דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף סז
(שבת סו,ב)
אמר רב הונא:
(שבת סז,א)
לאשתא תילתא ('שחפת שלישית' שבאה משלשה ימים
לשלשה ימים) - לייתי שבעה סילוי (ענבים קטנים) משבעה
דיקלי, ושבעה ציבי (קסמים) משבעה כשורי (קורות), ושבעה סיכי (יתידות
קייבל"ש בלע"ז) משבעה גשורי (גשרים), ושבעה קטימי
משבעה תנורי [שבעה קמצי אפר משבעה תנורים],
ושבעה עפרי [שבעה קמצי עפר] משבעה סנרי (צנור הדלת: חור האסקופה שציר הדלת סובב בו), ושבעה
כופרי (זפת שזופתין הספינות) משבעה ארבי (ספינות), ושבעה בוני
כָמוּני (גרעיני כמון; לשון אחר 'בוני כמון' גרסינן: מלא אגרוף),
ושבעה ביני (שבעה נימין) מדיקנא דכלבא סבא (מזקן כלב זקן), ולציירינהו בחללא דבי צוארא [ושים
את כולם צרורים בבית הצואר] בנירא ברקא [כשהצרור
סגור בחוט לבן].
אמר רבי יוחנן: לאשתא צמירתא (חולי
שמחממת וקודחת את הגוף) - לישקל סכינא דכולא פרזלא, וליזל להיכא דאיכא וורדינא (סנה), וליקטר ביה נירא ברקא [לקשור בו חוט לבן];
יומא קמא ליחרוק ביה פורתא [לחרוץ בו מעט חריצים] (אישקרני"ר [לעשות חריץ] כמו 'דמיבלע חירקייהו' ד'אלו
טריפות' (חולין דף נט:)) ולימא (שמות ג,ב)
וירא מלאך ה' אליו [בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל];
למחר ליחרוק ביה פורתא ולימא (שמות ג,ג) ויאמר
משה אסורה נא ואראה [את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה] (משום סיפיה מדוע לא יבער הסנה);
למחר ליחרוק ביה פורתא ולימא (שמות ג,ד) וירא
ה' כי סר לראות [ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני] (כי סר - שיסור החולי).
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ולימא (שמות
ג,ה) ויאמר אל תקרב הלום [של נעליך מעל רגליך כי
המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא] (אל
תקרב הלום - שלא יקרב זה החולי אליו)? אלא ליומא
קמא לימא 'וירא מלאך ה' אליו וגו' ויאמר
משה וגו', ולמחר לימא 'וירא ה' כי סר לראות'
ולמחר 'ויאמר אל תקרב הלום' וכי פסק ליה - ליתתיה ולפסקי
(סמוך לקרקע; 'ליתתיה' = ישפיל) ולימא הכי "הסנה הסנה! לאו משום
דגביהת מכל אילני אשרי הקב"ה שכינתיה עלך, אלא משום דמייכת (שאתה שפילה) מכל אילני אשרי קודשא בריך הוא שכינתיה עלך! וכי היכי
דחמיתיה אשתא (שראית האש) לחנניה מישאל ועזריה ועריקת מן
קדמוהי - כן תחמיניה אשתא לפלוני בר פלונית ותיערוק מן קדמוהי".
לסימטא (שחין; קרו"ג בלע"ז) -
לימא הכי "בז בזייה, מס מסייא, כס כסייה (בזבזיה
מסמסייה כסכסייה = שמות המלאכים, על שם שקורעים וממסמסים ומכסכסים אותו; 'בז' לשון
'בזעא' [=
קרע]),
שרלאי ואמרלאי - אלין מלאכי דאישתלחו מארעא דסדום (כך
הוא הלחש ולא מסדום באו) ולאסאה שחינא כאיבין; בזך בזיך בזבזיך מסמסיך כמון כמיך (אין לו משמעות אלא כך הוא הלחש) עיניך ביך (מראיך
ביך שלא תאדים יותר) עינך ביך, אתריך בך (שלא
תרחיב) זרעיך
כקלוט (שנקלט זרעו בשרירי בטנו שלא יוליד) וכפרדה דלא פרה ולא רביא - כך לא
תפרה ולא תרבה בגופיה דפלוני בר פלונית".
לכיפה (אונפול"ש: אבעבועות; כך לשון
רבי יצחק ברבי מנחם נ"ע; ולשון רבותי 'לכיפה' = למי שכופהו שד) - לימא
הכי: חרב שלופה וקלע נטושה, לא שמיה יוכב חולין מכאובין [לא
יהא שמו כאב, חולי ומכאוב].
לשידא [לשֵׁד] -
לימא הכי (לחש בעלמא הוא): "הוית דפקיק דפקיק הוית" (לחש הוא), ליטא (מקולל) תבור (ונשבר) ומשומת ([מנודה] יהא שד זה ששמו) בר טיט (בר טינא), בר טמא, בר
טינא, כשמגז מריגז ואיסטמאי".
לשידא דבית הכסא (אם הזיק) - לימא הכי (לחש זה): "אקרקפי דארי (בראש הארי זכר) ואאוסי
דגורייתא (ובחוטם לביאה נקבה) אשכחתון
לשידאי בר שיריקא פנדא (כך שמו); במישרא
דכרתי חבטיה (בערוגת כרשין הפלתיו), בלועא
דחמרא חטרתיה (בלחי החמור הלקיתיו)".
ובני מלכים בזגין:
(בני מלכים - הלכך לעני נמי חזיא,
ולא גנותא דידיה דליתחזיא כיוהרא ושליף; אי נמי דמגו דחידוש הוא - שליף ומחוי) מאן
תנא (דקתני 'וכל אדם' - ואפילו עני שבישראל)?
אמר רבי אושעיא: רבי שמעון היא, דאמר ('בפרק שמונה שרצים'): כל ישראל בני מלכים הם.
רבא אמר: באריג בכסותו (דלא
שליף ליה ומחוי), ודברי הכל.
משנה:
יוצאין בביצת החרגול, ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום
רפואה, דברי רבי מאיר; וחכמים אוסרין אף בחול משום דרכי האמורי (ניחוש הוא, וכתיב ובחוקותיהם לא תלכו (ויקרא
יח,ג)).
גמרא:
'יוצאין בביצת החרגול' - דעבדי לשיחלא (לכאב האוזן ותולין באזנו),
'ובשן של שועל' - דעבדי לשינתא (יש שעשאו כדי שיישן ויש כדי שלא יישן): דחייא (של שן שועל חי) - למאן דניים, דמיתא למאן דלא ניים.
'ובמסמר מן הצלוב' - דעבדי לזירפא (נפח
מכה; דכל פרזלא זריף, והאי מסי לזירפא);
משום רפואה - דברי רבי מאיר:
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: כל דבר שיש בו משום רפואה (שנראית רפואתו כגון שתיית כוס ותחבושת מכה) - אין בו
משום דרכי האמורי; (ופרכינן:) הא אין בו
משום רפואה (כגון לחש שאין ניכר שיהא מרפא) - יש בו
משום דרכי האמורי (בתמיה)? והתניא: 'אילן
שמשיר פירותיו - סוקרו <וצובע אותו> בסיקרא וטוענו באבנים'? בשלמא טוענו
באבנים - כי היכי דליכחוש חיליה (שעל ידי שהוא שמן וכחו רב פירותיו
נושרין),
אלא סוקרו בסיקרא מאי רפואה קעביד?
כי היכי דליחזייה אינשי (ולסימנא
עבדי ליה: לאודעי דמשיר פירותיו) וליבעו עליה רחמי, כדתניא: '(ויקרא
יג,מה) [והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה
פרוע ועל שפם יעטה] וטמא טמא יקרא (הוא עצמו אומר "טמא, רחקו מעלי"): צריך
להודיע צערו לרבים, ורבים יבקשו עליו רחמים.
אמר רבינא: כמאן תלינן כובסי (אשכול
תמרים וסימן הוא שמשיר פירותיו) בדיקלא? כי האי תנא: תני תנא בפרק
אמוראי (בפרק אחד ששנוי בתוספתא דמסכת שבת בהלכות דרכי האמורי) קמיה
דרבי חייא בר אבין, אמר ליה (רבי חייא לתנא):
כולהו אית בהו משום דרכי האמורי (כל השנויות שם - אל תטעה לומר באחד
מהן אין בו משום דרכי האמורי, אלא בכולן אתה שונה יש בו) לבר מהני (שנים אלו שאפרש לך: מי שיש לו עצם , ולחש דנעצתה כמחט - אלו שנים לבדם אין
בהם): מי
שיש לו עצם בגרונו - מביא מאותו המין ומניח ליה על קדקדו, ולימא הכי "חד חד
נחית בלע בלע נחית חד חד" (לחש הוא) - אין בו
משום דרכי האמורי;
לאדרא (עצם של דג שישב לאדם בושט) - לימא
הכי: ננעצתא כמחט ננעלתא כתריס שייא שייא (לחש הוא: רֵד! רד!)".
(שבת סז,ב)
האומר "גד גדי (התמזל
מזלי) וסנוק
לא (עיף אל תהי), אשכי ובושכי (יום ולילה)" - יש
בו משום דרכי האמורי. (וכן בכולן עד סוף פירקא גרסינן 'הרי
זה מדרכי האמורי', והכי גרסינן בתוספתא.)
רבי יהודה
אומר: 'גד' אינו אלא לשון עבודה זרה, שנאמר (ישעיהו סה,יא)
[ואתם
עזבי ידוד השכחים את הר קדשי] העורכים לגד שלחן [והממלאים למני
ממסך];
הוא בשמה והיא בשמו (הוא
ואשתו מחליפין שמותיהן זה בזה בלילה משום ניחוש) - יש בו
משום דרכי האמורי;
"דונו דני (התחזקו חביותי)"
- יש בו משום דרכי האמורי;
רבי יהודה
אומר: אין 'דן' אלא לשון עבודה זרה, שנאמר (עמוס ח,יד)
הנשבעים באשמת שומרון ואמרו חי אלהיך דן [וחי דרך באר שבע ונפלו ולא יקומו עוד] ('דן' אינו חק האמורי אלא עבודה זרה ממש, וחייב משום קורא בשם עבודת גלולים);
האומר לעורב "צרח" (לעורב
, כשהוא קורא אומר לו כן, מפני שהוא מבשר בשורות ולוחש לו לחש זה) ולעורבתא
שריקי והחזירי לי זנביך לטובה" - יש בו משום דרכי האמורי;
האומר "שחטו תרנגול זה שקרא ערבית (איחר יותר משאר חביריו; ולי נראה שקרא כעורב)" ו"תרנגולת
שקראה גברית (כתרנגול כמו קרא גברא (יומא דף
כ:))"
- יש בו משום דרכי האמורי;
"אשתה ואותיר!" "אשתה ואותיר!" (כדי שתהא ברכה מצויה ביינו) - יש בו משום דרכי האמורי;
המבקעת ביצים בכותל בפני האפרוחים (ואית
דגרסי 'ביצים מקבעת': לאחר שיצאו האפרוחים - מחזרת הקליפות במקל וקובעתן בכותל
לפניהם, וזהו לנחש שלא ימותו) - יש בו משום דרכי האמורי;
והמגיס בפני אפרוחים - יש בו משום דרכי האמורי;
המרקדת והמונה שבעים ואחד אפרוחין בשביל שלא ימותו - יש
בו משום דרכי האמורי;
המרקדת לכותח (כשעושה כותח מרקדת לפניו, והוא
ניחוש שיתחזק) והמשתקת לעדשים והמצווחת לגריסין (כשנותנת
בקדרה משתקת את כל העומדים כדי שיתבשלו ולגריסין מצווחת) - יש בו
משום דרכי האמורי;
המשתנת בפני קדירתה בשביל שתתבשל מהרה - יש בו משום דרכי
האמורי;
אבל נותנין קיסם של תות (מוריי"ר
וחזק הוא כחומץ ומועיל לבשל ואין זה לנחש) ושברי זכוכית בקדירה בשביל שתתבשל
מהרה; וחכמים אוסרין בשברי זכוכית מפני הסכנה (אף
על פי שמשום דרכי האמורי אין בו - אסרו חכמים מפני הסכנה שלא יבלע).
תנו רבנן: 'נותנין בול של מלח (מלא
אגרוף מלח) לתוך הנר בשביל שתאיר ותדליק (שאין
זה ניחוש, אלא מסייע ממש: שהמלח צולל את השמן, וימשך אחר הפתילה),
ונותנין טיט וחרסית תחת הנר בשביל שתמתין ותדליק (טיט
וחרסית מצננין את השמן, ואינו דולק מהר)'.
אמר רב זוטרא: האי מאן דמיכסי שרגא דמשחא (שעושה לו כיסוי למעלה ממהר לידלק) ומגלי נפטא (נפט,
כשמגלין אותו - האוּר הולך ונמשך אליו ומבעיר) - קעבר משום
בל תשחית.
"חמרא וחיי לפום רבנן" (כשמוזגין
ונותנין כוס אומר כן לברכה בעלמא) - אין בו משום דרכי האמורי;
מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לבנו, ועל כל כוס וכוס שהביא
אמר "חמרא וחיי לפום רבנן!" "חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון!"
הדרן
עלך במה אשה
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
שבת
פרק שביעי כלל גדול
(שבת סז,ב)
משנה:
כלל גדול אמרו בשבת (בגמרא
מפרש אמאי קרי ליה גדול): כל השוכח עיקר שבת (כסבור
אין שבת בתורה) ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה - אינו חייב אלא חטאת אחת (בגמרא (לקמן דף סט:) יליף לה: שמירה אחת לשבתות
הרבה ושמירה לכל שבת ושבת; ומסתברא דכי כתיב שמירה אחת לשבתות הרבה - כי האי גוונא
כתיב: דכולא חדא שגגה היא, וקרבן - אשוגג קאתי);
היודע עיקר שבת (שיש שבת בתורה ונאסרו בה מלאכות) ועשה
מלאכות הרבה בשבתות הרבה (על ידי שגגת שבת: ששכח ששבת היום;
מדקתני סיפא 'היודע שהוא שבת' - מכלל דרישא בדאין יודע שהוא שבת, ועשה
מלאכות הרבה בשבתות הרבה בענין זה, ולא נודע לו בינתים שחטא) - חייב על
כל שבת ושבת (חטאת אחת לכל שבת, ואף על פי שלא נודע לו בינתים,
והעלם אחד הוא - אמרינן 'ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק': שאי אפשר שלא שמע בינתים
שאותו היום הויא שבת, אלא שלא נזכר לו במלאכות שנעשו בו, ושגגה קמייתא משום שבת
הוא דהואי, והא אתיידע ליה ביני ביני! הלכך כל חדא שבת - חדא שגגה היא; ומיהו על
הרבה מלאכות שבכל שבת לא מיחייב אלא חדא: דכולה שבת חדא שגגה, דהא לא שגג אמלאכות:
דיודע הוא שהמלאכות אסורות, אלא אשבת הוא דשגג);
היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה (שלא ידע שהמלאכות הללו אסורות ועשאם כמה פעמים בכמה שבתות) - חייב
על כל
(שבת סח,א)
המשך המשנה
אב מלאכה* ומלאכה (חטאת אחת, ואף על פי שחזר וכפלה בכמה שבתות - כולה חדא שגגה היא, דהא לא
נודע לו בינתים; ולענין שגגת שבת - הוא דאיכא למימר ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק,
אבל לענין שגגת מלאכות - לא אמרו הכי: דמשום הפסק ימים אין לו לדעת אלא אם כן ישב
ועסק לפני חכמים בהלכות שבת! ומיהו בחטאת אחת לא מיפטר על כל שבת, דשגגה לאו בשבת
הויא אלא במלאכות, ושגגות טובא הוו לשבת אחת; ובגמרא (שבת דף
ע.) יליף: פעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת, ופעמים שאינו
חייב אלא אחת על כל שבת; ומסתברא דחיובא בזדון שבת ושגגת מלאכות דאיכא שגגות טובא,
ופטורא בשגגת שבת וזדון מלאכות, דחדא שגגה היא);
העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת - אינו חייב אלא חטאת
אחת.
(*'אב מלאכה' דנקט - לאו למעוטי
תולדות, דהוא הדין לתולדות, ובלבד שיהו תולדות דשני אבות, אלא למעוטי היכא דהוו
שני תולדות דאב אחד, או אב ותולדה שלו, דאינו חייב אלא אחת, כדקתני סיפא: 'העושה
מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת' - שתי תולדות של אב אחד – 'אינו חייב אלא חטאת
אחת', דהרי הוא כעושה וחוזר ועושה בהעלם אחד, ואין חילוק חטאות בהעלם אחד אלא
בגופי עבירה שאינן דומין, או בחילוק שבתות לענין שגגת שבת.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol