דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף עג
(שבת עב,ב)
אמר מר: 'חומר שבת משאר מצות: שהשבת, עשה שתים בהעלם
אחד - חייב על כל אחת ואחת, מה שאין כן בשאר מצות' - היכי דמי (דפטור)?: אילימא דעבד קצירה וטחינה, דכוותה גבי שאר מצות אכל חלב ודם (חלב ודם דומיא דטחינה וקצירה, שהן שני גופין) - הכא תרתי
מיחייב והכא תרתי מיחייב!? אלא שאר מצות דלא מיחייב אלא חדא היכי דמי?
דאכל חלב וחלב (בהעלם אחד).
דכוותה גבי שבת דעבד קצירה וקצירה? - הכא חדא מיחייב והכא
חדא מיחייב!?
לעולם דעבד קצירה וטחינה, ומאי 'מה שאין כן בשאר מצות'
אעבודה זרה, וכדרבי אמי, דאמר רב אמי: זיבח וקיטר וניסך בהעלמה אחת - אינו חייב
אלא אחת (במסכת סנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' יליף למילתיה מקרא, דאין חילוק חטאות
לגוי).
במאי אוקימתא? בעבודה זרה? אימא סיפא: 'חומר בשאר
מצות: שבשאר מצות, שגג בלא מתכוין - חייב, מה שאין כן בשבת'; האי שגג בלא
מתכוין דעבודה זרה, היכי דמי?: אילימא כסבור בית הכנסת הוא, והשתחוה לה (והיינו 'שגג' שהיא עבודה זרה, בלא מתכוין - שלא נתכוון להשתחוות
לעבודה זרה) - הרי לבו לשמים (ומה חיוב יש כאן?: אפילו ידע שהוא
בית עבודה זרה והשתחוה בו לשמים - אין חיוב כאן)!? ואלא דחזי
אנדרטא (צורת המלך שעושין לכבוד המלך) וסגיד לה (והשתחוה
לה, ולא לשם אלהות)? היכי דמי?: אי דקבלה עליה באלוה - מזיד הוא, ואי דלא
קבלה עליה באלוה - לאו כלום הוא!
אלא מאהבה ומיראה (מאהבת אדם או מיראת אדם השתחוה
לעבודה זרה, וקרי ליה 'שוגג בלא מתכוין' – כלומר: שגג בהכי, דסבור כיון דאין
מתכוין לבו לאלהות - מותר).
הניחא לאביי דאמר חייב, אלא לרבא דאמר פטור מאי איכא
למימר?
אלא באומר מותר (כגון גר שנתגייר בין הנכרים, כסבור
שאין עבודה זרה בתורה, וקרי ליה 'שגג' בלא מתכוין).
'משאין כן בשבת', דפטור לגמרי (בתמיה)?
עד כאן לא בעא מיניה רבא מרב נחמן ("העלם
זה וזה בידו מהו", לעיל בפירקין (שבת ע, ב),
דהיינו אומר מותר דאמר אין שבת בתורה - היינו העלם זה וזה) אלא אי
לחיובי חדא אי לחיובי תרתי, אבל מפטרי לגמרי – לא!
(שבת עג,א)
אלא לאו, רישא בעבודה זרה וסיפא בשאר מצות!?
ושגג בלא מתכוין בשאר מצות היכי דמי?
דסבור דשומן הוא ואכלו (והיינו
דשגג: דסבור שומן הוא, ולא נתכוין לאכול חלב, וחייב - ואף על פי דמתעסק הוא לרבא,
דהא לא מתכוין לאכילת איסור - חייב, דאמר שמואל בכריתות (פרק
רביעי, יט,ב): בחלבים ועריות מתעסק חייב, שכן נהנה) מה
שאין כן בשבת דפטור (אבל
בשבת - פטור, דלא נהנה, והיינו סייעתא לדידיה, דאמר:) דנתכוון
לחתוך את התלוש וחתך את המחובר – פטור [כרבה].
ואביי (אמר לך: לעולם כי האי גוונא אף
בשבת חייב, דלאו מתעסק הוא), שגג בלא מתכוין (דשאר מצות) היכי דמי (חייב)?
דסבור רוק הוא (שהיה חלב נימוח),
ובלעו (דלא איכוין לאכילה: דרוק - לאו בר אכילה הוא, אלא בליעה, דכתיב (איוב
ז,יט) עד בלעי רוקי, ועלתה בידו אכילה, דהא לא איכוין לאכילה), מה שאין כן
(דכוותייהו) בשבת, דפטור: דנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר –
פטור; אבל נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר – חייב.
איתמר: נתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע: רבא אמר פטור, אביי
אמר חייב:
רבא אמר פטור - דלא קמיכוין לזריקה דארבע (ויהא שוגג בשבת או במלאכה; אבל זה אינו שוגג לא בשבת ולא במלאכות, אלא
מתעסק בדבר אחד של היתר ועלתה בידו איסור);
אביי אמר חייב - דהא קמיכוין לזריקה בעלמא;
כסבור רשות היחיד ונמצאת רשות הרבים: רבא אמר פטור ואביי
אמר חייב:
רבא אמר פטור: דהא לא מיכוין לזריקה דאיסורא;
ואביי אמר חייב: דהא קא מיכוין לזריקה בעלמא!
וצריכא (לאיפלוגי בכולהו, אף על גב דדמי
להדדי):
דאי אשמעינן קמייתא - בההוא קאמר רבא דהא לא קמיכוין לחתיכה דאיסורא, אבל נתכוון
לזרוק שתים וזרק ארבע - דארבע בלא תרתי לא מיזרקא ליה (וזה
שנתכוין לשתים וזרק ארבע - נעשית מחשבתו, דהא יש בכלל ארבע שתים, הלכך לאו מתעסק
הוא),
אימא מודה ליה לאביי? ואי אשמעינן בהא - בהא קאמר רבא דהא לא קמיכוין לזריקה דארבע
(ובציר מהני לא שם זריקה עלה), אבל כסבור רשות היחיד ונמצא רשות
הרבים - דמכוין לזריקה דארבע (דנתכוין לזריקה גמורה),
אימא מודי ליה לאביי?
צריכא.
תנן [שבת פ"ז מ"ב]: 'אבות מלאכות ארבעים חסר
אחת', והוינן בה: מנינא למה לי? ואמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב
על כל אחת ואחת; בשלמא לאביי דאמר כי האי גוונא חייב, משכחת לה (משכחת לה להאי שנשתכחה תורת כל הלכות שבת ממנו, ואפילו הכי חשיבא ליה
כזדון שבת ושגגת מלאכות לחיוביה אכל חדא) דידע דאסורא שבת וידע לה איסור
מלאכות וקא טעה בשיעורין (שנתכוין לפחות מכשיעור, ועשה
כשיעור: דלכולן יש שיעור), אלא לרבא דאמר פטור היכי משכחת לה (דמיחייב שום אדם על כל מלאכה ומלאכה שבהעלם אחד)? (על כרחך) בזדון שבת ושגגת מלאכות (הוא
דבעית לאשכוחיה, והכא דאיעלימו כולהו מיניה מאי זדון שבת איכא - במה ניכר לו שבת
משאר ימים?)? הניחא אי סבר לה כרבי יוחנן, דאמר כיון ששגג בכרת אף על פי
שהזיד בלאו - משכחת לה: דידע לה לשבת בלאו, אלא אי סבר לה כרבי שמעון בן לקיש,
דאמר עד שישגוג בלאו וכרת, דידע לה לשבת במאי?
דידע לה בתחומין, ואליבא דרבי עקיבא.
משנה:
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: הזורע, והחורש, והקוצר,
והמעמר, והדש, והזורה (ברחת לרוח), הבורר (פסולת בידיו), הטוחן, והמרקד (בנפה; ובגמרא פריך: הני כולהו חדא
היא, דלהפריש פסולת מתוך אוכל נעשות שלשתן), והלש, והאופה (לא
הוה במשכן, דלא שייך אלא בפת, ופת לא שייכא במלאכת המשכן, אבל כולהו קמייתא הואי
בסממנין של צבע תכלת וארגמן ותולעת שני; ובגמרא פריך: דשביק תנא מבשל דהוי בסממנים
ונקט אופה? ושיעורן של אלו - כגרוגרת, חוץ מחורש דבכל שהוא; [לקמן
בפרק 'הבונה' (שבת קג,א));
הגוזז את הצמר (הגוזז צמר וכל שאר מלאכות - שייכי
בצמר של מלאכת המשכן), המלבנו (מכבסו בנהר), והמנפצו (קרפי"ר בלעז [לסרוק או לנפץ צמר]), והצובעו,
והטווה, והמיסך (אורדי"ר [במסכת: לערוך את חוטי
השתי]),
והעושה שתי בתי נירין (ליצ"ש [חוטי השתי או בתי חוטי השתי] : שנתן שני חוטין בתוך הבית ניר; ובגוזז ובמלבן וכולהו אינך מפרש שיעורן
לקמן, בפרק 'האורג'), והאורג שני חוטין, והפוצע שני חוטין (מנתק: פעמים שיש בשני חוטין יותר מדאי, ומנתק מהן ומקלישן לצורך; והני
כולהו: ממיסך ואילך עד קושר ומתיר שייכי ביריעות, ולקמן מפרש מאי קושר ומאי מתיר
איכא),
הקושר, והמתיר, והתופר שתי תפירות, הקורע על מנת לתפור שתי תפירות (פעמים שהנקב עגול ואינו יכול לתופרו יפה אלא אם כן קורעו, כדמפרש בגמרא,
אבל קורע שלא לתפור - לא הוי במשכן) (ותופר
וקורע ביריעות הוא);
הצד צבי, השוחטו, והמפשיטו, המולחו (לעור),
והמעבד את עורו, והממחקו (מגרר שערו) והמחתכו (מקצעו ומחתכו לרצועות וסנדלים) (הצד
את הצבי וכל מלאכת עורו - נוהגת בתחשים למשכן בעורותיהן);
הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות (ותב ומוחק - לקמן (שבת קג,ב)
מפרש למאי מיבעיא למשכן: שכן רושמין על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו, וכותב אות
בזו ואות בזו; ומוחק - פעמים שטעה);
הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר (באש
שתחת הדוד של סממנין);
המכה בפטיש (הוא גמר כל מלאכה, שכן אומן מכה
בקורנס על הסדן להחליקו בגמר מלאכה, ומתניתין נמי לא מיחייב ליה אלא בגמר מלאכה);
המוציא מרשות לרשות
- הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת:
(שבת עג,ב)
גמרא:
מנינא למה לי (ליתני: 'אבות מלאכות: הזורע והחורש
כו', ואנא חזינא אי ארבעין נינהו!)?
אמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולם בהעלם אחד - חייב על כל אחת
ואחת (ובא להודיעך שאם נתעלמו כל הלכות שבת ממנו - חייב כמה חטאות עליו).
הזורע והחורש:
מכדי מכרב כרבי (חורשין) ברישא [תחילה, לפני הזריעה],
ליתני 'חורש' והדר ליתני 'זורע'?
תנא בארץ ישראל קאי, דזרעי ברישא והדר כרבי (ארץ ישראל - קשה היא, ואין יכול לכסות בלא חרישה, ואשמעינן: דהא נמי חרישה
היא).
תנא: 'הזורע והזומר והנוטע והמבריך והמרכיב - כולן
מלאכה אחת הן'; מאי קא משמע לן? הא קא משמע לן: העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה
אחת - אינו חייב אלא אחת. (כולן מלאכה אחת הן - דזומר נמי לצמוחי אילנא הוא, ונפקא מינה דאי עבד ליה כולן בהדי זורע -
לא מיחייב אלא חדא, דהעושה מלאכות הרבה כו'; זורע אב מלאכה, ונוטע נמי אב מלאכה
הוא - דהיינו זורע, אלא שזה בזרעים וזה באילנות, וכן מבריך ומרכיב, אבל זומר =
תולדה.)
אמר רבי אחא אמר רבי חייא בר אשי אמר רבי אמי: זומר חייב
משום נוטע (משום תולדת נוטע, דלצמוחי עביד), והנוטע (גופיה, וכן) והמבריך והמרכיב - חייב משום זורע (כלומר:
אינהו נמי זורע הן, זה אב בזרעים וזה אב באילנות).
משום זורע – אִין,
משום נוטע לא (אמבריך ואמרכיב קאי)?
אימא 'אף משום זורע' (דהך
= זריעה באילנות, ואי עביד ליה בהדי זורע - מיחייב חדא ותו לא).
אמר רב כהנא: זומר (להצמיח
הגפן)
וצריך לעצים (להסקה) - חייב שתים: אחת משום קוצר (משום דצריך להם - הויא תולדה דקוצר: דצריך נמי לקצור) ואחת משום
נוטע.
אמר רב יוסף: האי מאן דקטל אספסתא (שחת,
וקוצרין אותו שלשה פעמים בחדש, וחוזר וצומח) - חייב שתים: אחת משום קוצר ואחת
משום נוטע.
אמר אביי: האי מאן דקניב סילקא (חותך
תרדין מן המחובר, וחוזרין וגדלין) - חייב שתים: אחת משום קוצר ואחת
משום זורע.
והחורש:
תנא [תוספתא שבת פ"ט מ"יז
[ליברמן]]: 'החורש והחופר והחורץ (עושה
חריצין בקרקע) - כולן מלאכה אחת הן (אינו
חייב אלא אחת: דכולהו לרפויי ארעא עבידי)'.
אמר רב ששת: היתה לו גבשושית (תל
קטן) ונטלה:
בבית חייב משום בונה (בבית שייך בנין, שמתכוין להשוות
קרקעיתו),
בשדה חייב משום חורש (דמרפי ארעא).
אמר רבא: היתה לו גומא וטממה (בעפר) -
בבית חייב משום בונה, בשדה משום חורש (היינו חורש: שהעפר שמילאה בו הוי
רפוי וטוב לזריעה, והשוה לקרקע להיות נזרע עם השדה).
אמר רבי אבא: החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה (לכסות צואה) - פטור עליה (ואין כאן משום בנין בבית דקלקול
הוא ולזריעה נמי לא חזיא אבל אם היה צריך לה חייב משום בונה), ואפילו
לרבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה (בפרק
'המצניע' (שבת צג,ב) גבי מוציא את המת במטה) -
הני מילי מתקן (כמו מוציא את המת לקוברו אינו צריך לגופה דהוצאה, ולא
למת, אלא לפנות ביתו; והוצאה הצריכה לגופה כגון שהוא צריך לחפץ זה במקום אחר);
האי - מקלקל הוא (את ביתו).
והקוצר:
תנא [תוספתא שבת פ"ט מ"יז
[ליברמן]]: 'הקוצר הבוצר והגודר (בתמרים) והמסיק
(בזיתים) והאורה (בתאנים) - כולן
מלאכה אחת.'
אמר רב פפא: האי מאן דשדא פיסא לדיקלא (זרק פיסת רגבים לדקל) ואתר תמרי (השיר התמרים) - חייב
שתים: אחת משום תולש (תולדה דקוצר) ואחת משום
מפרק (תולדה דדש, שמפרק תבואה משבליה, לשון 'פורק מן החמור'; דישקארגיי"ר
בלעז [לפרוק
משא, לעקור דבר ממקומו] - רבינו לוי; וגם בתשובת רבינו
משולם הגאון מצאתי כן; ואף זה מפרק התמרים מן המכבדות).
רב אשי אמר: אין דרך תלישה בכך ואין דרך פריקה בכך (על ידי זריקה; אלא או ביד או בכלי, ותולש כלאחר יד הוא, ופטור)
והמעמר:
אמר רבא: האי מאן דכניף מילחא ממלחתא (שצבר מלח מ'משרפות מים',
דמתרגמינן 'חריצי ימא' (יהושע יא,ח) שממשיך לתוכו מים מן הים,
והחמה שורפתן, והן נעשין מלח; ואותו חריץ קרי 'מילחתא') - חייב משום
מעמר (שאף הוא כמאסף בשבָלין הוא).
אביי אמר: אין עימור אלא בגידולי קרקע!
והדש:
תנא [דומה לתוספתא שבת פ"ט
מ"יז [ליברמן], ושם: הדש והכותש
והנופט מלאכה אחת]: 'הַדָּש,
והמנפץ (פשתן בגבעולין), והמנפט (צמר
גפן בקשת, כדרך האומנין; וצמר גפן - גידולי קרקע הוא, להכי קרי ניפוט דיליה תולדה
דדש: שמפרק גרעינין ממנו, ולא קרי ליה תולדת מנפץ -דצמר) - כולן
מלאכה אחת הן.'
הזורה הבורר והטוחן והמרקד:
היינו 'זורה' היינו 'בורר' היינו 'מרקד'!? ('היינו' - כמו 'הי ניהו', כלומר: דמפליג להו תנא דמתניתין לתלת? והלא כולן
מלאכה אחת הן: דמפריש אוכל מן הפסולת!?)
אביי ורבא, דאמרי תרוייהו: כל מילתא דהויא במשכן,
(שבת עד,א)
אף על גב דאיכא (אחריתי בהדה) דדמיא לה -
חשיב לה (חשבינהו לתרווייהו כאבות, ואף על גב דחדא נינהו).
וליחשב נמי כותש [שהרי בתוספתא שבת
פ"ט מ"יז [ליברמן]: 'הדש והכותש והנופט מלאכה אחת'] (חטין במכתשת להסיר קליפתן, דהואי במקדש בסממנין? אלא - לאו משום דדמיא לדש
לא חשיב לה, דהא נמי מיפרקה מלבוש היא)?
אמר אביי: שכן עני אוכל פתו בלא כתישה (לכך, אף על גב דהואי במקדש, ואב מלאכה היא - כיון דתנא ליה 'דש' - לא תנא
לה; וזורה ובורר ומרקד - סידורא דפת נינהו, וכיון דהוו במקדש, והכא אתחיל בסידורא
דפת - תנינהו, כדאמרינן גבי אופה, דהוה ליה למתני מבשל, ולא אופה דלא הוה במקדש,
אלא משום סדורא דפת נקט ואתא, הואיל ואופה בפת כמבשל בסממנין, אבל כתישה - עשירים
הוא דלתתי וכתשי לעשות סלת נקיה, אבל עניים לא טרחי, הלכך לא תנא לה, ומיהו ודאי
אב מלאכה היא, ובכלל דש היא).
רבא אמר: הא מני? - רבי היא, דאמר אבות מלאכות ארבעים חסר
אחת (דיליף לקמן בפרק 'הזורק' [שבת (צז,ב)]:
'דברים', 'הדברים', 'אלה הדברים' למניינא),
ואי חשיב כותש הויא ליה ארבעים!
וליפוק חדא מהנך (או זורה או בורר או מרקד דהוו חדא,
ליפוק מינייהו חדא) ולעייל (וליתני) כותש (דהכי עדיף: למיתני תרתי מהא ותרתי מהא, מלמיתני ולמיכפל תלתא זימני בחדא,
ואיכא חדא דלא כפיל ביה מידי)?
אלא מחוורתא כדאביי.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol