דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף סג
(שבת סב,ב)
אמר רב יהודה אמר רב: אנשי ירושלים אנשי שחץ היו (מדברים בלשון גאוה ולעגי שפה): אדם אומר לחברו 'במה סעדת (סעדת - תשמיש) היום בפת עמילה (פת עמילה = ברייאיא"ה
בלע"ז [לחם
מעוך, מעוסה]; בעולה) או בפת שאינה עמילה (בתולה)? ביין גורדלי או
(שבת סג,א)
ביין חרדלי (שחור כלומר לבנה או שחורה)?
במסב רחב או במסב קצר (מיסב = מטה שמיסב עליה בשעת אכילה,
ולענין ניאוף = אשה שמנה; קצר = כחושה)? בחבר טוב (אשה
טובת מראה) או בחבר רע?
אמר רב חסדא: וכולן לזנות.
אמר רחבה אמר רבי יהודה: 'עצי ירושלים - של קינמון
היו, ובשעה שהיו מסיקין מהן - ריחן נודף בכל ארץ ישראל; ומשחרבה ירושלים - נגנזו
ולא נשתייר אלא כשעורה', ומשתכח בגזאי דצימצמאי מלכתא (כך
שמה).
משנה:
לא יצא האיש לא בסייף, ולא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה (מפרש בגמרא קולפא; מצוק"ה בלע"ז), ולא ברומח,
ואם יצא חייב חטאת.
רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו.
וחכמים
אומרים: אינן אלא לגנאי, שנאמר (ישעיהו ב,ד) [ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים]
וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד
מלחמה (ואי תכשיטין נינהו [חרבותם] - לא יהו בטלין לעתיד).
בירית (בגמרא מפרש) – טהורה (אינה מקבלת טומאה), ויוצאין בה בשבת (דלא
שלפא ומחויא, שלא יראה שוקה);
כבלים טמאים ואין יוצאין בהן בשבת (בגמרא
מפרש לה).
גמרא:
מאי 'באלה'?
קולפא.
רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו:
תניא: 'אמרו לו לרבי אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן לו,
מפני מה הן בטלין לימות המשיח?
אמר להן: לפי שאינן צריכין, שנאמר (ישעיהו
ב,ד) [ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ו]לא
ישא גוי אל גוי חרב [ולא ילמדו עוד מלחמה].
ותהוי לנוי בעלמא?
אמר אביי:
מידי דהוה אשרגא בטיהרא (נר בצהרים מתוך שאינו צריך אינו
נאה, אבל בזמן הזה, שהוא עת מלחמה - תכשיטין הן), ופליגא
דשמואל, דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד <גליות>
{מלכיות} בלבד (הא דקתני 'בטלין לימות המשיח' פליגא דשמואל, דלשמואל
אין בטלין לימות המשיח), שנאמר: (דברים טו,יא)
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ [על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך] ('לא יחדל' משמע לעולם, אלמא יש
עניות ועשירות, שמע מינה נחמות שנתנבאו הנביאים: ולא
יהיה כנעני עוד (זכריה יד,כא) - לא לימות המשיח נתנבאו,
שהן מן העולם הזה, דאם כן חדל לך אביון).
מסייע ליה (ברייתא דקתני בטלין לימות המשיח) לרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר
אבא: כל הנביאים לא נתנבאו (דברי נחמות שלהן) אלא
לימות המשיח, אבל לעולם הבא (ישעיהו סד,ג)
[ומעולם לא שמעו לא
האזינו] עין לא ראתה (עין של נביאים לא שלטה לראותו) אלהים זולתך [יעשה למחכה לו].
ואיכא דאמרי: אמרו לו לרבי אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן
לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח?
אמר להן: אף לימות המשיח אינן בטלין; היינו דשמואל,
ופליגא דרבי חייא בר אבא.
אמר ליה אביי לרב דימי, ואמרי לה לרב אויא, ואמרי לה רב
יוסף לרב דימי, ואמרי לה לרב אויא, ואמרי לה אביי לרב יוסף: מאי טעמא דרבי אליעזר
דאמר תכשיטין הן לו? - דכתיב (תהלים מה,ד) חגור
חרבך על ירך גבור הודך והדרך!
אמר ליה רב כהנא למר בריה דרב הונא: האי - בדברי תורה
כתיב (הוי זהיר לחזר על משנתך שתהא מזומנת לך בשעת הדין להביא ראיה, כחרב על ירך
גבור לנצח במלחמה, והוא הודך והדרך)!
אמר ליה: אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
אמר רב כהנא: כד הוינא בר תמני סרי שנין, והוה גמירנא ליה
לכוליה <הש"ס> {תלמודא}, ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד
השתא!
מאי קא משמע לן?
דליגמר איניש (לגרוס שמעתא מרביה ואף על גב דלא
ידע לכולהו טעמיה) והדר ליסבר (טעמיה; דהא קשה ליה לרב כהנא ולא
הוה ידע להאי טעמא, ותלמודיה הוה קים ליה מדהוה בר תמני סרי).
סימן זרות:
אמר רבי
ירמיה אמר רבי אלעזר: שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה (שואלין ומשיבין, ולא לקפח, אלא להתחדד), הקב"ה
מצליח להם, שנאמר (תהלים מה,ה) והדרך צלח [רכב על דבר אמת וענוה צדק ותורך
נוראות ימינך]; אל תקרי 'והדרך' אלא
'וחדדך' (והדרך כמו 'וחדדך')! ולא עוד
אלא שעולין לגדולה, שנאמר 'צלח רכב'; יכול
אפילו שלא לשמה? תלמוד לומר 'על דבר אמת'; יכול אם
הגיס דעתו? - תלמוד לומר: 'וענוה צדק' ואם עושין
כן - זוכין לתורה שניתנה בימין, שנאמר 'ותורך (ותלמדך) נוראות
ימינך'.
רב נחמן בר
יצחק אמר: זוכין לדברים שנאמרו בימינה של תורה, דאמר רבא בר רב שילא, ואמרי לה אמר
רב יוסף בר חמא אמר רב ששת: מאי דכתיב (משלי ג,טז)
אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד? אלא בימינה אורך ימים איכא, עושר
וכבוד ליכא (בתמיה: כיון דאיכא אורך ימים - כל שכן עושר וכבוד)?
אלא למיימינין בה (למיימינין של תורה: שמפשפשין
טעמיהן בדקדוק, ובוררין, כַּיָמין המיומנת למלאכה) - אורך ימים
איכא, וכל שכן עושר וכבוד;
למשמאילים בה
(שאין יגעים בה כל צרכן) עושר וכבוד איכא, אורך ימים ליכא. (אי נמי: מיימינין בה = עוסקין לשמה; משמאילים - שלא לשמה).
אמר רבי
ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש: שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה (נושאין ונותנין בה בנחת רוח מתעסקין כדי שילמדו זה מזה) -
הקדוש ברוך הוא מקשיב להן, שנאמר (מלאכי ג,טז) אז
נדברו יראי ה' [איש את רעהו ויקשב
ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו]'; אין דיבור
אלא נחת, שנאמר (תהלים מז,ד) ידבר עמים תחתינו [ולאמים תחת רגלינו] (ישפיל, וכל שפלות – בנחת; לשון אחר הנוחין = מנהיגין זה את זה
להבנתה של הלכה, כמו לך נחה (שמות
לב,לד); ידבר = תרגום של ינהג);
מאי 'ולחושבי
שמו'?
אמר רבי אמי:
אפילו חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
אמר רבי
חיננא בר אידי: כל העושה מצוה כמאמרה - אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר (קהלת
ח,ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע [ועת ומשפט ידע לב חכם].
אמר רבי אסי
ואיתימא רבי חנינא: אפילו הקב"ה גוזר גזירה - הוא מבטלה, שנאמר (קהלת
ח,ד) באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה,
וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע (שומר מצות יוכל לומר לו).
אמר רבי אבא
אמר רבי שמעון בן לקיש: שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה (מלמדים זה את זה ומבינים זה מזה, ולישנא דקרא נקט) - הקדוש
ב"ה שומע לקולן, שנאמר (שיר השירים ח,יג)
היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני (בגנים = בתי מדרשות; חבירים מקשיבים זה לזה - להם אני אומר שישמיעוני קולם ואענם), ואם אין
עושין כן - גורמין לשכינה שמסתלקת מישראל, שנאמר (בתריה
כתיב (שיר השירים ח,יד)) ברח דודי ודמה [לצבי או לעפר האילים על הרי בשמים].
אמר רבי אבא
אמר רבי שמעון בן לקיש: שני תלמידי חכמים המדגילים זה לזה בהלכה (מאספין זה את זה ואומרים: בא ונלמוד ונבין בין שנינו, הואיל ואין לנו רב
ללמדנו) -
הקדוש ברוך הוא אוהבן, שנאמר (שיר השירים ב,ד) [הביאני אל בית היין]
ודגלו עלי אהבה.
אמר רבא: והוא דידעי צורתא דשמעתא (שורש
הדבר קצת למדו מרבם), והוא דלית להו רבה במתא למיגמר מיניה.
ואמר רבי אבא
אמר רבי שמעון בן לקיש: גדול המלוה יותר מן העושה צדקה (גדול
המלוה - לפי שאין העני בוש בדבר) ומטיל בכיס (מעות
ומלאי להשתכר בהן למחצית שכר) יותר מכולן.
(ואיידי דאיירי רבי אבא אמר ריש
לקיש נקט כל הני מילי דאגדתא דאמר להו רבי אבא משמיה.)
ואמר רבי אבא
אמר רבי שמעון בן לקיש: אם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש הוא - חגריהו על מתניך (הדבק בו, שסופך ליהנות מתלמודו); אם עם הארץ הוא חסיד - אל תדור
בשכונתו (שאינו יודע בדקדוקי מצות, ואין חסידותו שלם, וסופך ללמוד ממנו).
אמר רב כהנא
אמר רבי שמעון בן לקיש, ואמרי לה אמר רב אסי אמר רבי שמעון בן לקיש, ואמרי לה אמר
רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש: כל המגדל כלב רע בתוך ביתו - מונע חסד מתוך ביתו (שאינו מניח העניים לבא לפתחו), שנאמר (איוב
ו,יד) למס
(שבת סג,ב)
מרעהו חסד [ויראת שדי יעזוב], שכן בלשון
יונית קורין לכלב 'למס' (למס
דהיינו כלב, מרעהו מונע חסד, ואף על גב דלא כתיב 'מונע' - ממילא משמע: שכל תיבה
שראשה מ"ם - משמשת נטילה היא, כמו ויקח מידם (שמות
לב,ד) אבדו גוים מארצו (תהלים
י,טז)).
רב נחמן בר יצחק אמר: אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר 'ויראת
שדי יעזוב'.
ההיא איתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא (לאפות עיסה שהשאיל בעל הבית תנורו), נבח בה כלבא, איתעקר ולדה; אמר לה
מרי דביתא: לא תידחלי דשקילי ניביה (נטולות ארבע שיניו שהוא נושך בהן;
אותן שיניים קרי 'ניבין', כדאמרינן ב'אלו טרפות' (חולין
נט.) 'גמל - ניבי אית ליה') ושקילין
טופריה (נטולות צפרניו מלסרוט)!
אמרה ליה: שקולא טיבותיך (נטולה
טובתך)
ושדיא אחיזרי (ומוטלת על הקוצים)! כבר נד
ולד!! (טיבותיך' = טובת הנאת נחמתך, כמו 'מחזיק טוב'; הגרי"א בלע"ז)
אמר רב הונא: מאי דכתיב (קהלת
יא,ט) שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך
ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט? - עד כאן (עד ודע כי על כל אלה)
דברי יצר הרע, מכאן ואילך דברי יצר טוב.
ריש לקיש אמר: עד כאן לדברי תורה (שמח
בתלמודך למוד משמחה ומטוב לב והלך בדרכי לבך להבין מה בלבך לפי ראות עיניך),
מכאן ואילך למעשים טובים (ודע כי על כל אלה = על כל מה שלמדת סופך ליתן את הדין אם לא תקיים).
בירית טהורה:
אמר רב יהודה: 'בירית' זו אצעדה (של
זרוע).
מתיב רב יוסף: 'בירית טהורה ויוצא בה בשבת', ואילו אצעדה
טמאה היא (דכתיב במעשה מדין אצעדה
וצמיד (במדבר לא,נ),
וכתיב תתחטאו אתם ושביכם (במדבר לא,יט))?
הכי קאמר: בירית תחת אצעדה (שבזרוע)
עומדת (בשוק להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו ויראו שוקיה, הלכך טהורה: דלאו לנוי היא,
וכלי תשמיש נמי לא הוי, אלא כלי המשמש כלי דומיא דטבעות הכלים, דאמרינן בפרקין
דלעיל דטהורין ויוצאין בהם, דצורך לבישה היא, ומישלף ואחויי נמי ליכא למיחש, דלא
מיגליא לשוקה).
יתיב רבין ורב הונא קמיה דרב ירמיה, ויתיב רב ירמיה וקא
מנמנם, ויתיב רבין וקאמר: 'בירית' – באחת (משוקיה), 'כבלים' –
בשתים.
אמר להו רב הונא: אלו ואלו בשתים, ומטילין שלשלת ביניהן
ונעשו כבלים.
ושלשלת שבו משויא ליה מנא (בתמיה
דקתני כבלים טמאים)? וכי תימא כרבי שמואל בר נחמני, דאמר רבי שמואל בר נחמני
אמר רבי יוחנן (בריש פרקין): 'מניין למשמיע קול בכלי מתכות שהוא
טמא? - שנאמר (במדבר לא,כג) כל דבר אשר יבא באש [תעבירו באש וטהר
אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים] - אפילו דיבור
במשמע', בשלמא התם קא בעו לה לקלא וקעביד מעשה, הכא מאי מעשה קעביד?
הכא נמי קא עביד מעשה, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:
'משפחה אחת היתה בירושלים שהיו פסיעותיהן גסות והיו בתולותיהן נושרות; עשו להן
כבלים והטילו שלשלת ביניהן שלא יהיו פסיעותיהן גסות ולא היו בתולותיהן נושרות.' (הלכך שלשלת - תשמיש אדם הוא, ולאו תשמיש כלי דלא תקבל טומאה; ואין יוצאין
בהן דילמא שלפא לשלשלת שהיא של זהב ומחויא, דכי שקלת לשלשלת - לא מיגליא שוקה שהרי
בירית במקומה עומדת!)
איתער בהו רב ירמיה, אמר להו: יישר! וכן אמר רבי יוחנן (יפה אמרת, וכן שמעתי מרבי יוחנן).
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מניין לאריג כל שהוא שהוא
טמא? – מציץ (שהוא דבר מועט ומנאו עם תכשיטי כהן).
אמר ליה אביי: וציץ - אריג הוא? והתניא: 'ציץ - כמין
טס של זהב, ורוחב שתי אצבעות, ומוקף מאוזן לאוזן, וכתוב עליו בשני שיטין:
יו"ד ה"א למעלה, ו-'קודש' 'ל'
למטה (כלומר: השם שלם בשיטה עליונה, ו- 'קדש ל' בשיטה תחתונה, שלא להקדים שאר
אותיות למעלה מן השם, מאחר ששני שיטין היו; ורבינו הלוי שונה 'קודש לה'' מלמטה - והיא היא),
ואמר רבי אליעזר ברבי יוסי: אני ראיתיו בעיר רומי וכתוב 'קדש
לה'' בשיטה אחת. (שנכנס
לאוצר המלך ליטול מה שירצה; במסכת מעילה (דף טו:), במעשה בן תלמיון)'?
כי סליק רב דימי לנהרדעא - שלח להו: דברים שאמרתי לכם -
טעות הם בידי (חזר בו ממה שאמר ציץ אריג הוא); ברם כך
אמרו משום רבי יוחנן: מניין לתכשיט כל שהוא שהוא טמא? – מציץ; ומניין לאריג כל
שהוא שהוא טמא? - מ'או
בגד' (דכתיב גבי שרצים) [ויקרא
יא,לב
וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר
יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר] ('או' - ריבוי הוא).
תנו רבנן: אריג כל שהוא טמא, ותכשיט כל שהוא טמא, אריג
ותכשיט כל שהוא טמא (חציו אריג וחציו תכשיט שאינו אריג,
וכולו הוי 'כל שהוא', כלומר: דבר קטן); מוסף שק על הבגד (בדבר זה): שטמא משום אריג (שהשק טמא משום אריג; ולקמיה מפרש
ליה).'
אמר רבא: אריג כל שהוא טמא – מ'או בגד';
תכשיט כל שהוא טמא – מציץ; אריג ותכשיט כל שהוא טמא מ'כל כלי
מעשה' [במדבר לא,נא ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם כל כלי מעשה]
אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: ההוא במדין כתיב (גבי טומאת מת, ושרץ ממת לא יליף להחמיר, דמה למת שכן טומאתו חמורה)!?
אמר ליה: גמר
(שבת סד,א)
'כלֵי' 'כלִי'
מהתם (בשרצים כתיב כל כלי אשר יעשה מלאכה [ויקרא יא,לב] ומגופיה דקרא דשרצים לא
מצי יליף, ד'אשר יעשה מלאכה'
- לאו כלי תכשיט משמע).
'מוסף שק על הבגד שטמא משום אריג' - אטו בגד לאו
אריג הוא?
הכי קאמר: מוסף שק על הבגד: אף על פי שאינו אריג – טמא.
למאי חזי?
אמר רבי יוחנן: שכן עני קולע שלש נימין (שלשה חוטין של מטוה של נוצה של עזים צבועה) ותולה בצואר
בתו (וקליעתה זו היא אריגתו, מאחר שהוא טווי, כדאמרן גבי 'תיכי חלילתא' בריש
פירקין, דקרי להו אריג; והא דקאמר 'אף על פי שאינו אריג' – כלומר: לאו אריג ממש.)
(שק הוא עשוי מנוצה של עזים, שאף על
פי שאינו אריג אלא קלע קטן עשה מנוצה של עזים לתלות בו בתי נפש לצואר בתו – טמא,
שדרכו בכך, ותכשיט הוא, והכי קאמר: שהוא טמא משום אריג ואף על פי שאינו אריג).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol