דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף ע
(שבת סט,ב)
היודע שהוא שבת [ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה - חייב על כל אב מלאכה
ומלאכה]:
(שבת ע,א)
מאי שנא רישא (דשגגת שבת וזדון מלאכות - לא
מיחייב אלא אחת לכל שבת) ומאי שנא סיפא (דזדון שבת ושגגת מלאכות - חייב על
כל מלאכה ומלאכה)?
אמר רב ספרא: כאן (רישא) מידיעת שבת
הוא פורש (כי אמרו ליה "שבת הוא" - פורש מן המלאכה,
ומכיר שחטא, ועל כך הוא מביא קרבן; הלכך 'שגגת שבת' היא, ועל השבת הוא צריך להביא),
וכאן מידיעת מלאכה הוא פורש (כי אמרי ליה "שבת הוא" -
לא פריש, דהא נמי ידע, וכי אמרי ליה "מלאכה חשובה היא זו" - פריש, הלכך
על מנין המלאכות יביא).
אמר ליה רב נחמן: כלום פריש משבת אלא משום מלאכות (אלא משום דכי אודעיה שבת הוא הכיר שחטא על המלאכות)? וכלום פריש
ממלאכות (כלומר: על ידי ידיעת המלאכות) אלא משום שבת (דכי
אמרו ליה "מלאכות הן" - הכיר שחילל שבת)?
אלא אמר רב נחמן: קרבן דחייב רחמנא – אמאי? – אשגגה; התם
חדא שגגה, הכא טובא שגגות הויין!
חייב על כל מלאכה ומלאכה:
חילוק מלאכות (שגופי מלאכות מתחלקים לחטאות ואף
על פי שבהעלם אחד) מנלן?
אמר שמואל: אמר קרא: (שמות
לא,יד) [ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם] מחלליה
מות יומת [כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה]; התורה רבתה
מיתות הרבה ('מות יומת' - מיתות הרבה) על חילול אחד.
האי - במזיד כתיב!?
אם אינו ענין למזיד, דכתיב (שמות
לה,טו) [ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש לה']
כל העושה מלאכה [ביום השבת] מות יומת - תנהו ענין
לשוגג.
ומאי 'יומת'?
יומת בממון (לאפושי קרבנות).
ותיפוק ליה חילוק מלאכות מהיכא דנפקא ליה לרבי נתן,
דתניא: 'רבי נתן אומר: (שמות
לה,ג) לא
תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת מה
תלמוד לומר (והלא כבר נאמר לא תעשה כל מלאכה [שמות כ,ט])? לפי שנאמר (שמות
לה,א) ויקהל
משה את כל עדת בני ישראל [ויאמר אליהם] אלה הדברים [אשר צוה ה' לעשת אתם] [פסוק ב]
ששת ימים תעשה מלאכה [וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה
יומת]; דברים, הדברים,
אלה הדברים: אלו שלשים ותשע מלאכות שנאמרו למשה
בסיני (דברים - משמע תרי, [אות]
ה לרבות חד, הרי שלשה, 'אלה' בגמטריא שלשים ושש, הרי שלשים ותשע)!
יכול עשאן
כולן בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת?
תלמוד לומר: (שמות
לד,כא) [ששת ימים תעבד
וביום השביעי תשבת] בחריש
ובקציר תשבות (כלומר: בלאו לא תבערו
הוה לן למילף מהאי, אם לא שיש להשיב)!
ועדיין אני
אומר על חרישה ועל הקצירה חייב שתים (אם עשאן בהעלם אחד, שהרי הוציאם מן
הכלל לחלקן לשתים, ומשמע אזהרה לקציר לעצמה ואזהרה לחריש לעצמה) ועל כולן אינו חייב אלא אחת (דבחדא מלאכה כיילינהו, וחד לאו, ובדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא
ללמד כו' - לא דיינינן ליה, דהוי ליה כלל בלא תעשה ופרט בעשה, ואין דנין אותו בכלל
ופרט! אי נמי הוי חריש וקציר שני כתובין הבאין כאחד, ואין מלמדין, דהוה ליה למיכתב
חד)?
תלמוד לומר: לא תבערו אש: הבערה בכלל (דלא תעשה כל מלאכה) היתה, ולמה יצאת להקיש אליה (כל
שאר המלאכות שנכללו עמה בכלל, שזו מדה בתורה: כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד,
לא ללמד על עצמו יצא כו') ולומר לך:
מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה - אף כל שהוא אב מלאכה חייבין עליה
בפני עצמה.' (וחריש
וקציר
- לדרשה אחרינא, אי כרבי עקיבא דדריש ליה בעעלמא (משנה
שביעית פ,א מאן דאמר; בבלי ראש השנה ט,א) לענין תוספת שביעית, אי
כרבי ישמעאל - לענין שבת: 'מה חריש רשות - אף קציר רשות', ללמד על קציר
העומר שדוחה שבת.)
שמואל סבר לה כרבי יוסי, דאמר 'הבערה ללאו יצאת', דתניא:
'הבערה ללאו יצאת (שאין חייבין עליה כרת וסקילה כשאר
מלאכות, אלא מה שאמור בה) - דברי רבי יוסי; רבי נתן אומר: לחלק יצאת (כדאמרן: מה הבערה מיוחדת)'.
ותיפוק ליה לחלוק מלאכות מהיכא דנפקא ליה לרבי יוסי,
דתניא: 'רבי יוסי אומר: (ויקרא ד,ב) [דבר אל בני
ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה] ועשה מאחת
מהנה (מאחת מהנה האמור לענין חטאת; הוה ליה למכתב 'ועשה אחת' ולישתוק, אייתר ליה
שארא מ"ם דמאחת
וכל תיבת מהנה לדרשה, ודרוש הכי): פעמים שחייבים אחת על כולן (פעמים שכל מעשה עבירותיו חשוב אחת), ופעמים שחייבין על כל אחת ואחת (ופעמים שהוא קרוי 'הנה' - לשון רבים)', [ו]אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי טעמא דרבי יוסי (כלומר: מאי דריש ביה, דאכתי מ"ם דמהנה ומ"ם דמאחת
למאי אתא)?
אחת מאחת, הנה מהנה ('אחת' הוה ליה למכתב, וכתיב 'מאחת' וכן נמי 'הנה' הוה ליה למכתב! [אלא]
למדרש):
אחת שהיא הנה, הנה שהיא אחת (פעמים שהוא 'הנה' וכתב 'מהנה', ודרוש 'אחת'
ו'הנה' בלא מ"ם הכי: פעמים אחת
שהוא הנה: שבת אחת לבדו הוא מחלל, ויש כאן חטאות הרבה, דאזלי בתר מלאכות;
ופעמים הנה שהיא אחת - מלאכות הרבה עשה, ואינו חייב אלא אחת; דבהנך תרי
גווני איכא למשמע 'ועשה אחת וחייב הנה'!); (ואיכא
למימר נמי הכי:) 'אחת' (ועשה 'אחת' הנה - עשייתו הוי אחת,
אף על פי שהן 'הנה' [וחייב אחת]) – שמעון; 'מאחת'
(שבת ע,ב)
'שם' מ'שמעון' (ומ"ם יתירה [דרוש הכי]: לרבות
שהכותב שם משמעון: דאף על גב שנתכוון לעשות תיבה גדולה, הואיל ושתי אותיות
הראשונות שם במקום אחר הן - חייב, והיינו 'מאחת' - מקצת המלאכה ולא כולה - יביא חטאת); 'הנה' –
אבות; 'מֵהנה' (כלומר: היוצאות מהן מן האבות) – תולדות;
אחת שהיא הנה (דאמרן 'פעמים שחייב על כל אחת ואחת' מאי היא?) - (כגון שעשאן ב)זדון שבת ושגגת מלאכות (דאיכא
שגגות טובא); הנה שהיא אחת (דאמרן 'פעמים שחייב אחת על כולן',
מאי היא?) - (כגון) שגגת שבת וזדון מלאכות (דיודע שהמלאכות אסורות בשבת, אבל
שכח ששבת היום)!
ושמואל, 'אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת' לא משמע ליה (דמיבעיא ליה כוליה לשם משמעון ולתולדות).
בעא מיניה רבא מרב נחמן: העלם זה וזה (שבת ומלאכות) בידו מהו (חייב אחת על כולן, או על כל אחת
ואחת, וקמבעיא ליה: הא דתני לעיל (שבת סט,א):
'שגג בזה ובזה - זהו שוגג האמור בתורה' – מהו?: לחיובי חדא או לחיובי
אכולהו? וממתניתין, ד'השוכח עיקר שבת דאינו חייב אלא אחת' - לא שמעינן ליה, דהשוכח
עיקר שבת - חדא שגגה היא, וכי מיבעיא לן - ביודע עיקר שבת, אבל מלאכות הללו אינו
יודע שאסורות, ועוד נעלם ממנו שהיום שבת, דאיכא למיתלי שגגה אכל מלאכה ומלאכה,
הואיל ויודע עיקר שבת, ואיכא למתלי אהעלם שבת, וחדא שגגה היא - מהו)?
אמר ליה: הרי העלם שבת בידו ואינו חייב אלא אחת!
אדרבה, הרי העלם מלאכות בידו וחייב על כל אחת ואחת!?
אלא אמר רב אשי: חזינן אי משום שבת קא פריש (זה שפירש מן העבירה ובא להתכפר, אי משום שבת היתה: שאמרו לו "שבת
היום" ופירש) הרי העלם שבת בידו (אישתכח
דמשום העלם שבת היה עושה), ואינו חייב אלא אחת; ואי משום מלאכה קפריש (הכי גרסינן: ואי משום מלאכות הללו קא פריש: שאמרו לו "מלאכה היא
זו" ופירש) - הרי העלם מלאכות בידו (וזיל בתר מלאכות),
וחייב על כל אחת ואחת!
אמר ליה רבינא לרב אשי: כלום פריש משבת אלא משום מלאכות (כשאמרו לו "שבת היום", הבין שהמלאכות הללו אסורות, דאי לא
אסורות - למה הוזקקו לומר "שבת היום")? כלום פריש
ממלאכות אלא משום שבת? אלא לא שנא (ואינו חייב אלא אחת).
תנן [שבת פ"ז מ"ב]: 'אבות מלאכות ארבעים חסר
אחת', והוינן בה: מנינא למה לי? ואמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולן בהעלם אחד (היינו העלם זה וזה בידו, דהא לא ידע שבת במידי; כיון דכל הלכותיה נעלמות
ממנו - אין חילוק היום משאר ימים) - חייב על כל אחת ואחת; אי אמרת
בשלמא העלם זה וזה בידו חייב על כל אחת ואחת שפיר; אלא אי אמרת 'העלם שבת בידו',
'אינו חייב אלא אחת' היכי משכחת לה (דניחייב איניש אכל חדא?)? (על כרחך) בזדון שבת
ושגגת מלאכות (הוא דמשכחת לה, והכא מאי זדון שבת איכא?);
הניחא אי סבר ליה כרבי יוחנן דאמר 'כיון ששגג בכרת, אף על פי שהזיד בלאו' - משכחת
לה דידע ליה שבת בלאו (משכחת ליה שלא נעלמו ממנו אלא
הכריתות, ויודע הלאוין, והיינו 'זדון שבת'), אלא אי סבר לה כרבי שמעון בן לקיש,
דאמר 'עד שישגוג בלאו וכרת', ד'ידע ליה שבת' – במאי?
דידע לה בתחומין, ואליבא דרבי עקיבא.
אמר רבא: קצר (כגרוגרת) וטחן
כגרוגרת (כגרוגרת = שיעור הוא לכל איסורי מלאכות של שבת באוכלים)
בשגגת שבת וזדון מלאכות (דלא מיחייב אלא חדא),
וחזר וקצר (כגרוגרת) וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות
(דמיחייב תרתי, ולא נודע לו בינתים שחטא), ונודע לו (אחרי כן) על קצירה וטחינה (כלומר: או על זו או על זו, וכל שכן
על שתיהן) של
שגגת שבת וזדון מלאכות (והפריש חטאת, וחטאת זו מכפרת על
שתיהן, דהא חדא הוא דמיחייב עליה), וחזר ונודע לו על קצירה ועל טחינה
של זדון שבת ושגגת מלאכות -
(שבת עא,א)
קצירה גוררת קצירה (שניה
בכפרתה),
וטחינה גוררת טחינה (את הטחינה השניה, ונתכפרו כולן,
דקיימא לן: אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד - אינו חייב אלא אחת; וזה שעשה שתי קצירות
בהעלם אחד: שלא נודע לו בין קצירה לקצירה שחטא, ואף על פי שהעלמה של שניה חלוק קצת
משל ראשונה - סוף סוף העלם אחד הוא, דלא נודע לו חטאו בינתים, וידיעות [חטא] הוא
דמחלקת; הלכך: חטאת זו שבאה על הקצירה וטחינה ראשונה - אתרווייהו קיימא, ונתכפרו
עם הקצירה כל קצירות שעליו, שנעשו בהעלם אחד, ועם הטחינה נתכפרו כל הטחינות שעליו,
כשעשאן בהעלם אחד); אבל נודע לו על קצירה (אחרונה) של
זדון שבת ושגגת מלאכות (והפריש עליה קרבן, הואיל ובקרבן זה
לא שייכא טחינה שעמה - דהא אכל חדא מיחייב אי הוה מתידעי ליה תרווייהו) -
קצירה גוררת קצירה (ראשונה) וטחינה שעמה
(של ראשונה), וטחינה (אחרונה) שכנגדה (של ראשונה) במקומה עומדת (וכי מתידע ליה - מיחייב עלה).
(גירסה שניה ברש"י:
קצירה גוררת קצירה - כמשפט דשני זיתי חלב בהעלם אחד הן, וטחינה שעם קצירה ראשונה היינו משום
גרירה: דאף על גב דעיקר קרבן לאו משום קצירה דבהדה אתא, הואיל ואיכפר ליה בהדי
קצירה בתרייתא - גררה לטחינה שעמה בהדה, שהרי שתיהן היו תלויות בקרבן אחד, ואין
כפרה לזו בלא זו.
וטחינה שכנגדה עומדת במקומה - דגרירה לגרירה לא אמרינן, לאיכפורי טחינה אחרונה עם טחינה ראשונה משום
שני זיתי חלב בהעלם אחד, דהא קמייתא גופה בגרירה היא דמיכפרה.)
אביי אמר: טחינה נמי גוררת טחינה: שֵׁם טחינה אחת היא (ואף על גב דקמייתא גופא בגרירה אתיא, אמרינן גרירה לגרירה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol