דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף סח
(שבת סז,ב)
משנה:
כלל גדול אמרו בשבת (בגמרא
מפרש אמאי קרי ליה גדול): כל השוכח עיקר שבת (כסבור
אין שבת בתורה) ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה - אינו חייב אלא חטאת אחת (בגמרא (לקמן דף סט:) יליף לה: שמירה אחת לשבתות
הרבה ושמירה לכל שבת ושבת; ומסתברא דכי כתיב שמירה אחת לשבתות הרבה - כי האי גוונא
כתיב: דכולא חדא שגגה היא, וקרבן - אשוגג קאתי);
היודע עיקר שבת (שיש שבת בתורה ונאסרו בה מלאכות) ועשה
מלאכות הרבה בשבתות הרבה (על ידי שגגת שבת: ששכח ששבת היום;
מדקתני סיפא 'היודע שהוא שבת' - מכלל דרישא בדאין יודע שהוא שבת, ועשה
מלאכות הרבה בשבתות הרבה בענין זה, ולא נודע לו בינתים שחטא) - חייב על
כל שבת ושבת (חטאת אחת לכל שבת, ואף על פי שלא נודע לו בינתים,
והעלם אחד הוא - אמרינן 'ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק': שאי אפשר שלא שמע בינתים
שאותו היום הויא שבת, אלא שלא נזכר לו במלאכות שנעשו בו, ושגגה קמייתא משום שבת
הוא דהואי, והא אתיידע ליה ביני ביני! הלכך כל חדא שבת - חדא שגגה היא; ומיהו על
הרבה מלאכות שבכל שבת לא מיחייב אלא חדא: דכולה שבת חדא שגגה, דהא לא שגג אמלאכות:
דיודע הוא שהמלאכות אסורות, אלא אשבת הוא דשגג);
היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה (שלא ידע שהמלאכות הללו אסורות ועשאם כמה פעמים בכמה שבתות) -
חייב על כל
(שבת סח,א)
המשך המשנה
אב מלאכה* ומלאכה (חטאת אחת, ואף על פי שחזר וכפלה בכמה שבתות - כולה חדא שגגה היא, דהא לא
נודע לו בינתים; ולענין שגגת שבת - הוא דאיכא למימר ימים שבינתים הויין ידיעה
לחלק, אבל לענין שגגת מלאכות - לא אמרו הכי: דמשום הפסק ימים אין לו לדעת אלא אם
כן ישב ועסק לפני חכמים בהלכות שבת! ומיהו בחטאת אחת לא מיפטר על כל שבת, דשגגה
לאו בשבת הויא אלא במלאכות, ושגגות טובא הוו לשבת אחת; ובגמרא (שבת
דף ע.) יליף: פעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת, ופעמים שאינו
חייב אלא אחת על כל שבת; ומסתברא דחיובא בזדון שבת ושגגת מלאכות דאיכא שגגות טובא,
ופטורא בשגגת שבת וזדון מלאכות, דחדא שגגה היא);
העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת - אינו חייב אלא חטאת אחת.
(*'אב מלאכה' דנקט - לאו למעוטי
תולדות, דהוא הדין לתולדות, ובלבד שיהו תולדות דשני אבות, אלא למעוטי היכא דהוו
שני תולדות דאב אחד, או אב ותולדה שלו, דאינו חייב אלא אחת, כדקתני סיפא: 'העושה
מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת' - שתי תולדות של אב אחד – 'אינו חייב אלא חטאת
אחת', דהרי הוא כעושה וחוזר ועושה בהעלם אחד, ואין חילוק חטאות בהעלם אחד אלא
בגופי עבירה שאינן דומין, או בחילוק שבתות לענין שגגת שבת.)
גמרא:
מאי טעמא תנא 'כלל גדול'? אילימא משום דקבעי
למיתני 'עוד כלל אחר' (לקמן בפירקין (משנה
ג, שבת עה,ב) ולא כלל בו אלא שני דברים: כל הכשר להצניע וכל שאינו
כשר להצניע, וכאן כלל יותר, ומשום הכי) תנא 'כלל גדול' (קרי להו 'גדול'), וגבי שביעית (בפרק שביעי
משנה א) נמי משום דקבעי למיתני 'עוד כלל אחר' [שם,
משנה ב] תנא 'כלל גדול' - והא גבי מעשר דקתני (בפרק
קמא דמסכת מעשרות, משנה א) 'כלל אחר' ולא תני 'כלל
גדול'?
אמר רבי יוסי בר אבין: שבת ושביעית, דאית בהו אבות
ותולדות (ארבעים חסר אחת שהוצרכו למשכן, ותולדות הדומות לכל אחת הויא תולדות דידיה;
אבות דשביעית - זריעה וקצירה וזמירה ובצירה דכתיבן, תולדות - שאר עבודות שבשדה
וכרם, כדאמרינן במועד קטן בפרק קמא (ג, א)) - תנא
'גדול'; מעשר, דלית בה אבות ותולדות - לא תנא 'כלל גדול';
ולבר קפרא דתני (בתוספתא דידיה) 'כלל
גדול' במעשר - מאי אבות ומאי תולדות איכא?
אלא לאו היינו טעמא (משום
אבות ותולדות): (אלא דבר שנאמר בו כלל, ועונשו גדול
מדבר אחר שנאמר בו כלל - תני ביה 'כלל גדול':) גדול עונשו
של שבת יותר משל שביעית: דאילו שבת איתא בין בתלוש בין במחובר (שבת איתא לאיסור דידה בין בדבר שהיה תלוש מבעוד יום, כגון טוחן ולש, בין
בדבר שמחובר משקדש היום), ואילו שביעית בתלוש (בדבר
שהיה תלוש לפני שביעית) ליתא, במחובר (בדבר שהיה מחובר משקדשה שביעית) איתא;
וגדול עונשה של שביעית יותר מן המעשר: דאילו שביעית איתא בין במאכל אדם בין במאכל
בהמה (דכתיב ולבהמתך ולחיה [אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל] (ויקרא
כה,ז)),
ואילו מעשר במאכל אדם איתא במאכל בהמה ליתא (דמדאורייתא
דגן תירוש ויצהר כתיב [דברים
יב,יז], ורבנן תקון פירות האילן וירק דמאכל אדם, כדקתני [מעשרות
פ"א מ"א] 'כל שהוא אוכל כו')!
ולבר קפרא דתני 'כלל גדול' במעשר - גדול עונשו של מעשר יותר משל פיאה:
דאילו מעשר איתא בתאנה וירק (מדרבנן), ואילו פיאה
ליתא בתאנה וירק, דתנן [פאה פ"א מ"ד]: 'כלל
אמרו בפיאה: כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום (כל שהוא אוכל כו' - דגבי פיאה - קציר כתיב [ויקרא
יט,ט: ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר]: מה קציר מיוחד שיש בו כל אלו) - חייב בפיאה'; 'אוכל'
- למעוטי ספיחי סטיס (ווישד"א [איסטיס])
וקוצה (וורנצ"א, [פואה]) (שעומדים לצבע, להכי נקט ספיחים -
דאין דרך ללוקטן בשנה שנזרעים אלא לסוף ארבע וחמש שנים, שהשרשין מתפשטין בארץ
ומשביחין, ושורש שלהן עיקר, והא דנקט הני ולא נקט שאר מינים שאינן ראוין לאכילה -
משום דאיידי דגבי שביעית תני להו, דיש להן שביעית - נקט הכא דבפיאה ומעשר ליתנהו,
לשון רבינו הלוי) 'ונשמר' - למעוטי הפקר, 'וגידולו מן הארץ'
- למעוטי כמיהין ופטריות, 'ולקיטתו כאחת' - למעוטי תאנה, 'ומכניסו לקיום'
- למעוטי ירק (כגון לפת וקפלוטות); ואילו גבי
מעשר תנן 'כלל אמרו במעשר: כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ חייב במעשר', ואילו
'לקיטתו כאחת' ו'מכניסו לקיום' לא תנן
(דכי תקון רבנן אדידהו - לא פלוג בפירות האילן ובירק בין מין למין).
רב ושמואל דאמרי תרוייהו: מתניתין (דפטר
בחד חטאת) - בתינוק
שנשבה לבין הנכרים וגר שנתגייר לבין הנכרים (ולא
ידע שבת מעולם), אבל הכיר ולבסוף שכח (הוה ליה כשוכח שהיום שבת, ויודע
עיקר שבת, ו)חייב על כל שבת ושבת.
תנן: 'השוכח עיקר שבת' - לאו מכלל דהויא ליה ידיעה
מעיקרא!?
לא! מאי 'כל השוכח עיקר שבת'? דהיתה שכוח ממנו
עיקרה של שבת (מעולם), אבל הכיר ולבסוף שכח מאי? - חייב על
כל שבת ושבת. אדתני 'היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל
שבת ושבת' ליתני 'הכיר ולבסוף שכח' (דחייב, ואף על גב דליכא למימר ימים
שבינתים הוויין ידיעה לחלק), וכל שכן הא (דאיכא למימר שימים שבינתים הוויין
ליה ידיעה לחלק)?
מאי 'היודע עיקר שבת'? - מי שהיה יודע עיקרה של
שבת ושכחה.
(שבת סח,ב)
אבל לא שכחה (לעיקר שבת, אלא ששכח שהיום שבת) מאי?
- חייב על כל מלאכה ומלאכה (דעל כרחך אי הוה סבירא ליה דאינו
חייב אלא אחת לכל שבת ושבת - הוה ליה למיכרך ולמיתני הכי: 'מי שידע עיקר שבת
ושכחה, וכן היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה - חייב על כל שבת ושבת')? אדתני
'היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה',
ליתני 'היודע עיקר שבת (דהוה שגגת שבת וזדון מלאכות הרבה -
חייב על כל מלאכה)' (אף על גב דבכל שבת ליכא אלא חדא
שגגה) וכל
שכן הא (וכל שכן שגגת מלאכות וזדון שבת, דאיכא שגגות הרבה)!? אלא
מתניתין כשהכיר ולבסוף שכח (ומתניתין איצטריך למינקט הכיר
ולבסוף שכח, דלא תימא 'חייב על כל שבת ושבת'), ודרב
ושמואל נמי כהכיר ולבסוף שכח דמי, והכי איתמר: רב ושמואל דאמרי תרוייהו אפילו
תינוק שנשבה בין הנכרים וגר שנתגייר לבין הנכרים - כהכיר ולבסוף שכח דמי וחייב.
ורבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו: דוקא הכיר
ולבסוף שכח, אבל תינוק שנשבה בין הנכרים וגר שנתגייר לבין הנכרים – פטור (דקסברי
רבי יוחנן וריש לקיש: אומר מותר - אנוס הוא, ולא שגגה היא).
מיתיבי: 'כלל גדול
אמרו בשבת: כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא אחת;
כיצד? - תינוק שנשבה לבין הנכרים וגר שנתגייר בין הנכרים ועשה מלאכות הרבה בשבתות
הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת, וחייב על הדם (שאכל
כל ימיו) אחת, (וכן
על כל דבר כרת שבתורה [כגון:]) ועל החלב
אחת, ועל עבודה זרה אחת;
ומונבז פוטר;
וכך היה מונבז דן לפני רבי עקיבא: הואיל ומזיד קרוי 'חוטא' (דכתיב בשבועת העדות נפש כי תחטא ושמעה (ויקרא
ה,א) ולא כתיב ביה 'ונעלם') ושוגג קרוי 'חוטא', מה מזיד שהיתה לו
ידיעה - אף שוגג שהיתה לו ידיעה!
אמר לו רבי
עקיבא: הריני מוסיף על דבריך (כלומר: אם כך באת לדרוש גזירה שוה
ללמד שוגג ממזיד - בא ואוסיף גם אני על דבריך עוד, ובה תראה אם יעמדו דבריך): אי מה מזיד שהיתה הידיעה בשעת מעשה -
אף שוגג שהיתה לו ידיעה בשעת מעשה (תחייבהו גם בזו חטאת).
אמר לו: הן,
וכל שכן שהוספת (שהוספת על דברי, והרי אתה מסייעני,
וגם בזו אני אומר שהוא חייב)! (ולקמן מפרש במאי שגג.)
אמר לו:
לדבריך אין זה קרוי 'שוגג' אלא 'מזיד''; קתני מיהא (רישא) 'כיצד? – תינוק (שנשבה
לבין הנכרים חייב)'; בשלמא לרב
ושמואל ניחא (דאינהו נמי מחייבי, ואיכא לאוקמי דהוא הדין להכיר
ולבסוף שכח כי מתניתין, וברייתא דקתני 'תינוק' - היא גופא איצטריך לאשמעינן פלוגתא
דמונבז ורבנן), אלא לרבי יוחנן ולרבי שמעון בן לקיש קשיא?
אמרי לך רבי יוחנן וריש לקיש: לא! מי איכא מונבז דפטר?
אנן דאמרינן כמונבז!
מאי טעמא דמונבז (אבנין אב ודאי לא סמיך למיעבד שוגג
דומיא דמזיד, דהאי שוגג חילוף דמזיד, וליכא לדמויינהו: דהאי חייב והאי פטור)?
דכתיב (במדבר טו,כט)
[האזרח
בבני ישראל ולגר הגר בתוכם] תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה
וסמיך ליה (במדבר טו,ל)
והנפש אשר תעשה ביד רמה [מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב
עמה] הקיש שוגג למזיד (שוגג לענין חטאת, למזיד לענין כרת,
ואף על גב דלא דמי - על כרחך הקישן הכתוב): מה מזיד שהיתה לו ידיעה - אף שוגג
שהיתה לו ידיעה;
ורבנן, האי 'תורה אחת' מאי עבדי
ליה?
מיבעי להו (הך הקישא) לכדמקרי ליה
רבי יהושע בן לוי לבריה: (גבי קרבן עבודה זרה כתיב, בפרשת 'שלח
לך אנשים') (במדבר טו,כט)
[האזרח
בבני ישראל ולגר הגר בתוכם] תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, וכתיב
(שבת סט,א)
(במדבר טו,כב)
וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה [אשר דבר ה' אל משה] (וילפינן בהוריות (ח,א): זו עבודה זרה, שהיא שקולה
ככל המצות, וכתיב תורה אחת
- כל התורה במשמע) וכתיב (במדבר טו,ל)
והנפש אשר תעשה ביד רמה [מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב
עמה] - הוקשו כולם לעבודה זרה (הוקשו
קרבנות של שגגות של כל עבירות לשל עבודה זרה): מה להלן (עבודה זרה, קרבן שלה אינו בא אלא על עבירה גמורה:) דבר שחייבים
על זדונו כרת (דסמיך ליה (במדבר טו,ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה ונכרתה) ושגגתו חטאת
- אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת (אף
כל התורה - אין מביאין חטאת אלא על דבר שזדונו כרת).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה
– נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol