דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף צג
(שבת צב,ב)
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ז מאי
טעמא- מ"י]: '(ויקרא ד,כז) בעשותה [ואם נפש אחת תחטא בשגגה
מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם] - העושה את כולה ולא העושה את מקצתה;
כיצד: שנים שהיו אוחזין במלגז (פורק"א [קלשון]
בת שלש שיניים, ומהפכין בה תבואה בגורן, והוא 'מעמר', דהוא אב מלאכה) ולוגזין (מאספין
השבלין) בכרכר ושובטין בקולמוס (דהוא 'מיסך', כדאמר בפרק 'כלל גדול' (שבת עה,ב): שובט הרי הוא בכלל מיסך) וכותבין
בקנה והוציאו לרשות הרבים (וכל הנך 'זה יכול וזה יכול' נינהו), יכול יהו חייבין: - תלמוד לומר 'בעשתה' העושה את כולה ולא העושה מקצתה;
(שבת צג,א)
[משנה י]
בעיגול של דבילה והוציאו לרשות הרבים, בקורה והוציאו לרשות הרבים (עיגול וקורה גדולים הן, ואין אחד יכול להוציאו): רבי יהודה אומר: אם לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים –
חייבין, ואם לאו (שיכול אחד להוציאו) – פטורין;
רבי שמעון
אומר: אף על פי שלא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים – פטורים; לכך נאמר 'בעשתה': יחיד שעשאה חייב, שנים שעשאוה
פטורין.'
במאי קמיפלגי?
בהאי קרא: (ויקרא ד,כז) ואם
נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה [אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם];
רבי שמעון סבר: תלתא מיעוטי כתיבי: נפש
תחטא אחת תחטא בעשתה
תחטא: חד למעוטי זה עוקר (מרשות הרבים) וזה מניח (ברשות היחיד; דכל כמה דלא כתיב אלא חד מיעוט - מסתברא דהאי הוא דממעט,
דהאי קעביד פלגא והאי פלגא, וליכא חד דמסייע בכולהו), וחד למעוטי
זה יכול וזה יכול (וחד יתורא למעוטי אף על פי דעבדי
כי הדדי, דהאי עביד כולה והאי עביד כולה, ומיהו זה יכול וזה יכול - הוא דממעיט,
דלאו אורחיה למעבדה בתרי), וחד למעוטי זה אינו יכול וזה אינו יכול (וחד יתורא למעוטי תו זה אינו יכול וזה אינו יכול: דאף על גב דאורחייהו
למיעבד בתרי - מעטינהו);
ורבי יהודה?
חד למעוטי זה עוקר וזה מניח, וחד למעוטי זה יכול וזה
יכול, וחד למעוטי יחיד שעשאה בהוראת בית דין (הורו
בית דין שחלב מותר, והלך היחיד ועשה על פיהם, דאנוס הוא);
ורבי שמעון?
(ורבי שמעון לטעמיה, דאמר בהוריות:) יחיד
שעשאה בהוראת בית דין חייב;
ורבי מאיר?
מי כתיב נ'פש תחטא אחת תחטא בעשתה תחטא'? תרי מעוטי כתיבי
('נפש אחת' - חד מיעוטא הוא, דאורחיה
דקרא לאישתעי הכי): חד למעוטי זה עוקר וזה מניח, וחד למעוטי יחיד שעשאה
בהוראת בית דין.
אמר מר: 'זה יכול וזה אינו יכול - דברי הכל חייב';
הי מנייהו מיחייב?
אמר רב חסדא: זה שיכול (דאיהו
עבדה לכולה), דאי זה שאינו יכול - מאי קא עביד?
אמר ליה רב המנונא: דקא מסייע בהדיה!
אמר ליה: מסייע (מי שאינו אלא מסייע בדבר, ואם בא
לעשותו לבדו אינו יכול) אין בו ממש (ולא חשיב מידי, ולא מיפטר אידך).
אמר רב זביד משמיה דרבא: אף אנן נמי תנינא (דמסייע אין בו ממש) [זבים פ"ד מ"ז]: 'היה (זב) יושב על גבי המטה וארבע טליות (טליתות) תחת רגלי
המטה – טמאות, מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש (וכיון
דזה אינו יכול וזה אינו יכול - כל אחד ואחד כולי מעשה עביד, וגבי מדרס הזב
בעינן שינשא רובו עליו [בתורת כהנים]),
ורבי שמעון מטהר (רבי שמעון לטעמיה, דאמר: זה אינו
יכול וזה אינו יכול נמי אינו אלא כמסייע, ופטור, (לישנא אחרינא: דבעי שיעור זיבה
לזה ושיעור זיבה לזה, כלומר: רובו של זה מכביד על כל אחד ואחד - ואפילו מסייע לא
הוי!)); היה רוכב על גבי בהמה וארבע טליות
תחת רגלי הבהמה - טהורות מפני שיכולה לעמוד על שלש (הלכך
כל אחד ואחד הוה ליה רביעי, ואינו אלא מסייע, וסתמא כרבי יהודה, דזה יכול וזה יכול
קרי מסייע)'; ואמאי?: הא קמסייע בהדי הדדי! לאו משום דאמרינן מסייע אין בו
ממש?
אמר רב יהודה מדיסקרתא: לעולם אימא לך מסייע יש בו ממש,
ושאני הכא: דעקרה לה (הרגל) לגמרי (מן הארץ, ואפילו מסייע לא הוי).
(ופרכינן: ואי טעמא משום דעקרה ליה) וכיון
דזימנין עקרה הא וזימנין עקרה הא (ובכל שלש איכא לספוקי שמא הכבידה
עליהן ולא עקרתן) - ליהוי כזב המתהפך (לטמינהו
מספק כזב המהפך על חמש פונדאות, דמטמינן ליה מספק:) מי לא תנן [זבים
פ"ד מ"ד]: 'זב שהיה מוטל
על חמשה ספסלין או על חמשה פונדאות (כמין חריטין = כיסים ארוכים,
ונותנין בהן מעות, ובלעז בריד"ש [ארנק, כיס כסף]
וראויין לשמש שכיבה עם מלאכתן: שיושב עליהם והם מלאות מעות, ופותח פיהם ונוטל,
ואין צריך לומר לו "עמוד ונעשה מלאכתנו"), לאורכן (כגון שהיה שוכב על מיעיו או פרקדן,
ואורכו מוטל על אורכן) – טמאים (גרסינן במשנה דטהרות, דיש לומר בכל אחת מהן שנישא רובו עליו, פעמים על זו
ופעמים על זו), לרחבן
טהורין (לפי שארכו מוטל על רחבן, ואין רובו נישא על אחת מהן);
ישן (עליהן לרחבן) ספק מתהפך עליהן (על ארכו, ונמצא כולו נשען על אחת מהן) - טמאין' (טמאין - דכל חדא איכא למימר: על זו נתהפך, אלמא מטמינן מספק; והתם נמי, אי
משום עקירה הוא - ניטמינהו מספיקא)! אלא לאו משום (דכולהו
הוו כל חדא וחדא מסייע) דאמרינן מסייע אין בו ממש? (כן
נראה בעיני משנה זו, ורבותי גורסין: לאורכן טהורין - ופירשו טעמא דלאורכן טהורין:
משום דאמרי: שמא ביניהן שכב ולא עליהם; וקשיא לי: אם כן לקולא תלינן, ואמאי תני
סיפא: ספק נתהפך - טמאים?)
אמר רב פפי משמיה דרבא: אף אנן נמי תנינא [במשנה
שהובאה לעיל, זבים פ"ד מ"ז, בסיפא]:
(שבת צג,ב)
'רבי יוסי אומר: הסוס מטמא על ידיו החמור על רגליו,
שמשענת הסוס על ידיו (אם הזב רוכב עליו וטלית תחת אחת
מידיו של סוס - טמאה, אבל תחת רגליו - טהורה, שאין משענתו על רגליו, והא דתנן לעיל
'ארבע טליות תחת רגלי הבהמה טהורות' - לא כרבי יוסי) וחמור על
רגליו' – ואמאי? הא קא מסייע בהדי הדדי! לאו משום דאמרינן מסייע אין
בו ממש?
אמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא [דומה לתוספתא
זבחים פ"א מ"ה [צוקרמאנדל]]: '(כהן
העומד על גבי כלי או אבן או שום דבר החוצץ בינו לבין הרצפה ועבד - עבודתו פסולה,
דכתיב [דברים יח,ז] ושרת
... ככל אחיו הלוים העומדים: שתהא עמידתו כשאר אחיו, ותנא דבי
רבי ישמעאל: הואיל ורצפה מקודשת וכלי שרת מקודשין - כו' בזבחים) רבי
אליעזר אומר: רגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה רגלו אחת על האבן ורגלו אחת על
הרצפה, רואין: כל שאילו ינטל הכלי ותינטל האבן יכול לעמוד על רגלו אחת - עבודתו
כשרה, ואם לאו - עבודתו פסולה' ואמאי? הא קא מסייע בהדי הדדי! לאו
משום דאמרינן מסייע אין בו ממש!?
אמר רבינא: אף אנן נמי תנינא: 'קיבל בימין ושמאל
מסייעתו (שמאל פסולה לעבודה, כדאמר בפרק קמא דחולין (כב,א): 'כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין') - עבודתו
כשרה' ואמאי הא קא מסייע בהדי הדדי, לאו משום דאמרינן מסייע אין בו
ממש!?
שמע מינה.
אמר מר: 'זה יכול וזה יכול: רבי מאיר מחייב';
איבעיא להו: בעינן שיעור לזה (גרוגרת, אם אוכל הוא) ושיעור
לזה? או דילמא שיעור אחד לכולם?
רב חסדא ורב המנונא: חד אמר שיעור לזה ושיעור לזה, וחד
אמר שיעור אחד לכולן.
אמר רב פפא משמיה דרבא: אף אנן נמי תנינא [זבים
פ"ד מ"ז]: 'היה יושב על גבי מטה וארבע טליות תחת ארבע רגלי
המטה – טמאות, מפני שאין יכולה לעמוד על שלש' ואמאי ליבעי שיעור זיבה לזה (שיכביד רובו עליו) ושיעור זיבה לזה (וצריך להיות כאן ארבע זבים)?
לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולן?
אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא [שבת
פ"יג מ"ו]: 'צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו (זו היא צידתו) – חייב; נעלו שנים – פטורין (ורבי
יהודה הוא, דפטר בשניהם יכולין); לא יכול אחד לנעול, ונעלו שנים – חייבים'
ואמאי? ליבעי שיעור צידה לזה ושיעור צידה לזה (שיעור
צידת צבי לכל אחד ואחד)? (אלא שמע מינה:) לאו
משום דאמרינן שיעור אחד לכולם? (ומדרבי יהודה נשמע לרבי מאיר
בשניהן יכולים, דבהא לא פליגי!)
אמר רבינא: אף אנן נמי תנינא: 'השותפין שגנבו וטבחו – חייבין
(תשלומי ארבעה וחמשה)' ואמאי? ליבעי שיעור טביחה לזה ושיעור טביחה לזה? לאו
משום דאמרינן שיעור אחד לכולם!?
ואמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא: 'שנים שהוציאו קנה של
גרדי (אורחא דמילתא, והוא העולה ויורד בשתי) – חייבין',
ואמאי? ליבעי שיעור הוצאה לזה ושיעור הוצאה לזה? לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולם?
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: דילמא דאית ביה כדי
לבשל ביצה קלה לזה וביצה קלה לזה?
אם כן - לישמעינן קנה דעלמא (שאינו
עומד אלא להסקה, דהוי שיעורו כעצים, דאילו האי - שיעורו כדי אריגה); מאי
שנא דגרדי?
ודילמא דאית ביה כדי לארוג מפה לזה וכדי לארוג מפה לזה?
אלא מהא ליכא למשמע מינה.
תני תנא קמיה דרב נחמן: 'שנים שהוציאו קנה של גרדי – פטורין,
ורבי שמעון מחייב'.
כלפי לייא (כלפי היכא נהפך דבר זה? הא רבי
שמעון הוא דפטר שנים שהוציאוהו)!?
אלא אימא 'חייבין, ורבי שמעון פוטר'.
משנה:
המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי - פטור אף על הכלי, שהכלי
טפלה לו;
את החי במטה - פטור אף על המטה (חי
לא מיחייב על הוצאתו, דהוא מקיל עצמו ונושא עצמו), שהמטה טפלה
לו;
את המת במטה - חייב (אם
הוציא, דהואיל ומטמא - הוצאה חשובה היא: להציל עצמו מן הטומאה), וכן
כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ – חייב;
ורבי שמעון פוטר (אפילו במת שלם, דהוי מלאכה שאינה
צריכה לגופה, וכל מלאכה שאינה צריכה - אלא לסלקה מעליו - הוי מלאכה שאינה צריכה
לגופה, דברצונו לא באה לו, ולא היה צריך לה, הלכך - לאו מלאכת מחשבת היא לרבי
שמעון).
גמרא:
תנו רבנן: 'המוציא אוכלין כשיעור: אם בכלי - חייב על
האוכלין ופטור על הכלי (שהיא טפילה לאוכל),
ואם היה כלי צריך לו (להשתמש בו תשמיש אחר במקום שמוציאו
שם) - חייב
אף על הכלי';
שמע מינה אוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד - חייב שתים (חייב על כל אחד ואחד, כי היכי דמיחייב ליה תרתי אתרתי הוצאות בהעלם אחד)?
אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן? - כגון
(שבת צד,א)
ששגג על האוכלין והזיד על הכלי (ומאי
'חייב' דקתני - מיתה).
מתקיף לה רב אשי: והא 'אף על הכלי' קתני ('אף' - משמע שני חיובין שוין)!
אלא אמר רב אשי: כגון ששגג בזה ובזה, ונודע לו, וחזר
ונודע לו, ובפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש (דאיפלוגי
בידיעות מחלקות בפרק 'כלל גדול' (שבת עא,ב)
- איפלוגי נמי רב ששת ורב אשי הכא: רב ששת דללא מוקי לה הכי - קסבר: דאין ידיעות
מחלקות, ורב אשי סבר: ידיעות מחלקות).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol