דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

לזכר אמי מורתי חנה הולנדר ז"ל נפטרה ד אלול תשס"ב

 

שבת דף עח

(שבת עז,ב)

שמן כדי לסוך אבר קטן: 

אמרי דבי רבי ינאי: שמן כדי לסוך אבר קטן (אחד מפרקי אצבע קטנה) של קטן בן יומו.

מיתיבי 'שמן כדי לסוך אבר קטן וקטן בן יומו' – מאי? לאו אבר קטן דגדול (של אדם גדול, והאי 'קטן' - אאבר קאי) ואבר גדול של קטן בן יומו (אי נמי: אבר גדול של קטן, והאי 'קטן' - אגברא קאי, ולא אאבר)?

אמרי לך דבי רבי ינאי: לא! הכי קאמר: 'שמן כדי לסוך אבר קטן של קטן בן יומו' (ו'קטן' אכולא מילתא קאי: אבר קטן של גוף קטן).

לימא כתנאי: 'שמן כדי לסוך אבר קטן וקטן בן יומו - דברי רבי שמעון בן אלעזר; רבי נתן אומר: כדי לסוך אבר קטן'; מאי לאו בהא קמיפלגי: דרבי שמעון בן אלעזר סבר: אבר קטן של קטן (והכי קאמר: כדי לסוך בו אבר קטן, וקטן יהא הגוף בן יומו), ורבי נתן סבר: אבר קטן דגדול או אבר גדול דקטן (חד 'קטן' אמרינן, או האבר או הגוף, אבל תרי קוטני - לא:) אבל אבר קטן של קטן בן יומו – לא.

לא! דכולי עלמא אבר קטן דקטן בן יומו לא,

 

(שבת עח,א)

וליתא דרבי ינאי (ורבי שמעון בן אלעזר - או או קתני; או אבר קטן של גדול, או להפך, וכולה חד שיעורא הוא), והכא בהא קמיפלגי: רבי שמעון בן אלעזר סבר אבר קטן דגדול ואבר גדול דקטן בן יומו כי הדדי נינהו, ורבי נתן סבר אבר קטן דגדול – אִין, אבר גדול דקטן בן יומו – לא.

מאי הוי עלה?

תא שמע, דתניא 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: שמן כדי לסוך אבר קטן של קטן בן יומו' (ודרבי ינאי - תנאי היא).

 

מים כדי לשוף בהן את הקילור: 

אמר אביי: מכדי כל מילתא דשכיחא ולא שכיחא (כל ששיערו חכמים לענין שבת והוא ראוי לשני דברים, חדא שכיחא וחדא לא שכיחא) - אזול רבנן בתר דשכיחא לקולא (ואפילו היא קולא ששיעורה גדול - אמרינן: סתמיה להא עביד, ולא אמרינן: הואיל וחזי נמי למילתא אחריתי, ששיעורה קטן - ניזיל בתרה לחומרא, ואף על פי דלא שכיחא); שכיחא ושכיחא (והיכא דשכיחי תרוייהו) - אזול רבנן בתר דשכיחא לחומרא (ומשערינן בשיעורא זוטא); יין שתייתו שכיחא, רפואתו לא שכיחא (כגון לשוף בו קילור, ואף על גב דחזי לה: דאיכא דעביד בחלב אשה, ואיכא דעביד במיא וחסין על היין שדמיו יקרים) - (הלכך) אזול רבנן בתר שתייתו (ושיערוהו בכדי מזיגת כוס) דשכיחא לקולא (ואף על גב דלקולא: שיש כאן שיעור גדול); חלב (וכן חלב נמי חזי לאכילה ולשוף קילור) אכילתו שכיחא רפואתו לא שכיחא (שהרי אף המים ראויין לכך, ויש עושין ממים), (הלכך) אזול רבנן בתר אכילתו לקולא (ושיעורו בכדי גמיאה, ואף על גב דקולא היא); דבש אכילתו שכיחא רפואתו (נמי) שכיחא (שאין משקה אחר ראוי לכתית), אזול רבנן בתר רפואתו לחומרא (הואיל ותרוייהו שכיחן, לחומרא בעינן לשעוריה); אלא מים, מכדי שתייתו שכיחא (שרוב שתיית מים הם, שאין אדם שותה יין לכל צמאיו כי אם לסעודתו) רפואתו לא שכיחא (שהרי שאר משקין ראויין לכך, ויש שפין קילור בשאר משקין), מאי טעמא אזול רבנן בתר רפואתו לחומרא?

אמר אביי: בגלילא שנו (שהן עניים, ומקפידין בדבר מועט, וחסין על יין וחלב לשוף קילור, ואין שפין אלא במים, והלכך רפואתו נמי שכיחא, ובעינן למיזל לחומרא).

רבא אמר: אפילו תימא בשאר מקומות, כדשמואל, דאמר שמואל: כל שקייני (כל משקין ששפין בהן קילור) מסו [מרפאים] ומטללי (מסככין על העין ומונעין מראיתו עד שיכלה מראיתו לגמרי, מפני שהן עבין ונגלדין כמין דבק שקורין גלוזיי"ר)  לבר ממיא דמסו (דעדיפי מכולהו) ולא מטללי (שנבלעין מיד, או ניגבין מהר, ולא נגלדין על גב העין).

 

ושאר כל המשקין ברביעית: 

תנו רבנן [תוספתא שבת פ"ח מ"י [ליברמן]]: 'דם וכל מיני משקין – ברביעית; רבי שמעון בן אלעזר אומר: דם - כדי לכחול בעין אחת, שכן כוחלין לברקית >(מייל"א [כתם לבן שבתוך העין] שבולטת בעין)'

ומאי נינהו (מאיזה דם כוחלין אותו)?

דמא דתרנגולת ברא [פרא];

רבן שמעון בן גמליאל אומר: דם - כדי לכחול בו עין אחת, שכן כוחלין ליארוד (תבלול; ובתוספתא [שבת פ"ח מ"י] ראיתי: 'לחורור', והן טיפות דקות של לובן הנולדות בעין, כדתנן בבכורות (לח,ב) גבי מומין);

ומאי ניהו?

דמא דכרושתינא (עטלף, שקורין טלפ"א [מתרגמים 'חפרפרת', ולא נראה שרש"י לא ידע בין עטלף וחפרפרת!?]), וסימניך: גוא לגוא (כרושתינא מצוי בתוך היישוב, שהוא ליארוד שהוא שוקע בתוך העין) ברא (דמא דתרנגולת ברא) לברא (לברקית, שהיא בולטת);

במה דברים אמורים (דבעינן שיעורא)? – במוציא (לרשות הרבים), אבל במצניע (והוציאו) - כל שהוא חייב; (לקמיה פריך: אטו מצניע לאו מוציא הוא?)

רבי שמעון אומר: במה דברים אמורים (דמיחייב בשיעורא זוטא כי האי)? – במצניע, אבל במוציא (אדם שלא הצניעו, והוציאו) - אינו חייב אלא ברביעית;

ומודים חכמים לרבי שמעון במוציא שופכין לרשות הרבים ששיעורן ברביעית (אדם שלא הצניען אינו חייב אלא ברביעית, דבציר מהכי לא חזו, כדלקמן, לגבל טיט).'

 

אמר מר 'במה דברים אמורים? – במוציא, אבל במצניע כל שהוא'; אטו מצניע לאו מוציא הוא (הלא אין מתחייב אלא על ידי הוצאה)?

אמר אביי: הכא במאי עסקינן בתלמיד (כגון שולי דנגרי) שאמר לו רבו: "לך ופנה לי המקום לסעודה"; הלך ופנה לו דבר חשוב לכל - חייב עילויה (ואף על גב דלא אצנעיה רביה לצרכו); דבר שאינו חשוב לכל, אי אצנעיה רביה - מיחייב עילויה, ואי לא - לא מיחייב. (והכי קאמרי: במה דברים אמורים דבעינן שעורא דחשיב במוציא - כלומר בדבר שאין לך לילך בו אלא אחר הוצאתו של זה, שהמחשבה תלויה בזה שהוציא; אבל במצניע בדבר שיש לך לילך אחר מחשבה של מצניע - כגון המצניע כל שהוא - חייב זה המוציאו; ורבי שמעון בן אלעזר אמרה, ואזיל לטעמיה, דאמר בפרקין דלעיל דבדבר שאין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו - נתחייב זה במחשבתו של זה;

והוא הדין דמצי לאוקמי במצניע גופיה, ולמימר הכי: במה דברים אמורים - במוציא בדבר שלא הוצנע, ואין לך לילך בו אלא אחר הוצאתו של זה, אבל אם היה זה מצניע דבר זה מתחילה, וחזר והוציאו – חייב! אלא משום דשמעינן ליה דאמר נתחייב זה במחשבה של זה - אוקמא אביי אפילו באחר שהוציאו, וכל שכן אם הוציאו הוא עצמו.)

 

אמר מר 'מודים חכמים לרבי שמעון במוציא שופכין לרשות הרבים  ששיעורן ברביעית'; שופכין למאי חזו?

אמר רבי ירמיה: לגבל בהן את הטיט.

והתניא: 'טיט כדי לעשות בהן פי כור (נקב שנותנין בו המפוח)' (ושיעורא זוטא הוא, ומרביעית חזי לגבל טובא; וכיון דהוצאת טיט חשיבא בכדי פי כור, בעינן נמי לשעוריה בהנך דעבדי לטיט בכדי גיבול פי כור)?

לא קשיא: הא דמיגבל (כבר חשוב בכדי פי כור), הא דלא מיגבל (אבל זה שעדיין לא נגבל - אינו נשער בכך), לפי שאין אדם טורח לגבל טיט לעשות פי כור (לפי שאין אדם טורח לגבל שיעור מועט כזה, ואם בא לגבל - מגבל יותר, ועושה בו דברים אחרים).

 

 

משנה:

המוציא חבל כדי לעשות אוזן לקופה (לאוחזה בה),

גמי כדי לעשות תלאי (לתלותו בו) לנפה ולכברה;

רבי יהודה אומר: כדי ליטול ממנו מדת מנעל לקטן (להראותו לאומן, "כמדה זו אני צריך");

נייר (מעשבים עושים אותו) כדי לכתוב עליו קשר מוכסין (יש לך אדם שנותן המכס לראש הנהר במקום אחד או מוחל לו במתנה, והוא מוסר לו חותם להראות למוכס שמחל לו המכס, ודרכו לכתוב בו שתי אותיות, והן גדולות משתי אותיות שלנו), והמוציא קשר מוכסין – חייב;

 

(שבת עח,ב)

המשך המשנה 

נייר מחוק (שוב אינו ראוי לכתוב, לפיכך צריך שיעור גדול:) כדי לכרוך על (פי) צלוחית קטנה של פלייטון,

עור כדי לעשות קמיע, <דוכסוסטוס כדי לכתוב מזוזה,> (דאיידי דדמיו יקרים - לא עבדי מיניה קשרי מוכסין, אלא תפילין ומזוזות, ולא מיחייב בשיעורא זוטא),

קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא 'שמע ישראל',

דיו כדי לכתוב שתי אותיות (לרושם על שתי חוליות של כלי, או על קרשים לזווגן),

כחול כדי לכחול עין אחת, (לקמן פריך: עין אחת הא לא כחלי!?)

דבק (גלי"ד) כדי ליתן בראש השפשף, (בגמרא מפרש לה)

זפת וגפרית כדי לעשות נקב (כלי שנותנין בו כסף חי, סותם פיו בזפת או בגפרית, ונוקב בתוך הסתימה נקב דק להוציא בו)

שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן;

חרסית (לבינה כתושה) כדי לעשות פי כור (שהמפוח נכנס בו) של צורפי זהב;

רבי יהודה אומר: כדי לעשות פיטפוט (רגל למקום מושב הכור שהיו מושיבין על כן העשוי לכך, כגון טרפיי"ד [חצובה בעלת שלש רגלים] לשפות הקדירה),

סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב (במקום שאין פחמין צורפין זהב באש של סובין),

סיד כדי לסוד קטנה שבבנות (טופלות סיד להשיר את השיער);

רבי יהודה אומר: כדי לעשות כלכל [מורידים שיער חלש כדי שיצמח שער חדש חזק יותר];

רבי נחמיה אומר: כדי לסוד אונדפי [רקה שבצד הראש].

 

גמרא:

חבל נמי ליחייב (בשיעורא זוטא: דחזי נמי) כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה?

כיון דחריק (כעין 'חרקי' [חריץ]: מתוך שהוא קשה פוגם את העץ) במנא - לא עבדי אינשי.

 

תנו רבנן: 'הוצין (של לולבי דקל) כדי לעשות אוזן לסל כפיפה מצרית (סל העשוי מצורי דקל);

סיב (ודילי"ת, שגדל סביב הדקל כעין מלבוש, ונכרך סביבותיו ועולה) - אחרים אומרים כדי ליתן על פי משפך (אונטודיי"ר) קטן לסנן את היין (שמעכב הפסולת והקמחים מליכנס לפי הכלי);

רבב (שומן או שמן) כדי לסוך תחת אספגין (רקיק שנותנין בתנור, וטחין תחתיו אליה) קטנה, וכמה שיעורה (של איספוגין)? – כסלע,

והתניא 'כגרוגרת'?

אידי ואידי חד שיעורא הוא;

מוכין כדי לעשות כדור (פלוט"א) קטנה, וכמה שיעורו? – כאגוז, נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין.'

תנא: 'כמה 'קשר מוכסין'? - שתי אותיות', ורמינהו 'המוציא נייר חלק (שלא נכתב בו מעולם), אם יש בו כדי לכתוב שתי אותיות (קא סלקא דעתין: שתי אותיות דידן, דזוטרן) – חייב, ואם לאו – פטור'!?

אמר רב ששת: מאי 'שתי אותיות'? - שתי אותיות של קשר מוכסין.

רבא אמר: שתי אותיות דידן ובית אחיזה, דהיינו 'קשר מוכסין' (קשר של מוכסין לא בעי גליון לבית אחיזה, שאוחזו כולו בכפו פשוט ורואה).

מיתיבי 'המוציא נייר מחוק ושטר פרוע: אם יש בלובן (גליון) שלו כדי לכתוב שתי אותיות, או בכולו כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון – חייב, ואם לאו – פטור'; בשלמא לרב ששת, דאמר: 'מאי 'שתי אותיות'? - שתי אותיות של קשר מוכסין', שפיר; אלא לרבא, דאמר: 'שתי אותיות דידן ובית אחיזה, דהיינו קשר מוכסין', הכא בית אחיזה לא צריך (שיכול לאוחזו במקום המחק, והשטר במקום הכתב)!?

קשיא.

 

תנו רבנן: 'המוציא קשר מוכסין, עד שלא הראהו למוכס – חייב; משהראהו למוכס (ורואה שמחל לו ראש הנהר את המכס, שוב אין צריך לו, ולא חזי למידי) – פטור; רבי יהודה אומר: אף משהראהו למוכס חייב, מפני שצריך לו';

מאי בינייהו (כלומר: במאי פליגי, ולמאי קאמר רבי יהודה דצריך לו)?

אמר אביי: איכא בינייהו רהיטי מוכסא (קוראנ"ש [שליחים ורצים] שרצין אחר העוברים להעליל עליהם שלא נתנו המכס, וטורח לעוברים לחזור למוכס, ומצניע החותם להראות לאלו; ולתנא קמא לא מצנע ליה להכי, דכי רהטי בתריה - הדר לגבי מוכס);

רבא אמר: מוכס גדול ומוכס קטן איכא בינייהו (פעמים שיש מוכס גדול שטורח לו לעמוד על הגשר כל היום, וממנה מוכס קטן, וזה מתחלה אינו מראה החותם של מלך אלא לגדול; ולרבי יהודה צריך לו, שהרי הקטן ימנענו מלעבור, ולתנא קמא אין צריך לו - שהגדול מוסר לו סימן דברים, ואומר לקטן, ועובר);

רב אשי אמר: חד מוכס איכא בינייהו מפני שצריך לו להראות למוכס שני (של מעבר אחר) דאמר ליה: חזי גברא דמוכס אנא (ולא לפוטרו מן המכס אלא להראות שהוא נאמן וחשוב, ואינו מבריח עצמו מן המכס, כדי שלא יעליל עליו לאחר זמן).

 

תנו רבנן: 'המוציא שטר חוב: עד שלא פרעו – חייב; משפרעו – פטור (לקמיה מפרש להו); רבי יהודה אומר: אף משפרעו חייב, מפני שצריך לו';

מאי בינייהו (כלומר: מאי פלוגתייהו, ומה טעם נותנין לדבריהם)?

אמר רב יוסף: אסור לשהות שטר פרוע איכא בינייהו; רבנן סברי אסור לשהות שטר פרוע (משום שנאמר (איוב יא,יד) אל תשכן באהליך עולה, הלכך: מלוה לא משהי ליה לצור על פי צלוחיתו - משום איסור, ולוה נמי לא משהי ליה - שמא יבא לידי מלוה, ויחזור ויתבענו), ורבי יהודה סבר מותר לשהות שטר פרוע (הלכך: כי הוציאו מלוה - חייב, דצריך לו לכרוך על פי צלוחית).

אביי אמר: דכולי עלמא אסור לשהות שטר פרוע, והכא - במודה (הלוה) בשטר שכתבו שצריך לקיימו (ולומר "לא פרעתי") קמיפלגי; תנא קמא סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו (וכל כמה דלא אמר הכי - לאו שטרא הוא, אי לאו משכח סהדי להכיר החתימה: דמאן קא משוי ליה שטרא - לוה, דאמר "כתבתיו"; לוה נמי הא קאמר "פרעתי" - הפה שאסר הוא הפה שהתיר! הלכך, משפרעו, כלומר: משיאמר "פרעתי" - פטור, דלא צריך ליה), ורבי יהודה סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו (דכיון דמודה שכתבו ולוה בו - הרי הוא כאלו קיימוהו חותמיו, וגובה בו כל זמן שמוציאו); ומאי 'עד שלא פרעו' ו'משפרעו'?

 

(שבת עט,א)

עד שיאמר לוה "פרעתי" ו"לא פרעתי" (כלומר: עד שלא אמר "פרעתי" - חייב, משאמר "פרעתי" פטור, דבטל ליה).

רבא אמר: דכולי עלמא מודה בשטר שכתבו שצריך לקיימו (והכא בפרעו ולא פרעו ממש קאמר, ובשטר מקויים, ודכולי עלמא אסור לשהות שטר פרוע) והכא בכותבין שובר קמיפלגי: תנא קמא סבר כותבין שובר, ורבי יהודה סבר אין כותבין שובר. (יש גורסין: תנא קמא סבר אין כותבין שובר על שטר פרוע שאתה מצריכו לשמור שוברו מן העכברים, אלא מחזיר לו ושורפו ואסור להשהותו, ורבי יהודה סבר כותבין שובר, ועל ידי שובר מותר לשהות שטר פרוע לצור על פי צלוחיתו; ולא היא, חדא: דכיון דאסור לשהות שטר פרוע - אפילו על ידי שובר נמי אסור להשהותו, שמא יאבד השובר וזה חוזר וגובה בו, ועוד, לרבי יהודה אין כותבין שובר שמעינן ליה בבבא בתרא (פ"י משנה ה-ו; בבלי קע,ב), דתנן: מי שפרע מקצת חובו, רבי יהודה אומר: יחליף, רבי יוסי אומר: יכתוב שובר!

והכי גרסינן: תנא קמא סבר כותבים שובר, והכי קאמר: משפרעו לוה, והוציאו מלוה בשבת - פטור, שאינו צריך לו; ואי אמרת כיון דראוי לצור על פי צלוחיתו הוא דבעי אהדורי ללוה - לא משהי ליה, שמא יבא לידי מלוה ויחזור ויתבענו, ואי נמי לא מהדר ליה מלוה - לא איכפת ליה ללוה, דמלוה כתב ליה ללוה שובר עילויה! ורבי יהודה סבר: אין כותבין שובר, הלכך צריך הוא המלוה דבעי אהדורי, ואי לא מהדר ליה - חוזר ותובעו לו מה שפרעו, דלא סגי ליה בשובר, דצריך לשומרו מן העכברים.)

רב אשי אמר: (פלוגתייהו - כשהוציאו לוה הוא, ומה הוא צריך לו דקאמר - ודאי לא לצור, דמשום סתימת פי צלוחית לא משהי ליה, שמא יבא ליד המלוה, אלא) מפני שצריך להראותו לבעל חוב שני, דאמר ליה "חזי גברא דפרע אנא!" (משהי ליה להראותו לשאר בעלי חובות, ולהתהלל שהוא פורע חובותיו).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol