דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

ביצה דף ב

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

ביצה פרק ראשון ביצה שנולדה ביום טוב

(ביצה ב,א)

משנה:

ביצה שנולדה ביום טוב:

בית שמאי אומרים תאכל,

ובית הלל אומרים לא תאכל (בו ביום); (בגמרא מפרש טעמא;)

בית שמאי אומרים: שאור בכזית, וחמץ בככותבת (תמרה),

ובית הלל אומרים: זה וזה בכזית;

השוחט חיה ועוף ביום טוב: בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה,

ובית הלל אומרים: לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום;

ומודים שאם שחט - שיחפור בדקר (פיל"א בלע"ז) ויכסה, (כדמפרש טעמא בגמרא: כשיש לו דקר נעוץ מבעוד יום), שאפר כירה מוכן הוא (בגמרא בעי: מאי קאמר?).

(משום דהני תלת מילי הוו מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל גבי יום טוב - תנא להו גבי הדדי, ובגמרא מפרש טעמייהו.)

גמרא:

במאי עסקינן?: אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה (שאינה מוקצת) - מאי טעמייהו דבית הלל: אוכלא דאפרת הוא (רש"י: אוכל שנפרד, וחבירו במנחות 'חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמו', וכן בשחיטת חולין (דף עג,א); תוספות: פירוש: אוכל הנפרד מן האוכל הוא: דהביצה שנולדה - נפרדה היא מן התרנגולת, ואי בעי שחיט לה ואכיל כל שבגוה;)! אלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים? מאי טעמייהו דבית שמאי: מוקצה היא!?

ומאי קושיא? דלמא בית שמאי לית להו מוקצה (דדלמא כרבי שמעון סבירא להו דאמר בפרק 'כירה' (שבת דף מד,א) 'מוֹתר השמן שבנר ושבקערה אסור, ורבי שמעון מתיר')?

קא סלקא דעתין? אפילו מאן דשרי במוקצה - בנולד אסר (להכי פרכינן 'מאי טעמייהו דבית שמאי': דקא סלקא דעתין דאפילו לרבי שמעון דשרי במוקצה, בנולד אסיר: דאילו במוקצה סבירא ליה לא מקצי איניש מדעתיה מידי דחזי ליה, אבל נולד לא הוה ידע דנהוי דעתיה עלויה)!

מאי טעמייהו דבית שמאי?

אמר רב נחמן: לעולם בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, וּדְאית ליה מוקצה אית ליה נולד, ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד; בית שמאי כרבי שמעון ובית הלל כרבי יהודה.

ומי אמר רב נחמן הכי (דבית הלל כרבי יהודה)?: והתנן [שבת פ"כא מ"ג]: 'בית שמאי אומרים: מגביהין (בשבת) מעל השלחן עצמות (שאינן ראוין לאכילה) וקליפין (וקליפי אגוזים, ולא חיישינן למוקצה), ובית הלל אומרים: (אין מטלטלין אותן בידים שמוקצה הן, אלא) מסלק את הטבלא כולה (שיש תורת כלי עליה) ומנערה', ואמר רב נחמן: אנו אין לנו (בשיטת משנה זו לפי שמוחלפת שיטתה) אלא (כך שמעתי מרבותינו:) בית שמאי כרבי יהודה (ומחמרי), ובית הלל כרבי שמעון!

אמר לך רב נחמן: גבי שבת - דסתם לן תנא כרבי שמעון, דתנן [שבת פ"כד מ"ד]: 'מחתכין את הדלועין (תלושין) לפני הבהמה (ולא אמרינן טרחא דלאו צורך הוא), ואת הנבלה לפני הכלבים (ואף על פי שנתנבלה בשבת, דבין השמשות לא היתה עומדת לאכילת כלבים -  אפילו הכי שרי: דלית לן מוקצה בשבת!)' (הלכך: מגביהין מעל השלחן - דמיירי בשבת -) מוקים לה לבית הלל כרבי שמעון (כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא, דקיימא לן הלכה כסתם משנה וקיימא לן הלכה כבית הלל), אבל

(ביצה ב,ב)

גבי יום טוב - דסתם לן תנא (רבי) כרבי יהודה (דאשכחן דסתם כרבי יהודה), דתנן [ביצה פ"ד מ"ג]: 'אין מבקעין עצים (ביום טוב, לא) מן הקורות (הסדורות זו על גב זו בקרקע ועומדות לבנין) ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב (ואף על פי שעומדת מעכשיו להיסק, הואיל ובין השמשות לאו להכי קיימא; כיון דאתקצאי לבין השמשות - אתקצאי לכולי יומא)' (אלמא אית לן מוקצה ביום טוב, הלכך) מוקים לה (רב נחמן למתניתין) לבית הלל כרבי יהודה (דאיירי ביום טוב, ובית הלל כרבי יהודה, ובעומדת לגדל ביצים, ומשום מוקצה).

(תוספות מסכת ביצה דף ב עמוד ב ד"ה גבי שבת דסתם לן תנא כרבי שמעון:

ותימה: והא הוי 'סתם ואחר כך מחלוקת', דהא פליג רבי יהודה במתניתין, ואמר: אם לא נתנבלה בערב שבת – אסור, ואין הלכה כסתם ,דכי האי גונא חשיב 'סתם ואחר כך מחלוקת' בפרק 'יש נוחלין' (בבא בתרא דף קכב,ב ושם) גבי מלתיה דרבי יוחנן בן ברוקה, דפריך 'סתם ואחר כך מחלוקת היא'!

ויש לומר דהתם סמיך א'ועוד מאי', אלא דפריך בתר הכי, וכן פירש שם בקונטרס; אבל לעולם מהני הסתם להיות רבים, והוי רבים רבי שמעון, והוי יחיד רבי יהודה, והלכתא כרבים כתנא קמא, דהיינו רבי שמעון!

ואי תימא גבי שבת נמי סתם לן כרבי יהודה, כי האי דתנן (שבת פ"ג מ"ו, דף מד,א): 'מטלטלין נר חדש אבל לא ישן, ורבי שמעון מתיר' והואיל ואוסר מוקצה מחמת מיאוס - כל שכן מחמת איסור - דהכי אמרינן התם; ויש לומר דהאי סתמא עדיפא, הואיל ונשנית משנה בסתם לבסוף פרק 'מי שהחשיך' (בבא בתרא דף קנו,ב ושם))

מכדי מאן סתמיה למתניתין? – רבי (הוא סדר המשנה, וכשראה דברי חכם וישרו בעיניו - שנאן סתם, ולא הזכיר שם אומרו עליהן, כדי שלא יהו שנויה מפי יחיד, ונראין כאילו נשנו מפי המרובים ויעשו כמותן); מאי שנא בשבת דסתם לן כרבי שמעון ומאי שנא ביום טוב דסתם לן כרבי יהודה?

אמרי: שבת, דחמירא ולא אתי לזלזולי בה (אי מקילין בה חדא קולא לא אתי לאקולי בה טפי) - סתם לן כרבי שמעון, דמיקל; יום טוב דקיל ואתי לזלזולי ביה - סתם לן כרבי יהודה, דמחמיר.

במאי אוקימתא? בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, ומשום מוקצה? אי הכי, אדמפלגי בביצה - לפלגו בתרנגולת?

להודיעך כחן דבית שמאי, דבנולד שרי;

ולפלוגי בתרנגולת להודיעך כחן דבית הלל דבמוקצה אסרי? וכי תימא 'כח דהתירא עדיף (טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר, שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר, אבל כח האוסרין אינה ראיה: שהכל יכולין להחמיר, ואפילו בדבר המותר)', ונפלוג בתרוייהו: 'תרנגולת העומדת לגדל ביצים, היא וביצתה: בית שמאי אומרים תאכל, ובית הלל אומרים לא תאכל'!?

אלא אמר רבה: לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה וביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן, ומשום הכנה (דאסרי לה בית הלל, כדמפרש ואזיל), וקסבר רבה כל ביצה דמתילדא האידנא - מאתמול גמרה לה (ואף על גב דבידי שמים הוא – אסור, דבעינן כל סעודות שבת וסעודות יום טוב שיהו מזומנות ומוכנות מבעוד יום של חול);

ורבה (דאסר בהכנה שאינה בידים ממש) לטעמיה, דאמר רבה (בפסחים (דף מז,ב), ויליף מהכא דמוקצה דאורייתא): מאי דכתיב (שמות טז,ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ [וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם] (וְהֵכִינו = והזמינו, כגון "מכאן אני אוכל למחר"; דאי משום הכנה בידים ולומר שיאפו ויבשלו מבעוד יום - בהדיא כתיב [שמות טז,כג] אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ [וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ], אלא הזמנה בפה קאמר, וכתיב בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וסתם [יום] ששי חול הוא, ואחשבה רחמנא לסעודת שבת שיזמיננה מבעוד יום ובחול)? - חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב, ואין יום טוב מכין לשבת (ויום טוב נמי קרוי 'שבת' ובעיא סעודתו הזמנה, והזמנתה בחול), ואין שבת מכינה ליום טוב. (אבל סעודת חול לא חשיבא ולא שייכא בה הזמנה, הלכך באחד בשבת בעלמא לית לן למיסר ביצה שנולדה ביה משום דאתכן בידי שמים, דסעודת חול לא אצרכה רחמנא זמון מבעוד יום, דלא שייך בה מוקצה.)

('ואין יום טוב מכין לחברו' לא גרסינן במלתיה דרבה, דהא קרא קא דריש, ושני ימים רצופים בתורה לא אשכחן, דמספיקא עבדינן להו;)

אמר ליה אביי: אלא מעתה, יום טוב בעלמא (שאינו אחר שבת) תשתרי (לגמוע ביצה חיה שנולדה בו)?

גזרה משום יום טוב אחר השבת;

שבת דעלמא תשתרי?

גזרה משום שבת אחר יום טוב;

ומי גזרינן (ומי אחמור רבנן בביצה למגזר היתרא משום איסורא)? והא תניא [תוספתא ביצה פ"א הלכה ב [ליברמן]]: 'השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות - מותרות לאכלן ביום טוב', ואם איתא ליגזר משום הנך דמתילדן ביומיהן? (ואי תימא הויא לה גזרה לגזרה: דהנך דמתילדין ביומיהם נמי אינן אסורות אלא משום גזרה דיום טוב אחר השבת! – תריץ: הא מצי לאוקומי ביום טוב אחר השבת, דהשתא איכא למיגזר אטו הנך דמתילדין ביומיהם; ואשמועינן הך מתניתין דאפילו ביום טוב אחר השבת מותרות הואיל ואינם נולדות, ומשום הנך דמתילדן ליכא למגזר, דמילתא דלא שכיחא הוא; בשם רבינו; והא דאמרינן בכולי הש"ס שאין גוזרין גזרה לגזרה - מהאי קרא נפקא [ספרא אחרי מות פרשתא ט פרק יג הלכה כב]: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי [ויקרא יח,ל] - עשו משמרת - כלומר: גזרה - למשמרתי = לתורתי, ולא משמרת למשמרת: שלא יעשו גזרה לגזרה)

אמר ליה: ביצים גמורות במעי אמן מילתא דלא שכיחא היא, ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.

רב יוסף אמר: (טעמא דביצה בתרנגולת העומדת לאכילה:) גזרה משום פירות הנושרין. (וכדאוקימנא ובית הלל דאסרי משום פירות הנושרין מן האילן בשבת; וקא סלקא דעתך השתא גזרה היא משום פירות הנושרין דלא נכלינהו, דהא נמי לפירות הנושרין מן האילן דמיא: שאף זו פרי הנושר!)

אמר ליה אביי: פירות הנושרין טעמא מאי?

(ביצה ג,א)

גזרה שמא יעלה ויתלוש (דהוה איסורא דאורייתא, דהיינו קוצר, שהוא אב מלאכה); היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה?

כולה חדא גזרה היא (לא שתהא זו גזרה דלא ליתי לידי פירות הנושרין, אלא כשנמנו וגזרו על פירות הנושרין - אף ביצה היתה במשמע, ואף על גב דלית בה משום תלישה, מיהו מכלל גזרת חכמים היתה, שאף היא פרי הנושר);

רבי יצחק אמר: גזרה משום משקין שזבו (דקיימא לן אסורין לבו ביום, כדתנן 'ואם יצאו מעצמן אסורים' (שבת פ"כב מ"א, דף קמג,ב), וביצה נמי דמיא להו: שזבה ויצאת ממקום שהיתה בלועה).

אמר ליה אביי: משקין שזבו, טעמא מאי? - גזרה שמא יסחוט (וסחיטת פירות - תולדה דדש היא: שמפרקן מתוך זג שלהן, כמפרק תבואה מקש שלה); היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה?

כולה חדא גזרה היא (כדפרישית: כשגזרו על משקין שזבו - אף ביצה היתה במשמע).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות מהמקרא בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

This material is ©2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol