דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף סט
(שבת סח,ב)
ורבנן, האי 'תורה אחת' מאי עבדי
ליה?
מיבעי להו (הך הקישא) לכדמקרי ליה
רבי יהושע בן לוי לבריה: (גבי קרבן עבודה זרה כתיב, בפרשת
'שלח לך אנשים') (במדבר טו,כט) [האזרח בבני ישראל ולגר
הגר בתוכם] תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, וכתיב
(שבת סט,א)
(במדבר טו,כב) וכי תשגו ולא תעשו את כל
המצות האלה [אשר דבר ה' אל משה] (וילפינן
בהוריות (ח,א): זו עבודה זרה, שהיא שקולה ככל
המצות, וכתיב תורה אחת - כל התורה במשמע)
וכתיב (במדבר טו,ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה [מן האזרח ומן
הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה] - הוקשו
כולם לעבודה זרה (הוקשו קרבנות של שגגות של כל
עבירות לשל עבודה זרה): מה להלן (עבודה זרה, קרבן שלה אינו בא אלא
על עבירה גמורה:) דבר שחייבים על זדונו כרת (דסמיך
ליה (במדבר טו,ל) והנפש
אשר תעשה ביד רמה ונכרתה) ושגגתו חטאת - אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו
חטאת (אף כל התורה - אין מביאין חטאת אלא על דבר שזדונו כרת).
ואלא מונבז (דאמר לעיל דמי שהיתה לו ידיעה בשעת
מעשה חייב חטאת) - שגגה במאי (הא גבי חטאת - שגגה כתיב [כגון ויקרא ד פסוקים
ב,יג, כב, כז])?
כגון ששגג בקרבן (דיודע שחייב על זדונו כרת, אבל
אינו יודע שחייב עליה חטאת);
ורבנן?
שגגת קרבן לא שמה שגגה (עד
ששגג בעבירה עצמה).
ורבנן (דבעו שגגה בעבירה עצמה),
שגגה במאי (שגגה בכולה מילתא בלאו וכרת, או בכרת לחודיה)?
רבי יוחנן אמר: כיון ששגג בכרת אף על פי שהזיד בלאו (שאז הקרבן על הכרת הוא בא, כדאמרן לעושה בשגגה וסמיך ליה והנפש אשר תעשה וגו'); וריש לקיש אמר: עד שישגוג בלאו וכרת.
אמר רבא: מאי טעמא דרבי שמעון בן לקיש? אמר קרא (ויקרא
ד,כז) [ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה']
אשר לא תעשינה ואשם - עד שישגוג בלאו (לא
תעשינה - היינו לאו) וכרת שבה;
ורבי יוחנן, האי קרא דרבי שמעון בן לקיש מאי עביד ליה?
מיבעי ליה לכדתניא [ספרא
ויקרא דבורא דחובה פרשתא ז משנה ז]: '(ויקרא
ד,כז) [ואם נפש אחת תחטא בשגגה] מעם
הארץ [בעשתה
אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם] - פרט למומר; רבי שמעון בן אלעזר [בספרא: בן יוסי]
אומר משום רבי שמעון: אשר לא תעשינה ואשם:
השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו, לא שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו.'
תנן [שבת פ"ז מ"ב]: 'אבות מלאכות ארבעים חסר
אחת', והוינן בה: מנינא למה לי? (יתני 'אבות מלאכות הזורע והחורש
כו'; למה לי למיתנא 'ארבעים חסר אחת'? ליתנינהו, ואנן ידעינן דארבעים חסר אחת
איכא!?)
ואמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולן בהעלם אחד - חייב על כל אחת ואחת (וסימנא בעלמא אשמעינן, לידע כמה חטאות חייב על חילול שבת אחת);
היכי משכחת לה (דמיחייב [ארבעים חסר אחת]?)? (על כרחך לא משכחת לה אלא) בזדון שבת (דיודע
שהוא שבת)
ושגגת מלאכות (דאינו יודע שהמלאכות הללו אסורות; דאי בזדון מלאכות
ושגגת שבת: דיודע שהן אסורות בשבת אבל שכח שהיום שבת - הא תנן דאינו חייב אלא אחת
לכל שבת! וזדון שבת לא הוי אלא אם כן יודע אחת מהלכותיה, דאי לא ידע בחדא מינייהו
- אין שבת חלוק לו משאר ימים, וזה ששגג בכוללן - אין כאן זדון שבת);
בשלמא לרבי יוחנן דאמר 'כיון ששגג בכרת אף על פי שהזיד בלאו ('שגגת
כרת שמה שגגה')', משכחת לה כגון דידע לה לשבת בלאו (משכחת
לה זדון שבת בלאוין, ושגגת מלאכות בכריתות: דיודע לה לשבת שהוזהר על הלאוין, או של
כולן או של אחת מהן), אלא לרבי שמעון בן לקיש, דאמר 'עד שישגוג בלאו ובכרת'
דידע ליה לשבת במאי (הלא בכולן שגג, כסבור שכל שלשים
ותשע מלאכות מותרות)?
דידעה בתחומין (דאינן בקרבן), ואליבא
דרבי עקיבא (דאמר במסכת סוטה [פ"ה
מ"ג]: תחומין דאורייתא נינהו, דתנן: 'בו ביום דרש רבי
עקיבא ומדותם מחוץ לעיר [...אלפים
באמה...] [במדבר לה,ה]). [ומדוע יאמר ריש לקיש אליבא דרבי עקיבא דאין הלכה כמותו? - משום
שהמשנה היא סתם משנה, כלומר: משנת רבי מאיר אליבא דרבי עקיבא; וריש לקיש מפרש את
המשנה, ואינו פוסק על פיה.]
מאן תנא להא, דתנו רבנן: 'שגג בזה ובזה - זהו שוגג האמור בתורה (כלומר:
היכא דשגג בשבת ובמלאכות - אין כאן לא דין ולא דיין לקנתר, ואין לך שוגג כזה [אין שוגג יותר מזה]); הזיד בזה ובזה - זו היא מזיד האמור
בתורה (אין לך מזיד כזה [אין מזיד יותר מזה]); שגג בשבת והזיד במלאכות, או ששגג
במלאכות והזיד בשבת, או שאמר "יודע אני שמלאכה זו אסורה, אבל איני יודע
שחייבין עליה קרבן או לא" – חייב (אף זה שוגג, וחייבים עליה קרבן)'?
כמאן? – כמונבז.
אמר אביי: הכל מודים בשבועת ביטוי ("שאוכל"
ו"לא אוכל", "שאכלתי" ו"לא אכלתי" - חייב עליה
קרבן, וכתיב ביה ונעלם
[ויקרא ה,ד: או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע
או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה] דהיינו שוגג) שאין חייבין עליה קרבן עד שישגוג בלאו שבה (הכל מודים בשוגג שלה דאם נשבע "שלא אוכל" ואָכַל - אינו חייב
אלא אם כן שכח שבועתו כשאכל, דהשתא שגג בלאו שבה);
'הכל' מודים = מאן?
רבי יוחנן (כלומר: על כרחין אביי לאו אפלוגתא
דמונבז ורבנן קאי, דלישמעינן דמודה מונבז בהא דשגגת קרבן לא הויא שגגה, דמהיכא
תיתי? והא קל וחומר היא: השתא בכל התורה כולה דליכא חידוש בקרבן דידהו אמר מונבז
דמיחייב בשגגת קרבן, הכא, דחידוש הוא: דאין בה כרת ומביא קרבן עליה - לא כל שכן!
אלא לרבנן קאמר, ואפלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש קאי, ומאן 'הכל מודים' - רבי
יוחנן, דאף על גב דבעלמא קאמר אף על פי שהזיד בלאו - הכא בָעִינן שישגוג בלאו).
פשיטא (כיון דאליבא דרבנן איפליג, דאמרי
שגגת קרבן לאו שגגה היא, אי בלאו שלה הזיד - במאי שגג)!? כי קאמר
רבי יוחנן היכא דאיכא כרת (דעל כרחך לא קאמר רבי יוחנן בעלמא
אלא במקום כרת, דשגג בכרת), אבל הכא, דליכא כרת – לא!
סלקא דעתך אמינא '(בשבועת ביטוי נמי קאי רבי יוחנן
במילתיה, דאף על פי שהזיד בלאו, ודקא קשיא לך במאי שגג- שגג בקרבן)
הואיל וחייב קרבן - חידוש הוא, דבכל התורה כולה לא אשכחן לאו דמייתי עליה קרבן,
והכא מייתי, כי שגג בקרבן נמי ליחייב (מודו ביה רבנן)' -
(שבת סט,ב)
קא משמע לן (אביי דמודה רבי יוחנן בה דבעינן
שגגת לאו, דאי הזיד בלאו - תו ליכא שגגה; דבהא נמי פליגי רבנן אמונבז,
ואמרי דאין שגגת קרבן שגגה).
מיתיבי: 'איזהו 'שגגת שבועת ביטוי לשעבר (בשלמא להבא, כגון "שלא אוכַל" - משכחת לה, כגון שנתעלמה השבועה
ואכל, אלא לשעבר כגון "שאכלתי" והוא לא אכל - אין כאן שוגג, דאי כסבור
שאכל בשעה שנשבע - אינו חייב קרבן, דתניא בשבועות (פרק
שלישי, כו, א; [ספרא ויקרא דבורא דחובה
פרשתא ט משנה ט]): 'האדם בשבועה (ויקרא ה,ד) - פרט לאנוס', כלומר: האדם בשבועה - שהיא אדם בשעת שבועה: שתהא דעתו עליו בשעת שבועה,
ופרשינן לה התם לאפוקי כי האי גוונא, ומהשתא לא משכחת שגגה אלא בקרבן)'? -
שאם אמר "יודע אני ששבועה זו אסורה (יודע
אני שאני נשבע לשקר ונזהרתי על כך), אבל איני
יודע אם חייבין עליה קרבן או לא" (דאי בנתעלמה ממנו אזהרת שבועה -
אין לך אונס בשעת שבועה כזה) – חייב' (אלמא מודו ביה רבנן דמיחייב אשגגת
קרבן)!?
הא מני? - מונבז היא (דאמר
נמי בעלמא שמה שגגה, אבל לרבנן דפליגי עליה לית להו ביטוי לשעבר, דסברי כרבי
ישמעאל, דאמר בשבועות 'אינו חייב אלא על העתיד לבא' (שבועות
כה, א)).
<( יש גורסין) לישנא
אחרינא: מני? - אילימא מונבז, פשיטא! השתא בכל התורה דלאו חידוש הוא אמר שגגת קרבן
שמה שגגה, הכא דחידוש הוא לא כל שכן! אלא לאו רבנן, היא ותיובתא דאביי- תיובתא. (ולא
נהירא לי, דמאי פשיטותא?: הא איצטריך לאשמעינן דחלוקה שגגה זו משאר שגגות, דאילו
בכל התורה למונבז, בין ששגג בקרבן בין ששגג בלאו וכרת שמה שגגה, וכאן, בלשעבר, אם
שגג בלאו שבה - לאו שגגה היא, דכתיב האדם בשבועה!)>:
ואמר אביי: הכל מודים בתרומה שאין חייבין עליה חומש עד
שישגוג בלאו שבה (כסבור חולין, ואין כאן לאו)' (זר שאכל תרומה בשוגג - משלם חומש על שגגתו, דכתיב (ויקרא
כב,יד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה,
אבל מזיד - אין מוסיף חומש, וחייב מיתה בידי שמים, דכתיב (ויקרא
כב,ט) ומתו בו כי יחללוהו
וסמיך ליה [פסוק י] וכל
זר לא יאכל קדש);
'הכל מודים' – מאן?
רבי יוחנן.
פשיטא: כי אמר רבי יוחנן - היכא דאיכא כרת, היכא דליכא
כרת - לא!
מהו דתימא 'מיתה (דכתיב בתרומה) במקום כרת (דשאר עבירות) עומדת, וכי שגג במיתה נמי ליחייב' - קא משמע לן.
רבא אמר: מיתה במקום כרת עומדת, וחומש (דשגגת תרומה) במקום קרבן (דשגגת שאר עבירות) קאי
(ולרבי יוחנן מיחייב חומש אשגגת מיתה).
אמר רב הונא: היה מהלך <בדרך או> במדבר ואינו יודע
אימתי שבת - מונה ששה ימים (מיום ששם אל לבו שכחתו)
ומשמר יום אחד; חייא בר רב אומר: משמר יום אחד ומונה ששה (וכל
יום ששם אל לבו אינו משמר, דשמא עשה מלאכה; אבל יום המחרת משמר. (ולקמן מפרש דבהנך דאינו משמר לא עביד נמי מלאכה אלא כדי פרנסת היום))
במאי קמיפלגי?
מר סבר כברייתו של עולם (ימי
חול נמנו תחלה), ומר סבר כאדם הראשון (שנברא בערב שבת, ויום ראשון למנינו
- שבת היה).
מיתיבי: 'היה מהלך בדרך ואינו יודע אימתי שבת - משמר
יום אחד לששה'; מאי לאו מונה ששה ומשמר יום אחד ('יום
אחד לששה' משמע לששה שעברו)?
לא, משמר יום אחד ומונה ששה.
אי הכי 'משמר יום אחד לששה'? 'משמר יום אחד ומונה ששה'
מיבעי ליה! ועוד, תניא: 'היה מהלך בדרך או במדבר ואינו יודע אימתי שבת, מונה
ששה ומשמר יום אחד', תיובתא דחייא בר רב!
תיובתא.
אמר רבא: בכל יום ויום עושה לו כדי פרנסתו [בר מההוא
יומא].
וההוא יומא לימות (בתמיה)?
דעביד מאתמול שתי פרנסות.
ודילמא מאתמול שבת הואי (ונמצא
מחלל שבת שלא לפקוח נפש)?
אלא כל יום ויום עושה לו פרנסתו, אפילו ההוא יומא.
וההוא יומא במאי מינכר ליה?
בקידושא ואבדלתא (לזכרון בעלמא, שיהא לו שם יום חלוק
משאר ימים, ולא תשתכח שבת ממנו).
אמר רבא: אם היה מכיר מקצת היום שיצא בו (לא שזכר איזה יום בשבת היה, אלא זכור שהיום יום שלישי ליציאתו או רביעי
ליציאתו, ומתוך כך ידע שמוֹנָה ליציאתו) - עושה מלאכה כל היום כולו (עושה מלאכה כל יום שמיני, וכן לעולם ודאי זהו יום שיצא בו, וקים ליה דבשבת
לא יצא, שהרי בישוב לא שכח את השבת).
פשיטא!?
מהו דתימא כיון דשבת לא נפיק - במעלי שבתא [נמי] לא נפיק (דאין דרך לצאת מפני כבוד השבת, ועל כן כל יום שמונה ותשעה ליציאתו לישתרו,
דליכא לספוקינהו בשבת); והאי, אי נמי בחמשה בשבתא נפיק - לישתרי ליה למיעבד
מלאכה תרי יומי? - קא משמע לן זימנין דמשכח שיירתא ומקרי ונפיק.
היודע עיקר שבת [ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה - חייב על כל שבת ושבת]:
מנהני מילי (שיש מחלל בשבתות הרבה וחייב אחת על
כולן, ויש מחללן וחייב על כל שבת)?
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: תרי קראי כתיבי: (שמות
לא,טז) ושמרו בני ישראל את השבת [לעשות את השבת לדרתם
ברית עולם] וכתיב (ויקרא יט,ג) [איש אמו ואביו תיראו]
ואת שבתותי תשמורו [אני ה' אלהיכם], הא כיצד? ושמרו
בני ישראל את השבת - שמירה אחת לשבתות הרבה; ואת
שבתותי תשמורו - שמירה אחת לכל שבת ושבת (דקרא
קמא - חדא שבת הוא דחשיב ['השבת'], משמע שאינו מקפיד אלא על האחת, והכא כתיב את
שבתותי - אכולהו קפיד, ולא מסרן אלא לחכמים להודיען מסברא:
האי [ושמרו בני ישראל את השבת]
- בשכח עיקר שבת, דחדא שגגה היא, והאי [ואת שבתותי תשמורו] - בשוכח שהיום שבת, אבל יודע עיקר שבת - דאיכא למימר ימים שבינתים
[הויין] ידיעה לחלק).
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אדרבה, איפכא מסתברא: ושמרו
בני ישראל את השבת - (השבת
- משמע שמירה אחת לשבת אחת) שמירה אחת לכל שבת ושבת, ואת
שבתותי תשמורו (שבתותי - שתי שבתות, ואינו מזהיר אלא על שמירה
אחת:) שמירה
אחת לשבתות הרבה! (ובין רב נחמן ובין רב נחמן בר יצחק
לא פליגי אלא במשמעותא, מאי דיליף מר מהאי קרא יליף מר מאידך.)
היודע שהוא שבת:
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol