דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף עז
(שבת עו,ב)
שבת
פרק שמיני המוציא יין
משנה:
המוציא יין (חי) כדי מזיגת
הכוס (כשיעור שנותנין יין חי לתוך כוס להוסיף עליו מים כהלכתו, ולמזוג אותו בהן;
ובגמרא מפרש באיזה כוס משערו), חלב כדי גמיעה, דבש כדי ליתן על הכתית (שבגבי הסוסים והגמלים מחמת המשאות; רדוי"ש בלעז [פצע שנוצר מפשוף
וחיכוך] והכי אמר ב'המפקיד' [בבבא
מציעא (לח,א)]: 'דבש והדביש למאי חזי - לכתותא דגמלי'; אבל רבותי
פירשו כתית = מכה שעל גב היד ושעל גב הרגל), שמן כדי לסוך אבר קטן, מים כדי לשוף
(לשפשף ולהמחות) בהם את הקילור (שנותנין על העין; לודיי"א
בלעז [רטיה
לעין]),
ושאר כל המשקין ברביעית (רביעית הלוג = ביצה ומחצה), וכל
השופכין (מים סרוחים; ובגמרא מפרש למאי חזו) ברביעית;
רבי שמעון אומר: כולן ברביעית (אף
היין והחלב והדבש), ולא נאמרו כל השיעורין הללו (שיעורין
שבמשנה) אלא
למצניעיהן (וחזר המצניע והוציאו - חייב, אבל שאר כל אדם שהוציאו -
אינו חייב; וסבירא ליה לרבי שמעון דמצניע עצמו בעי שיעורא זוטא, ובבציר מהא שיעורא
לא מיחייב, כדאמרינן בפרקין דלעיל (שבת עה,ב)
דלית ליה לרבי שמעון כל שאין כשר להצניע ואין מצניעים כמוהו שיתחייב עליו מצניעו).
גמרא:
תנא (בתוספתא): '(המוציא יין) כדי מזיגת כוס יפה' (=
פירוש לכוס דמתניתין);
ומאי 'כוס יפה'?
כוס של ברכה (ברכת המזון, שהצריכו חכמים ליפותו,
כדאמרינן בברכות (נא,א): עיטור ועיטוף, הדחה
ושטיפה, חי ומלא).
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כוס של ברכה צריך שיהא בו (יין חי) רובע רביעית (רובע של רביעית הלוג) כדי
שימזגנו (במים: שלשה חלקים מים ואחד יין) ויעמוד על רביעית (הלוג).
אמר רבא: אף אנן נמי
(שבת עז,א)
תנינא (ממתניתין נמי שמעינן דזהו שיעורו): 'המוציא
יין כדי מזיגת כוס' ותני עלה 'כדי מזיגת כוס יפה', וקתני סיפא 'ושאר
כל המשקין ברביעית'; (מדתני בשאר משקין רביעית, שמעינן מיניה
דאין הוצאה במשקה הראוי לשתייה בפחות מרביעית; הלכך על כרחיך כי שיערו ביין כדי
מזיגת כוס של ברכה - שיעור הראוי לשתיית רביעית נקט, והיינו רובע רביעית, דכי יהיב
על חד תלת מיא כדרך המזיגות הראויות לשתייה - יעמוד על רביעית).
(יש טועים בשמועה זו לומר [רובע]
רביעית - רובע הלוג, ויעמוד על רביעית על לוג, שהוא רביעית הקב, וטעות הוא בידם,
ורבותינו לא אמרו כן; וראיה יש לדבר במסכת נזיר (לח,א): עשר רביעיות הן; חמש סומקתא - כלומר שנאמרו ביין ודם, וחמש
חיוורתא - שנאמרו בשאר משקין, וחשיב להא הוצאת שבת דשאר משקין גבי חיורתא, ועל
כרחיך הנהו כולהו ברביעית הלוג נינהו, דקא חשיב בהדייהו רביעית שמן לנזיר, דהוא
חצי שיעורה של שמן התודה במנחות, וחצי לוג שמן לתודה ילפינן במנחות (פח,
א).)
ורבא
לטעמיה, דאמר רבא: כל חמרא דלא דרי [מוזג] על חד תלת מיא - לאו חמרא הוא.
אמר אביי: שתי תשובות בדבר (דלא
מצי למילף ממתניתין): חדא (דחמרא לא דרי מיא אלא על חד תרין)
דתנן (במסכת נדה (פ"ב מ"ז, דף יט,א)): '(חמשה מראה דמים טמאין הן, וחד מינייהו 'כמזוג',
ומפרש במשנה:) 'והמזוג' (שאמרתי לך) 'שני
חלקי מים ואחד יין מן היין השירוני (שגדל בשרון, שם מדינה הוא)',
ועוד: (אי טעמא דמתניתין יין משום דלכי מזיג ליה ויראה לשתייה יהא בו רביעית) מים
בכד (השתא מיהא כי מפיק ליה - עדיין לא נמזג, ואין כאן שיעור) –
ומצטרפין (מים שעודן בכד היאך מצטרפין לחייבו)? (אלא על כרחך טעמא לאו משום דליתחזי לשתייה לרביעית כשאר משקין הוא, אלא
הכי שיעוריה, ואף על גב דכי מזיג ליה לא הוי רביעית)!
אמר ליה רבא: הא דקאמרת 'שני חלקי מים ואחד יין מן
היין השירוני' - יין השירוני לחוד, דרפי (רך); אי
נמי התם משום חזותא (משום חזותא נקט ליה, ונהי נמי דדרי
על חד תלת בטעמא - מראית דם לא הוי אלא בשני חלקים מים ואחד יין, ואי יהיב ביה טפי
- דם הדומה לו כדם ירוק הוא, וטהור
תנא: 'יבש (יין קרוש) – בכזית (דמעיקרא הוה ביה רביעית, ובקרוש רביעית שלימה בעינן - דלאו בר מזיגה),
דברי רבי נתן.'
אמר רב יוסף: רבי נתן ורבי יוסי ברבי יהודה אמרו דבר אחד;
רבי נתן - הא דאמרן; ורבי יוסי ברבי יהודה – דתניא: 'רבי יהודה אומר: ששה דברים
מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל: דם נבלה, בית שמאי מטהרין (דאינו כבשר לטמא בנבלה בכזית, ולא תורת משקין לטומאה קלה; לי נראה דהאי
דבית שמאי מטהרין - מטומאת נבלות לחודא קאמר, שלא יטמא אדם, אבל טומאה קלה יש בו)
ובית הלל מטמאין [עד כאן דומה לעדויות פ"ה מ"א];
אמר רבי יוסי ברבי יהודה: אף כשטמאו בית הלל - לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית,
הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית (שהוא שיעור נבלה לטמא אדם; והיינו
'אמרו דבר אחד': שכזית היבש, כשנימוח - הוי רביעית)';
אמר אביי: דילמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי נתן הכא דבעי
רביעית (דכזית יבש בעי רביעית דלח, ובציר מרביעית לח ליכא כזית יבש, כדקאמר דכזית
קרוש הויא ביה רביעית) אלא ביין, דקליש (וכשהוא לח - רב נפחו, וכשמתייבש -
נצמק לשיעור קטן), אבל בדם, דסמיך (כשהוא לח הוי סמיך: עב וקרוב להיות
קרוש, וכשיבש אינו נצמק לשיעור קטן, אלא מעט), כזית (יבש) לא בעי רביעית (לח, ודם נבילות מטמא בפחות מרביעית)? אי
נמי עד כאן לא קאמר רבי יוסי ברבי יהודה התם דכזית סגי ליה ברביעית אלא בדם,
דסמיך, אבל יין, דקליש - כזית הוי יותר מרביעית, וכי מפיק פחות מכזית ליחייב?
חלב כדי גמיעה:
איבעיא להו: כדי גמיאה? או כדי גמיעה?
אמר רב נחמן בר יצחק: (בראשית
כד,יז) [וירץ העבד לקראתה ויאמר]
הגמיאיני נא מעט מים מכדך.
איבעיא להו:
(שבת עז,ב)
'גראינין' או 'גרעינין' (מתניתין
דפרקין דלעיל: 'חוץ מקליפתן וגרעיניהן')?
אמר רבא בר עולא: (ויקרא כז,יח)
[ואם
אחר היבל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרת עד שנת היבל]
ונגרע מערכך (והגרעינין זורקין ונגרעין מתוך
האוכל).
איבעיא להו: 'אוממות' או 'עוממות' (גבי
גחלים מייתינן ליה ב'כיצד צולין': גחלים, יכול עוממות? תלמוד לומר 'אש'; אי אש -
יכול שלהבת כו')?
אמר רב יצחק בר אבדימי: (יחזקאל
לא,ח) ארזים לא עממוהו בגן אלהים [ברושים לא דמו אל סעפתיו
וערמנים לא היו כפארתיו כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו ביפיו] (לא עממוהו - לא החשיכו מראיתו להיות הם נאים
ממנו);
איבעיא להו: 'מאמצין' תנן (לקמן,
גבי עינים של מת בפרק 'שואל' (שבת קנא,ב)) או
'מעמצין'?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: (ישעיהו
לג,טו) [הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד
אטם אזנו משמע דמים] ועוצם עיניו מראות ברע.
תנו רבנן: 'המוציא חלב של בהמה כדי גמיאה, חלב של אשה
ולובן של ביצה כדי ליתן במשיפא של קילור (שרגילין
לשופו בחלב של אשה), קילור כדי לשוף במים (לשני
עינים)';
בעי רב אשי: כדי שיפה או כדי אחיזה ושיפה (אחיזה - מה שנדבק באצבעותיו, לבד מה שנותן בעיניו)?
תיקו.
דבש כדי ליתן על הכתית:
תנא: 'כדי ליתן על פי כתית';
בעי רב אשי: על כתית = אפומא דכולה כתית (וכל מכה קרויה 'פה')? או דילמא אמורשא קמא דכתית (עליון
של מכה),
לאפוקי הודרנא [העור שמסביב למכה, שגם הוא נפוח],
דלא?
תיקו.
אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקב"ה בעולמו - לא
ברא דבר אחד לבטלה: ברא שבלול (לימצ"א [חלזון]) – לכתית (מניחה עליו); ברא זבוב – לצירעה (למי
שעקצו צירעה - כותש זבוב ומניחה עליו); יתוש – לנחש, ונחש לחפפית (מין שחין), וסממית (אייראניא"ה בלעז [עכביש!])
לעקרב (עקיצת עקרב: כותש סממית ומניחה עליו).
היכי עביד ליה?
מייתי חדא אוכמא [שחור, כהה]
וחדא חיורא [לבן, בהיר] ושלקי להו [ומבשל אותם הרבה] ושייפי (ומושח)
ליה.
תנו רבנן: 'חמשה
אימות הן: אימת חלש על גבור, אימת מפגיע על ארי (מפגיע
= חיה קטנה וקולה גדול, ושומע וירא שתהא בריה גדולה, ובורח), אימת יתוש על הפיל, אימת סממית על העקרב (יתוש נכנס לפיל בחוטמו, וכן סממית לעקרב נכנס לו באזנו), אימת סנונית על הנשר (סנונית - ארונדייל"א; נכנסת תחת כנפי הנשר ומעכבו מפרישת כנפיו), אימת כילבית על לויתן (כילבית = שרץ קטן, ונכנס לדג גדול באזנו).'
אמר רב יהודה אמר רב: מאי קרא? - (עמוס ה,ט)
המבליג שוד על עז [ושד על מבצר יבוא] (המבליג
שוד על עז = המחזיק שדוד על הגבור).
רבי זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה,
וחזייה דהוה בדיחא דעתיה, ואי בעי מיניה כל חללי עלמא (פירוש:
דברים הנעשים בכל חלל העולם) - הוה אמר ליה;
אמר ליה: מאי טעמא עיזי מסגן ברישא (מהלכות
בראש העדר) והדר אימרי [כבשים]?
אמר ליה: כברייתו של עולם, דברישא חשוכא והדר נהורא (סתם עזים שחורות, סתם רחלות לבנות).
מאי טעמא הני מכסיין והני מגליין (העזים
אין להם אליה)?
הני דמכסינן מינייהו (רחלים
שאנחנו מתכסין מצמרן) - מכסיין (גם הן מכוסות), והני דלא
מכסינן מינייהו - מגליין.
מאי טעמא גמלא זוטר גנובתיה [זנבו]?
משום דאכל כיסי (קוצים; לפיכך זנבו קצר: כדי שלא
ידבקו בה הקוצים).
מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה?
משום דדייר באגמי ובעי לכרכושי בַּקֵי (להבריח היתושין).
מאי טעמא קרנא דקמצא (קמצא
= ארבה, ולי נראה: קמצא = נמלה) רכיכא?
משום דדיירא בחילפי (ערבה);
ואי קשיא (ואם היתה קשה) - נדיא (תנוד
ותעקר כשתכה בעצים) ומתעוורא (יסתמו עיניה, שמראית עיניה תלויה
בה, כדשמואל), דאמר שמואל: האי מאן דבעי דליסמיה לקמצא - לשלופינהו לקרניה.
מאי טעמא האי תימרא דתרנגולתא מדלי לעילא (ריס של עין התחתון כשעוצם עיניו עולה למעלה מן העליון, ובשאר כל בריה
העליון שוכב על התחתון)?
(משום) דדיירי אדפי
(שעולה בלילות על הקרשים והקורות), ואי עייל קטרא - מתעוורא (צריך שיעלה התחתון על העליון מפני העשן שלא יכנס בעיניו)
[מדוע קוראים בארמית לדלת]
'דשא'?
דרך שם;
[מדוע קוראים בארמית
למדרגה] 'דרגא'?
דרך גג;
מתכוליתא (דבר שמטבילין בו כגון כותח או שאר
ליפתן)?
מתי תכלה דא (לכשיכלה מה נאכל, ולי נראה: מתי
תכלה דא - לפי שאינו כלה עד זמן ארוך, שאינו נאכל אלא מעט מעט)
'ביתא'?
בא ואיתיב בה (שדרך לישב בבית);
'ביקתא' (בית צר וקטן)?
בי עקתא [בית מועקה];
'כופתא' (מכתשת; לשון אחר: מדה לחטין; ולי
נראה: כמין גולם עץ עשוי לישיבה, כמו 'כופת שאור שיחדה לישיבה' דתניא בפסחים (מה,ב))?
כוף ותיב (כפוף אותו ושב עליו).
'לבני'?
לבני בני (מתקיים לדורות הרבה).
'הוצא' (גדר קוצים או לולבים)?
חציצה (אינו דבר קיימא, אלא חציצה בעלמא).
'חצבא'?
שחוצב מים מן הנהר.
'כוזה' (כלי חרס קטן)?
כזה (כלומר: דבר מועט וקל כמו זהו, מהו
חשוב למלאותו לי מיינך במתנה?).
'שוטיתא' (בד של הדס שמרקדין בו לפני כלה)?
שטותא (נראה המרקד כשוטה).
'משיכלא' (ספל גדול שהכל רוחצים ידיהם
ורגליהם ממנו)?
מאשי כולה (רוחץ את הכל).
'משכילתא' (ספל קטן ונאה)?
משיא כלתא (יוחד לחשובים, כמו כלה ואשה חשובה
לרחוץ ממנו).
'אסיתא' (מורטיי"ר [מכתשת])?
חסירתא (שחסר החקיקה מבפנים).
'בוכנה' (עלי שכותשין בו)?
בוא וְאֲכֶּנָּה.
'לבושה' (חלוק עליון, שקורין שרו"ק [מעיל עליון, גלימה])?
לא בושה (למנוע הבושה: שמכסה כל החלוקים
התחתונים הקרועים ורעים).
'גלימא'?
שנעשה בו כגֹלם (שאין לו חיתוך אברים).
'גולתא (מקטורין נאה)'?
גלי ואיתיב (כשהוא יושב - מגלה עצמו, שלא ישב
עליו, שלא ילכלכנו ולא ישופנו בקרקע וישיר שערו ויקרע ויבלה).
'פוריא'?
שפרין ורבין עליה.
'בור זינקא' (בור שיבשו מימיו קורין כן)?
בור זה נקי (חסר מימיו).
'סודרא' (דרך תלמידי חכמים לעטוף סודר)?
סוד ה' ליראיו.
'אפדנא' (טרקלין של מלכים)?
אפיתחא דין (אל פתח זה יבאו הכל, אם למשפט אם
לשרת המלך).
תנו רבנן: 'שלשה, כל זמן שמזקינין - מוסיפין גבורה, ואלו
הן: דג, ונחש, וחזיר.'
שמן כדי לסוך אבר קטן:
אמרי דבי רבי ינאי: שמן כדי לסוך אבר קטן (אחד מפרקי אצבע קטנה) של קטן בן יומו.
מיתיבי 'שמן כדי לסוך אבר קטן וקטן בן יומו' –
מאי? לאו אבר קטן דגדול (של אדם גדול, והאי 'קטן' - אאבר
קאי)
ואבר גדול של קטן בן יומו (אי נמי: אבר גדול של קטן, והאי
'קטן' - אגברא קאי, ולא אאבר)?
אמרי לך דבי רבי ינאי: לא! הכי קאמר: 'שמן כדי לסוך אבר
קטן של קטן בן יומו' (ו'קטן' אכולא מילתא קאי: אבר קטן
של גוף קטן).
לימא כתנאי: 'שמן כדי לסוך אבר קטן וקטן בן יומו -
דברי רבי שמעון בן אלעזר; רבי נתן אומר: כדי לסוך אבר קטן'; מאי לאו בהא
קמיפלגי: דרבי שמעון בן אלעזר סבר: אבר קטן של קטן (והכי
קאמר: כדי לסוך בו אבר קטן, וקטן יהא הגוף בן יומו), ורבי נתן
סבר: אבר קטן דגדול או אבר גדול דקטן (חד 'קטן' אמרינן, או האבר או הגוף,
אבל תרי קוטני - לא:) אבל אבר קטן של קטן בן יומו – לא.
לא! דכולי עלמא אבר קטן דקטן בן יומו לא,
(שבת עח,א)
וליתא דרבי ינאי (ורבי שמעון בן אלעזר - או או קתני;
או אבר קטן של גדול, או להפך, וכולה חד שיעורא הוא), והכא בהא
קמיפלגי: רבי שמעון בן אלעזר סבר אבר קטן דגדול ואבר גדול דקטן בן יומו כי הדדי
נינהו, ורבי נתן סבר אבר קטן דגדול – אִין, אבר גדול דקטן בן יומו – לא.
מאי הוי עלה?
תא שמע, דתניא 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: שמן כדי לסוך
אבר קטן של קטן בן יומו' (ודרבי ינאי - תנאי היא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol