דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף סד
(שבת סג,ב)
תנו רבנן: 'אריג
כל שהוא טמא, ותכשיט כל שהוא טמא, אריג ותכשיט כל שהוא טמא (חציו אריג וחציו תכשיט שאינו אריג, וכולו הוי 'כל שהוא', כלומר: דבר קטן); מוסף שק על הבגד (בדבר זה): שטמא משום
אריג (שהשק טמא משום אריג; ולקמיה מפרש ליה).'
אמר רבא: אריג כל שהוא טמא – מ'או בגד';
תכשיט כל שהוא טמא – מציץ; אריג ותכשיט כל שהוא טמא מ'כל כלי
מעשה' [במדבר לא,נא ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם כל כלי מעשה]
אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: ההוא במדין כתיב (גבי טומאת מת, ושרץ ממת לא יליף להחמיר, דמה למת שכן טומאתו חמורה)!?
אמר ליה: גמר
(שבת סד,א)
'כלֵי' 'כלִי'
מהתם (בשרצים כתיב כל כלי אשר יעשה מלאכה [ויקרא יא,לב] ומגופיה דקרא דשרצים לא
מצי יליף, ד'אשר יעשה מלאכה'
- לאו כלי תכשיט משמע).
'מוסף שק על הבגד שטמא משום אריג' - אטו בגד לאו
אריג הוא?
הכי קאמר: מוסף שק על הבגד: אף על פי שאינו אריג – טמא.
למאי חזי?
אמר רבי יוחנן: שכן עני קולע שלש נימין (שלשה חוטין של מטוה של נוצה של עזים צבועה) ותולה בצואר
בתו (וקליעתה זו היא אריגתו, מאחר שהוא טווי, כדאמרן גבי 'תיכי חלילתא' בריש
פירקין, דקרי להו אריג; והא דקאמר 'אף על פי שאינו אריג' – כלומר: לאו אריג ממש.)
(שק הוא עשוי מנוצה של עזים, שאף על
פי שאינו אריג אלא קלע קטן עשה מנוצה של עזים לתלות בו בתי נפש לצואר בתו – טמא,
שדרכו בכך, ותכשיט הוא, והכי קאמר: שהוא טמא משום אריג ואף על פי שאינו אריג).
תנו רבנן [דומה לספרא שמיני פרשתא ו פרק
שמיני מ"א-מ"ה]: ''שק' [ויקרא
יא,לב:
וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר
יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר] - אין לי אלא שק (העשוי ללבוש רועים), מניין לרבות את הקילקלי (מסרך של סוס שקורין פייטרא"ל [רתמת חזה]) ואת החבק (צינגלא [רצועת בטן לסוס] של סרגא ואוכף, ועושין אותה מנוצה של עזים טווי ואריג)? תלמוד לומר: 'או שק' (העשוי
ללבוש רועים);
יכול שאני
מרבה את החבלים ואת המשיחות (לציא"ל [חוט]
שעושין למדוד, וקולעין מן הנוצה כמו שנתלשה, ואינו טווי, ולא דמי לקולע שלש נימין
דלעיל: דהתם טווי הוא וזו היא אריגתו)?
תלמוד לומר:
'שק': מה שק טווי ואריג - אף כל טווי
ואריג;
הרי הוא אומר
במת (במדבר לא,כ)
[וכל
בגד] וכל
כלי עור וכל מעשה עזים [וכל כלי עץ]
תתחטאו - לרבות
הקילקלי ואת החבק;
יכול שאני
מרבה (הואיל וכתיב 'כל [כלי אשר
יעשה מלאכה בהם]') את החבלים ואת המשיחות?
ודין הוא (שלא נרבה, ולא צריך קרא למעוטי): טימא בשרץ וטימא במת; מה כשטימא
בשרץ לא טימא אלא טווי ואריג - אף כשטימא במת לא טימא אלא טווי ואריג?
הן
(תמיה: הוא וכי דברים כוונים הם) אם היקל בטמא שרץ שהיא קלה (כלומר: אם היקל מלטמא חבלים ומשיחות -
היקל לך בשרץ, שטומאתו קלה: טומאת ערב),
נקיל בטומאת המת (גם אנחנו בבנין אב זה במת) שהיא חמורה (שטומאתו חמורה: טומאת שבעה)?
תלמוד לומר:
'בגד' ו'עור', 'בגד' ו'עור'
לגזירה שוה: נאמר 'בגד' ו'עור'
בשרץ (ויקרא יא,לב)
ונאמר 'בגד' ו'עור'
במת (במדבר לא,כ); מה
'בגד' ו'עור' האמור
בשרץ לא טימא אלא טווי ואריג - אף 'בגד' ו'עור' האמור במת לא טימא אלא טווי ואריג;
ומה 'בגד' ו'עור'
האמור במת טמא כל מעשה עזים - אף 'בגד' ו'עור'
האמור בשרץ טמא כל מעשה עזים;
אין לי אלא
דבר הבא מן העזים, מנין לרבות דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה?
תלמוד לומר 'או שק'.
והא אפיקתיה לקילקלי וחבק?
הני מילי מקמי דליתיה גזירה שוה; השתא דאתי גזירה שוה - אייתור
ליה (וכי היכי דיליף מת משרץ למעוטי חבלים ומשיחות - יליף נמי שרץ ממת לכל מעשה
עזים לרבות קילקלי וחבק)!
ואין לי אלא
בשרץ (ד'או שק' התם כתיב), בטומאת מת
מניין?
ודין הוא:
טימא במת וטימא בשרץ; מה כשטימא בשרץ עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים
- אף כשטימא במת עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנבב הפרה כמעשה עזים.
הן אם הרבה (לטמא דבר הבא מזנב הסוס)
בטומאת ערב (הוא דריבה,) שהיא מרובה (שכל המגעות - טומאת ערב הן, בין
דשרץ, ונבילה, ושכבת זרע, מגע הזב, ומגע טמא מת) - נרבה (אנו) בטומאת שבעה שהיא מועטת (שאינה
בכל המגעות אלא במגע המת בלבד)?
תלמוד לומר:
'בגד' ו'עור' 'בגד' ו'עור'
לגזירה שוה: נאמר 'בגד' ו'עור'
בשרץ ונאמר 'בגד' ו'עור'
במת; מה 'בגד' ו'עור'
האמור בשרץ עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים - אף 'בגד' ו'עור'
האמור במת עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים.'
ומופנה (צריך שתהא גזירה שוה זו משתי תיבות
ד'בגד' ו'עור' מופנין למדרש זה, שלא יהו צריכין לגופן; ומאחר שמופנין ללמוד גזירה שוה -
הוה ליה כמאן דכתיב דרשא בקרא בהדיא, ואין משיבין עליה); דאי לאו
מופנה - איכא למיפרך: (אמרינן לגופן באו:) מה
לשרץ שכן מטמא בכעדשה (ולא ילפינן להא מילתא מינייהו)!
(והוא הדין דמצי למימר הכי אגזירה
שוה קמייתא, ומיהו אסקי לכולה ברייתא ברישא, ופריך אהא דסליק מינה, ובשינויא
דמשנינן בהא - מתרצה נמי קמייתא.)
לאי (באמת) אפנויי מופני: מכדי שרץ איתקש לשכבת זרע, דכתיב (ויקרא
כב,ד) [איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא
נפש או]
איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וסמיך ליה (ויקרא
כב,ה) [או] איש אשר יגע בכל שרץ [אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל
טמאתו],
וכתיב ביה בשכבת זרע (דבגד ועור טמאים הם בו) (ויקרא
טו,יז)
וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע [וכבס במים וטמא עד הערב]': 'בגד' ו'עור'
דכתב רחמנא בשרץ למה לי? - שמע מינה לאפנויי.
ואכתי מופנה
מצד אחד הוא; הניחא למאן דאמר מופנה מצד אחד (הכתובין
בשרץ מופנים, כדאמרן, אבל הכתובין במת אין מופנין) למידין ואין
משיבין, אלא למאן דאמר למידין (אם אין תשובה) ומשיבין (אם יש להשיב) מאי איכא למימר (הרי יש להשיב: שכן מטמא בכעדשה)? (פלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן היא במסכת נדה, ב'המפלת' (דף כב:))
דמת נמי אפנויי מופנה: מכדי מת אתקש לשכבת זרע, דכתיב (ויקרא
כב,ד) [איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר] והונגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע (הרי יש להשיב שכן מטמא בכעדשה),
וכתיב בשכבת זרע (ויקרא טו,יז) וכל בגד וכל עור [אשר יהיה עליו
שכבת זרע וכבס במים וטמא עד
הערב]; 'בגד' ו'עור'
דכתב רחמנא במת למה לי? שמע מינה לאפנויי.
(במדבר
לא,נ) ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת
עגיל וכומז [לכפר על נפשתינו
לפני ה'];
אמר רבי אלעזר: 'עגיל' - זה דפוס של דדין (שמונחות בו); 'כומז' - זה דפוס
של בית הרחם.
אמר רב יוסף:
אי הכי, היינו דמתרגמינן 'מחוך': דבר המביא לידי גיחוך (ליצנות).
אמר ליה רבה:
מגופיה דקרא שמע מינה: 'כומז' = כאן
מקום זימה.
(במדבר
לא,יד) ויקצוף משה על פקודי החיל [שרי האלפים ושרי המאות
הבאים מצבא המלחמה]; אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר להן משה לישראל: שמא
חזרתם לקלקולכם הראשון (של מעשה שטים [במדבר
כח,א]: לזנות אל בנות מואב: שמא כך עשיתם במדין לכך אתם צריכין קרבן)?
אמרו לו: לא
נפקד ממנו איש (לא נחסר מדת יהודית)!
אמר להן: אם
כן כפרה למה?
אמרו לו: אם
מידי עבירה יצאנו - מידי הרהור לא יצאנו!
מיד 'ונקרב
את קרבן ה''.
תנא דבי רבי
ישמעאל: מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה? - מפני
(שבת סד,ב)
שזנו עיניהם מן הערוה' ('שזנו' לשון מזון: שנהנו במראית העין).
אמר רב ששת: מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ (טבעת) עם תכשיטין שבפנים (כומז)? - לומר לך:
כל המסתכל באצבע קטנה של אשה (שהיא מקום טבעת) -
כאילו מסתכל במקום התורפה (במקום כומז, שהרי כפרה זו על
שנסתכלו בה).
משנה:
יוצאה אשה בחוטי שער (שקולעת
בהן שערה),
בין משלה (תלושין), בין משל חבירתה, בין משל בהמה (כגון של סוס),
ובטוטפת ובסרביטין בזמן שהן תפורין (לסבכה,
דתו לא שלפא להו לאחוויי),
בכבול ובפאה נכרית (קליעת
שער תלושה, וצוברתה על שערה עם קליעתה שתראה בעלת שער) לחצר (אכבול ופיאה נכרית קאי: דאסרו לעיל למיפק בה לרשות הרבים, ואיצטריך
לאשמעינן דלחצר מותר; וכבול דסיפא דמתניתין - לא איפלגו בה אמוראי: דלכולי עלמא
כיפה של צמר),
במוך שבאזנה (שנותנת לבלוע ליחה של צואת האוזן)
ובמוך שבסנדלה (לתענוג) ובמוך שהתקינה לנדתה (באותו מקום, שיבלע בו הדם ולא יטנף בגדיה), בפילפל (פלפל ארוך נותנת אשה בפיה שריחה רע) ובגלגל מלח (כמו
'גרגיר מלח', לרפואת חולי שינים) וכל דבר שניתן לתוך פיה (מבעוד יום), ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת, ואם נפל לא תחזיר;
שן תותבת = שן של זהב (נותנת
בלחייה ממקום אחר והיא של זהב): רבי מתיר (לצאת
בה)
וחכמים אוסרים (דכיון דמשונה משאר השינים, דילמא מיחייכי עלה ושקלה לה
מהתם וממטי לה בידה; ובגמרא אמרינן דשל זהב נקט דווקא. לשון אחר שן תותבת = שן של
אדם היתה, ואהיתירא דלעיל קאי, ולאו אפלוגתא דרבי ורבנן, והכי קאמר: בפלפל ובגלגל
מלח ושן תותבת = שן של זהב רבי מתיר כו'),
גמרא:
וצריכא: דאי אשמעינן דידה - משום דלא מאיס (וליכא למימר דמשלפא ליה, משום דמחכו עלה, וממטי ליה בידיה),
אבל חבירתה - דמאיס - אימא לא; ואי אשמעינן דחבירתה - דבת מינה הוא (ולא מינכר ולא מחייכי עלה), אבל דבהמה - לאו בר מינה הוא, אימא
לא? – צריכא.
תנא: 'ובלבד שלא תצא ילדה בשל זקנה וזקנה בשל ילדה'
(שלא תצאזקנה בחוטי שער של ילדה וילדה בשל זקנה, דלבנות על שחורות או
שחורות על לבנות – מאיס, ואתי למישלף); בשלמא זקנה בשל ילדה - שבח הוא לה,
אלא ילדה בשל זקנה אמאי? גנאי הוא לה [ואםם כן למה לגזור]?!
איידי דתנא 'זקנה בשל ילדה' - תנא נמי 'ילדה
בשל זקנה'.
בכבול ובפאה נכרית לחצר:
אמר רב: כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים (בריש פרקין: חוטי צמר ופשתן, טוטפת, ושאר השנויים במשנה שאסור ללכת בהן
לרשות הרבים) - אסור לצאת בו לחצר (ואף על גב דשרי לטלטולינהו, דתורת
כלי עליהן, כדאמרן 'הרי הן ככל הכלים הנטלים בחצר', מיהו דרך מלבוש אסור:
דמרגלה ליה, ונפקא ביה לרשות הרבים), חוץ מכבול ופאה נכרית (שמותר לחצר כדתנן במתניתין; וטעמא מפרש לקמיה).
רבי ענני בר ששון משמיה דרבי ישמעאל אמר: 'הכל ככבול'
(כל הנאסרים לא נאסרו אלא לרשות הרבים, אבל לחצר – מותרים, ככבול).
תנן 'בכבול ובפאה נכרית לחצר'; בשלמא לרב ניחא (מדנקט הני ושבקינהו לאינך דמיתני בהדייהו לאיסורא ברישא דמתניתין, מכלל
דכולהו אף לחצר באיסורייהו קיימי); אלא לרבי ענני בר ששון קשיא?
רבי ענני בר ששון משמיה דמאן קאמר ליה? - משמיה דרבי
ישמעאל בר יוסי; רבי ישמעאל בר יוסי תנא הוא, ופליג!
ורב, מאי שנא הני אמר עולא: 'כדי שלא תתגנה על בעלה' (התירו לה קצת קישוטים הנאים)?
כדתניא (דחשו רבנן להכי): '(ויקרא
טו,לג) והדוה בנדתה [והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה]:
זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול (עיניה) ולא תפקוס (שרק על פניה טינפאנ"ל בלע"ז, והוא אדום) ולא תתקשט
בבגדי צבעונין ('בנדתה' היו דורשין הראשונים כמשמעו: כדבר המנודה ומרחיקה מבעלה), עד
שבא רבי עקיבא ולימד: אם כן אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה! אלא מה תלמוד לומר
'והדוה בנדתה'? - בנדתה תהא (בטומאתה) עד
שתבא במים (לטבול, ואף על פי שעברו שבעה שלה ופסק מעיינה).'
אמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית
העין (שלא יחשדוהו באיסור, כגון שריון וקסדא ומגפיים, או לא יקשור גמלים זה בזה,
דמיחזי כאזיל לחינגא) - אפילו בחדרי חדרים אסור.
תנן: 'ולא בזוג אף על פי שפקוק (ואינו מוליד קול - לא תצא בהמה בו)' (וטעמא
פרישנא בפרק 'במה בהמה' (לעיל דף נד:) משום דמיחזי כאזיל לחינגא),
ותניא אידך: 'פוקק לה זוג בצוארה ומטייל עמה בחצר (דבחצר,
דליכא מראית העין - מותר)'?
תנאי היא, דתניא:
(שבת סה,א)
'(מי שנשרו כליו בדרך במי גשמים) שוטחן בחמה, אבל לא כנגד העם (שלא יאמרו כבסן בשבת; האי תנא סבר דמידי דמשום מראית העין - מותר בחדרים); רבי אליעזר ורבי שמעון אוסרין (כרב)'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol