דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
שבת דף צט
(שבת צח,ב)
תנו רבנן: 'חרוצים היו קרשים (כמו שפירשתי: חצי אמה באמצע רחבן מלמטה בגובה אמה, ונשארין הידות לכאן
ולכאן, וגם הם חרוצים מבחוץ כשיעור עובי דופן האדן ברחב ובגובה אמה עד הארץ, לרכוב
על האדן: שיהו משולבות קרש על קרש, ולא יפסיק עובי שני האדנים ביניהם),
וחלולים היו האדנים (שבאותו
חלל היו תוקעין ידות הקרשים),
(שבת צט,א)
ונראין קרסין בלולאות ככוכבים ברקיע' (מילתא אחריתי היא: שתי מחברות היו היריעות, כל אחת ואחת חמש יריעות תפורות
זו עם זו במחט על פני כל ארכן, ובאמצע היה מחבר בקרסים, מחברת עם מחברת: שהיו
לולאות בשפת חיצונה של כל מחברת באמצע המשכן אלו כנגד אלו, כדכתיב מקבילות הלולאות וגו' (שמות כו,ה))
תנו רבנן: 'יריעות
התחתונות - של תכלת ושל ארגמן ושל תולעת שני ושל שש, ועליונות - של מעשה עזים;
וגדולה חכמה שנאמרה בעליונות יותר ממה שנאמרה בתחתונות, דאילו בתחתונות כתיב (שמות
לה,כה) וכל
אשה חכמת לב בידיה טוו [ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש], ואילו בעליונות כתיב (שמות
לה,כו) וכל
הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העזים (נשא לבן
- יתירות חכמה משמע), ותניא משום רבי נחמיה: 'שטוף בעזים וטווי מן העזים.'
שתי גזוזטראות [זו כנגד זו ברשות הרבים, המושיט והזורק מזו לזו – פטור;
היו שתיהן בדיוטא אחת- המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים: שתי עגלות
זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין הקרשים מזו לזו - אבל לא זורקין]:
אמר רב משום רבי חייא: עגלות, תחתיהן וביניהן וצידיהן -
רה"ר'; אמר אביי: בין עגלה לעגלה (שבצדה) - כמלא ארך
עגלה;
וכמה ארך עגלה? חמש אמות.
למה לי (אורך העגלה חמש אמות)?:
בארבע ופלגא סגי (שאם מסדרן על רחבן - אינו מסדר על
חמש אמות יותר משלש, והרי בארבע ומחצה יכול לסדרן; ואי מסדרן בחודן - יותר מארבע
לא יסדר: מפני הפסקת מקום הבריחים שבאמצע הסדרים, ובפלגא אמה נמי תסגי ליה)?
כי היכי דלא לידחקו קרשים (אם
בא לסדרן על רחבן).
אמר רבא: צידי עגלה (חלל
שבין דפנות לאופנים, ועובי הדופן, ועובי האופן) - כמלא רחב
עגלה (שני הצדדים כמלא רחב חללה, דהיינו אמה ורביע לכל צד);
וכמה רחב עגלה?
שתי אמות ומחצה.
למה לי (רחבה תרתי ופלגא)?: (אם מפני שאם יצטרך להושיב מן הקרשים לתוכה יכניס, וישכיבם בה על חודן) באמתא
ופלגא סגיא!?
כי היכי דלא לידדו קרשים (שלא
יהיו הקרשים המוטלים לאורכן על דופנותיה לרחבן מדדין ונוטין לכאן ולכאן: שאם
מושבות הקרשים קצר [צר], מתוך שהן ארוכות ויוצאות לחוץ הרבה - יכבד אחד מן הראשין כשהן מדדין
בהליכתן, ויפלו).
אלא דקיימא לן 'דרך רשות הרבים שש עשרה אמה' - אנן
דגמרינן לה ממשכן: דמשכן - חמיסרי הואי (שתי העגלות ההולכות זו בצד זו רחב
כל אחת חמש אמות - הרי עשר, וחמש אמות ריוח שבין עגלה לעגלה - הרי חמשה עשרה)!?
(ואם
תאמר: יותר מעשרים הן, שהרי הקרשים אורכן עשר אמות, והן מוטלות על גבי דופני עגלה
לרחבה, נמצא אורך הקרשים הרי עשרים אמה, לבד מה שצריך למשוך קרשי כל עגלה ועגלה
לצד החיצון של עגלה שלא יגיעו ראשי הקרשים זו בזו ומעכבין את הילוך העגלות!?
- אין זה תשובה, שהקרשים למעלה מעשרה
הן, שהעגלה גבוה עשרה, ולגבי רשות הרבים - לית לן למיחשב אלא מקום העגלות וריוח
שביניהן שהוא למטה מעשרה, דכל למעלה מעשרה - לאו רשות הרבים היא, הלכך לא חשיב
ליה.)
אמתא יתירא הואי (עוד צריך להיות ברחב הדרך עודף
אמה, שתתן חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן לשני צדדין החיצונות של שתי עגלות),
דהוה קאי בן לוי: דכי משתלפי קרשים (זו מזו ליפול לתוך אויר שביניהם) -
הוה נקיט להו (נכנס לבין האויר אמה שביניהם ועומד בחצי אמה שיש בין
העגלה לצדדין, ומתקן את הסדר זו על זו שלא תפול העליונה; וכל הדרך הוא מהלך אחורי
העגלה, וכשרואה אותן משתלפות אל תוך האויר - רץ לתוך בליטת הקרשים שבצדדין עד
שמגיע לאמת האויר שביניהם, ודוחק עצמו לעמוד בחצי אמה עד שיחזיר הנשלפת למקומה ועל
סדרה).
משנה:
חולית הבור (קרקע חפירת הבור נותנין סביבותיו
להקיף כמין חומה, כמו שאנו נותנין היקף עצים או אבן סביב פי הבור), והסלע,
שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה - הנוטל מהן והנותן על גבן חייב; פחות מכן פטור.
גמרא:
למה לי למיתני 'חולית הבור והסלע' ליתני 'הבור
והסלע' (פשיטא לן דסלע נקט לענין גובהה, ובור לענין עומק שנוטל מתוכו ומוציא לרשות
הרבים, דאי לענין גובהה - כגון למוריד מחוליא למטה, וכגון דרחבה ארבע - למה לי
למיתניא כלל? הא תנא ליה 'סלע'!? אלא ודאי למוציא מתוך אוגני בור נקט לה; וכיון
דהכי הוא – 'חוליא' למה לי? ליתני 'הבור' לעומק 'והסלע' לגובה)?
מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: בור וחוליתה
מצטרפין לעשרה (לשויה הבור רשות היחיד; ואם הוציא מתוך אוגן חוליא -
חייב).
תניא נמי הכי: 'בור
ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה - אין ממלאין הימנה בשבת
(שבת צט,ב)
אלא אם כן
עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים (שיהא הממלא עומד לפנים מן המחיצה
וממלא), ואין שותין הימנה בשבת (לעמוד על שפתה ולשאוב בכלי ולהכניס ראשו לחללה ולשתות, כדתנן [עירובין
פ"י מ"ו]: 'לא יעמוד אדם ברשות הרבים
וישתה ברשות היחיד', שמא ימשוך הכלי אצלו) אלא אם כן הכניס לה ראשו ורובו (למקום
שהוא שותה); ובור
וחוליתה מצטרפין לעשר'.
בעא מיניה רב מרדכי מרבא: עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה
ורחב ארבעה, וזרק ונח על גביו – מהו?: מי אמרינן הרי עקירה באיסור (מרשות הרבים) הרי הנחה באיסור (ברשות היחיד)? או דילמא
כיון דממקום פטור קאתיא (שאי אפשר שלא הגביה תחילה למעלה מן
העמוד, שהוא מקום פטור, שאינו אויר רשות הרבים, ואויר רשות היחיד נמי לא הוי, דכי
אמרינן רשות היחיד עולה עד לרקיע - הני מילי כנגד רשות היחיד, אבל האי - מקמי
דלימטי לאויר עמוד אגבהיה למעלה מעשרה) – לא?
אמר ליה: מתניתין היא!
אתא שייליה לרב יוסף, אמר ליה: מתניתין היא!
אתא שייליה לאביי, אמר ליה: מתניתין היא!
אמר להו: כולכו ברוקא דהדדי תפיתו (כולכם
רוק אחד אתם רוקקים)!
אמרו ליה: ואת לא תסברא (דמתניתין
היא)?
והתנן 'הנוטל מהן ונותן על גבן חייב'!
אמר להו: דילמא מתניתין במחט (דאינה
גבוהה).
מחט נמי, אי אפשר דלא מדליא פורתא!
דאית ליה (לסלע) מורשא ([סדק] נמוך מעשרה, וכיון דכולה גבוהה עשרה בר מההיא מורשא, ואיהו לא הוי מקום
חשוב - הוי ליה חורי רשות היחיד); אי נמי דרמיא (מחט) בחריצה
(בחריץ שבסלע שבראשו, ולא נפל מלמעלה מעשרה, אלא לתוך עשרה)!
אמר רב מישא: בעי רבי יוחנן: כותל ברשות הרבים גבוה עשרה
ואינו רחב ארבע, ומוקף לכרמלית (בכותל זה הקיפו בקעה שהיתה כרמלית
ועל ידו נעשית רשות היחיד, כגון: שהוקף לדירה, או לא הקיפו בו אלא בית סאתים),
ועשאו רשות היחיד, וזרק (מרשות הרבים) ונח על גביו
(על ראשו) – מהו?: מי אמרינן כיון דאינו רחב ארבעה - מקום פטור הוא?
או דילמא כיון דעשאו (דכותל זה עשאה לכרמלית זו) רשות
היחיד - כמאן דמלי דמיא (והוי אצל ראשו כארעא סמיכתא כל
החלל)?
אמר עולא: קל וחומר: לאחרים עושה מחיצה (כל החלל עשאו רשות היחיד), לעצמו (ראש
הכותל) לא כל
שכן!
איתמר נמי: אמר רבי חייא בר אשי אמר רב, וכן אמר רבי יצחק
אמר רבי יוחנן: כותל ברשות הרבים גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה, ומוקף לכרמלית, ועשאו
רשות היחיד - הזורק ונח על גביו חייב: לאחרים עושה מחיצה, לעצמו לא כל שכן!
בעי רבי יוחנן: בור תשעה, ועקר ממנו חוליא (והניחו ברשות הרבים) והשלימה לעשרה, מהו?: עקירת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי
קאתו, ומיחייב (מי מיחייב אף על גב דמקמי עקירה לאו רשות היחיד הוה,
בשעת עקירה מיהא רשות היחיד הוה) - או לא מיחייב? ואם תימצי לומר כיון
דלא הוי מחיצה עשרה מעיקרא לא מיחייב, בור עשרה ונתן לתוכה חוליא ומיעטה מהו?:
הנחת חפץ וסילוק מחיצה (בהנחה זו נסתלקה מחיצת הבור
שנתמעטה מעשרה) בהדי הדדי קאתו מיחייב (מי מהני האי מיעוטא למיפטריה) - או
לא מיחייב?
תיפשוט ליה מדידיה, דתנן [שבת
פ"יא מ"ג דף ק,א]: 'הזורק ארבע אמות בכותל: למעלה
מעשרה טפחים - כזורק באויר, למטה מעשרה - כזורק בארץ, והזורק בארץ ארבע אמות חייב';
והוינן בה: והא לא נח? ואמר רבי יוחנן: בדבילה שמינה (שנדבק
בפני הכותל) שנינו; ואמאי (מיחייב)? הא קא ממעט
מארבע אמות (הא מתניתין 'ארבע אמות' קתני, ואפילו מצומצמות;
וכי נח בפני הכותל - נתמעט הזריקה מארבע אמות כדי מקום הדבילה, וקתני חייב, כיון
דמעיקרא ארבע אמות הוה) !
התם לא מבטל ליה (דבילה, הלכך לאו מיעוט הוא) הכא
מבטל ליה.
בעי רבא: זרק דף ונח על גבי יתידות (דקות,
שהיו גבוהות עשרה ואין רחבות ארבעה, ודף זה רחב ארבעה - עשאו רשות היחיד) מהו
(להתחייב בזריקה זו)?
מאי קמיבעיא ליה?: הנחת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו?
- היינו דרבי יוחנן!?
כי קמיבעיא ליה לרבא - כגון דזרק דף וחפץ על גביו – מאי?
כיון דבהדי הדדי קאתו, כהנחת חפץ ועשיית מחיצה דמי? או דילמא כיון דלא אפשר דלא
מידלא פורתא והדר נייח - כעשיית מחיצה והנחת חפץ דמי (כעשיית
מחיצה - ברישא, והדר הנחת החפץ דמי - חייב, דבשעת הנחתו כבר נעשה דף רשות
היחיד) ('ואם תימצי לומר' הוא: אם תימצי לומר כרבי יוחנן, דהנחת חפץ ועשיית מחיצה
בהדי הדדי לא מיחייב - הכא ודאי אדף לא מיחייב, מיהו אחפץ מהו לחיובי: דלא אפשר
דלא מידלי החפץ מעל הדף בשעת הנחת הדף, והדר נייח)?
תיקו.
אמר רבא: פשיטא לי מים על גבי מים - היינו הנחתן (ואם נטל מקצתן והוציא - הוה עקירה); אגוז על גבי מים
(שבת ק,א)
לאו היינו הנחתן (ואם נטלו משם - לאו עקירה היא);
בעי רבא: אגוז בכלי וכלי צף על גבי מים מהו?: מי אמרינן
בתר אגוז אזלינן, והא נייח? או דילמא בתר כלי אזלינן, והא לא נייח?
תיקו.
שמן על גבי יין - מחלוקת רבי יוחנן בן נורי ורבנן (לענין שבת), דתנן [טבול יום פ"ב מ"ה]: 'שמן (של
תרומה) שצף על גבי יין (של תרומה) ונגע טבול
יום בשמן - לא פסל אלא שמן (משום הכי נקט טבול יום: משום דפוסל
ואינו מטמא, הלכך לא פסל אלא שמן בלבד - דלאו חיבור הוא למיהוי כחד, ואילו הוה [הנוגע] טמא - הוה מטמא ליה לשמן, ושמן פסל ליה ליין); רבי יוחנן בן נורי אומר: שניהם חיבור זה לזה (דהוי כחד - ונפסל אף היין)' (ולענין
שבת נמי, לרבנן הוה ליה כאגוז על גבי מים, ולרבי יוחנן [בן נורי] הוה ליה כמים על גבי מים).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol