דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף צז
(שבת צו,ב)
תנו רבנן [דומה לספרי במדבר פסקא קיג]: 'מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר (במדבר
טו,לב) ויהיו
בני ישראל במדבר וימצאו איש [איש מקשש עצים ביום השבת], ולהלן הוא אומר (במדבר
כז,ג) אבינו
מת במדבר [והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא
היו לו]; מה להלן
צלפחד - אף כאן צלפחד, דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא! בין כך
ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין: אם כדבריך - התורה כיסתו, ואתה מגלה אותו? ואם לאו
- אתה מוציא לעז על אותו צדיק!
(שבת צז,א)
ואלא הא גמר גזירה שוה (ואם
כן לא כסתו התורה, דהוה ליה כמפורש, ומשני: ר' יהודה בן בתירא לא גמרה, ואין אדם
דן גזירה שוה מעצמו)!
גזירה שוה לא גמר.
אלא (לרבי יהודה) מהיכא הוה (באיזו חטא מת, דכתיב (במדבר כז,ג)
כי בחטאו מת)?
מ'ויעפילו [לעלות אל ראש ההר וארון
ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה]'
(במדבר יד,מד) הוה (שלא
הרשיע כל כך כחילול שבת);
כיוצא בדבר אתה אומר [ספרי
במדבר פסקא קה]: '(במדבר יב,ט) ויחר
אף ה' בם וילך - מלמד שאף אהרן נצטרע, דברי רבי עקיבא; אמר לו רבי
יהודה בן בתירא: עקיבא! בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין: אם כדבריך - התורה
כסתו ואתה מגלה אותו? ואם לאו - אתה מוציא לעז על אותו צדיק!'
ואלא הכתיב 'בם'
ההוא - בנזיפה בעלמא.
תניא כמאן דאמר אף אהרן נצטרע [ספרי
במדבר פסקא קה], דכתיב (במדבר יב,י) [והענן סר מעל
האהל והנה מרים מצרעת כשלג] ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת –
תנא: שפנה מצרעתו (קדם ונתרפא).
אמר ריש לקיש: החושד בכשרים - לוקה בגופו, דכתיב (שמות
ד,א) [ויען משה ויאמר] והן לא יאמינו לי [ולא ישמעו בקלי
כי יאמרו לא נראה אליך ה'], וגליא קמי קוב"ה דמהימני
ישראל; אמר לו: הן מאמינים בני מאמינים, ואתה אין סופך להאמין; הן מאמינים - דכתיב
(שמות ד,לא) ויאמן העם [וישמעו כי פקד
ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו] בני מאמינים
- (בראשית טו,ו) והאמין בי"י [ויחשבה לו צדקה];
אתה אין סופך להאמין - שנאמר (במדבר כ,יב) [ויאמר ה' אל משה
ואל אהרן] יען לא האמנתם בי [להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה
אל הארץ אשר נתתי להם];
ממאי דלקה?
דכתיב (שמות ד,ו) ויאמר
ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך [ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג] (היינו לוקה בגופו).
אמר רבא, ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא: מדה טובה ממהרת
לבא ממדת פורענות, דאילו במדת פורענות כתיב 'ויוציאה
והנה ידו מצורעת כשלג', ואילו במדה טובה כתיב (שמות ד,ז) [ויאמר השב ידך
אל חיקך וישב ידו אל חיקו] ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו -
מחיקו הוא דשבה כבשרו (אחר היציאה מצורעת כשלג, ובמדה
טובה כתיב מחיקו והנה שבה).
(שמות ז,יב) [וישליכו איש מטהו ויהיו
לתנינם] ויבלע מטה אהרן את מטותם - אמר רבי
אלעזר: נס בתוך נס (לאחר שחזר ונעשה מטה בלען, ולא
כשהוא תנין, דלא כתיב 'ויבלע תנין אהרן').
מרה"י לרה"י [ורשות הרבים באמצע - רבי
עקיבא מחייב וחכמים פוטרין]:
בעי רבה: למטה מעשרה פליגי, ובהא פליגי: דמר סבר: אמרינן
קלוטה כמה שהונחה, ומר סבר לא אמרינן קלוטה כמה שהונחה, אבל למעלה מעשרה דברי הכל
פטור, ולא ילפינן זורק ממושיט (שהיה בעבודת הלוים למעלה מעשרה
מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, וסיפא, דקתני 'הזורק פטור והמושיט
חייב' - דברי הכל היא)? או דילמא למעלה מעשרה פליגי, ובהא פליגי: דמר סבר
ילפינן זורק ממושיט ומר סבר לא ילפינן זורק ממושיט (ומשום
הכי פליגי ופטרי רבנן: דאין כאן אויר רשות הרבים, וזורק ממושיט לא ילפינן, ורבי
עקיבא יליף, וסיפא - רבנן קאמרי לה), אבל למטה מעשרה דברי הכל חייב, מאי
טעמא? קלוטה כמה שהונחה דמיא?
אמר רב יוסף: הא מילתא איבעיא ליה לרב חסדא, ופשטה ניהליה
רב המנונא מהא: 'מרשות היחיד לרשות היחיד ועובר ברשות הרבים עצמה ('ועובר' גרסינן: מרשות היחיד לרשות היחיד ועובר ברשות הרבים עצמה - ולא
גרסינן ברישא 'הזורק'): רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרים' מדקאמר 'ברשות הרבים
עצמה' - פשיטא למטה מעשרה פליגי, ובמאי?: אילימא במעביר למטה מעשרה הוא דמחייב,
למעלה מעשרה לא מחייב - והאמר רבי אלעזר (ב'המצניע'): המוציא
משוי למעלה מעשרה – חייב, שכן משא בני קהת! אלא לאו בזורק (מיירי
מתניתא, כי מתניתין) ולמטה מעשרה הוא דמחייב (וקתני
בברייתא 'עצמה', ובהא הוא דמחייב רבי עקיבא - משום דנקלטה באוירו של רשות הרבים),
למעלה מעשרה לא מחייב - שמע מינה בקלוטה כמה שהונחה פליגי?
שמע מינה.
ופליגא דרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: מחייב היה רבי עקיבא
אפילו למעלה מעשרה (דיליף זורק ממושיט)',
והאי דקתני 'רשות הרבים עצמה' - להודיעך כחן דרבנן;
ופליגא (הא דרבי אלעזר) דרב
חלקיה בר טובי, דאמר רב חלקיה בר טובי: תוך שלשה - דברי הכל חייב (ואף על גב דלא נח - מודו דכמונח דמי); למעלה
מעשרה - דברי הכל פטור (דלא ילפינן זורק ממושיט);
משלשה ועד עשרה - באנו למחלוקת רבי עקיבא ורבנן (ובקלוטה
כמה שהונחה).
תניא נמי הכי: 'בתוך
שלשה - דברי הכל חייב; למעלה מעשרה - אינו אלא משום שבות (שזרק מרשותו לרשות חבירו, ולאו משום הפסק רשות הרבים, דהוא הדין נמי אם
היתה אצלו עד שיערבו), ואם היו
רשויות שלו (שתיהן) - מותר (לכתחילה); משלשה ועד עשרה - רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרין.'
אמר מר 'אם היו רשויות שלו - מותר' לימא תהוי תיובתיה דרב, דאיתמר: שני
בתים בשני צדי רשות הרבים, רבה בר רב הונא אמר רב: אסור לזרוק מזה לזה (ואפילו הן שלו, דאי משלו לשל חבירו - לא הוה שרי שמואל),
ושמואל אמר: מותר לזרוק מזה לזה', ולאו מי אוקימנא לההיא (בעירובין) כגון
דמידלי חד ומתתי חד, דזימנין נפל (דמתוך כך צריך לאמן ידו מגבוה
לנמוך או מנמוך לגבוה טריד בה, ודילמא לא זריק על הגג ונופל לרשות הרבים) ואתי
לאתויי. (ולהכי נקט ואתי לאתויי: דאילו משום נפילת רשות הרבים - ליכא חיוב חטאת,
דמתעסק הוא אצל הוצאה, דלא נתכוון לזרוק לרשות הרבים.)
אמר ליה רב חסדא לרב המנונא, ואמרי לה רב המנונא לרב
חסדא: מנא הא מילתא דאמור רבנן 'כל פחות משלשה - כלבוד דמי (דרשות
שאינו גבוה שלשה - בטל אצל רשות הרבים)'?
אמר ליה (סברא היא): לפי שאי
אפשר לה לרשות הרבים שתילקט במלקט וברהיטני (לפי
שאי אפשר להחליק רשות הרבים מגבשושית כאילו נלקטו במלקט ורהיטני [פלינ"ה [מקצוע] בלעז, והן בשני גווני כלים של עץ, וברזל חד נעוץ בתוכו, ובהן משוה פני
רוחב הקרש ומחליקה; הלכך, גבשושיות נמי רשות הרבים).
אי הכי (אי מסברא) - שלשה נמי?
ותו, הא דתנן 'המשלשל (מוריד) דפנות
מלמעלה למטה (מתחיל לארוג דופני הסוכה בערב כלפי מעלה, ומשלשל ובא
כלפי מטה), אם
הן גבוהין מן הארץ שלשה טפחים – פסולה', הא פחות משלשה כשרה (דאמרינן:
לבוד - כמי שנכפף עליהן, ונשלמו עד למטה; הכא לאו טעמא דתילקט הוא)?
התם - היינו טעמא: משום דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה
(ובפחות משלשה ליכא בקיעת גדיים).
תינח למטה, למעלה מאי איכא למימר (למעלה,
היכא דאמרינן לבוד למעלה - בכמה דוכתין, כגון 'מקיפין שלשה חבלים' דעירובין
(פ"א מ"ט דף טז,ב),
וכגון שהרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים - פסולה (סוכה יז,
א))?
אלא כל פחות משלשה כלבוד דמי - הלכתא גמירי לה.
תנו רבנן: 'מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד
באמצע: רבי מחייב [במשנה שבת פ"יא מ"א: רבי עקיבא מחייב]
וחכמים פוטרין'; רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: לא חייב רבי אלא ברשות
היחיד מקורה, דאמרינן 'ביתא - כמאן דמליא דמי (מתוך
שהוא חושך ומלא הבלא)', אבל שאינו מקורה (כגון
חצר) –
לא.
אמר רב חנא אמר רב יהודה אמר שמואל: מחייב היה רבי שתים:
אחת משום הוצאה ואחת משום הכנסה.
יתיב רב חנא וקא קשיא ליה (בהא
דאגמריה רביה):
(שבת צז,ב)
למימרא דמחייב רבי אתולדה במקום אב? והתניא: 'רבי
אומר: דברים הדברים אלה
הדברים (גבי שבת, דכתיב בויקהל [שמות
לה,א] : אלה הדברים [אשר
צוה ה' לעשת אתם]; דברים משמע תרין, ה"א - מרבי חד, הא תלת; 'אלה' בגימטריא תלתין ושש) -
אלו ל"ט מלאכות שנאמרו למשה בסיני' (ומניינא
למה לי? - על כרחיך לדעת כמה חטאות אדם מתחייב בהעלם אחד על השבת, ואי מחייב
אתולדה במקום אב בהעלם אחד - הוו להו טובא)!?
אמר ליה רב יוסף (לרב חנא): מר - אהא
מתני לה (להא דרב יהודה אמר שמואל 'מחייב היה רבי שתים'), וקשיא ליה
דרבי אדרבי; אנן - אדרבי יהודה מתנינן (רב יהודה לאו אהא אמרה, אלא אדרבי
יהודה מתני לה), ולא קשיא לן (ולא קשיא ליה: דלא אשכחן בעלמא
דפטר רבי יהודה אתולדה במקום אב), דתניא: 'מרשות היחיד לרשות
הרבים, ועבר ארבע אמות ברשות הרבים (קודם
שתנוח, דאיכא תרתי, הוצאה וזריקה ארבע אמות) - רבי יהודה
מחייב וחכמים פוטרין'.
אמר רב יהודה אמר שמואל: מחייב היה רבי יהודה שתים: אחת
משום הוצאה ואחת משום העברה (ורבנן פטרי אהעברה, משום דלא סבירא
להו קלוטה כמה שהונחה, ותהוי כמי שהונחה משיצתה בפתח וחזרה ונעקרה ונחה לסוף ארבע;
אבל חייב הוא משום הוצאה), דאי סלקא דעתא חדא הוא דמחייב - מכלל דרבנן פטרי לגמרי!
הא אפיק לה מרשות היחיד לרשות הרבים!?
ממאי? דילמא לעולם אימא לך רבי יהודה חדא הוא דמחייב,
ורבנן פטרי לגמרי, והיכי משכחת לה? - כגון דאמר "עד דנפקא ליה לרשות הרבים –
תנוח", ובהא קמיפלגי: דרבי יהודה סבר: אמרינן קלוטה כמה שהונחה, ואיתעבידא
ליה מחשבתו (שנחה ביציאתה מיד; הלכך חייב משום הוצאה, אבל משום
העברה - לא מחייב, ואף על גב דחשיב ליה כמה שהונחה ונעקרה והונחה: משום דהויא
תולדה במקום אב), ורבנן סברי: לא אמרינן קלוטה כמה שהונחה, ולא איתעבידא ליה
מחשבתו, אבל אתולדה במקום אב - לא מחייב רבי יהודה.
לא סלקא דעתא! דתניא: 'רבי יהודה מוסיף (עם שאר אבות מלאכות, להא דאמרן
דלכך נמנו, שאם עשאן בהעלם אחד - חייב על כל אחד ואחד) אף השובט (מכרכר בכרכר) והמדקדק (לאחר שמתח החוט של ערב - מכה בכרכר
בשנים ושלשה מקומות; ויש מפרשים: מדקדק = משוה האריגה: כשיש שני חוטין כרוכין זה
עם זה ומובדלים מן השאר, משוה אותן בכרכר או במחט); אמרו לו: שובט הרי הוא בכלל מיסך, מדקדק הרי הוא בכלל אורג'!
מאי לאו דעבדינהו לתרווייהו בהדי הדדי (שובט ומדקדק בהדי שאר מלאכות, דהא
'מוסיף' קתני, ומיסך ואורג נמנו עם אבות מלאכות, ואלה תולדותיהם, כדקתני: 'שובט
בכלל מיסך'), ושמע מינה מחייב היה רבי יהודה אתולדה במקום אב!
ממאי? דילמא לעולם דעבדה להא לחודה והא לחודה, ורבי יהודה
אתולדה במקום אב לא מחייב, ובהא קמיפלגי: דרבי יהודה סבר הני אבות נינהו, ורבנן
סברי הני תולדות נינהו; תדע, דקתני 'רבי יהודה מוסיף': אי אמרת בשלמא אבות
- מאי 'מוסיף'? מוסיף אבות; אלא אי אאמרת תולדות - מאי 'מוסיף' (הרי לא נמנו אלא אבות)?
איתמר נמי: רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: לא חייב רבי
יהודה אלא אחת.
אמר ליה רבינא לרב אשי: ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דמחייב
היה רבי יהודה שתים (נהי נמי דמיחייב אתולדה במקום אב,
הכא לאו תרתי איכא, דאי להכא לסוף ארבע בעי לה דתנוח - הכא לא מיחייב אהעברת ארבע,
דלא עבר מתחלת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים, אלא אהוצאה לחודיה הוא דמיחייב, והוצאה
אריכא הוא דעבד)?: אי להכא (אצל היציאה) קבעי לה (דתנוח) - להכא (לסוף ארבע) לא קבעי לה (לא בעי לה דתנוח, וליתא לזריקה ארבע, ולא מיחייב לה, דבעינן עקירה מתחילת
ארבע ברשות הרבים והנחה לסוף ארבע ברשות הרבים, והכא עם יציאת הפתח - הא לא נח
והעביר לסוף ארבע דניחייב אתרווייהו; ומיהו, אהוצאה הוא דמתחייב: דנתקיימה
מחשבתו, דהא נח ברשות הרבים), אי להכא קבעי לה - להכא לא קבעי לה!?
אמר ליה: באומר "כל מקום שתרצה - תנוח" (וכיון דלא איכפת ליה - הויא ליה קיום מחשבה בתרווייהו).
פשיטא נתכוון לזרוק שמנה וזרק ארבע - הרי כתב 'שם'
מ'שמעון' (דתנן לקמן בפרק 'הבונה' (שבת קג) דחייב בשתי אותיות - ואף על פי שנתכוין למלאכה גדולה);
נתכוון לזרוק ארבע וזרק שמנה מהו? מי אמרינן הא אפיק ליה? או דילמא היכא דבעי הא
לא נח?
ולאו היינו דאמר ליה רבינא לרב אשי, ואמר ליה: באומר
"כל מקום שתרצה תנוח" (הא לא אמר הכי - לא מיחייב אלא אם
כן נחה במקום מחשבתו? - הכי נמי, בתרוייהו מיפטר: לא שנא נתכוון לזרוק שמונה וזרק
ארבע, לא שנא לזרוק ארבע וזרק שמונה - פטור), ודקאמרת 'הרי כתב 'שם' מ'שמעון' (ואנתכוין לזרוק שמונה וזרק ארבע, דפשיטא ליה לחיובא) - (קא מותיב:) מי דמי? התם כמה דלא כתיב 'שם' לא מכתיב ליה 'שמעון' (הלכך כי כתב 'שם' - בכוונה כתביה, והא עבד ליה מלאכה, דיש שם אדם בשתי
אותיות הללו), הכא כמה דלא זריק ארבע (שתנוח לסוף ארבע) לא
מיזדרקי ליה תמני (בתמיה, הלכך: כי נח לסוף ארבע - לא
נתקיימה מחשבתו, ולא דמי ל'שם' מ'שמעון')?
(לשון
אחר - הכי גרסינן: אמר מר: הרי כתב 'שם' מ'שמעון' מי דמי כו' והיא היא.)
תנו רבנן: 'הזורק
מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע (אם
עבר ברשות הרבים) ארבע אמות (ואפילו על ידי צירוף) – חייב.
(שבת צח,א)
פחות מארבע אמות – פטור (דמשום
הוצאה לא מיחייב, דלא אמרינן קלוטה כמה שהונחה).'
מאי קא משמע לן?
הא קא משמע לן: רשויות (השוות) מצטרפות
(רשות הרבים זו עם רשות הרבים זו, ודלא כרבי יוסי, דאמר בפרק 'המוציא יין' (שבת
פ,א): אף בהעלם אחד לרשות אחת - חייב, לשתי רשויות – פטור), (ועוד קא משמע לן:) ודלא אמרינן קלוטה כמה שהונחה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol