דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ביצה דף ח
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
המשך ביצה
פרק ראשון ביצה
שנולדה ביום טוב
(ביצה
ז,ב)
ומודים
שאם שחט
שיחפור בדקר
ויכסה:
אמר
רבי זריקא אמר
רב יהודה:
והוא שיש לו
דקר נעוץ
מבעוד יום.
(לרב
יהודה פריך,
דאמר 'והוא
שיש לו דקר
נעוץ' - אלמא
דטעמא
דמתניתין לאו
משום דאתי עשה
ד-וְכִסָּהוּ
בֶּעָפָר
ודחי את כָּל
מְלָאכָה לֹא
יֵעָשֶׂה
בָהֶם [שמות
יב,טז], אלא
משום דכבר
חפור ועומד
הוא:)
והא קא עביד
כתישה? (שעדיין
רגבים
מדובקים הם,
ואינן ראוין
לכסוי אלא אם
כן כותשן,
וכותש - תולדה
דטוחן הוא,
ומלאכה היא)?
אמר
רב חייא בר
אשי אמר רב:
(ביצה
ח,א)
בעפר
תיחוח.
והא
קא עביד גומא (וחייב
משום בנין)?
כדרבי
אבא, דאמר רבי
אבא: החופר
גומא בשבת ואינו
צריך אלא
לעפרה - פטור
עליה. (כדמפרש
טעמא בפרק קמא
דחגיגה: דכיון
דאינו צריך
אלא לעפרה ולא
לגומא - אינו
'בונה' ולא
'חורש', אלא
מקלקל - וכל
המקלקלים
פטורים!)
[ומודים
שאם שחט -
שיחפור בדקר
ויכסה] שאפר כירה מוכן
הוא:
'אפר
כירה' מאן דכר
שמיה (דקאמר
שאפר כו'
דמשמע דיהיב
טעמא למילתיה
דלעיל)?
אמר
רבה: הכי קאמר: ואפר
כירה מוכן
הוא.
אמר
רב יהודה אמר
רב: לא שנו אלא
שהוסק מערב יום
טוב (מאתמול
דעתיה עלויה
לכל מילי), אבל
הוסק ביום טוב
(דליכא
למימר דעתיה
עלויה מאתמול) – אסור,
ואם ראוי
לצלות בו ביצה
(שיש
עדיין רמץ חם) – מותר (דמאתמול
בעודם עצים
היו מוכנים
להסק ולבשל ולצלות,
ועודנו
בתשמישו זה;
ואיידי דחזי
להפוכי ביה
מידי לצליית
ביצה - שקיל
ליה נמי ומנח
ליה על הדם).
תניא
נמי הכי: 'כשאמרו אפר
כירה מוכן
הוא, לא אמרו
אלא שהוסק
מערב יום טוב,
אבל הוסק ביום
טוב – אסור, ואם
ראוי לצלות בו
ביצה – מותר;
הכניס עפר (הרבה
במקום אחד)
לגנתו
ולחורבתו (לצורך
גנתו או לצורך
חורבתו
לשוטחן בהן) -
מותר לכסות בו
(דכל זמן
שהוא צבור
דעתיה עלויה
לכל צרכיו)'; ואמר רב
יהודה: מכניס
אדם מלא קופתו
עפר (בסתם
ונותנו במקום
אחד)
ועושה בה כל
צרכו (ולא
אמרינן בטלה
לה לגבי קרקע
הבית איידי
דזוטרא).
דרש
מר זוטרא
משמיה דמר
זוטרא רבה:
והוא שייחד לו
קרן זוית (ולא
שטחה: דמוכחא
מילתא
דלצרכיו קא
בעי לה; ובעפר
תיחוח קאמר,
שאינו מחוסר
לא חפירה ולא
כתישה אלא
הכנה).
מיתיבי
'כוי (ספק
חיה ספק בהמה) -
אין שוחטין
אותו ביום טוב
(משום
דשמא חיה הוא
וצריך כסוי
והוא אינו
יכול לכסותו
ביום טוב,
כדקתני),
ואם שחטו - אין
מכסין את דמו (דשמא
בהמה הוא ואין
בו מצות כסוי
ואין מטלטלין
העפר לכך)' ואי
איתא (דיש
עפר שמוכן לכל
צרכי אדם), לכסייה (אפילו
הוא בהמה), כדרב
יהודה (אם
הכניס קופת
עפר)!
ולטעמיך
לכסייה באפר
כירה (דהא
בהדיא תנא
במתניתין
דמוכן הוא) או בדקר
נעוץ! אלא
דלית ליה - הכא
נמי דלית ליה;
אי
הכי מאי איריא
ספק - אפילו
ודאי נמי לא (דהא
כבית הלל
קיימא לן ,
דאסרי ואפילו
דיעבד בלא דקר
נעוץ)!
'לא
מבעיא' קאמר (הא
דנקט כוי אין
שוחטין, כל
שכן חיה גמורה
הטעונה כסוי
והוא אינו
יכול, ולרבותא
אשמעינן כוי -
ולא מיבעיא
ודאי): לא מבעיא
ודאי דלא
לשחוט, אבל
ספק אימא משום
שמחת יום טוב
לשחוט ולא
לכסייה - קא
משמע לן!
(ביצה
ח,ב)
והא
מדקתני סיפא 'ואם
שחטו אין
מכסין את דמו',
מכלל <דרישא>
בדאית ליה
עסקינן (כלומר:
בשלמא אין
שוחטין דרישא –
איצטריך,
כדקאמרת: דלא
תימא נשחוט
משום כבוד יום
טוב בלא כסוי;
אלא סיפא,
דקתני 'אין
מכסין', אי
דלית ליה חדא
מהני לכסות
מאי איצטריך
לאשמועינן?
השתא: ודאי
אין מכסין, ספק
מבעיא? אלא
שמע מינה
בדאית ליה,
דלגבי ודאי
מכסין, ואשמועינן
דספק לא,
וקשיא לן:
אמאי אין
מכסין, אי כדרב
יהודה אי באפר
הכירה)!
אלא
אמר רבה: אפר
כירה מוכן
לודאי ואין
מוכן לספק (קא
סלקא דעתא
דהכי קאמר: אף
על גב דדעתיה
לכל מילי,
הכנסתו מועלת
לודאי ואינה
מועלת לספק);
(ופרכינן:
וכיון דדעתיה
עלויה, ומשום
דאקצה ליכא ספק) לספק
מאי טעמא לא (לא
מכסינן?) - דקא
עביד גומא (בתמיה)? ודאי
נמי קא עביד
גומא!?
אלא
(ודאי מאי
טעמא שרית? -) כדרבי
אבא (דאמר
לעיל 'מקלקל
הוא ופטור
עליה')? - הכא נמי
כדרבי אבא;
אלא ספק מאי
טעמא? דלמא
עביד כתישה (שמא
יהו שם רגבים
ויכתישם)? ודאי
נמי נגזור
משום כתישה!
(ומשני:) ודאי כי
קא עביד כתישה
- אתי עש&##1492; ודחי
את לא תעשה (כיון
דרוב פעמים
אין צריך
לכתוש - לא
גזור רבנן
משום כתישה,
דאי נמי אתו
לידי כך - לאו
איסורא דאורייתא
איכא, דאתי
עשה ד-וְכִסָּהוּ
בֶּעָפָר [ויקרא
יז,יג] ודחי כָּל
מְלָאכָה לֹא
יֵעָשֶׂה
בָהֶם [שמות
יב,טז],
דקיימא לן
בפרק קמא
דיבמות (דף
ד,א) עשה דוחה
את לא תעשה).
אימר
דאמרינן אתי
עשה ודחי את
לא תעשה כגון
מילה בצרעת (דכתיב
(דברים
כד,ח) הִשָּׁמֶר
בְּנֶגַע
הַצָּרַעַת [לִשְׁמֹר]
ותניא [ספרא
תזריע פרשתא א
פרק א הלכה ד,
בלשון אחרת]:
בקוצץ בהרתו
הכתוב מדבר,
ותניא בגמרא
דאם לא הביא
כלי במסכת שבת
(דף קלב,ב) יִמּוֹל
בְּשַׂר
עָרְלָתוֹ
[ויקרא יב,ג]
- אפילו &##1489;מקום
בהרת יקוץ), אי נמי
סדין בציצית (גירסת
רש"י: אי נמי
ציצית בכלאים,
דכתיב (דברים
כב,יא) לֹא
תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז
צֶמֶר
וּפִשְׁתִּים
יַחְדָּו
וסמיך ליה [דברים
כב,יב]
גְּדִלִים
תַּעֲשֶׂה
לָּךְ עַל
אַרְבַּע כַּנְפוֹת
כְּסוּתְךָ
אֲשֶׁר
תְּכַסֶּה בָּהּ):
דבעידנא דקא
מעקר לאו קא
מוקים לעשה (דבשעת
מילה או בשעת
לבישת הטלית
מעקר לאו ומקיים
עשה);
הכא (אבל
עשה זה, כשהוא
כותש) בעידנא
דקא מעקר לאו
לא מוקים עשה (עובר
בלאו, והעשה
אינו מקיים עד
שיכסה)!
הא
לא קשיא:
דבהדי דכתיש
קא מכסי;
סוף
סוף יום טוב
עשה ולא תעשה
הוא (דכתיב
(ויקרא
כג,לט)
בַּיּוֹם
הָרִאשׁוֹן
שַׁבָּתוֹן
- דמשמע &##1513;בות), ואין
עשה דוחה את
לא תעשה ועשה!?
אלא
אמר רבא: אפר
כירה - דעתו
לודאי ואין
דעתו לספק (הלכך
איסור מוקצה
איכא; והוא
הדין לדרב
יהודה);
ואזדא
רבא לטעמיה (דאמר
מי שדעתו
לודאי - לא רמי
אנפשיה
לאזמוני למִידִי
דספק), דאמר רבא:
הכניס עפר
לכסות בו צואה
(ביום טוב
שיש לו תינוק
וירא שמא יטיל
רעי ביום טוב
לפניו) - מותר
לכסות בו דם
צפור (שיש
לו לשחוט ביום
טוב: דכיון
שהזמינו לספק
- כל שכן &לודאי); דם צפור -
אסור לכסות בו
צואה (אם
יש לו תינוק
קטן והטיל
צואה ביום
טוב; מאי טעמא? -
דם צפור ודאי
היה לו
שישחטנו ויהא
צריך כסוי,
אבל הצואה ספק
הוא אם יארע
במקום המאוס לו,
ודעתו לודאי
ולא לספק).
נהרבלאי
(בסנהדרין
(דף יז,ב)
מפרש דהוא רמי
בר בריבי) אמרי:
אפילו הכניס
עפר לכסות בו
דם צפור - מותר לכסות
בו צואה (כיון
דאזמניה –
אזמניה, דהא
נמי קרוב
לודאי);
אמרי:
במערבא פליגי
בה רבי יוסי
בר חמא ורבי זירא,
ואמרי לה רבא
בריה דרב יוסף
בר חמא ורבי
זירא; חד אמר:
כוי הרי הוא
כצואה (המכניס
עפר לכסות בו
צואה - מותר
לכסות בו דם כוי,
דזה וזה ספק), וחד אמר:
כוי אינו
כצואה (והמכניס
עפר לכסות
צואה - אסור
לכסות בו דם
כוי, דכוי
לגבי צואה
כספק לגבי
ודאי: דצואת
תינוק שכיחא
וקרובה לודאי);
תסתיים
דרבא הוא דאמר
כוי הרי הוא
כצואה (צואה
כספק וכוי
מותר בהזמנת
צואה), דאמר רבא:
'הכניס עפר
לכסות בו צואה
- מותר ל&##1499;סות
בו דם צפור; דם
צפור - אסור
לכסות בו
צואה' (אלמא
ספק הוא)!
תסתיים.
רמי
בריה דרב ייבא
אמר: כוי
היינו טעמא
דלא מכסינן:
גזירה משום
התרת חלבו (דאי
שרית לכסוייה
- אתי למ&##1497;מר
חיה הוא);
אי
הכי אפילו
בחול נמי!
בחול
אמרי (הרואה
אומר): 'לנקר
חצרו הוא צריך
(לא מפני
שטעון כסוי,
אלא כדי לנקר
חצרו מכסהו)';
שחט
באשפה מאי
איכא למימר?
בא לימלך (מי
שיש לו כוי
ובא לימלך
לחכמים אם
צריך לכסותו,
ובחול, והם
מורים לו
שצריך כסוי) מאי
איכא למימר (איהו
גופיה אתי
למימר חיה הוא
דהא מצרכו ליה
כסוי)?
אלא
(אלא
לא גרסינן) בחול [אי
נמי] מספקא,
אמרי ליה רבנן
"זיל טרח וכסי",
ביום טוב אי
מספקא - מי
אמרי ליה רבנן
"זיל טרח
וכסי"? (כלומר:
בחול, זה
שהורוהו
לכסות - לא
מחזיק ליה בחיה
ודאית, דמימר
אמר: אי נמי
מספקא להו
לרבנן אי חיה
אי בהמה - אמרי
ליה זיל טרח
וכסי כו';)
תני
רבי זירא: 'לא
כוי בלבד אמרו
(דאין
מכסין ביום
טוב: דדין הוא
שלא יכסוהו
שמא בהמה היא
וטרח טרחא דלא
מצוה, ואפילו
באפר הכירה), אלא
אפילו שחט
בהמה חיה ועוף
ונתערבו דמן
זה בזה (דאיכא
חד דטעון כסוי) - (אפילו
הכי)
אסור לכסותו
ביום טוב (משום
דקא טרח נמי
בשל בהמה)'.
אמר
רבי יוסי בר
יאסיניאה: לא
שנו אלא שאין
יכול לכסותו
בדקירה אחת,
אבל יכול
לכסותו בדקירה
אחת – מותר;
פשיטא
(דהא לא
טרח בשביל
בהמה מידי)?
מהו
דתימא נגזר
דקירה אחת אטו
שתי דקירות -
קא משמע לן.
אמר
רבה: שחט צפור
מערב יום טוב
אין מכסין אותו
ביום טוב (דהיה
לו לכסות
מבעוד יום,
ומשום אמנועי
משום שמחת יום
טוב ליכא:
דמשום דלא
מכסי דם לא
מתסר צפור
באכילה);
(ביצה
ט,א)
גלגל
עיסה מערב יום
טוב - מפריש
ממנה חלתה (=
טורטי"ל) ביום
טוב. (ואף
על גב דתנן
לקמן (פ"ה
מ"ב; דף לו,ב)
'אלו הן משום
שבות: אין
מגביהין
תרומות
ומעשרות ביום
טוב', והא נמי
כתרומת דגן
דמיא שהיה
יכול להפרישה מערב
י"ט אפילו הכי
מפריש שלא
גזרו על תרומת
עיסה שהרי
מותר לגלגלה
בי"ט ולאפותה
כדי לאכול פת
חמה)
אבוה
דשמואל אמר:
אפילו גלגל
עיסה מערב יום
טוב - אין
מפריש ממנה
חלתה ביום טוב
(דלא
התירו להפריש
חלה אלא בעיסה
שנתגלגל ביום
טוב, אבל זו -
היה לו להפריש
מערב יום טוב,
כתרומת דגן
ופירות).
לימא
פליגא דשמואל
אדאבוה, דאמר
שמואל: חלת חוצה
לארץ (חלה
שמרימין מן
העיסה שבחוצה
לארץ, הואיל
ואינה מן
התורה,
כדקיימא לן
בקדושין (דף
לו,ב): כל מצוה
התלויה
בפירות
הגדלים בארץ -
אינו נוהג אלא
בארץ) אוכל
והולך ואחר כך
מפריש (אוכל
והולך כל הפת,
ומשייר כדי
חלה, ומפרישה
באחרונה)! (אלמא
הפרשתה שלא
לצורך היא,
ולא הויא
הפרשה, והמפריש
ביום טוב אינו
כמתקן, דלתסר כשאר
הגבהת תרומה
דגזור בה רבנן
מפני שנראה כמתקן!)
אמר
רבא: מי לא
מודה שמואל (אף
על פי שאינו
צריך להפרישה) שאם קרא
עליה שם (שחל
עליה שם חלה) שאסורה
לזרים (אלמא
שם תרומה
עליה, ואיתא
בכלל 'אין
מגביהין
תרומות
ומעשרות ביום
טוב')?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
מהמקרא בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא: לפי
דפוס וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל
הדף – לפי הנראה
לי כנחוץ
לצורך הפשט
הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the
cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
This material is
©2006 by Julius Hollander
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol