דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף פא
(שבת פא,א)
משנה:
עצם - כדי לעשות תרווד (כף
[קטנה], קוליי"ר);
רבי יהודה אומר: כדי לעשות ממנו חף (קא
סלקא דעתך דפותחת של חף עצמה, ושיעורה נפיש מתרווד);
זכוכית - כדי לגרור בו ראש הכרכר (עץ
יש לאורגין, וראשו חד);
צרור או אבן - כדי לזרוק בעוף.
רבי אלעזר בר יעקב אומר: כדי לזרוק בבהמה (דלא טרח איניש למשקל צרור משום עוף להבריחו, דבקלא בעלמא דרמי ליה אזיל
ליה).
גמרא:
למימרא דשיעורא דרבי יהודה נפיש? הא קיימא לן דשיעורא
דרבנן נפיש (גבי לעשות תלאי)!?
אמר עולא: חפי פותחת (שינים
הקבועים בה, ולא היא עצמה, ועושים אותם מעצם).
תנו רבנן: 'חפי
פותחת טהורין (דכל זמן שלא חברן בה - אינן ראויין
לכלום); קבען בפותחת – טמאין (דכלי עצם ככלי מתכות, ופשוטיהן טמאין; ב'הכל שוחטין' (חולין
כה,ב); ואי משום דמחובר לפותחת, וכל המחובר לטהור טהור -
פותחת יש לה בית קיבול, ומקבל מפתח);
ושל גל (ואם הפותחת הזאת אינה של כלים, כגון של שידה ומגדל,
אלא של גל, כמו טרוקי גלי, כגון דלתות שערי החצר), אף על פי שחיברן בדלת (בפותחת), וקבען במסמרים – (הואיל וחבור זה בדלת היא, ודלת בנין מחובר לקרקע-) טהורין, שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע.'
זכוכית כדי לגרור בו:
תנא: 'סכוכית (זכוכית,
ועל שם שסוכין קרי 'סכוכית', ועל שם שהיא זכה - קרי 'זכוכית') - כדי לפצוע
בה שני נימין כאחת.'
צרור או אבן כדי לזרוק בעוף רבי אלעזר [בר יעקב אומר: כדי
לזרוק בבהמה]:
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: והוא שמרגשת (הבהמה) בה (בצרור זה בהכאתו).
וכמה שיעורו?
תניא: 'רבי אלעזר בן יעקב אומר: משקל עשרה זוז.'
זונין על לבי מדרשא, אמר להו: רבותי! אבנים של בית הכסא
שיעורן בכמה (להתחייב עליהן, אי נמי לטלטלן בחצר ולהכניסן לבית
הכסא; ואידי ואידי חד שיעורא הוא, דבמידי דחזי להו - מיחייב על הוצאתו)?
אמרו לו: כזית, כאגוז, וכביצה! (שלש
מכניסין לקינוח, ומקנח זו אחר זו, אחת כזית ואחת כאגוז ואחת כביצה: בתחלה מקנח פי
הרעי בקטנה להסיר רעי הנדבק שם, שהגדולה פוחסת ומלכלך סביבותיו.)
אמר להו: וכי טורטני יכניס (מאזנים
יכניס לשם לשקול)?
נמנו וגמרו מלא היד (בין
שלשתן; או אפילו הן ארבע וחמש ובין כולן מלא היד).
תניא: 'רבי יוסי אומר: כזית כאגוז וכביצה; רבי שמעון
ברבי יוסי אומר משום אביו: מלא היד.'
תנו
רבנן: 'בשבת - שלש אבנים מקורזלות (בקוד"ש
בלעז [אבנים
מחודדות בצד אחד] שיהיו חדודות וראויות לקינוח) מותר להכניס
לבית הכסא (בתוך ארבע אמות או בחצר, דלא ליתסר לטלטולינהו);
וכמה שיעורן?
רבי מאיר
אומר: (כל אחת ואחת) כאגוז;
רבי יהודה אומר: כביצה.'
אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: כמחלוקת כאן כך מחלוקת
באתרוג.
התם (פלוגתא דאתרוג) מתניתין
(במסכת סוכה [פ"ג מ"ו],
והיא סדורה בפי התלמידים), הכא ברייתא (ויש הרבה תלמידים שלא שׁנָאוּהָ,
והוא תולה הידועה בשאינה ידועה)!?
אלא 'כמחלוקת באתרוג כך מחלוקת כאן' (ולסימנא בעלמא אמרה, דלא תשכח לגירסא דברייתא, ואם תשכחנה - הזכר ממשנתך
דאתרוג).
אמר רב יהודה: אבל לא את הפאייס.
מאי 'פאייס'?
אמר רבי זירא: כרשיני בבלייתא (הכי
מיקרו, משום שבבל ארץ לחה היא, והמחרישה מעלה רגבים; 'הפאייס'
- כמו 'שקל פיסת' = רגב (סנהדרין סד,א) שקורין גלישט"א;
דהואיל ומיפרכה - לא חזי לקינוח, ואסורה לטלטל).
אמר רבא: אסור למשמש בצרור בשבת כדרך שממשמש בחול. (הנצרך ליפנות ואינו יכול ליפנות, אמרינן לקמן בפירקין דממשמש בצרור בנקב
והוא נפתח; וקא סלקא דעתך דקאמר: ובשבת אסור למשמש כלל כדרך שממשמשים בחול;)
מתקיף לה מר זוטרא: ליסתכן (דאמר
מר (תמיד כז,ב): עמוד החוזר מביא אדם לידי
הדרוקן)?
(ומשני:) כלאחר יד (האי 'כדרך' דקאמר רבא - כדרך הממשמש בחול בלא שינוי, משום השרת נימין; אבל
כלאחר יד, כגון אוחז צרור בשתי אצבעותיו - שפיר דמי).
אמר רבי ינאי: אם יש מקום קבוע לבית הכסא (שאם ישתיירו לו ערבית יקנח בהם שחרית) - (מכניס שם) מלא היד; אם לאו - כהכרע מדוכה קטנה של בשמים (כשיעור המכריע, כאגוז נפיש מכזית וזוטר מכביצה). (מדוכה קטנה - מלאכתה לאיסור; אסור לטלטל.)
אמר רב ששת: אם יש עליה עד (עד
קנוח, המעיד שעשויה לכך) - מותר (לטלטלה לקינוח).
מיתיבי 'עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות (פיג"ש [טחורים]), ואלו הן: האוכל עלי קנים ועלי גפנים ולולבי גפנים (אותן פיצולין הגדלין בגפן, וקורין וודיל"ש [קנוקנות]) ומוריגי
בהמה (כל בשר שיש בבהמה העשוי כמורג שהוא פגום, וחרוקה כמורג חרוץ חדש, כלומר:
כל מקום שאין הבשר חלק, כגון קליפת הלשון, וכגון החיך שיש בו כמין קוצין וכפגימות,
וכבית הכוסות) בלא מלח, ושדרו של דג, ודג מליח שלא בישל כל צורכו, והשותה שמרי
יין, והמקנח בסיד ובחרסית בצרור שקינח בו חברו (אסיד
ואחרסית נמי קאי); ויש אומרים אף התולה עצמו בבית הכסא (שאינו יושב, אלמא: קינח בו חברו לא חזי לקינוח, ורב ששת אמר לעיל 'אם יש
עליה עד – מותר')'!?
לא קשיא: הא בלח (לא חזי) הא ביבש (חזי);
ואיבעית אימא: כאן מצד אחד וכאן משני צדדין (באותו צד שקינח בו חבירו - לא חזי לקינוח, אבל בצד שני חזי);
ואיבעית אימא: הא דידיה (שהיה
קינוח שעליה שלו), הא דחבריה.
אמר ליה אביי לרב יוסף: ירדו עליה גשמים ונשטשטשו (אותו עד) – מהו (מי בטיל לייחוד דידהו, או לא)?
אמר ליה: אם היה רישומן ניכר – מותר (דכיון דמאיס - לא חזי לבשמים, ולא מיבטל ליה מבית הכסא).
בעא מיניה רבה בר רב שילא מרב
(שבת פא,ב)
חסדא: מהו להעלותם אחריו לגג (אם
עלה שם לפנות, מי חיישינן לטירחא יתירתא, או לא)?
אמר ליה: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. ('לא תעשה' - דכתיב (דברים כב,פסוקים א,ד) והתעלמת מהם - פרט לזקן ואינו לפי כבודו; והכא
נמי: טלטול דרבנן אלאו ד'לא תסור'
אסמכוה רבנן, ובמקום כבוד הבריות – נדחה.)
יתיב מרימר וקאמר לה להא שמעתא; איתיביה רבינא למרימר:
'רבי אליעזר אומר: נוטל אדם קיסם משלפניו (קסמין המוטלין על גבי קרקע) לחצות
בו שיניו (לטול הבשר שבין השינים ולחצות ביניהן, ולא אמרינן
מוקצין נינהו), וחכמים אומרים: לא יטול אלא מן האבוס של בהמה (שהוא מוכן)' (אלמא העמידו דבריהם במקום כבוד
הבריות, שפעמים שנראה מבחוץ וגנאי הוא לו.
התם אדם קובע לסעודה - והיה לו
להכין שם מאתמול)?
הכי? השתא: התם אדם קובע מקום לסעודה (והיה לו להכין שם מאתמול), הכא אדם קובע מקום לבית הכסא? (בתמיה: פעמים שמוצא אדם שם, והולך למקום אחר; בית הכסא לא היה מצוי להם
בבתיהן, שהיו דרין בבתיהן בעלייה מפני דוחק בתים.)
אמר רב הונא: אסור לפנות בשדה ניר (חרישה
ראשונה, ועומד לזריעה) בשבת;
מאי טעמא?
אילימא משום דוושא (ובשדה
חבירו, מפני שדש את נירו ומתקשה את החרישה) - אפילו בחול נמי; ואלא משום עשבים (שמחמת לחלוחית הניר עשבים עולין על הצרור, וכשהוא מקנח בו - נתלשים)?
והאמר ריש לקיש 'צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בה (דאינו
מתכוין לתלוש, ומותר, דהלכה כרבי שמעון), והתולש ממנה בשבת (במתכוין) חייב חטאת (דמקום גידולו הוא, אף על פי שהוא
צרור ואינו עפר)'!?
אלא [אסור]
דילמא נקיט מעילאי (ממקום גבשושית) ושדא
לתתאי (למקום גומא, ומשוה החרישה, והוי תולדה דחורש), ומיחייב
משום דרַבָּה, דאמר רַבָּה: היתה לו גומא וטממה בבית - חייב משום בונה; בשדה -
חייב משום חורש (בבית שייך בנין, וזה שמשוה גומות -
בנין הרצפה הוא, ובשדה מתקן החרישה).
גופא: אמר ריש לקיש: צרור שעלו בו עשבים - מותר לקנח בה,
והתולש ממנה בשבת חייב חטאת.
אמר רב פפי: שמע מינה מדריש לקיש (דאמר:
מותר לקנח בו, ולא אמרינן צרור זה העשבים שעלו מלחלוחית הקרקע הן יוצאין,
וכשמגביהן הרי הוא כעוקרן מגידוליהן): האי פרפיסא (עציץ
נקוב שזרעו בו) שרי לטלטולי (ולא אמרינן תולש הוא). (ובתשובת הגאונים מצאתי: שעושין חותלות מכפות תמרים, וממלאין אותם עפר וזבל
בהמה, ועשרים ושנים או חמישה עשר יום לפני ראש השנה עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן
וקטנה שבבית, וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית, וקורין לו 'פורפיסא', וצומח;
ובערב ראש השנה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבעה פעמים, ואומר: "זה
תחת זה, וזה חליפתי וזה תמורתי", ומשליכו לנהר.)
מתקיף לה רב כהנא: אם אמרו לצורך (קינוח;
כבוד הבריות), יאמרו שלא לצורך?
אמר אביי: פרפיסא, הואיל ואתא לידן - לימא ביה מילתא: היה
מונח על גבי קרקע והניחו על גבי יתידות - מיחייב משום תולש (דאינו
נהנה שוב מריח הקרקע); היה מונח על גבי יתידות והניחו על גבי קרקע - חייב משום
נוטע.
(ולי
נראה דהאי 'חייב' לאו דווקא, אלא אסור משום דדמי לתולש, דאי חייב ממש קאמר
- לצורך היכי שרי רבנן איסור כרת וסקילה משום קינוח? ודומה לו במסכת סנהדרין
(פב,א): הבא על הכותית חייב משום נשג"ז, דלאו מדאורייתא היא, אלא מדרבנן.)
אמר רבי יוחנן: אסור לקנח בחרס בשבת.
מאי טעמא?: אילימא משום סכנה (שלא
ינתק בו שיני הכרכשא שהיא תלויה בהן) - אפילו בחול נמי! ואלא משום כשפים (כדלקמן בשמעתין)? אפילו בחול נמי לא! ואלא משום השרת נימין (שמשיר את השיער מפני שהוא חדוד)? דבר שאין מתכוין הוא (ושמעינן ליה לרבי יוחנן דאמר 'דבר שאינו מתכוין – מותר' [לקמן
בשמעתין])!?
אמר להו רב נתן בר אושעיא: גברא רבה אמר מילתא, נימא בה
טעמא: לא מיבעיא בחול דאסור (שאין איסור טלטול בצרורות, דאסור
לקנח בחרס משום כשפים, שהרי יכול לקנח בצרור), אבל בשבת,
הואיל ואיכא תורת כלי עליו (לחתות בו אור או לחשוף מים מגבא) - (אימא) שפיר דמי (דמוטב שיקנח בו מלטלטל צרור)? -
קא משמע לן (דלא, אי משום סכנה אי משום כשפים).
רבא מתני לה משום השרת נימין, וקשיא ליה דרבי יוחנן אדרבי
יוחנן: מי אמר רבי יוחנן אסור לקנח בחרס בשבת? אלמא דבר שאין מתכוין אסור; והאמר
רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן [נזיר פ"ו מ"ג]: 'נזיר
חופף (מחליק שערו) ומפספס (קרפי"ר
[לסרק או
להפריד בין שערות]), אבל לא סורק (במסרק:
דודאי משיר שיער, ומודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות; אבל חופף ומפספס - פעמים
שאינו משיר, וכשמשיר = דבר שאין מתכוין, מותר)'!? אלא
מחוורתא כדרב נתן בר אושעיא.
מאי 'כשפים'?
כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא הוו קא אזלי בארבא, אמרה
להו ההיא מטרוניתא (נכרית היתה):
"אותבן בהדייכו"! ולא אותבוה; אמרה איהי מילתא (דכשפים) -
אסרתה לארבא (ולא זזה ממקומה)! אמרו אינהו מילתא – שריוהא (על ידי שם טהרה); אמרה להו: "מאי איעביד לכו (שאוכל לעשות לכם כשפים),
(שבת פב,א)
דלא מקנח לכו בחספא, ולא קטיל לכו כינא אמנייכו (ואין אתם הורגין כינה בבגדיכם), ולא שליף לכו ירקא ואכיל לכו מכישא
דאסיר גינאה (אין אתם מוציאין שום וכרישא ובצל מאגודה שאוגדין
הגננים ואוכלים, אלא אתם מתירין האגודה תחילה)!" (שמע מינה: כל הני קשה לכשפים).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol