דברי הגמרא באותיות 12 ROD; פירוש רש"י - באותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ביצה דף ט
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
המשך ביצה
פרק ראשון ביצה
שנולדה ביום טוב
(ביצה
ח,ב)
אמר
רבה: שחט צפור מערב
יום טוב אין מכסין
אותו ביום טוב
(דהיה לו לכסות
מבעוד יום, ומשום
אמנועי משום שמחת
יום טוב ליכא: דמשום
דלא מכסי דם לא
מתסר צפור באכילה);
(ביצה
ט,א)
גלגל
עיסה מערב יום
טוב - מפריש ממנה
חלתה (= טורטי"ל) ביום טוב.
(ואף על גב דתנן
לקמן (פ"ה מ"ב;
דף לו,ב) 'אלו
הן משום שבות: אין
מגביהין תרומות
ומעשרות ביום טוב',
והא נמי כתרומת
דגן דמיא שהיה
יכול להפרישה מערב
י"ט אפילו הכי מפריש
שלא גזרו על תרומת
עיסה שהרי מותר
לגלגלה בי"ט ולאפותה
כדי לאכול פת חמה)
אבוה
דשמואל אמר: אפילו
גלגל עיסה מערב
יום טוב - אין מפריש
ממנה חלתה ביום
טוב (דלא התירו
להפריש חלה אלא
בעיסה שנתגלגל
ביום טוב, אבל זו
- היה לו להפריש
מערב יום טוב, כתרומת
דגן ופירות).
לימא
פליגא דשמואל אדאבוה,
דאמר שמואל: חלת
חוצה לארץ (חלה
שמרימין מן העיסה
שבחוצה לארץ, הואיל
ואינה מן התורה,
כדקיימא לן בקדושין
(דף לו,ב):
כל מצוה התלויה
בפירות הגדלים
בארץ - אינו נוהג
אלא בארץ) אוכל והולך
ואחר כך מפריש
(אוכל והולך
כל הפת, ומשייר
כדי חלה, ומפרישה
באחרונה)! (אלמא
הפרשתה שלא לצורך
היא, ולא הויא הפרשה,
והמפריש ביום טוב
אינו כמתקן, דלתסר
כשאר הגבהת תרומה
דגזור בה רבנן
מפני שנראה כמתקן!)
אמר
רבא: מי לא מודה
שמואל (אף
על פי שאינו צריך
להפרישה) שאם קרא עליה
שם (שחל עליה
שם חלה) שאסורה לזרים
(אלמא שם תרומה
עליה, ואיתא בכלל
'אין מגביהין תרומות
ומעשרות ביום טוב')?
משנה:
בית
שמאי אומרים: אין
מוליכין את הסולם
משובך לשובך (קא
סלקא דעתא סולם
המיוחד לכך, וניכר
שהוא של שובך; וטעמא
דבית שמאי - מפֹרש
בגמרא דאסרי ואף
על פי שהוא בא ליטול
גוזלות לשמחת יום
טוב) אבל
מטהו מחלון לחלון
(באותו שובך
עצמו, שכן דרך שובך
להיות בו מחיצות
הרבה: קן לכל זוג
וזוג, וחלון לכל
קן וקן);
ובית
הלל מתירין.
גמרא:
אמר
רב חנן בר אמי: מחלוקת
ברשות הרבים, דבית
שמאי סברי הרואה
(שהוא מוליכו) אומר "להטיח
גגו הוא צריך (והרי
הוא עושה מלאכה
ביום טוב)" ('להטיח'
- שהיו ט&חין גגותיהן
בטיט לפי שלא היו
משופעין אלא עשויין
כמין תקרת עליה,
ומשתמשין בהן,
לפיכך טחין אותן
ומשפעין הטיח לצד
הכתלים שיזובו
מימיו), ובית הלל סברי:
שובכו (של
סולם) מוכיח עליו
(שהוא ניכר
שהוא של שובך), אבל ברשות
היחיד דברי הכל
מותר (שהרי
אין אדם רואהו).
איני!
והא אמר רב יהודה
אמר רב: כל מקום
שאסרו חכמים מפני
מראית העין - אפילו
בחדרי חדרים אסור!
(וקשיא דרב
אדרב חנן, ואף על
גב דרב אמורא הוא
- מקשי מ&יניה, מפני
שרבן של כל בני
הגולה היה בדורו,
חוץ משמואל)?
תנאי
היא (איכא תנא
דקאי כוותיה), דתניא [צ"ל
דתנן: משנה שבת
פ"כב מ"ד]: '(מי
שנִשרו כליו בדרך
במי גשמים...) שוטחן בחמה
(והן נוגבין
מאליהן)... אבל לא כנגד
העם (שלא
יאמרו כבסן בשבת;
אלמא מידי דמשום
מראית העין מותר
במקום צנוע); רבי אלעזר
ורבי שמעון אוסרין'!
איכא
דאמרי: אמר רב חנן
בר אמי: מחלוקת
ברשות היחיד: דבית
שמאי אית להו דרב
יהודה אמר רב ובית
הלל לית להו דרב
יהודה אמר רב, אבל
ברשות הרבים דברי
הכל אסור;
לימא
רב דאמר כבית שמאי?
(לרב חנן קא
פריך דאוקי לה
בית הלל ברשות
הרבים אסרי וברשות
היחיד שרו, אם כן
לרב חנן - רב דאמר
כל מקום שאסרו
כו' דאמר
כבית שמאי – בתמיה:
הא ודאי לא שביק
בית הלל ועביד
כבית שמאי! ועל
כרחך לבית הלל
אפילו ברשות הרבים
מותר משום דשובכו
מוכיח עליו, דאי
ברשות הרבים אסור
וברשות היחיד שרי
- לא הוה אמר רב להא
שמעתא!)
תנאי
היא, דתניא: 'שוטחן
בחמה אבל לא כנגד
העם רבי אלעזר
ורבי שמעון אוסרין'
(כלומר: אמר
לך רב חנן: ודאי
רב סבר דבית הלל
אפילו ברשות הרבים
שרו, ופליג עלי,
ואנא דאמרי כי
האי תנא דאמר 'שוטחן
בחמה', דלית ליה
דרב; וההוא תנא
מוקי בית הלל כוותיה:
דלא התירו אלא
ברשות היחיד; ורבי
אלעזר ורבי שמעון,
דסבירא להו כרב
- מוקמי &שריותא
דבית הלל דמתניתין
ואפילו ברשות הרבים,
דקא סברי שובכו
מוכיח עליו, ובית
שמאי לית להו שובכו
מוכיח עליו ואסרי
אפילו בחדרי חדרים;
יש מפרשים
דלרב קא פריך, ואמר
לך רב 'תנאי היא',
ולאו מלתא היא:
דמאי רבותייהו
דרבי אלעזר ורבי
שמעון במקום בית
הלל? הא בית שמאי
נמי טובא הוו, ואין
הלכה כמותן!).
(ביצה
ט,ב)
מתניתין
(דקתני בהולכת
סולם פליגי) דלא כי האי
תנא (דקתני
בהולכה מודו מפני
שצורך יום טוב
היא), דתניא
[תוספתא ביצה
פ"א הלכה ח [ליברמן]]:
'אמר רבי שמעון
בן אלעזר: מודים
בית שמאי ובית
הלל שמוליכין את
הסולם משובך לשובך;
לא נחלקו אלא להחזיר:
שבית שמאי אומרים
אין מחזירין, ובית
הלל אומרים אף
מחזירין;
אמר רבי יהודה:
במה דברים אמורים?
- בסולם &של שובך,
אבל בסולם של עליה
- דברי ה&כל אסור
(דההוא ודאי
אמרי להטיח גגו
הוא צריך)!
רבי דוסא אומר:
מטהו מחלון לחלון;
אחרים אומרים משום
רבי דוסא: אף מדדין
בו (אם החלון
רחוק ואין ראש
הסולם מגיע שם
בהטיה - מדדין רגליו
של סולם מעט מעט)'.
בני
רבי חייא נפוק
לקרייתא (לכפרים,
לראות שדותיהן); כי אתו, אמר
להו אבוהון: כלום
מעשה בא לידכם?
אמרו
לו: סולם בא לידינו
(הולכת סולם
של עליה לשובך), והתרנוהו;
אמר
להם: צאו ואסרו
מה שהתרתם.
אינהו
סבור: מדקא אמר
רבי יהודה בסולם
של עליה לא פליגי,
מכלל דתנא קמא
סבר פליגי (בשל
עליה פליגי בחזרה,
ומודים בהולכה); ולא היא: רבי
יהודה טעמיה דתנא
קמא קא מפרש (ובשל
עליה ליכא למאן
דשרי); ממאי? מדקתני
(במלתיה דתנא
קמא) 'מוליכין
את הסולם משובך
לשובך' (אלמא
בסולם המיוחד לשובכין
קאי); ואי
סלקא דעתך בסולם
של עליה פליגי
- האי 'מ㢝ליכין את
הסולם משובך לשובך'?
'מוליכין את הסולם
לשובך' מבעי ליה!
אלא לאו הכי קאמר:
של שובך - אִין, של
עליה – לא!?
ואידך
- מי קתנ&י 'סולם של
שובך' (דנהוי
משמע דבשל שובך
קאי)? 'משובך
לשובך' קתני (ולעולם
בשל עליה), (ורבותא
אשמועינן: דיוליכנו
מעליה לשובך ראשון,
וממנו) ואפילו
לכמה שובכין!
איכא
דאמרי: אמרו לו:
הטוי סולם של עליה
בא לידינו, והתרנוהו;
אמר
להם: צאו ואסרו
מה שהתרתם;
אינהו
סבור: מאי דקא
אסר תנא קמא (דרבי
דוסא – דהוא רבי
יהודה, דאמר
בסולם של עליה
אסור להוליך) קא שרי
רבי דוסא (מיהא
להטות), ולא היא:
מאי דקא שרי
תנא קמא קא
אסר רבי דוסא (דהיינו
של שובך
להוליך קא אסר
רבי דוסא,
ואתא למימר:
הולכה אסור,
הטיה שרי;
ובשל עליה לא
איירי כלל).
אבל
מטהו מחלון לחלון
[ובית הלל מתירין]:
אלמא
גבי שמחת יום טוב
בית שמאי לחומרא
ובית הלל לקולא?
ורמינהי: 'השוחט
חיה ועוף ביום
טוב: בית שמאי אומרים
יחפור בדקר ויכסה,
ובית הלל אומרים
לא ישחוט אלא אם
כן היה לו עפר מוכן
מבעוד יום'!?
אמר
רבי יוחנן: מוחלפת
השיטה (כאן
הוחלפה שיטתן וצריך
להפוך דבריהם).
ממאי
(דמוחלפת, ומאי
קשיא ליה לרבי
יוחנן)? דלמא עד כאן
לא קאמרי בית שמאי
התם אלא היכא דאיכא
דקר נעוץ (דלמא
טעמייהו דבית שמאי
התם משום דאיכא
דקר נעוץ, וליכא
צד איסור), אבל היכא
דליכא דקר נעוץ
(דאיכא צד רמז
חפירה) לא (לא
שרו, ואפילו בעפר
תיחוח שהוא כחפור
ועומד, והכא נמי
לא שנא: דהא איכא
חשדא דלהטיח גגו)? ואי נמי עד
כאן לא קאמרי בית
הלל הכא אלא דשובכו
מוכיח עליו, אבל
התם לא (דגזרי
משום כתישה דלמא
זמנין דבעי כתישה)?
אלא
אי קשיא (מתניתין
אהדדי שהוצרך רבי
יוחנן להחליף שיטתן
וצריך להפוך דבריהם) - הא קשיא (על
זו החליפה [ביצה
פ"א מ"ג, להלן דף
י,א]): 'בית
שמאי אומרים: לא
יטול (מן
הגוֹזָלות ביום
טוב) אלא
אם כן נענע מבעוד
יום (ולא
סגי בהכנה בדבור
בעלמא, כדמפרש
לקמן טעמא: דלמא
למחר, כי שקיל להו
- חייס ע&לייהו וממליך), ובית הלל
אומרים עומד ואומר
"זה וזה אני נוטל"' אלמא גבי
שמחת יום טוב בית
שמאי לחומרא ובית
הלל לקולא, ורמינהי
'השוחט חיה ועוף
ביום טוב...' אמר
רבי יוחנן מוחלפת
השיטה;
ודלמא
לא היא: עד כאן לא
אמרי בית שמאי
אלא היכא דאיכא
דקר נעוץ,
(ביצה
י,א)
אבל
היכא דליכא דקר
נעוץ לא (והא
נמי להא דמיא דלמא
ממליך ואשתכח דטלטלה
בכדי דכיון דממליך
בטלה לה הזמנה
למפרע)? אי נמי עד כאן
לא קאמרי בית הלל
הכא אלא כיון דמוקצה
הוא בעומד ואומר
"זה וזה אני נוטל"
סגי (כיון דאינו
אסור אלא משום
מוקצה בהזמנה בעלמא
סגי), אבל
התם לא?
אלא
אי קשיא הא קשיא
[ביצה פ"א מ"ה]: 'בית שמאי
אומרים: אין נוטלין
את העלי (דף
עב וכבד וכותשין
בו חטים לטרגיס
וטיסני [לחלק
את גרעיני
החטה לחלקים],
והוי מלאכתו לאיסור) לקצב עליו
בשר (וקא
סברי בית שמאי
אסור לטלטלו ואפילו
לצורך גופו: שצריך
לגוף הכלי למלאכה
המותרת היום), ובית הלל
מתירין (קא
סלקא דעתא משום
שמחת יום טוב דאי
לא שרית ליה - לא
שחיט)', אלמא גבי שמחת
יום טוב בית שמאי
לחומרא ובית הלל
לקולא, ורמינהי:
'השוחט חיה ועוף
בית שמאי וכו'?
אמר
רבי יוחנן מוחלפת
השיטה ממאי דלמא
לא היא עד כאן לא
קאמרי בית שמאי
התם אלא היכא דאיכא
דקר נעוץ, אבל היכא
דליכא דקר נעוץ
– לא? אי נמי עד כאן
לא קאמרי בית הלל
הכא אלא דאיכא
תורת כלי עליו
(ואף על פי שמלאכתו
לאיסור - מותר לטלטלו
לצורך גופו), אבל התם לא!?
אלא
אי קשיא - הא קשיא
[ביצה פ"א מ"ה]: 'בית שמאי
אומרים: אין נותנין
את העור (שהופשט
ביום טוב) לפני הדורסן
(לא ישטחנו
במקום דריסת הרגלים,
שזהו צורך עבוד:
שמתעבד על ידי
הדריסה), ולא יגביהנו,
אלא אם כן יש עליו
כזית בשר; ובית
הלל מתירין' אלמא גבי
שמחת יום טוב בית
שמאי לחומרא ובית
הלל לקולא, ורמינהי
'השוחט חיה ועוף
ביום טוב וכו'',
אמר רבי יוחנן
מוחלפת השיטה!
ממאי?
דלמא לא היא: עד
כאן לא קאמרי בית
שמאי התם אלא היכא
דאיכא דקר נעוץ,
אבל היכא דליכא
דקר נעוץ לא? אי
נמי עד כאן לא קאמרי
בית הלל הכא אלא
דחזי למזגא עלויה
(כן היתה ישיבתם:
שוטחין בגדים על
גבי הקרקע, ונסמכין
ויושבין על ברכיהן
כפופין, כדאמרינן
בפסחים (דף
קח,א): 'הוה זגינן
אברכי דהדדי' ונמצאת
שטיחתו צורך יום
טוב), אבל
התם לא!?
אלא
אי קשיא - הא קשיא
[ביצה פ"א מ"ה]: 'בית שמאי
אומרים: אין מסלקין
את התריסין ביום
טוב (תריסין
= דלתות החלונות
של חנויות שסוגרין
בהן החלונות בלילה,
ומסלקין אותם ביום
ונותנין אותן לפניהם
ושוטחין עליהן
תבלין למכור לרבים;
וביום טוב מותר
ליקח מחנוני המכיר
אותו, ובלבד שלא
יזכיר סכום מקח), ובית הלל
מתירין אף להחזיר
(ולסגור בהן)', אלמא גבי
שמחת יום טוב בית
שמאי לחומרא ובית
הלל לקולא, ורמינהי
'השוחט חיה ועוף
ביום טוב וכו'; בשלמא
בית שמאי אבית
שמאי לא קשיא: התם
דאיכא דקר נעוץ
הכא ליכא דקר נעוץ
(כלומר: ליכא
טעמא להתירא, דקא
סברי יש בנין בכלים), אלא בית הלל
אבית הלל קשיא
(וחזרה ודאי
שלא לצורך היא,
ואפילו דאמרינן
אין בנין בכלים
- טרחא ד&לאו צורך
מיהא הוה וקא שרינן
ליה משום תחלתן,
כדלקמן, אלמא משום
שמחת יום טוב מקילינן,
וקשיא בית הלל
דכסוי)!? אמר רבי יוחנן:
מוחלפת השיטה!
דילמא לא היא: עד
כאן לא קאמרי בית
הלל הכא אלא משום
דאין בנין בכלים
ואין סתירה בכלים,
אבל התם – לא!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע
לי בכתובת שנמצאת
באתר www.oocities.org/yeshol
דברי
הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; הפירוש באותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות
- 8 MIRIAM
מובאות
מהמקרא בגופן NARKISIM;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים
[] ובאותיות 10 NARKISIM;
הערות:
בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף
הגמרא בגודל 10,
ההערות עם
קידומת ## אינם
פשט הגמרא אלא
הערת העורך
הטעונה בדיקת
הלומד.
הגירסא:
לפי דפוס
וילנא עם
אחדים
מההגהות שעל הדף
– לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט
הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף
אינטרנט אפשר –
באקספלורר – להניח
עליהם את הסמן
ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם
לראות כאשר עוברים
לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the
cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
This material is
©2006 by Julius Hollander
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol