דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף עא
(שבת ע,ב)
אמר רבא: קצר (כגרוגרת) וטחן
כגרוגרת (כגרוגרת = שיעור הוא לכל איסורי מלאכות של שבת באוכלים)
בשגגת שבת וזדון מלאכות (דלא מיחייב אלא חדא),
וחזר וקצר (כגרוגרת) וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות
(דמיחייב תרתי, ולא נודע לו בינתים שחטא), ונודע לו (אחרי כן) על קצירה וטחינה (כלומר: או על זו או על זו, וכל שכן
על שתיהן) של
שגגת שבת וזדון מלאכות (והפריש חטאת, וחטאת זו מכפרת על
שתיהן, דהא חדא הוא דמיחייב עליה), וחזר ונודע לו על קצירה ועל טחינה
של זדון שבת ושגגת מלאכות -
(שבת עא,א)
קצירה גוררת קצירה (שניה
בכפרתה),
וטחינה גוררת טחינה (את הטחינה השניה, ונתכפרו כולן,
דקיימא לן: אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד - אינו חייב אלא אחת; וזה שעשה שתי קצירות
בהעלם אחד: שלא נודע לו בין קצירה לקצירה שחטא, ואף על פי שהעלמה של שניה חלוק קצת
משל ראשונה - סוף סוף העלם אחד הוא, דלא נודע לו חטאו בינתים, וידיעות [חטא] הוא
דמחלקת; הלכך: חטאת זו שבאה על הקצירה וטחינה ראשונה - אתרווייהו קיימא, ונתכפרו
עם הקצירה כל קצירות שעליו, שנעשו בהעלם אחד, ועם הטחינה נתכפרו כל הטחינות שעליו,
כשעשאן בהעלם אחד); אבל נודע לו על קצירה (אחרונה) של
זדון שבת ושגגת מלאכות (והפריש עליה קרבן, הואיל ובקרבן זה
לא שייכא טחינה שעמה - דהא אכל חדא מיחייב אי הוה מתידעי ליה תרווייהו) -
קצירה גוררת קצירה (ראשונה [בשגגת
שבת])
וטחינה שעמה (של ראשונה [והיות ושגגת שבת
נתכפרה – נתכפרה גם הטחינה שעם הקצירה]), וטחינה (אחרונה)
שכנגדה (של ראשונה) במקומה עומדת (וכי מתידע ליה - מיחייב עלה).
(גירסה שניה ברש"י:
קצירה גוררת קצירה - כמשפט דשני זיתי חלב בהעלם אחד הן, וטחינה שעם קצירה ראשונה היינו משום
גרירה: דאף על גב דעיקר קרבן לאו משום קצירה דבהדה אתא, הואיל ואיכפר ליה בהדי
קצירה בתרייתא - גררה לטחינה שעמה בהדה, שהרי שתיהן היו תלויות בקרבן אחד, ואין
כפרה לזו בלא זו.
וטחינה שכנגדה עומדת במקומה - דגרירה לגרירה לא אמרינן, לאיכפורי טחינה אחרונה עם טחינה ראשונה משום
שני זיתי חלב בהעלם אחד, דהא קמייתא גופה בגרירה היא דמיכפרה.)
אביי אמר: טחינה נמי גוררת טחינה: שֵׁם טחינה אחת היא (ואף על גב דקמייתא גופא בגרירה אתיא, אמרינן גרירה לגרירה).
ומי אית ליה לרבא גרירה (אטחינה
שעמה קפריך, דמגררה עם הקצירה, ואף על גב דקרבן לאו אההיא קצירה איפריש, דאינך
כולהו לאו גרירה איכא, דקצירה וקצירה בהעלם אחד - לאו גרירה היא, דכל שם עבירה
הנכפל כמה פעמים בהעלם אחד - אין בו אלא חטאת אחת)? והא איתמר
'אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני -
אמר רבא: הביא קרבן על ראשון - ראשון ושני מתכפרין (שהרי
בהעלמו היה), שלישי אינו מתכפר (ולא אמרינן: הואיל והשני מתכפר עם
הראשון שבהעלמו - ליגרריה לשלישי עמו בכפרתו, ואף על גב דלא שייך בהדי ראשון);
הביא קרבן על השלישי - שלישי ושני מתכפרין (שכשהפרישו - הזכיר בו שם אותו זית),
ראשון אינו מתכפר; הביא קרבן על האמצעי - נתכפרו כולן (ואין
זה גרירה, אלא כולם בהעלם של זה היו); אביי אמר: אפילו הביא קרבן על אחד
מהן - נתכפרו כולן!'
בתר דשמעה (רבא) מאביי (דאמר: אפילו הביא קרבן על אחד מהם - נתכפרו כולם, דאיה ליה גרירה) –
סברה (הדר ביה איהו ואמר לההיא דלעיל, דמיכפרה טחינה שעמה בגרירה).
אי הכי (דכאביי סבירא ליה, דאמר גרירה),
טחינה נמי תגרר לטחינה (טחינה שעמה דאיכפרה בגרירה, תגרור
נמי לטחינה שכנגדה, משום שני זיתי חלב בהעלם אחד)!
גרירה אית ליה, גרירה דגרירה לית ליה (גרירה דגרירה כי הך, דטחינה קמייתא לא איכפרה אלא בגרירה, דלא עליה ולא על
קצירה שעמה בא הקרבן, אלא דאגריר בהדי קצירה, הלכך לא הדרה גרירה לבתרייתא משום שם
טחינה).
מילתא דפשיטא להו לאביי ורבא (דזדון
שבת ושגגת מלאכות וזדון מלאכות ושגגת שבת אין חלוקין לחטאות, כדקאמרי: דזה מתכפר
בקרבנו של זה, ולא אמרינן 'כשני העלמות נינהו וניחייב חד אזדון שבת ושגגת מלאכות
וחד אשגגת שבת וזדון מלאכות, ואף על גב דחד גופה דעבירה היא') מבעיא לרבי
זירא, דבעי רבי זירא מרבי אסי, ואמרי לה בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: קצר וטחן (קצר או טחן) חצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות, וחזר (ולא נודע לו בינתים על חטאו) וקצר וטחן חצי גרוגרת בזדון שבת
ושגגת מלאכות - מהו שיצטרפו (קצירה וקצירה לכשיעור ויתחייב? מי
הוי העלם אחד ומצטרפי, או דילמא: כשני העלמות נינהו ולא מצטרפין)?
אמר ליה: חלוקין לחטאות ולא מצטרפין (אי הוי כשיעור לכל חד - אין אחד מהן מתכפר בקרבן הבא על חברו; הלכך לא
מצטרפי).
וכל היכא דחלוקין לחטאות לא מצטרפי? והתנן [כריתות
פ"ג מ"ב]: 'אכל חלב וחלב (שני
זיתים, והפסיק ביניהם יותר מכדי אכילת פרס, דהוו להו שתי אכילות)
בהעלם אחד - אינו חייב אלא אחת; אכל חלב ודם ונותר ופגול בהעלם אחד - חייב על כל
אחת ואחת - זו חומר במינין הרבה ממין אחד; וזו חומר במין אחד ממינין הרבה: שאם אכל
חצי זית וחזר ואכל חצי זית (באותו העלם, וכגון שלא שהה מתחילתו
של ראשון עד סוף גמר אכילת אחרון יותר מכדי אכילת פרס) ממין אחד (מצטרפין) [ולכן] חייב, משני מינין – פטור';
והוינן בה: 'ממין אחד חייב' צריכא למימר (הא
- חדא אכילה היא, דבשתי אכילות ליכא למאן דאממר חייב)? ואמר ריש
לקיש משום בר תוטני (שם חכם): הכא במאי
עסקינן? - כגון שאכלו בשני תמחויין (שני מיני תבשיל, אחד צלי ואחד שלוק),
ורבי יהושע היא (בכריתות), דאמר
'תמחויין מחלקין (לאוֹכֵל שני זיתים בהעלם אחד בשני
תמחויין לחייבו שתי חטאות)'; (ואיצטריכא לאשמעינן דלענין חצי
שיעור מצטרפי, ד)מהו דתימא אמר רבי יהושע בין לקולא בין לחומרא (בין לקולא כי הכא, בין לחומרא כגון שיעור שלם אמר רבי יהושע דחלוקין הן;
וגבי שני חצאי שיעור פטור - והיינו קולא, וגבי שני זיתים שלימים - חייב שתים,
והיינו חומרא) - קא משמע לן דלקולא לא אמר, לחומרא קאמר; והא הכא דחלוקין
לחטאות וקא מצטרפי!?
אמר ליה: מר - ארישא מתני לה (להא
דריש לקיש) וקשיא ליה; אנן - אסיפא מתנינן לה (ולא
איתמר הכי [כפי
שאתה למדת, אלא]), ולא קשיא לן [כי כך למדנו]: 'משני
מינין פטור' צריכה למימר? ואמר ריש לקיש משום בר תוטני: לעולם ממין אחד, ואמאי
קרי ליה 'שני מינין'? - שאכלו בשני תמחויין, ורבי יהושע היא, דאמר 'תמחויין
מחלקין', והא קא משמע לן: דאמר רבי יהושע בין לקולא בין לחומרא!
מדסיפא מין אחד ושני תמחויין
(שבת עא,ב)
- מכלל דרישא (דאמר חייב) מין אחד
ותמחוי אחד; מין אחד ותמחוי אחד צריכא למימר (בתמיה)?
אמר רב הונא: הכא במאי עסקינן? - כגון שהיתה לו ידיעה
בינתיים (בין שני חצאי שיעור), (ואיצטריך לאשמעינן דליצטרפו, דסלקא
דעתך אמינא 'הואיל ובשיעורין שלמים חלוקין לחטאות - הכא נמי לא ליצטרפו' - קא משמע
לן דהתם הוה ידיעה אבל ידיעת חצי שיעור - לאו ידיעה היא:) ורבן גמליאל
היא, דאמר (לקמן בפרק 'הבונה') 'אין ידיעה
לחצי שיעור'.
איתמר: אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד, ונודע לו על הראשון
וחזר ונודע לו על השני: רבי יוחנן אמר חייב שתים, וריש לקיש אמר אינו חייב אלא
אחת:
(לקמן בעי ליה אי קודם שהפריש קרבן
על ידיעה ראשונה, וקסבר ידיעות מחלקות לחטאות ואף על פי שלא היתה ידיעה בין אכילה
לאכילה, או לאחר הפרשה, וקסבר: הפרשות מחלקות, והא דאביי ורבא דאמרי לעיל ונודע לו
על אחת מהן וחזר ואכל כו' אלמא דחדא הוא דמיחייב, אי סבירא להו פלוגתא דר' יוחנן
וריש לקיש בקודם הפרשה - אינהו דאמור כריש לקיש, אי נמי: סבירא להו דלאחר הפרשה
פליגי, ואינהו דאמור קודם הפרשה נודע על השני, ודברי הכל אין חלוקין לחטאות)
רבי יוחנן אמר חייב (ויקרא
ד,כח) [או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים
תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא] 'על
חטאתו' – 'והביא' (משמע:
על כל חטאת וחטאת יביא), וריש לקיש אמר פטור: (ויקרא
ד,כו) [ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים וכפר עליו הכהן]
מחטאתו ונסלח לו (אפילו לא הביא אלא על מקצת חטאתו -
ונסלח לו כולו).
וריש לקיש, הכתיב 'על
חטאתו' 'והביא'?
ההוא לאחר כפרה.
ולרבי יוחנן נמי, הכתיב 'מחטאתו ונסלח
לו'?
הכא במאי עסקינן? - כגון שאכל כזית ומחצה, ונודע לו על
כזית, וחזר ואכל כחצי זית אחר בהעלמו של שני; מהו דתימא ליצטרפו? - קא משמע לן (כיון דהאי חצי זית עם זית קמא שייך בתר ידיעה קמייתא, והוה כאילו נודע לו
על הכל, דהא אי הוה מייתי קרבן - הוה מיכפר בהדיה בלא שום ידיעה, דפחות מכשיעור לא
חשיב; אבל כזית לא מיכפר בלא ידיעה, הלכך: כי לא איתידע ליה בהדיא אלא זה אחר זה -
הוו ידיעות מחלקות).
אמר ליה רבינא לרב אשי: דאיתידע ליה (על השני) קודם הפרשה (קודם שהפריש קרבן על ידיעה הראשונה)
פליגי, ובהא פליגי: דמר סבר ידיעות מחלקות ומר סבר הפרשות מחלקות, אבל לאחר הפרשה
מודי ליה ריש לקיש לרבי יוחנן דחייב שתים? או דילמא דאיתידע ליה לאחר הפרשה פליגי,
ובהא פליגי: דמר סבר הפרשות מחלקות, ומר סבר כפרות מחלקות, אבל קודם הפרשה מודי
ליה רבי יוחנן לריש לקיש דאינו חייב אלא אחת? או דילמא בין בזו ובין בזו מחלוקת?
אמר ליה: מסתברא בין בזו ובין בזו מחלוקת, דאי סלקא דעתך
קודם הפרשה פליגי, אבל לאחר הפרשה מודה ליה ריש לקיש לרבי יוחנן דחייב שתים,
אדמוקים ליה קרא לאחר כפרה (כי פרכינן לעיל לריש לקיש: 'הא
כתיב 'על חטאתו' 'והביא', ואוקימנא שיטתיה דתלמודא בלאחר כפרה) - לוקמיה
לאחר הפרשה (אבל השתא דאוקימנא בלאחר כפרה - שמע מינה דפשיטא לבני
הישיבה שסדרו הגמרא דלאחר הפרשה נמי פטר ריש לקיש)! ואי אחר
הפרשה פליגי, אבל קודם הפרשה מודה ליה רבי יוחנן לריש לקיש דאינו חייב אלא אחת,
אדמוקי ליה קרא בכזית ומחצה - לוקמיה קודם הפרשה!
(הכי גרסינן בספרים ישנים:)
ודילמא ספוקי מספקא ליה, ו'אם תימצי לומר' קאמר: אם תימצי לומר קודם הפרשה פליגי
בה, רבי יוחנן היכי מוקי ליה לקרא? - בכזית ומחצה; ואם תימצי לומר לאחר הפרשה
פליגי, ריש לקיש היכי מוקי ליה לקרא? - בלאחר כפרה. (והכי
פירושא: ודילמא לבני תלמודא נמי מספקא להו פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש במאי, כי
היכי דמספקא ליה לדידי אי בקודם אי בלאחר אי בתרווייהו, וכי פריך בעל התלמוד לרבי
יוחנן נמי והא כתיב 'מחטאתו ונסלח לו', ומשני ליה: בכזית ומחצה - בלשון 'אם תמצא לומר' פריך ליה ומשני ליה,
והכי קאמר: אי הוה פשיטא לן דלאחר הפרשה הוא דמחייב רבי יוחנן תרתי, אבל בקודם
הפרשה מודה לריש לקיש - לא הוה קשיא לן מידי, דאוקימנא 'מחטאתו
ונסלח לו' בקודם הפרשה; אבל השתא קשיא לן: אם תמצא לומר בהך
בעיא דרבינא: דבקודם הפרשה נמי פליגי, ואמר רבי יוחנן חייב שתים - רבי יוחנן היכי
מוקי ליה לקרא ד'מחטאתו ונסלח לו'? ושני ליה: בכזית ומחצה, והכי קמשני: אפילו אם תמצא לומר דקודם הפרשה
לחודא פליגי, אי נמי בתרווייהו פליגי - איכא לאוקמא בכזית ומחצה, ולריש לקיש נמי,
כי פריך ליה תלמודא 'הכתיב 'על חטאתו'
'והביא', ושני ליה בעל התלמוד בלאחר כפרה
- לעולם ספוקי מספקא ליה במאי פליגי, כלדידי,, ובאם תמצא לומר פריך, ומשני, והכי
קאמר: אם תמצא לומר בלאחר הפרשה נמי פליגי: דבלאחר הפרשה פטר ליה בחד קרבן, דהשתא
ליכא לאוקמא לקרא דמחייב בלאחר הפרשה - ריש לקיש היאך מוקי ליה להאי קרא,
כלומר: במאי מוקי ליה, ושני ליה: אפילו אם תמצא לומר בלאחר הפרשה פליגי, איכא
לאוקמי בלאחר כפרה!
ורוב התלמידים שגו בשיטה זו, ודימו
דהאי דהיכי מוקי לה לקרא בכזית ומחצה, וחברו היכי מוקי ליה לקרא בלאחר כפרה - לשון
קושיא הוא, ולפרושי, כמו 'מאי טעמא', והוצרכו לשבש את הספרים, ולמחוק הוי"ו
ד'ואם תמצא לומר' קמא, ולהגיה קאמרינן ולהגיה על קודם לאחר ועל לאחר קודם, ואין
שיטת התלמוד כפי סוגייתם.)
אמר עולא: למאן דאמר אָשָם ודאי (כל
אשמות קרוין אשם ודאי, והן שלשה הבאין על חטא: אשם מעילות, אשם גזילות, אשם שפחה
חרופה; חוץ מאשם תלוי שהוא בא על לא הודע) לא בעיא ידיעה בתחילה (פלוגתא דרבי טרפון ורבי עקיבא היא בכריתות, בפרק 'דם שחיטה' (כב,א): רבי
עקיבא מחייב על ספק מעילות אשם תלוי, ופירוש: היו לפניו שתי חתיכות, אחד של קדש
ואחד של חולין, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו אכל - מביא אשם תלוי, ומודה רבי
עקיבא שאינו מביא את מעילתו, כלומר: אינו משלם קרן וחומש עד שיודע לו, ויביא עמה
אשם מעילות ודאי, כי היכי דאשם תלוי דשאר עבירות דספק כרת אינו מכפר כפרה גמורה,
וכשיודע לו דודאי חטא מביא חטאת; - אף זה, כשיודע לו - יחזור ויביא אשם ודאי; רבי טרפון
אומר: מה לזה מביא שתי אשמות, ולא דמי לאשם תלוי דספק חטאת, דהתם ספיקו - איל,
וודאי - נקבה, הלכך כי מתידע ליה - בעי לאתויי נקבה, אבל זה, ששניהם מין אחד,
כדאמר התם: שממין שמביא על הודע מביא על לא הודע, שזה איל וזה איל - יביא קרן
וחומש, ויביא איל, ויאמר: אם ודאי מעלתי - זו מעילתי וזו אשמי, ואם ספק: שלא עתיד
ספיקי להודע לי - אשם זה יהיה אשם תלוי, והקדש זה לנדבה, ולכי מתיידע ליה - לא בעי
לאתויי אשם אחרינא, אלמא: לא בעי ידיעה בתחילה באשם ודאי קודם הבאת כפרתו, דהא לא
איתידע ליה כי אתייה, ומכפר עליה!) -
(שבת עב,א)
בָּעַל חמש בעילות בשפחה חרופה (בשוגג,
ונודע לו בין כל אחת ואחת) - אינו חייב אלא אחת. (להכי
נקט 'שפחה חרופה': משום דמביא קרבן אחד על עבירות הרבה, כדתנן בכריתות (פ"ב
מ"ג, בבלי ט,א): חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות
הרבה: הבא על השפחה ביאות הרבה וכו', וכי תנן מתניתין דנפטר בקרבן אחד - הני מילי
במזיד, שהוא מן המביאים על המזיד כשוגג, דכתיב (ויקרא
יט,כ) בקורת תהיה, ומלקות בשוגג ליכא, וגבי מזיד רַבֵּי קרא דנפטר בקרבן אחד על ביאות
הרבה, כדיליף התם, וכל שכן על ביאות שוגג הרבה בהעלם אחד; אבל שוגג ונודע לו בין
ביאה לביאה, למאן דבעי ידיעה בתחלה באשם ודאי - חשיב הוא לחלק לאשמות כהבאת כפרה
המחלקת לעושה מזיד, וצריך להביא על כל אחת ואחת אליבא דרבי יוחנן דאמר לעיל באוכל
שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו בשתי ידיעות שמביא חטאת על כל אחת ואחת, דחשיבא
ליה חילוק ידיעה כאילו הביא קרבן בין ידיעה לידיעה - הכא נמי חשיב חילוק ידיעה
כאילו הביא קרבן בין ביאה לביאה; ואשמעינן עולא: דלמאן דלא בעי ידיעה באשם בתחלה -
אינה חשובה לחלק בינתים, ואינו חייב אלא אחת: דכיון דלא חשיבא ליה ידיעה - לא
מחלקת; והא מילתא דעולא נקט לה הכא משום דרב דימי דאיירי עלה, ופרכינן עלה מפלוגתא
דרבי יוחנן וריש לקיש:)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol