דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף פז
(שבת פו,ב)
תנו רבנן: 'בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל; רבי יוסי
אומר: בשבעה בו.' (בששה בחדש - דהא דכתיב [שמות כד,טז] ויכסהו
הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי - סבירא להו כרבי יוסי
הגלילי, דאמר בפרק קמא דיומא (ד,א)
זה היה מעשה אחר עשרת הדברות, ורבי יוסי סבירא ליה דמשה וכל ישראל עומדים לקבל
עשרת הדברות, ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה)
אמר רבא: דכולי עלמא בראש חודש אתו למדבר סיני: כתיב הכא (שמות
יט,א) [בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים]
ביום הזה באו מדבר סיני, וכתיב התם (שמות יב,ב) החדש
הזה לכם ראש חדשים [ראשון הוא לכם לחדשי השנה] (הזה הזה
לגזירה שוה): מה להלן ראש חודש - אף כאן ראש חודש; ודכולי עלמא בשבת ניתנה
תורה לישראל: כתיב הכא (שמות כ,ז) זכור את יום השבת לקדשו וכתיב
התם (שמות יג,ג) ויאמר משה אל העם זכור את היום
הזה [אשר
יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ] -
מה להלן בעצומו של יום (זכור את היום הזה - בעצמו של יום הזכירה דיציאת מצרים נאמר להו, כדכתיב 'הזה') אף כאן בעצומו של יום (בעצמו של יום הזכירה דשבת נאמר להן זכור
את יום וגו'); כי פליגי בקביעא דירחא (באיזה יום הוקבע החדש): רבי יוסי סבר: בחד בשבא איקבע ירחא,
ובחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא; בתרי בשבא אמר להו ([שמות
יט,ג] ומשה עלה... ויקרא אליו
כל הענין, עד) (שמות יט,ו) ואתם תהיו לי ממלכת
כהנים [וגוי
קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל] (הדברים
האלה נאמרו לו למחרת ביאתם, כדאמרינן: כל עליותיו בהשכמה היו, ואפילו למאן דלית
ליה בהשכמה ירד, דלא אקיש - אית ליה בהשכמה עלה, דהא בהדיא כתיב קרא);
(שבת פז,א)
בתלתא אמר להו מצות הגבלה; בארבעה עבוד פרישה (בתלתא אמר להו מצות הגבלה - שהדברים שנאמרו לו
בַּשֵּׁנִי - ירד לערב ואמרן לישראל, כדכתיב [שמות
יט,ז] ויבא משה ויקרא לזקני העם וגו', ולמחרת השכים ועלה וישב משה את דברי העם וגו' [שם פסוק ח], כדאמר: כל עליותיו
בהשכמה היו, ובו ביום נאמר לו הנה אנכי בא אליך בעב וגו' [שם פסוק ט], ומצות הגבלתם ד'השמרו לכם עלות בהר [שם פסוק
יב] אף על פי שהיא כתובה אחר וקדשתם
היום ומחר [שם פסוק י]
שהיא מצות פרישה - קודם לכן נאמרה, דכתיב בההיא עלייה שעלה בשלישי להשיב
להקדוש ברוך הוא דברי העם ד'נעשה' [שם פסוק ח]: הנה אנכי בא אליך
וסיפא דקרא ויגד משה את דברי העם וגו'
[שם פסוק ט], וכי מה דברי העם יש כאן?
- אלא מצות הגבלה נאמר לו בו ביום, ולקמן תניאא לה הכי, ולערב אמרה לישראל, ולמחרת
ברביעית השכים ועלה והגיד שקבלו עליהם מצות הגבלה, ונאמרה לו מצות פרישה וקדשתם היום ומחר [שם פסוק י],
ואף על פי שיש עוד שלשה ימים עד יום שבת - האמרינן לקמן לרבי יוסי דמשה הוסיף יום
אחד מדעתו);
ורבנן סברי: בתרי בשבא איקבע ירחא, בתרי בשבא לא אמר להו
ולא מידי משום חולשא דאורחא; בתלתא אמר להו 'ואתם
תהיו לי', בארבעה אמר להו מצות הגבלה, בחמשה עבוד פרישה.
מיתיבי: (שמות יט,י) [ויאמר ה' אל משה
לך אל העם] וקדשתם היום ומחר [וכבסו שמלתם] (היום ומחר משמע בחמישי נאמר לו לפרוש חמישי
וששי) -
קשיא לרבי יוסי!?
אמר לך רבי יוסי (לעולם ברביעי נאמר לו לפרוש רביעי
וחמישי):
יום אחד הוסיף משה מדעתו (והסכים הקדוש ברוך הוא לדעתו),
דתניא: 'שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים
הקב"ה עמו: הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה (לגמרי
לאחר מתן תורה, מיד משפירש עם חביריו; שוב לא חזר לתשמיש), ושבר את הלוחות.'
'הוסיף יום אחד מדעתו' - מאי דריש?
'היום ומחר' - היום
כמחר: מה למחר לילו עמו - אף היום (צריך להיות) לילו עמו (והא לא אפשר:) ולילה דהאידנא נפקא ליה; שמע מינה תרי יומי לבר מהאידנא.
ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו?
דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא.
'ופירש מן האשה' - מאי דריש?
נשא קל וחומר בעצמו, אמר: ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן
אלא שעה אחת וקבע להן זמן (אימתי ידבר עמהם),
אמרה תורה (שמות יט,יא) והיו נכונים [ליום השלישי כי
ביום השלשי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני] וגומר: (שמות
יט,טו)
[ויאמר אל העם היו נכנים לשלשת ימים] אל תגשו [אל אשה] (פירשו מנשותיהן) – אני, שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואינו קובע לי זמן (לדבורו, שאוכל לפרוש קודם לכן) על אחת כמה וכמה!?
ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו?
דכתיב (דברים ה,כו) לך
אמור להם שובו לכם לאהליכם (להתיר
נשותיכם לתשמיש, שאסרתי לכם) וכתיב בתריה [פסוק כז] ואתה
פה עמוד עמדי [ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ אשר אנכי
נתן להם לרשתה].
ואית דאמרי (במדבר יב,ח) פה אל
פה אדבר בו [ומראה ולא בחידת ותמנת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה].
'שבר את הלוחות' - מאי דריש?
אמר: ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות, אמרה תורה (שמות
יב,מג) [ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח] וכל
בן נכר לא יאכל בו (בן נכר = מומר: שנתנכרו מעשיו
לאביו שבשמים) התורה כולה [כאן]
(התורה כולה תלויה בלוחות הללו) וישראל מומרים - על אחת כמה וכמה (שאינם כדי לה)!
ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו?
שנאמר ' אשר שברת' (שמות
לד,א: ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים
וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת דברים י,ב: ואכתב
על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת ושמתם בארון ),
ואמר ריש לקיש: יישר כחך ששיברת ('אשר' = אישור: שאישרו ושיבחו על
שבירתן).
תא שמע: (שמות יט,יא) והיו
נכונים ליום השלישי [כי ביום השלשי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני]
קשיא לרבי יוסי!
הא אמרינן יום אחד הוסיף משה מדעתו (והאי
קרא ד'והיו נכונים ליום השלישי'
- קודשא בריך הוא אמר ליה, ומשה אמר להן 'היו נכונים לשלשת ימים' ולא אמר 'ליום השלישי', אלא פירשו שלשה ימים, וקרא דכתיב ויהי
ביום השלישי בהיות הבקר [שמות
יט,טז] - שלישי לימים שלמים שלילן עמם קאמר).
תא שמע (דתניא בברייתא הכי): 'שלישי -
שלישי בחדש ושלישי בשבת' (ולקמן
בעי: שלישי קמא למאי? על כרחך במילתא דשלישי קמיירי, וקאמר עלה: שלישי - זה שלישי
בחדש) -
קשיא לרבנן (דשמעינן בחד בשבת איקבע ירחא; אם כן על כרחך בתרי בשבת
אמר ואתם תהיו, בתלתא הגבלה, בארבעה
פרישה, ובשביעי נתנה תורה, דהא לכולי עלמא בשבת נתנה תורה)!?
אמרי לך רבנן: הא מני רבי יוסי היא!
שלישי למאי?
לכדתניא: (שמות יט,ח) [ויענו כל העם
יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה]
וישב משה את דברי העם אל ה',
וכתיב (שמות יט,ט)
[ויאמר
ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו
לעולם] ויגד
משה את דברי העם אל ה' -
מה אמר לו הקב"ה למשה, ומה אמר להם משה לישראל, ומה אמרו ישראל למשה, ומה
השיב משה לפני הגבורה (בין 'וישב
משה' ד'נעשה' (שמות יט,ח), ל'ויגד
משה' שאמר להן לישראל, ומה אמרו ישראל למשה על כך שהוצרך
משה להגיד למקום - והלא לא נאמר בינתים אלא (שמות
יט,ט) 'הנה אנכי בא וגו')?
זו מצות
הגבלה (שאף על פי שכתובה אחר מצות פרישה - בשלישי נאמרה לו,
והוצרך להשיב שקבלו עליהן)- דברי רבי
יוסי בר יהודה;
רבי אומר:
בתחילה פירש עונשה (של תורה), דכתיב 'וישב
משה': דברים שמשבבין
דעתו של אדם ('משבבין' - כמו וילך שובב (ישעיהו נז,יז): שמונעין מלקבל, שאם יקבלו – יענשו; הדברים הללו משבבין את לבם מן המקום,
ואף על פי כן קיבלו עליהן), ולבסוף
פירש מתן שכרה, דכתיב 'ויגד
משה': דברים
שמושכין לבו של אדם כאגדה.'
ואיכא דאמרי: 'בתחילה פירש מתן שכרה, דכתיב 'וישב
משה': דברים שמשיבין דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה, דכתיב 'ויגד
משה' - דברים שקשין לאדם כגידין (ירק
מר)'..
(והכי
קאמר: יום שלישי לדברים שהתחיל משה להמשיך לבם של ישראל, ולפרש עונשן ומתן שכרן,
ואותו יום היה שלישי בחדש שלישי בשבת; ורבי יוסי קאמר לה.)
תא שמע: 'ששי = ששי
בחודש, ששי בשבת'(לקמיה בעי: ששי קמא למאי? דהכא
ליכא למימר ששי לאותן דברים, דבשלמא שלישי דברייתא לעיל - איכא למימר דאיירי בהו:
דהא כל שלשה ימים היה משה מדבר באותן הדברים, דעל כרחיך 'ויגד
משה' ברביעי כתיב, [שאמר]
דברים שקבלו בשלישי); קשיא לרבנן (דמשמע דבחד בשבא איקבע ירחא)?
הא נמי רבי יוסי היא.
ששי למאי?
רבא אמר:
(שבת פז,ב)
לחנייתן (שהרי בראש חודש חנו, והכי קאמר:
ששי לחנייתן - הוא הששי בחדש - הוא ששי בשבת);
רב אחא בר יעקב אמר: למסען (אף למסען: שביום שבאו למדבר סיני נסעו מרפידים).
וקמיפלגי (רב אחא ורבא) בשבת דמָרָה
(במצות שבת שנאמר להם במרה), דכתיב (בדברות
האחרונות): (דברים
ה,יא) [שמור את יום השבת לקדשו] כאשר
צוך ה' אלהיך (שמע מינה קודם הדברות נצטוו בה),
ואמר רב יהודה אמר רב: כאשר צוך במרה (דכתיב שם
שם לו חק ומשפט (שמות טו,כה)); מר
סבר אשבת איפקוד, אתחומין לא איפקוד (הלכך: כשנסעו מרפידים - נסעו בשבת, שלא הוזהרו לילך יותר מאלפים אמה),
ומר סבר אתחומין נמי איפקוד.
תא שמע: 'ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים: בארבעה עשר שחטו
פסחיהם, ובחמשה עשר יצאו, ולערב לקו בכורות -
'לערב' סלקא
דעתא (לערב משמע לערב הבא)?
אלא 'מבערב לקו בכורות, ואותו היום - חמישי בשבת היה';
מדחמיסר בניסן חמשה בשבת - ריש ירחא דאייר שבתא (שהרי
ניסן מלא הוא לעולם), וריש ירחא דסיון חד בשבת - קשיא לרבנן!?
אמרי לך רבנן: אייר דההיא שתא - עבורי עברוה.
תא שמע דלא עברוה: 'ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים:
בארבעה עשר שחטו פסחיהם, בחמשה עשר יצאו ולערב לקו בכורות'
לערב סלקא
דעתא?
אלא אימא מבערב לקו בכורות, ואותו היום חמישי בשבת היה;
השלים ניסן (נתמלא בשלשים יום, לשון שלם) ואירע אייר
להיות בשבת, חסר אייר (שהרי אייר חסר כסדרן)
ואירע סיון להיות באחד בשבת - קשיא
לרבנן?
הא מני? - רבי יוסי היא.
אמר רב פפא: תא שמע: '(שמות טז,א)
ויסעו מאלים ויבואו כל עדת בני ישראל [אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני]
בחמשה עשר יום לחדש השני [לצאתם מארץ מצרים] - ואותו היום שבת היה, דכתיב (שמות
טז,ז) ובקר וראיתם את כבוד ה' [בשמעו את תלנתיכם על ה'
ונחנו מה כי תלִונו עלינו] (שנתרעמו
בו ביום על המן, כדכתיב [שמות טז,ב]: וילונו
על משה וגו' [שמות טז,ג]
להמית את כל הקהל הזה ברעב,
והבטיחם להוריד להם מן למחר [שמות טז,ד],
ועל כרחך בחד בשבת ירד להם מן תחלה) וכתיב (שמות טז,כו)
ששת ימים תלקטוהו [וביום השביעי (לירידתו) - שבת לא יהיה בו]; ומדחמיסר
באייר שבתא - ריש ירחא דסיון חד בשבת (כשתשלים לאייר עד חמשה עשר, ויום
חמשה עשר ראש חדש סיון), קשיא לרבנן!?
אמרי לך רבנן: אייר דההיא שתא - עבורי עברוה.
אמר ליה רב חביבי מחוזנאה לרב אשי: תא שמע: '(שמות
מ,יז) ויהי
בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן; תנא: אותו יום נטל עשר עטרות (ראשון
לעשרה דברים): ראשון
למעשה בראשית (ראשון לבריאת עולם, שאחד בשבת היה), ראשון לנשיאים (להקרבת נשיאים לחנוכת הבית),
ראשון לכהונה (אותו היום שמיני למילואים, ועבודה
באהרן ובניו, ועד עכשיו היה בבכורות),
ראשון לעבודה (לסדר עבודת ציבור תמידין ושאר
קרבנות של תרומת הלשכה), ראשון
לירידת האש (ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח וגו' (ויקרא ט,כד)), ראשון לאכילת קדשים (במחיצה: ועד עכשיו היו נאכלים בכל מקום), ראשון לשכון שכינה (בישראל; שכינה שרתה שם, כדכתיב ושכנתי בתוכם [שמות
כה,ח], מכלל דעד השתא לא שרתה), ראשון לברך את ישראל (ברכת
כהנים, כדכתיב וישא אהרן את ידיו [אל העם
ויברכם...] [ויקרא ט,כב]),
ראשון לאיסור הבמות (מעכשיו נאסרו, שהוא ראוי לפתח אהל
מועד, כדכתיב [ויקרא יז,ד] ואל
פתח אהל מועד לא הביאו) ראשון
לחדשים'; ומדריש ירחא דניסן דהאי שתא (שנה
השנית ליציאתם הוקם המשכן) חד בשבת, דאשתקד בארבעה בשבת, דתניא [תוספתא
ערכין פ"א מ"יא]: 'אחרים אומרים: אין בין עצרת
לעצרת ואין בין ר"ה לר"ה אלא ארבעה ימים בלבד (כשאתה
קובע כל החדשים כסדרן: אחד מלא ואחד חסר - הוו ארבעה ימים בין תחלת שנה לתחלת שנה
אחרת: שמנין חדשי לבנה כסדרן שלש מאות חמישים וארבעה ימים, כולן שבועין חוץ מארבעה
ימים),
ואם היתה שנה מעוברת – חמשה (דקסבר שני האדרים עבדינן חסרים,
ופסח דחוי יום אחד לקמן)' - הוה ליה ריש ירחא דאייר מעלי שבתא, וריש ירחא דסיון
שבתא, קשיא בין לרבי יוסי בין לרבנן!?
לרבי יוסי שבעה חסרין עבוד (ולא
היו אלא שלשה בין פסח לפסח; הלכך דאישתקד - בחמשה בשבא, ולית ליה דאחרים דאמרי
'אין מעברין ואין מחסרין שום חדש לצורך, אלא לעולם אחד מלא ואחד חסר'),
(שבת פח,א)
לרבנן שמונה חסרים עבוד (ולא
היו בין פסח דאשתקד לפסח דהאידנא אלא שני ימים, ונמצא דאשתקד בערב שבת).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol