גירסת רש"י: אצל אומן לתקנה ומניחה באצבעו, אלמא דרך הוצאה
היא) עד
שמגיע אצל אומן.
ולא בכוליאר ולא בכובלת:
מאי 'כוליאר'?
אמר רב: מכבנתא (נושקא"ה [סיכה] על שם שמכבנת וקושרת מפתחי החלוק);
'כובלת'?
אמר רב: חומרתא דפילון (קשר
שקשור בו סם ששמו פילון, וריחו ערב, ובלע"ז בלסמ"ו, ואשה שריחה רע
טוענתו עליה);
וכן אמר רב אסי: חומרתא דפילון.
תנו רבנן: 'לא תצא בכובלת, ואם יצתה חייבת חטאת - דברי
רבי מאיר, וחכמים אומרים: לא תצא, ואם יצתה פטורה; רבי אליעזר אומר: יוצאה אשה
בכובלת לכתחלה.'
במאי קמיפלגי?
רבי מאיר סבר משאוי הוא, ורבנן סברי תכשיט הוא (הלכך אם יצאת פטורה), (ומיהו לכתחלה לא תצא) ודילמא
שלפא ומחויא ואתיא לאיתוייה; ורבי אליעזר סבר: מאן דרכה למירמיה (להניח בצוארה כמו שקיל ורמי)? - אשה שריחה רע; אשה שריחה רע לא
שלפא ומחויא (שגנות הוא לה) ולא אתיא לאתוייה ארבע אמות ברשות
הרבים.
והתניא: 'רבי אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פלייטון'?
לא קשיא: הא (דקתני פוטר) כי קאי
אדרבי מאיר, הא כי קאי אדרבנן: כי קאי אדרבי מאיר, דאמר 'חייב חטאת' - אמר ליה
'פטור' (בההיא מתניתא לא איירו רבנן, אלא רבי מאיר לחודיה, וגבי חיוב דרבי מאיר
שייך למיתני 'רבי אליעזר פוטר', ואף על פי שהוא מתיר לכתחלה); כי קאי
אדרבנן דאמרי 'פטור אבל אסור' (במתניתין דלעיל, דאיירו רבנן בה,
ואמרו פטור) אמר איהו: מותר לכתחלה (פריש רבי אליעזר בהדיא למילתיה
לאיפלוגי עלייהו, ואמר: יוצאה לכתחלה).
(שבת סב,ב)
ומאי 'רבי מאיר' (היכא אשכחן דאיירי בה רבי מאיר בלא
רבנן, ופליג רבי אליעזר עליה)?
דתניא: 'לא תצא אשה במפתח שבידה, ואם יצאת חייבת חטאת
- דברי רבי מאיר; רבי אליעזר פוטר בכובלת וובצלוחית של פלייטון'.
כובלת מאן דכר שמה?
חסורי מחסרא והכי קתני: 'וכן בכובלת וכן בצלוחית של
פלייטון לא תצא, ואם יצאה חייבת חטאת - דברי רבי מאיר; רבי אליעזר פוטר בכובלת
ובצלוחית של פלייטון; במה דברים אמורים (דרבי אליעזר פוטר, והאי 'פוטר'
היינו מוּתר לכתחלה, כדאוקימנא)? - כשיש בהם בושם (פלייטון יש בההוא חומרתא העשויה כקמיע, דכיון דיש בה בושם - תכשיט היא לזו
שריחה רע, ולמשלף ואיתויי נמי לא חייש, כדאמרן: דגנות הוא לה), אבל אין
בהם בושם (חומרתא לחודא - לאו תכשיט הוא ו)חייבת'.
אמר רב אדא בר אהבה: זאת (הא
דקתני 'אין בה בושם - חייבת') אומרת (אלמא
דקסבר רבי אליעזר): המוציא אוכלין (בשבת) פחות
מכשיעור (דלא מיחייב על הוצאת אוכלין פחות מגרוגרת, כדלקמן (דף עו:)) בכלי
- חייב (מיהא על הכלי, ולא אמרינן 'הכלי טפל להן ולא מיחייב עליה, שלא
נתכוין להוציא אלא משום אוכלין'; ופלוגתא היא על סתם משנה השנויה בפרק 'המצניע' (לקמן
דף צג:) דקתני 'פטור אף על הכלי') דהא אין בה
בושם - כפחות מכשיעור בכלי דמי (שהכלי קלט את הריח, ושיעור הוצאת
בשמים בכל שהוא; וכיון שאינו כל שהוא - הוי ריחה פחות מכשיעור),
וקתני 'חייבת' (ולא אמרינן 'נעשה כלי טפל לריח שבתוכו'; ואריחא לא
מיחייב דפחות מכשיעור הוא)!
רב אשי אמר: בעלמא אימא לך פטור, ושאני הכא דליתיה לממשא
כלל (ליכא למימר 'נעשה כלי טפל לריח' שאין בו שום ממש, ואפילו פחות מכשיעור לא
מיקרי; אבל פחות מכשיעור בדבר שיש בו ממש - נעשה כלי טפל לו, ופטור).
(עמוס ו,ו) [השתים במזרקי יין]
וראשית שמנים ימשחו [ולא נחלו על שבר יוסף]: אמר רב
יהודה אמר שמואל: (ראשית שמנים = מובחר שבשמנים:) זה פלייטון.
מתיב רב יוסף: 'אף על פלייטון גזר רבי יהודה בן בבא (משום צער חורבן), ולא הודו לו' - ואי אמרת משום תענוג (זה פלייטון, והאי קרא בתענוג משתעי: שלא היו נותנים לב לדברי הנביאים
הניבאים על הפורענות ועסוקים בתענוגים), אמאי לא הודו לו?
אמר ליה אביי: ולטעמיך הא דכתיב (בהאי
ענינא) 'השותים
במזרקי יין', רבי אמי ורבי אסי (פירשו): חד אמר
קנישקנין (כלי זכוכית ארוך ולו שני פיות ויין נזרק מזה לזה),
וחד אמר שמזרקין כוסותיהן זה לזה (על ידי אומנות כדאמר ב'החליל' (סוכה
נג.) מטייל בתמני כסי) - הכי נמי
דאסיר (למשתי השתא בקנישקנין)! והא רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש
גלותא ושתה בקנישקנין ולא אמר ליה ולא מידי!?
אלא: כל מידי דאית ביה תענוג ואית ביה שמחה - גזרו רבנן,
אבל מידי דאית ביה תענוג ולית ביה שמחה - לא גזרו רבנן.
(עמוס ו,ד) השוכבים על מטות שן
וסרוחים על ערשותם [ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק] - אמר רבי יוסי
ברבי חנינא: מלמד שהיו משתינין (דדייק מ'סרוחים') מים בפני מטותיהן ערומים.
מגדף בה רבי אבהו: אי הכי, היינו דכתיב (עמוס
ו,ז) לכן עתה יגלו בראש גולים [וסר מרזח סרוחים] -
משום דמשתינין מים בפני מטותיהם ערומים יגלו בראש גולים? אלא אמר רבי אבהו: אלו
בני אדם שהיו אוכלים ושותים זה עם זה ודובקין מטותיהן זו בזו ומחליפין נשותיהן זה
עם זה ומסריחין ערסותם בשכבת זרע שאינו שלהן.
אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: 'שלשה דברים
מביאין את האדם לידי עניות, ואלו הן: המשתין מים (דאמרינן
ב'ערבי פסחים' (פסחים קיא:) שרא דעניותא נביל שמיה [בגירסתנו:
איסר דעניותא נבל שמיה], ו'נביל' קרי ליה, ואוהב מקום מיאוס; ומשתין מים לפני מטתו
- היינו מיאוס) בפני מטתו ערום (אורחא דמילתא נקט: מתוך שהוא ערום -
אינו יוצא לחוץ להשתין, דטורח הוא לו ללבוש ולצאת), ומזלזל
בנטילת ידים, ושאשתו מקללתו בפניו'.
'המשתין מים בפני מטתו ערום' - אמר רבא: לא אמרן
אלא דמהדר אפיה לפורייה, אבל לבראי (שהקילוח ארוך וניתז למרחוק) -
לית לן בה; ומהדר אפיה לפורייה נמי לא אמרן אלא לארעא, אבל במנא לית לן בה.
'ומזלזל בנטילת ידים' - אמר רבא: לא אמרן אלא דלא
משא ידיה כלל, אבל משא ולא משא (שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא מעט מים,
כגון רביעית מצומצם) - לית לן בה.
ולאו מלתא היא, דאמר רב חסדא: אנא משאי מלא חפני מיא
ויהבו לי מלא חפני טיבותא;
'ושאשתו מקללתו בפניו' - אמר רבא: על עסקי תכשיטיה
(שאינו רוצה לקנות לה), והני מילי הוא דאית ליה ולא עביד.
דרש רבא בריה
דרב עילאי: מאי דכתיב (ישעיהו ג,טז)
ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון [ותלכנה נטוות [קרי: נטויות] גרון ומשקרות עינים הלוך וטפף תלכנה
וברגליהם תעכסנה] - שהיו מהלכות בקומה זקופה (גבהו היינו קומה זקופה);
'ותלכנה
נטויות גרון' - שהיו מהלכות עקב בצד גודל (למעט
בהילוכם: שהיו מסתכלין בה, והיא שוהה בפסיעותיה, ודרך נוטין גרון לילך בנחת לפי
שאינו רואה לרגליו);
'ומשקרות
עינים' - דהוה מלאן כוחלא (לשון סיקרא) לעינייהו, ומרמזן
(את הבחורים; 'סיקור' לשון הבטה);
'הלוך
וטפוף' ('וטפוף' - כמו 'על דאטפת אטפוך' (אבות פ"ב מ"ו)) - שהיו
מהלכות ארוכה בצד קצרה (שתראה צפה על ראש חברתה, והוא נוי
לה; ונשואות היו, לפיכך מספר בגנותן);
'וברגליהן
תעכסנה' (כמו וכעכס
אל מוסר אויל (משלי ז,כב) והוא ארס של נחש, וקרי לה 'עכס' על שם שאינו מטילו אלא על ידי כעס) - אמר
רב יצחק דבי רבי אמי: מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלים,
וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל - בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע
כארס בכעוס (נחש כעוסה).
מאי
פורענותיהם?
כדדריש רבה
בר עולא: (ישעיהו ג,כד)
והיה תחת בושם מק יהיה [ותחת חגורה נקפה ותחת מעשה מקשה קרחה ותחת פתיגיל מחגרת שק כי תחת יפי] - מקום שהיו מתבשמות בו - נעשה נמקים
נמקים (כמו המק בשרו (זכריה יד,יב)),
'ותחת
חגורה נקפה' - מקום שהיו חגורות בצלצול (בנדי"ל
נאה) - נעשה
נקפים נקפים (חבורות, לשון המנקף רגלו; וניקף
סבכי היער (ישעיה י,לד)),
'ותחת
מעשה מקשה קרחה' - מקום שהיו מתקשטות בו (היינו
שער שסורקות ומפרכסות; 'מתקשטות'
דומה למקשה, כעין נוטריקון) - נעשה קרחים קרחים,
'ותחת
פתיגיל מחגורת שק' - פתחים המביאין לידי גילה ('פתיגיל' נוטריקון פתח גילה
אותו מקום) יהיו למחגורת שק
'כי
תחת יופי' - אמר רבא: (כי תחת יופי = כי כל אלה יבא לך
תחת יפייך,) היינו דאמרי אינשי: 'חלופי שופרא כיבא (קיוטור"א;
ליחה, כמו 'שיחנא וכיבי' דקדושין דפלימו (דף פא.))';
(ישעיהו ג,יז)
ושפח ה' קדקוד בנות ציון [וה' פתהן יערה] - אמר רבי יוסי ברבי חנינא
מלמד שפרחה בהן צרעת: כתיב הכא 'ושפח' וכתיב התם (ויקרא יד,נו)
[ו]לשאת
ולספחת [ולבהרת];
'וה'
פתהן יערה' - ('פתהן' - כמו פתחיהן; 'יערה'
- כמו ותער כדה (בראשית כד,כ)) רב
ושמואל, חד אמר שנשפכו כקיתון (שופכות דם זיבה),
וחד אמר שנעשו פתחיהן כיער (נתמלאו שער ונמאסות לתשמיש).
אמר רב יהודה אמר רב: אנשי ירושלים אנשי שחץ היו (מדברים בלשון גאוה ולעגי שפה): אדם אומר לחברו 'במה סעדת (סעדת - תשמיש) היום בפת עמילה (פת עמילה = ברייאיא"ה
בלע"ז [לחם
מעוך, מעוסה]; בעולה) או בפת שאינה עמילה (בתולה)? ביין גורדלי או
(שבת סג,א)
ביין חרדלי (שחור כלומר לבנה או שחורה)? במסב
רחב או במסב קצר (מיסב = מטה שמיסב עליה בשעת אכילה,
ולענין ניאוף = אשה שמנה; קצר = כחושה)? בחבר טוב (אשה
טובת מראה) או בחבר רע?
אמר רב חסדא: וכולן לזנות.
אמר רחבה אמר רבי יהודה: 'עצי ירושלים - של קינמון היו,
ובשעה שהיו מסיקין מהן - ריחן נודף בכל ארץ ישראל; ומשחרבה ירושלים - נגנזו ולא
נשתייר אלא כשעורה', ומשתכח בגזאי דצימצמאי מלכתא (כך
שמה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol