דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.

ביצה דף ד

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

המשך ביצה פרק ראשון ביצה שנולדה ביום טוב

(ביצה ג,ב)

אמר רב פפא: האי תנא (דלעיל) - תנא דליטרא קציעות הוא, דאמר: כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן (כגון ליטרא קציעות דאיירי בתרומת פירות דרבנן) לא בטיל (כדמפרש לקמיה), וכל שכן (ביצה טרפה) בדאורייתא,

דתניא [תוספתא תרומות פ"ה הלכה יא [ליברמן]]: 'ליטרא קציעות (קציעות = תאנים שנתייבשו בשדה וקצען במקצוע, והוא שם כלי העשוי לכך) שדרסה על פי עגול (וחותכין בו עוקצי התאנים, ואחר כך דורסין אותם בכלי עגול, והן נדבקין יחד ונעשין כגבינה, והוא נקרא 'עגולי דבילה', וכשבאין למוכרן מפרידן במגריפה ומוכרן במשקל ליטרא) (גירסת רש"י – והיא גרסת המשנה תרומות פ"ד מ"י: שדרסה על פי כלי ששמו 'עגול' שבו עושין העגולין) ואינו יודע באיזה עגול דרסה (אבל יודע שעל פיו הוא ולא בתוכו), על פי חבית ואינו יודע באיזו חבית דרסה, על פי כַוֶּרֶת [סוג סל] ואינו יודע באיזו כורת דרסה, רבי מאיר אומר (כך נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע בדבר זה): רבי אליעזר

(ביצה ד,א)

אומר: (אף על פי שאין לטרות תחתונות בספק דמוע - מצטרפות התחתונות אל הפומין של כל העגולין הללו: אם אין כאן מאה פומין של היתר שיהא בהן כדי להעלות פי האיסור באחד ומאה) רואין את העליונות כאילו הן פרודות והתחתונות מעלות את העליונות (רואין כאילו ליטרות של כל הפומין פרודות מעל הפומין ומעורבות בשל שולים, ונמצאו כולם בספק הדמוע, ומצטרפות התחתונות להעלות את ליטרא שעל הפה: דהואיל ותרומת פירות דרבנן - מקילים בהעלאתם); רבי יהושע אומר: אם יש שם מאה פומין (של היתר לבד פומין של אסור) – יעלו (מעלין אותן באחד ומאה), ואם לאו - הפומין אסורין (ואין השולים מועילין לבטל הפומין הואיל ואינן בספק הדמוע) והשולים מותרין;

רבי יהודה אומר (לא כן נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע, אלא כן נחלקו): רבי אליעזר אומר: אם יש שם מאה פומין יעלו, ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין; רבי יהושע אומר: אפילו יש שם שלש מאות פומין (וכולן בכלל הספק) - לא יעלו (אין מעלין את היחיד, הואיל ופומי הכלי 'דבר שיש בו מנין' הוא לא בטלי, ואפילו בדרבנן); (אבל) דרסה בעגול ואינו יודע באיזה עגול דרסה - דברי הכל יעלו'.

'דברי הכל'? היינו פלוגתייהו!?

אמר רב פפא: הכי קאמר: דרסה בעגול (בתוך העגול, דעכשיו אינן נכרות שהרי מדובקות) ואינו יודע באיזה מקום עגול דרסה: אי לצפונה אי לדרומה (הואיל והשתא לאו בת מנין היא ולא מנכרא) - דברי הכל יעלו; (ותנא דלעיל* - רבי יהודה ואליבא דרבי יהושע היא); [*שממנו הקשו לעיל: 'אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה, לא לכסות בה את הכלי, ולא לסמוך בה כרעי המטה, אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר, וספיקה אסורה, ואם נתערבה באלף כולן אסורות']

רב אשי אמר: (הא דקתני 'וספקה אסור') לעולם ספק יום טוב ספק חול, (ודקשיא לך לרב יוסף ולרבי יצחק ספק דרבנן הוא ולקולא - הכא אזלינן לחומרא הואיל ו)הוי דבר שיש לו מתירין (למחר), וכל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל (כגון ביצה, דגזרת פירות הנושרין היא - לא בטלה בתערובתה; וכי היכי דבבטולה מחמרינן מהאי טעמא - בספקה נמי מחמרינן מהאי טעמא).

תניא: 'אחרים אומרים משום רבי אליעזר: ביצה (אם נולדה ביום טוב) תאכל, היא ואמה'; במאי עסקינן?: אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה – פשיטא, דהיא ואמה שריא (כלומר: אם בא לומר כבית שמאי, לשמעינן ביצה - אמה למ&##1492; לי? פשיטא דשריא)! אלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים - היא ואמה אסורה (דשמעינן לרבי אליעזר דאית ליה מוקצה, דתנן בפרק 'המביא' (לקמן פ"ד מ"ז, דף לד,א) 'רבי אליעזר אומר: עומד אדם על המוקצה כו' אלמא הכנה בעי)!?

אמר רבי זירא: תאכל אגב אמה (אם אוכלין את אמה היום – תאכל אף היא).

היכי דמי?

אמר אביי: כגון שלקחה (תרנגולת זו - קנאה) סתם; נשחטה - הובררה דלאכילה עומדת; לא נשחטה - הובררה דלגדל ביצים עומדת.

רב מרי אמר: גוזמא קתני (כאדם שרוצה להחזיק דבריו מדבר יתר, ובעומדת לאכילה קאמר, ונחלק על בית הלל האוסרים; ואמה לא איצטריכא ליה, אלא גזים ואמר מילתא יתירא: הכל יאכל גם את האב גם את האם), דתניא: 'אחרים אומרים משום רבי אליעזר: ביצה תאכל היא ואמה ואפרוח וקליפתו'; מאי 'קליפתו'?: אילימא קליפה ממש, קליפה בת אכילה היא? אלא אפרוח בקליפתו; עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בן יעקב (רבי אליעזר בן יעקב אוסר אפרוחים שלא נפתחו עיניהם, ופליגי רבנן עליה, ולקמן מייתי לה בגמרא) אלא היכא דיצא לאויר העולם, אבל היכא דלא יצא לאויר העולם לא פליגי! אלא 'אפרוח וקליפתו' גוזמא (אף על פי דלא אפשר - גזים ואמר מילתא דטופיינא; גוזמא = דבר שנוי שאינו מתקבל) - הכא נמי 'תאכל היא ואמה' גוזמא.

אתמר: שבת ויום טוב (הסמוכין, והוא הדין ליום טוב ושבת): רב אמר: נולדה בזה אסורה בזה, ורבי יוחנן אמר: נולדה בזה מותרת בזה.

נימא קסבר רב קדושה אחת היא (הרי הן כיום אחד ארוך)? והאמר רב 'הלכה כארבעה זקנים ואליבא דרבי אליעזר, דאמר (בערובין בפרק 'בכל מערבין' (דף לח,ב)) שתי קדושות הן (ומערב ליום אחד למזרח ולשני למערב)!? אלא הכא בהכנה דרבה (דאמר: הכנה בידי שמים מתסרא מיום טוב לשבת, דסעודת שבת בעיא הזמנה מיום חול מגזרת הכתוב) קמיפלגי: רב אית ליה הכנה דרבה, ורבי יוחנן לית ליה הכנה דרבה, כתנאי: 'נולדה בשבת - תאכל ביום טוב; ביום טוב - תאכל בשבת; רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: עדיין היא מחלוקת (בית שמאי ובית הלל בזה, כשם שנחלקו לבו ביום), שבית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל'.

אושפיזכניה (בעל הבית) דרב אדא בר אהבה הוו ליה הנך ביצים מיום טוב לשבת (היום נולדו והיה רוצה לאכלן למחר בשבת); אתא לקמיה, אמר ליה: מאי לאטווינהו (לצלותן) האידנא (מי אסירי בטלטול בו ביום או לא) וניכלינהו למחר?

אמר ליה: מאי דעתיך (דפשיטא לך דלמחר מיהא שרו)? (משום דקיימא לן) רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן? (מיהו בטלטול האידנא אסירי, ד)אפילו רבי יוחנן לא קא שרי (לצלותה היום) אלא לגומעה למחר (אם היה יום טוב קודם לשבת), אבל ביומיה לא (ואפילו בטלטול), והתניא (סייעתא): 'אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביום טוב, אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה'.

אושפיזכניה דרב פפא - ואמרי לה ההוא גברא דאתא לקמיה דרב פפא - הוו לי&##1492; הנך ביצים משבת ליום טוב; אתא לקמיה, אמר ליה: מהו למכלינהו למחר?

אמר ליה: זיל האידנא ותא למחר, דרב לא מוקי אמורא עלויה (לא היה מעמיד מתורגמן לפניו לדרוש דרשה לרבים) מיומא טבא לחבריה (כלומר: משעשה היום יום טוב, דהיינו לאחר סעודה, עד מחר) משום שכרות (דרב אורויי היה מורי בדרשה שלו, כדאמרינן בכריתות, ושכור אסור להורות, דכתיב יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ (ויקרא י,ט), וכתיב וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שם,פסוק יא));

כי אתא למחר - אמר ליה:

(ביצה ד,ב)

איכו השתא אשתלאי (אם הוריתי לך אתמול בשכרותי שכחתי ושגגתי) ואמרי לך (והייתי מורה בו היתר, משום דקיימא לן בשאר דוכתי) 'רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן' (עכשיו יפה דחיתיך עד היום ונזכרתי); הא אמר רבא (לקמן (דף ה,ב)): הלכתא כותיה דרב בהני תלת (שאמר לענין ביצה זו משבת ויום טוב, ולקמיה בשני ימים טובים של גליות נחלק להקל, והשלישי בשני ימים טובים של ראש השנה נחלק להחמיר), בין לקולא בין לחומרא.

אמר רבי יוחנן: עצים שנשרו מן הדקל (שנשבר) בשבת - אסור להסיקן ביום טוב (הסמוך לו); ואל תשיבני 'ביצה' (שאמרתי בה 'נולדה בזה מותרת בזה', דהכא שייך למיסר טפי): מאי טעמא ביצה? - משום דביומא נמי (אי לאו דאסירא משום דנולדה בשבת הוה) חזיא לגומעה (חיה, שיש בני אדם גומעין כן), ולא קא שרי לה עד למחר, מידע ידיע (כי שרית ליה למחר ואתמול לא שרית -) דבת יומא אסורה; עצים דלא חזו ליומייהו (אבל עצים דשבת כיון דביומייהו בלאו איסור מוקצה נמי לא חזו שאין מבערין אש בשבת), אי שרי להו למחר - אתי למימר ביומייהו (אם נפלו בו ביום) נמי שרו, ואתמול (שלא בערנום) - משום שבת הוא דלא חזו להסקה!

אמר רב מתנה: עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב, מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא (כשמוליכן בתנור מזוית לזוית)?

כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך - בהיתרא קא מהפך (שהאיסור בטל ברוב).

והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן 'אין מבטלין איסור לכתחלה' (דאף על גב דאיסורא בטיל ברובא - הני מילי היכא דאיערב ממילא, אבל לאערובי ולבטולי בידים – אסור; דהכי תנן במסכת תרומות (פ"ה מ"ט): סאה תרומה שנפלה לתוך תשעים ותשעה, וחזרה ונפלה סאה של חולין: אם שוגג – מותר, ואם מזיד הפילהּ לאותה סאה אחרונה כדי להשלים מאה חולין להעלות את התרומה - אסור)?

הני מילי בדאורייתא (כגון תרומה), אבל בדרבנן (כגון מוקצה דהכא) מבטלין.

ולרב אשי, דאמר: כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל - מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה, הכא - מקלא קלי איסורא [וממילא אינו ניתר, ואינו 'דבר שיש לו מתירין', ולכן הגזירה על דבר שיש לו מתירין לא חלה].

אתמר: שני ימים טובים של גליות (שאין עושין אותו אלא בני גליות הרחוקים מבית דין ואין השלוחין יכולין להגיע אצלם מראש חדש עד יום טוב להודיעם באיזה יום נקבע החודש: אם ביום שלשים אם ביום שלשים ואחד, ועושין שני ימים יום טוב מספק, ומדאורייתא ביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון ותו לא): רב אמר: נולדה בזה מותרת בזה (דחד מינייהו חול הוא, וממה נפשך שריא), ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה (כדמפרש ואזיל).

לימא קא סבר רב אסי קדושה אחת היא (חכמים קבעום על בני גולה לעשותם לדורות מחמת ספק זה, והטילום עליהם כחומר יום ארוך)? והא רב אסי מבדיל מיומא טבא לחבריה (ומברך "המבדיל בין קדש לחול")!? (דקסבר קים לן בקביעא דירחא, ויום טוב שני - חול גמור הוא; משום מנהג אבותינו שלא ידעו בקביעת החדש כמונו ועשאום מספק - מאליהן אנחנו עושין אותם;)

רב אסי ספוקי מספקא ליה (אם חק חכמים הוא שהוטל על הגליות לדורות ואפילו ירבו בהם חכמים יודעי העתים יהיו עושין אותן שנים, אם כן הרי הוא מדברי סופרים כיום ארוך; או אם הן עשאום מאליהן מספק, וחד מנייהו חול, ולמאן דקים ליה בקביעא דירחא בעי אבדולי) ועביד הכא לחומרא והכא לחומרא.

אמר רבי זירא: כותיה דרב אסי מסתברא (דאסיר), דהאידנא ידעינן בקביעא דירחא (על ידי חשבון שמחשבין תולדתו אנו למדים אם נראה ביום שלשים אם לאו) וקא עבדינן תרי יומי (אלמא חק קבוע הוא מתקנת חכמים על ישראל הרחוקים לעשותן, ואפילו בלא ספק, הלכך כחד יומא אריכא שוינהו)!

אמר אביי: כותיה דרב מסתברא (שאינו חק, אלא מדאגת הספק החמירום עליהם הגליות), דתנן [ראש השנה פ"ב מ"ב]: '*בראשונה היו משיאין משואות (כמו לְהַעֲלוֹתָם מַשְׂאַת הֶעָשָׁן מִן הָעִיר (שופטים כ,לח), תבערה; ובראש השנה מפרש להו, ובהן היו יודעין כל בני הגליות הקרובים והרחוקים את קביעת החודש ולא היו עושין אלא יום טוב אחד בכל מקום); משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין (ועד מקום שיכול להגיע בתוך חמשה עשר ימים - הם מוד&##1497;עים, ועושין יום אחד, והשאר עושין שני ימים)', ואילו בטלו כותים עבדינן חד יומא (הדרינן ועבדינן משואות בראש ההרים וידעו הכל, ועבדי חד יומא בכל דוכתא); (והאידנא נמי:) והיכא דמטו שלוחין (קודם יום טוב) - עבדינן חד יומא (שמע מינה לא קבעום עליהם בתקנה לדורות).

*(קודם שקלקלו הכותים והשיאו הם משואות ביום שלא קבעו בו החודש, כדי להטעות את ישראל;)

והשתא דידעינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי?

משום דשלחו מתם: 'הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם: זמנין דגזרו <המלכות גזרה> {שמדא} (שלא יתעסקו בתורה, וישתכח סוד העיבור מכם, ותעבדו נמי חד יומא) ואתי לאקלקולי (ולעשות חסר מלא ומלא חסר ותאכלו חמץ בפסח).

אתמר: שני ימים טובים של ראש השנה: רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: נולדה בזה אסורה בזה (שהם ודאי חוק קבוע להיות כיום ארוך מדרבנן, שמתחילה לא מחמת ספק התחילו לעשותן), דתנן [ראש השנה פ"ד מ"ד]: 'בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום (יום שלשים של אלול, ומבערב היו אסורין במלאכה שמא יתקדש החודש למחר ונמצא שהלילה הזה יום טוב, שכן כל היום מצפין לעדות רואי הלבנה אולי יבואו, וכל שעה שבאין עד שתחשך היו מקבלין עדותן ומקדשין החודש בו ביום); פעם אחת נשתהו העדים לבא

(ביצה ה,א)

ונתקלקלו הלוים בשיר (בשיר תמיד של בין הערבים, שאמרו בו שירה של חול, שהיו סבורים שלא יבאו עוד והיום חול; וכשבאו - נמצא שהוא קדש! ובשל שחר אין טעות: דבתמיד של שחר אפילו הוקדש החדש קודם הקרבתו - שיר של חול היו אומרים, לפי שברוב השנים אין העדים ממהרים לבא כל כך) - התקינו שלא יהו מקבלים את העדים אלא עד המנחה (עד הקרבת תמיד של בין הערבים, אבל לאחר מכאן אותו היום - הרי הוא מעובר, ומונין מיום המחרת ליום הכפורים וסוכות), ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה (אף על פי שאין מונין למועדות מהיום) - נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש (לא מזלזלינן ביה בהאי [יום ה]שלשים [של אלול], אלא גומרין אותו באיסורו: כאשר הוזהרו עד המנחה ממלאכה - כן נוהגין וגומרין אותו בקדושתו)' (אלמא: תחילת עשייה שני ימים לראש השנה אפילו בבית דין הוה, ולא מספק, שהרי ודאי שיום טוב למחר ואף על פי כן תקנו לעשותו; שמע מינה: חק חכמים ומצותן היה לעשותן בבאו עדים אחר המנחה, והרחוקים יש עליהם לעשותן בכל שנה שמא יבאו עדים אחר המנחה, והרי קדושתו אחת, ואין כאן לומר 'ממה נפשך חד מינייהו חול', דשמא אין כאן חול אלא שניהם קדש!).

תוספות ד"ה ונתקלקלו הלוים בשיר - בשיר של בין הערבים מיירי, שאמרו שיר של חול, שלא היו סבורים שיבאו עדים אותו יום ונהגו אותו יום חול וכשבאו לאחר המנחה נמצא שהוא קדש, אבל אינו אומר 'בשיר של שחרית', שאמרו של חול בתמיד של שחרית, שהרי אפילו באו קודם הקרבת תמיד של שחרית היו אומרים שיר של חול, כדאמרינן בר"ה (דף ל,ב ושם), לפי שרוב השנים לא היו ממהרין כל כך לבא;

והקשה ר' פרץ: והאיכא קלקול גבי מוספין, ואמאי לא חשו אלא על עבודת התמיד: דכשבאו עדים מן המנחה ולמעלה כבר הקריבו התמיד, וא"כ אינן יכולין להקריב המוספין, דכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים, ודרשינן (יומא דף לג,א) עליה השלם כל הקרבנות כולן: שאין קרבן קרב לאחריה!

ותירץ: דאפילו לא באו עד לאחר הקרבת התמיד - מכל מקום המוספין קרבין, דהיכא דלא אפשר שאני, מידי דהוי אמחוסר כפורים בערב פסח שמביא כפרתו לאחר הקרבת התמיד של בין הערבים ואוכל פסחו בערב; והכי אמרינן בפרק 'תמיד נשחט' (פסחים נט,א ושם);

ועוד יש לומר: דאתי עשה דרבים ודחי עשה דהשלמה משום דאלים טפי, דהכי אמרינן בתמיד נשחט (ג"ז שם) דאתי עשה דפסח דענוש כרת ודחי עשה דהשלמה דאינו ענוש כרת,

ויש מפרשי' דמעיקרא אייתו התמיד ומתנו: אם לא יבאו עדים - יהא תמיד, ואם יבאו - יהא מן המוספין, ואחר כך יביאו את התמיד ושאר קרבנות, ולא נהירא: דאיכא בהדיא התם דאמרו שיר של חול עם תמיד של בין הערבים.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות מהמקרא בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM;

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

This material is ©2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol