דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף פג
(שבת פב,ב)
ורבי אלעזר אמר: באבן מסמא דכולי עלמא לא פליגי דלא מטמאה
(דהא איתקש לשרץ, ובשרץ כתיב מגע, ולא כתיב משא), כי פליגי
במשא: רבי עקיבא סבר כנדה: מה נדה מטמאה במשא אף עבודה זרה מטמאה במשא, ורבנן סברי
כשרץ: מה שרץ לא מטמא במשא - אף עבודה זרה לא מטמאה במשא.
ורבי עקיבא, למאי הלכתא איתקש לשרץ?
למשמשיה (תירוצא היא);
ורבנן, למאי הלכתא איתקש לנדה?
מה נדה אינה לאברים אף עבודה זרה אינה לאברים;
(שבת פג,א)
ורבי עקיבא, למאי הלכתא איתקש לנדה למשא (לחודה)? לוקשיה לנבלה?
אין הכי נמי; אלא מה נדה אינה לאברין - אף עבודה זרה אינה
לאברין;
אלא הא דבעי רב חמא בר גוריא 'עבודה זרה ישנה לאברים או
אינה לאברים?', תיפשוט ליה מהא בין לרבנן בין לרבי עקיבא דאינה לאברים!?
רב חמא בר גוריא - כרבה מתני (דאמר
לעיל: דרבי עקיבא לאבן מסמא נמי אקשה לנדה, ולא מצי לאקושה לנבלה),
ובעי לה אליבא דרבי עקיבא (מי מקיש נמי לענין נדה דאינה
לאברים, או לא).
מיתיבי [דומה לתוספתא זבים פ"ה מ"ו [צוקרמאנדל]]: 'עבודה
זרה כשרץ ומשמשיה כשרץ; רבי עקיבא אומר: עבודה זרה כנדה ומשמשיה כשרץ'; בשלמא
לרבי אלעזר ניחא (דקתני לרבנן כשרץ, אלמא לא מטמיא
במשא),
אלא לרבה קשיא!?
אמר לך רבה: מי אלימא ממתניתיו (דמסכת
עבודה זרה: אבניו ועציו כו'), דקתני 'עציו ואבניו ועפריו מטמאין כשרץ'
ואוקימנא 'מאי 'כשרץ'? - דלא מטמא באבן מסמא - הכי נמי דלא מטמא באבן מסמא.
מיתיבי: 'נכרי ונכרית, עבודה זרה ומשמשיה, הן ולא היסטן (קא סלקא דעתך היסטן - משמע שהוסטו, דהיינו משא, ולא כשאר היסיטות שבתלמוד,
דמשמעו שהטמא הסיט האחרים); רבי עקיבא אומר: הן והיסטן'; בשלמא לרבי אלעזר ניחא (דקתני 'ולא היסטן', דמשמע דלא מטמא במשא) אלא לרבה
קשיא?
(ולקמן
פריך: מאי 'הן', אי הן טמאין קאמר - פשיטא, השתא היסטן טמא, הם מיבעיא? הכי איבעי
ליה למתני: 'מגען ולא היסטן'!?)
אמר לך רבה: וליטעמיך, נכרי ונכרית נמי הן ולא היסטן?
והתניא: '(ויקרא טו,ב) דבר[ו]
אל בני ישראל [ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא] -
בני ישראל מטמאין בזיבה ואין נכרים מטמאין בזיבה, אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל
דבריהן' (אלמא מטמאו במשא: דאי לא מטמאו אלא
במגע - מאי 'כזבין'? לימא 'כטמאי מתים')!
אלא (הא - משבשתא היא, ובעי לתרוצי,
ורבה מתרץ לטעמיה, ורבי אלעזר לטעמיה): רבה מתרץ לטעמיה: נכרי ונכרית - הן
והיסטן ואבן מסמא שלהן; עבודה זרה - היא והיסטה אבל לא אבן מסמא שלה; רבי עקיבא
אומר: עבודה זרה - היא והסיטה ואבן מסמא שלה;
ורבי אלעזר מתרץ לטעמיה: נכרי ונכרית - הן והיסטן ואבן
מסמא שלהן; עבודה זרה - היא ולא היסטה (ולא משאה: שאינה מטמאה במשא);
ורבי עקיבא אומר: עבודה זרה - היא והסיטה.
('ואבן
מסמא שלהן' גרסינן גבי נכרי ונכרית, בין בתרצתא דרבה, בין בדרבי אלעזר, והכי
אמרינן בפרק בתרא דמסכת נדה (סט,ב):
נכרי ונכרית מטמאין באבן מסמא)
מתקיף לה רב אשי: מאי 'הן' (אי
רבה ורבי אלעזר, 'היסט' דברייתא - לשון משא משמע להו, שהיסטו אחרים - דהיינו משא,
מאי 'הן והיסטן' 'הן ולא היסטן' דקתני בין לרבי עקיבא בין לרבנן?: אי למימרא דהן
עצמן טמאים - פשיטא, דאי טהורים הם היסט מנא להו?! הכי איבעיא לאיפלוגי: 'עבודה
זרה אין היסטה טמא, רבי עקיבא אומר: היסטה טמא'!?)?
אלא אמר רב אשי: הכי קאמר: 'נכרי ונכרית - בין הן שהסיטו
את אחרים (והיינו 'היסטן' דקתני בה, ככל היסט שבמשנה)
ובין אחרים שהסיטו אותן (דהיינו 'משא'; וזהו 'הן' דקתני
בברייתא, והכי משמע: הן והיסטן; דלישנא דברייתא - משא שהזכירו חכמים) –
טמאים (נכרי ונכרית - בין הן שהוסטו על ידי אדם, בין היסטן - כלומר מה שהסיטו הן –
טמאין, דתורת זבין עליהם; דזב שהוסט על ידי אדם או הסיט את האדם ואת כל דבר -
טמאוהו, דתנן (זבין פרק חמישי משנה ב):
'כל הנישא על גבי זב – טמא', והיינו היסט, וילפינן לה במסכת נדה (לג,א) מ'וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו' [ויקרא
טו,י], ומוקמינן לקרא התם על כרחך דהכי קאמר: וכל הנוגע בכל
אשר יהיה הזב תחתיו, דהיינו 'נישא על גבי הזב'); עבודה זרה
שהסיטה אחרים – טהורין (דאיתקש לשרץ להכי: שלא תטמא לא
בהיסט ולא באבן מסמא, ואליבא דרבה קמתרץ לה רב אשי), אחרים
שהסיטו אותה – טמאים (דהיינו משא, ומודו רבנן דמטמאה
במשא דאיתקש לנדה); משמשיה - בין הן שהסיטו את אחרים ובין אחרים שהסיטו
אותן – טהורים; רבי עקיבא אומר (עבודה זרה נמי כנכרי ונכרית, בין
שהסיטה בין שהוסטה, והוא הדין לאבן מסמא דאיתקש לנדה, והכי תני רב אשי לברייתא
אליבא דרבה [בדברי
תנא קמא]: נכרי ונכרית: הן, המשא שלהן, והיסטן; עבודה זרה -
היא = המשא שלה, ולא היסטה, משמשיה - לא הן ולא היסטן; רבי עקיבא אומר):
נכרי ונכרית ועבודה זרה - בין הן שהסיטו את אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן – טמאים;
משמשיה - בין הן שהסיטו אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן – טהורין.
(וממילא לרבי אלעזר מתרץ לה רב אשי
הכי: נכרי ונכרית הן והיסטן, עבודה זרה ומשמשיה - לא הן ולא היסטן; רבי עקיבא
אומר: נכרי ונכרית - הן והיסטן, עבודה זרה - היא ולא היסטה: דבמשא מטמיא ולא באבן
מסמא, דהוא דומיא דהיסט; משמשין - לא הן ולא היסטן;
כך נראה לי סוגיא זו, ולא פירשו
רבותינו כן, והם פירשו:
מאי הן
- דאתקפתא דרב אשי אדרבי עקיבא קאי, ולא קשיא ליה אלא דתני לה בלשון רבים, והכי
קשיא ליה: כיון דרבי עקיבא - אעבודה זרה לחודה קאי, אמאי תנא 'הן והיסטן'? 'היא
והיסטה' איבעיא ליה למיתני!?
ולא נהירא לי, דקשיא לי טובא בגוה: חדא: דלא אתקפתא היא, דכיון
דאמרן דמתניתין מחסרתא היא, ואוסופי מוספינן עלה - שפיר מיתני בה 'הן' לרבי עקיבא,
בין לרבה דקאמר רבי עקיבא אכולהו קאי, וקאמר 'הן והיסטן', לרבי אלעזר נמי קאי
אכולהו, דהכי קאמר רבי עקיבא: עבודה זרה לענין היסט - דהיינו משא - כנכרי ונכרית,
וכולן 'הן והיסטן', והכי קתני: רבי עקיבא אומר: נכרי ונכרית עבודה זרה - הן
והיסטן!
ועוד: מאי שנא דלא מיפלגי בין
הסיטו להוסטו אלא בתרצתא דרב אשי; ומאי דוחקיה לפלוגי בהו אי לאו ד'הן' דברייתא
משמע ליה שהוסטו, ו'היסטן' משמע ליה שהסיטו! ועוד: דסוף סוף בתירוצא דרב אשי לא
מיתרצה אתקפתיה, דאי 'הן' משום מגע משמשיה קאמר - לא הן ולא היסטן הוא, ואילו רבי
עקיבא 'הן והיסטן' קאמר, ואי אנכרי ונכרית - הכא נמי הוי מצי לתרוצי כלישנא קמא,
ומאי אתקפתיה?)
עבודה זרה, בשלמא אחרים שהסיטו אותה משכחת לה, אלא היא
שהסיטה את אחרים היכי משכחת לה (שהחפץ יסיט אדם או חפץ אחר)?
אמר רמי בריה דרב ייבא: כדתנן [תערובת
שתי משניות: זבים פ"ד משנה ה ומשנה ו]: 'הזב בכף מאזנים, ואוכלין
ומשקין בכף שנייה; כרע הזב – טמאין (שהרי הסיטן זב, והיסטו של זב כי
האי גוונא כתיב בין בכלים בין באדם בין באוכלין ומשקין; בכלים כתיב 'וכלי חרש אשר יגע בו הזב' [ויקרא
טו,יב] ותניא בתורת כהנים [ספרא
מצורע פרשת זבים פרשתא ג משנה א]: 'יכול יטמאנו מאחוריו?
נאמר כאן 'בו' ונאמר להלן 'אשר תבושל בו', מה להלן מאוירו - אף כאן מאוירו',
'אם כן למה נאמר אשר יגע בו'
- פשיטא, מי גרע משאר טומאות שמטמאין כלי חרס מאוירן? - כיון דכתיב גבי שרצים למה
לי למכתביה הכא? אלא להביא מגעו שהוא ככולו, ואפילו מאחוריו, ואיזהו - זה היסטו,
וגבי אדם נמי וכל אשר יגע בו הזב,
ואי משום מגע - הא כתיב [ויקרא טו,ז] 'נוגע
בבשר הזב', אלא להביא מגעו שהוא ככולו, ואפילו מאחוריו, ואיזה
זה – היסטו; וגבי אוכלין ומשקין תנא
[ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ג משנה ג]:
[ויקרא טו,יב] וכל כלי עץ ישטף במים - אמר רבי שמעון: ומה בא
זה ללמדנו, אם ללמד שיטמא הזב כלי שטף במגע - והלא כבר נאמר הנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו,
אם הנוגע בו יכבס בגדיו, שהן כלי שטף, במגע - הוא עצמו לא יטמא כלי שטף במגע? אלא
למה נאמר וכל כלי עץ וגו' - להביא אוכלין ומשקין וכלים הנישאין על גבי הזב', דבסיפיה דקרא ד'אשר יגע בו הזב' כתיב, דאוקמינן דמשתעי בהיסט, והיינו דתנן: 'כל הנישא על גבי הזב –
טמא');
(שבת פג,ב)
כרעו הן (ונשאו הן את הזב) –
טהורין (דתנן [זבים פ"ה מ"ב]:
'כל שהזב נישא עליו - טהור, חוץ מן הראוי למשכב ומושב האדם', אבל כל שאר
כלים ואוכלים - אין מיטמאין מחמת משכב ומושב, כדתניא (שבת נט,א): מי שמיוחד לישיבה, יצא זה שאומרים עמוד ונעשה מלאכתנו' [דומה
לספרא מצורע פרשת זבים פרשתא א פרק ב משנה ג ומשנה ה],
ולמהוי אפילו ראשון לטומאה מחמת משא הזב - נמי לא, דכי כתיב משא הזב - באדם כתיב והנושא אותם וגו' [ויקרא
טו,י], והא דאמר לעיל 'נכרי ונכרית ועבודה זרה שהסיטום
אחרים - טמאים' - באדם קאמרינן)'.
כמאן אזלא הא דתניא 'כל הטמאות המסיטות (אחרים, כגון בכף מאזנים או אדם טמא מת שהסיט את חברו) – טהורות,
חוץ מהיסטו של זב, שלא מצינו לו חבר בכל התורה כולה (בשאר
טומאות שבתורה)'? - לימא דלא כרבי עקיבא, דאי כרבי עקיבא - איכא נמי עבודה זרה!
אפילו תימא רבי עקיבא, תנא זב, וכל דדמי ליה (דאתי מריבויא דזב, ועבודה זרה מנדה גמרי, דהיינו זב).
בעי רב חמא בר גוריא: עבודה זרה ישנה לאברים או אינה
לאברים (כגון של חוליות, ישנה לטומאתה אבר אבר - או לא)?
היכא דהדיוט יכול להחזירה (שאין
צריך אומן לכך) לא תיבעי לך, דכמאן דמחברת דמי; כי תיבעי לך היכא דאין הדיוט
יכול להחזירה – מאי?: כיון דאין הדיוט יכול להחזירה כמאן דמתברא דמי? או דילמא הא
לא מחסרה?
ואיכא דבעי לה להך גיסא: היכא דאין הדיוט יכול להחזירה לא
תיבעי לך, דכמאן דמתברא דמי; כי תבעי לך היכא דהדיוט יכול להחזירה – מאי?: כיון
דהדיוט יכול להחזירה כמאן דמחברא דמי? או דילמא השתא מיהא קשלפה ושריא?
תיקו.
בעי רב אחדבוי בר אמי: עבודה זרה פחותה מכזית (והיא שלמה) מהו?
מתקיף לה רב יוסף: למאי? אילימא לענין איסורא (ליאסר בהנאה) - לא יהא אלא זבוב בעל עקרון, דתניא: '(שופטים
ח,לג) [ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל ויזנו אחרי הבעלים]
וישימו להם בעל ברית לאלהים - זה זבוב בעל עקרון; מלמד שכל אחד
ואחד עשה דמות יראתו ומניחה בתוך כיסו, כיון שזוכרה - מוציאה מתוך כיסו ומחבקה
ומנשקה' (וזהו לשון ברית - אהבה וחבה, אלמא
אדוקים בה, ועבודה זרה היא); אלא לענין טומאה מאי?: כיון דאיתקיש לשרץ: מה שרץ
בכעדשה אף עבודה זרה נמי בכעדשה? או דילמא הא איתקיש למת (כדלקמן:
על קבר בני העם [מלכים ב
כג,ו]): מה מת בכזית אף עבודה זרה בכזית?
אמר רב אויא - ואיתימא רבה בר עולא: תא שמע:, דתניא:
'עבודה זרה פחותה מכזית אין בה טומאה כל עיקר, שנאמר (מלכים ב
כג,ו) [ויצא את האשרה מבית ידוד מחוץ לירושלם אל נחל קדרון וישרף
אתה בנחל קדרון וידק לעפר] וישלך את עפרה על קבר בני העם -
מה מת בכזית אף עבודה זרה בכזית.'
ורבנן (אתקפתא היא: לרבנן, דאמרי אינה
מטמאה במשא) למאי הלכתא איתקש לשרץ? - דלא מטמא במשא, (למאי
הלכתא אמרו אליבייהו דאיתקש) לנדה? - דאינה לאברין, למת (דאינה
מטמאה בכעדשה)? - דלא מטמא בכעדשה? (כולהו לקולא)? אימא (כולהו) לחומרא: למאי הלכתא אקשה רחמנא לשרץ? - לטמויי בכעדשה, לנדה -
לטמויי באבן מסמא, אקשה רחמנא למת לטמויי באהל?!
טומאת עבודה
זרה דרבנן היא (דכל הנך היקשות - דברי קבלה נינהו, ואסמכתא בעלמא, ו'שקץ תשקצנו' לאו לשון שרץ ממש
הוא, אלא עיקר קרא לכנות לה שם לגנאי אתא), וקולא וחומרא - לקולא מקשינן, לחומרא לא מקשינן.
משנה:
מנין לספינה שהיא טהורה (שאינה
מקבלת טומאה)?
שנאמר (משלי ל,יט) [דרך הנשר בשמים
דרך נחש עלי צור] דרך אניה בלב ים [ודרך גבר בעלמה] (בלב ים - הרי היא כים).
גמרא:
פשיטא! אניה בלב ים היא (לאו
פירכא היא, אלא פירוש למתניתין)!
הא קא משמע לן: כים: מה ים טהור - אף ספינה טהורה.
תניא: 'חנניה אומר: נלמדה משַׂק (שהרי כלי עץ היא, והוקשה לשק לענין טומאה [ויקרא
יא,לב: וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ
או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב
וטהר]): מה
שק מיטלטל מלא וריקן - אף כל מיטלטל מלא וריקן', לאפוקי
ספינה, דאינה מיטלטלת מלא וריקן (דגדולה היא).
מאי בינייהו?
איכא בינייהו ספינה של חרס (דלא
איתקש לשק): מאן דאמר 'אניה בלב ים' -
הא נמי בלב ים היא; למאן דאמר כשק - הנך דכתיבי גבי שק דאי מיטלטלת מלא וריקן -
אִין, אי לא – לא, אבל ספינה של חרס, אף על גב דאינה מיטלטלת מלא וריקן; אי נמי (איכא בינייהו) ספינת הירדן (שהיא קטנה ומיטלטלת מלאה וריקנית,
לפי שהנהר קטן): למאן דאמר 'אניה בלב ים'
היא - הא נמי 'אניה בלב ים' היא (דיַם
לאו דוקא, וכל הנהרות נמי טהורין הן); למאן דאמר מיטלטלת מלא וריקן - הא נמי מיטלטלת מלא
וריקן, דאמר רבי חנינא בן עקביא: מפני מה אמרו ספינת הירדן טמאה? מפני שטוענים
אותה ביבשה ומורידין אותה למים.
אמר רב יהודה אמר רב: לעולם
אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ואפילו שעה אחת, שהרי כמה שנים נשנית משנה זו בבית
המדרש (של מסכת כלים, דתני בה ספינת הירדן טמאה) ולא נתגלה
טעמה עד שבא רבי חנינא בן עקביא ופירשה.
אמר רבי יונתן: לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש
ומדברי תורה ואפילו בשעת מיתה, שנאמר (במדבר יט,יד)
זאת התורה אדם כי ימות באהל [כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים] -
אפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה.
אמר ריש לקיש: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו
עליה, שנאמר: 'זאת התורה אדם כי ימות באהל';
אמר רבא:
(שבת פד,א)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol