דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף צד
(שבת צג,ב)
משנה:
המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי - פטור אף על הכלי,
שהכלי טפלה לו;
את החי במטה - פטור אף על המטה (חי
לא מיחייב על הוצאתו, דהוא מקיל עצמו ונושא עצמו), שהמטה טפלה
לו;
את המת במטה - חייב (אם
הוציא, דהואיל ומטמא - הוצאה חשובה היא: להציל עצמו מן הטומאה),
וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ – חייב;
ורבי שמעון פוטר (אפילו במת שלם, דהוי מלאכה שאינה
צריכה לגופה, וכל מלאכה שאינה צריכה - אלא לסלקה מעליו - הוי מלאכה שאינה צריכה
לגופה, דברצונו לא באה לו, ולא היה צריך לה, הלכך - לאו מלאכת מחשבת היא לרבי
שמעון).
גמרא:
תנו רבנן: 'המוציא אוכלין כשיעור: אם בכלי - חייב על
האוכלין ופטור על הכלי (שהיא טפילה לאוכל),
ואם היה כלי צריך לו (להשתמש בו תשמיש אחר במקום שמוציאו
שם) -
חייב אף על הכלי';
שמע מינה אוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד - חייב שתים (חייב על כל אחד ואחד, כי היכי דמיחייב ליה תרתי אתרתי הוצאות בהעלם אחד)?
אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן? - כגון
(שבת צד,א)
ששגג על האוכלין והזיד על הכלי (ומאי
'חייב' דקתני - מיתה).
מתקיף לה רב אשי: והא 'אף על הכלי' קתני ('אף' - משמע שני חיובין שוין)!
אלא אמר רב
אשי: כגון ששגג בזה ובזה, ונודע לו, וחזר ונודע לו, ובפלוגתא דרבי יוחנן ורבי
שמעון בן לקיש (דאיפלוגי בידיעות מחלקות בפרק 'כלל גדול' (שבת
עא,ב)
- איפלוגי נמי רב ששת ורב אשי הכא: רב ששת דללא מוקי לה הכי - קסבר: דאין ידיעות
מחלקות, ורב אשי סבר: ידיעות מחלקות).
את החי במטה פטור אף על המטה:
לימא מתניתין רבי נתן היא, ולא רבנן, דתניא [תופסתא
שבת פ"ח מ"לד [ליברמן]: 'המוציא בהמה חיה ועוף לרשות הרבים,
בין חיין ובין שחוטין – חייב; רבי נתן אומר: על שחוטין - חייב ועל חיין – פטור,
שהחי נושא את עצמו'
אמר רבא: אפילו תימא רבנן; עד כאן לא פליגי רבנן עליה
דרבי נתן אלא בבהמה חיה ועוף, דמשרבטי נפשייהו (משמטים
כלפי מטה, ומכבידין עצמן להשמיט מיד הנושאן), אבל אדם חי דנושא את עצמו - אפילו
רבנן מודו.
אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: והא דתנן [פסחים
פ"ד מ"ג, ע"ד פ"א מ"ו]: 'בן
בתירא מתיר בסוס', ותניא [תוספתא עבודה זרה פ"ב
מ"ג [צוקקמאנדל]]: 'בן בתירא מתיר בסוס (למוכרו לנכרי) מפני שהוא עושה בו מלאכה שאין חייבין עליו חטאת (מפני שמלאכת הסוס אם היה אדם עושה אותה - אין חייב עליה חטאת, דלרכיבה
עומד, והחי נושא את עצמו; והא דאסרו למכור בהמה גסה לנכרי - משום שאלה ומשום
שכירות אסור; וסוס - אי נמי דמושיל ומוגר - לאו איסורא דאורייתא איכא, שאין זו
מלאכה אצל הסוס, וגבי אזהרת שביתת בהמה – מלאכה כתיבא)', ואמר רבי
יוחנן: 'בן בתירא ורבי נתן אמרו דבר אחד', ואי אמרת דלא פליגי רבנן עליה דרבי נתן
אלא בבהמה חיה ועוף משום דמשרבטי נפשייהו - מאי איריא בן בתירא ורבי נתן? והאמרת
אפילו רבנן מודו!?
כי אמר רבי יוחנן - בסוס המיוחד לעופות.
ומי איכא סוס המיוחד לעופות?
אִין, איכא דבי וייאדן (של
ציידי עופות, שנותנין על הסוס עופות כשהן חיין, כגון נץ ומינו, לצוד שאר עופות,
ולא משרבטי נפשייהו דלא קשירי; והשתא נמי החי נושא את עצמו, ומשום הכי אמר רבי
יוחנן: בן בתירא ורבי נתן אמרו דבר אחד).
אמר רבי יוחנן: ומודה רבי נתן בכפות (בין עוף בין אדם).
אמר ליה רב אדא בר מתנה לאביי: והא הני פרסאי, דכמאן
דכפיתי דמו (שרוכבים מעוטפין בבגדים רחבים, וגם הם עצמן מעונגין
מהצג על הארץ), ואמר רבי יוחנן: בן בתירא ורבי נתן אמרו דבר אחד (והא אמרת 'מודה רבי נתן בכפות', ואי משום דאוקמינן בסוס המיוחד לעופות -
משום רבנן אוקמינן, דפליגי עליה, ולמימר דאילו באדם - שניהם שוין לפטור, ואי בכפות
- מודה רבי נתן - היכי מתוקמא דבן בתירא כרביי נתן משום דחי נושא את עצמו? הא בן
בתירא מתיר אפילו למכור לפרסיים, דכמאן דכפיתי דמו, וכל האומות קרי להו נכרים,
דסבר דכפות נושא את עצמו)?
התם - רמות רוחא הוא דנקיט להו (גסות;
הא דלא מסגו בכרעייהו - גסות הוא), דההוא פרדשכא (סרדיוט) דרתח
מלכא עילויה, ורהיט תלתא פרסי בכרעיה.
את המת במטה חייב וכן כזית מן המת וכו':
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, ואמר רב יוסף אמר רבי
שמעון בן לקיש: פוטר היה רבי שמעון
(שבת צד,ב)
אף במוציא את המת לקוברו (ולא
תימא לא פטר אלא במניחו לחוץ, דאין צורך לא לגופו של מוציא ולא לגופה של הוצאה,
דאפילו הוא צורך המת - פטור).
אמר רבא: ומודה רבי שמעון במר [את
חפירה] לחפור בו (שהוא צורך המוציא),
וספר תורה לקרות בו, דחייב.
פשיטא: דאי הא נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא, אלא
מלאכה שצריכה לגופה לרבי שמעון היכי משכחת לה?
מהו דתימא 'עד דאיכא לגופו ולגופה, כגון מר לעשות לו טס
ולחפור (מרה שנרצף פיו, וצריך להושיב עליו כמין טס דק שיהא ראוי לחפור),
ספר תורה להגיה ולקרות בו' - קא משמע לן.
ההוא שכבא דהוה בדרוקרא, שרא רב נחמן בר יצחק לאפוקיה
לכרמלית (שהיה מוטל בבזיון, או בדליקה או בחמה, ואי משום טלטול - מניח עליו ככר או
תינוק).
אמר ליה רבי יוחנן אחוה דמר בריה דרבנא לרב נחמן בר יצחק:
כמאן? - כרבי שמעון; אימר דפטר רבי שמעון מחיוב חטאת, איסורא דרבנן מיהא איכא?
אמר ליה: האלהים! דעיילת ביה את!
ואפילו לרבי יהודה שרי, דמי קאמינא - לרשות הרבים,
לכרמלית קאמינא? גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה (לאו
דלא תסור, כי הכא)!
תנן התם: 'התולש סימני טומאה (שתי שערות לבנות שהבהרת מטמאה בהן) - והכוה המחיה (מחית בשר חי, והוא סימן טומאה בשאת, והכוה זה לבטלה משום מחיה, ולטהרה) עובר
בלא תעשה (דהשמר בנגע הצרעת (דברים
כד,ח))'.
איתמר: אחת משתים (שלא היו בה אלא שתי שערות, ותלש
האחד, לטומאה: שאין מטמאה בפחות משנים, דהכי ילפינן לה בתורת כהנים: שיער - שנים) –
חייב (דשקלא, וחייב מלקות); אחת משלש: רב נחמן אמר חייב, רב ששת אמר פטור:
רב נחמן אמר חייב: אהני מעשיו, דאי משתקלא חדא אחריתי -
אזלה לה טומאה;
רב ששת אמר פטור: השתא מיהת הא איתא לטומאה.
אמר רב ששת: מנא אמינא לה? – דתנן: 'וכן כזית מן המת
וכזית מן הנבילה – חייב', הא חצי זית פטור! והתניא: 'חצי זית חייב' מאי
לאו הא דתניא 'חייב' - דאפיק חצי זית מכזית (דשקליה
ובצריה לשיעורא), והא דתנן 'פטור' - דאפיק חצי זית מכזית ומחצה (דאף על גב דמצמצם לשיעור - לאו מילתא היא, ולא אמרינן: אהני, דאי שקיל
מיניה פורתא - תו ליתא לשיעורא);
ורב נחמן?
אידי ואידי חייב;
והא דתנן 'פטור'!?
דאפיק חצי זית ממת גדול (דלא
אהני מידי).
משנה:
הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו, וכן שערו (תולש שער ראשו בידיו) וכן שפמו וכן זקנו, וכן הגודלת (שערה) וכן
הכוחלת (עיניה) וכן הפוקסת (יש מרבותי אומרים: מתקנת שערה
במסרק או בידיה, ויש שמפרשין: טחה כמין בצק על פניה, וכשנוטלו מאדים הבשר): רבי
אליעזר מחייב (בכולם חטאת), וחכמים אוסרין משום שבות. (וטעמא דרבי אליעזר מפרש בגמרא משום מאי מיחייב.)
גמרא:
אמר רבי אלעזר: מחלוקת ביד (בהא
שנוטלן בידו ולא בכלי - הוא דפטרי רבנן: שאין דרך גזיזה בכך בחול),
אבל בכלי – חייב.
פשיטא: 'זו בזו' תנן!
מהו דתימא רבנן בכלי נמי פטרי (דאין
כאן משום גוזז, דלא שייך אלא בצמר בהמה), והא דקתני 'זו בזו' להודיעך
כחו דרבי אליעזר - קא משמע לן.
ואמר רבי אלעזר: מחלוקת לעצמו (בהא
הוא דמחייב רבי אליעזר: שיכול לאמן ידו לעצמו לתקנו בלא כלי), אבל לחבירו
- דברי הכל פטור (אין יכול לאמן את ידו ליטול יפה
בלי כלי).
פשיטא! 'צפרניו (של
עצמו)'
תנן!
מהו דתימא רבי אליעזר לחבירו נמי
מחייב, והא דקתני צפרניו להודיעך כחן דרבנן - קא משמע לן.
וכן שערו [וכן זקנו]:
תנא: 'הנוטל מלא פי הזוג (מלא
ראש המספרים) – חייב (בשבת;
לרבנן - בכלי, לרבי אליעזר אף ביד - וזהו שיעורו)';
וכמה 'מלא פי הזוג'? אמר רב יהודה: שתים.
והתניא (בההיא ברייתא בסיפא) 'ולקרחה
(שהזהירה תורה לא תשימו קרחה (דברים
יד,א)) – שתים (שתים הוי קרחה)' (מכלל דפי הזוג לאו שתי שערות נינהו)?
אימא: 'וכן לקרחה – שתים'.
תניא נמי הכי (כרב יהודה, דאמר: שתים): 'הנוטל
מלא פי הזוג בשבת – חייב; וכמה 'מלא פי הזוג' – שתים; רבי אליעזר אומר: אחת (באחת הוא חייב, ולא בעינן מלא פי הזוג)!
ומודים חכמים לרבי אליעזר במלקט לבנות מתוך שחורות,
שאפילו אחת - חייב (שבאחת הוא מקפיד: שלא יהא נראה
כזקן),
ודבר זה אף בחול אסור משום שנאמר (דברים כב,ה)
[לא
יהיה כלי גבר על אשה ו]לא ילבש גבר שמלת אשה [כי תועבת ה' אלהיך כל
עשה אלה] (שמלת אשה
- ודרך הנשים להקפיד על כך, ולהתנאות<).
תניא: 'רבי שמעון בן
אלעזר אומר: צפורן שפירש רובה, וציצין (כמין רצועות דקות הפורשות מעור
האצבע סביב הצפורן) שפרשו רובן (קרובין לינתק): ביד מותר,
בכלי חייב חטאת'.
מי איכא מידי דבכלי חייב חטאת וביד מותר לכתחלה?
הכי קאמר: פירשו רובן - ביד מותר, בכלי פטור אבל אסור; לא
פירשו רובן - ביד פטור אבל אסור, בכלי חייב חטאת (כיון
דבכלי חייב חטאת - ביד איכא שבות: גזירה אטו כלי).
אמר רב יהודה: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: והוא שפרשו כלפי מעלה
ומצערות אותו (לצד הצפורן התחילו לפרוש, דקא מצערו ליה טפי).
וכן הגודלת [וכן הכוחלת וכן הפוקסת]:
גודלת כוחלת ופוקסת - משום מאי מחייבא?
אמר רבי אבין אמר רבי יוסי ברבי חנינא: גודלת - משום
אורגת; כוחלת - משום כותבת (שמוליכה מכחול סביב העין, כאדם
המוליך קולמוס סביב האות); פוקסת - משום טווה (שמתקנת
שערה בין אצבעותיה ופושטתו כשהוא נכרך; ולשון השני - עושה מאותו בצק כמין חוט).
אמרו רבנן קמיה דרבי אבהו: וכי דרך אריגה בכך? וכי דרך כתיבה
בכך? וכי דרך טויה בכך?
אלא אמר רבי אבהו: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוסי ברבי
חנינא:
(שבת צה,א)
כוחלת - משום צובעת; גודלת ופוקסת - משום בונה.
וכי דרך בנין בכך?
אִין, כדדרש רבי שמעון בן מנסיא: (בראשית ב,כב)
ויבן ה' אלהים את הצלע [אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם] - מלמד
שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אצל אדם, שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא 'בניתא'.
תניא 'רבי שמעון בן
אלעזר אומר: גודלת כוחלת ופוקסת לעצמה - פטורה (שאינה
יכולה לבנות יפה); לחברתה – חייבת
(ואין דרך בנין אלא אשה לחברתה: שרואה ועושה); וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אליעזר (מילתא אחריתי דשבת לאיסורא):
אשה לא תעביר סרק (צבע אדום הוא, הבא בקנים שקורין
טיפוניי"ן) על פניה,
מפני שצובעת.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol